מ"ג איוב כו ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב כו · ז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נטה צפון על תהו תלה ארץ על בלי מה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נֹטֶה צָפוֹן עַל תֹּהוּ תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
נֹטֶ֣ה צָפ֣וֹן עַל־תֹּ֑הוּ
  תֹּ֥לֶה אֶ֗֝רֶץ עַל־בְּלִי־מָֽה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על בלימה" - אין כלום ביסוד כי הם עומדים באויר על חוזק זרועותיו של הקב"ה ודונש פי' בלימה מישור כמו (תהלים לב) במתג ורסן עדיו לבלום (כך ראיתי סא"א)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נוטה צפון", עתה בא לברר את שאלתו מה ששאל שה' יכול להעניש את הרשעים ע"י מבול מים וע"י יסודות השפלים מים ורוח, שהם אינם מקושרים עם תנועת הגלגלים כי להם חקים טבעיים מיוחדים בפ"ע, שידוע שבראשית הבריאה היתה הארץ מכוסה במים סביב סביב, כי כן טבע יסוד המים שיקיף את יסוד העפר כמו שיסוד האויר מקיף את יסוד המים, וה' שינה טבע זאת וגזר שיקוו המים אל מקום אחד, וכבר בארתי בפי' מ"ב שהחק הכולל אשר שם ה' לשנות את טבע המים הוא כח ההתפשטות אשר שם באויר, שתחלה היה יסוד האויר מעורב עם יסוד המים, וע"י חק כח ההתפשטות אשר באויר יפרדו אדים מן המים ע"י האור שנברא ביום ראשון, ועלו למעלה אל עיגול הנשימה ששם נעשה הרקיע שהם העבים והעננים, ששם נפרדו האויר מן המים, ועי"כ נקוו דרך הנחלים אל הימים ונגלתה היבשה (וכמ"ש עוד בפי' תהלות סי' ק"ד ובכ"מ), וחק הזה אין לו קשר עם המערכת, כי חק זה נולד אחר הבריאה הראשונה, וכבר התבאר אצלי שלדעת הקדמונים צד צפון אינו מיושב, והיינו שחלק הכדור התחתון המכוסה בים אוקינוס נקרא אצלם בשם צד צפון (כמ"ש בחבורי אה"ח סי' א'), ושם נשארה הארץ תהו ומכוסה במים כמו שהיתה בראשית הבריאה, וז"ש "נוטה צפון אל תהו", אבל יתר כדור הארץ יצא מרחם התהו ונעשה יבשה, וז"ש "תולה ארץ" דהיינו שחלק היבשה נשאה תלויה על המים (כמ"ש לרוקע הארץ על המים) "על בלימה", על החק הבולם וסוגר בפני המים ומעכב אותם מלכסות את הארץ, ומאמר זה נמשך עמ"ש בפסוק י' "חק חג על פני מים", ור"ל החק אשר חג ה' על פני מים, שהוא החק והטבע אשר שם ה' אל המים שיעלו ע"י אדים ויעמדו במקום העבים בעיגול הנשימה. שחק זה הוסד בכח ההתפשטות אשר שם ה' בטבע האויר, החק הזה הוא "תולה ארץ על בלימה", החק הזה בולם בעד יסוד המים בכל יכסה את הארץ, ועי"כ תלה את הארץ על המים, ומפרש.

ביאור המילות

"בלימה". מענין עדיו לבלום, חסימת המים בל יצאו לכסות הארץ:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"נוטה צפון" - ר"ל רקע הארץ על תוהו כי אין שם דבר מחזיקו ועל כי עיקר הישוב הוא בפאת הצפון לז"א נוטה צפון וגו'

"על בלימה" - על דבר שאין בו ממש כי כל העמדת כדור הארצי לבל יתקרב לפאה מן הפאות הוא בעבור כי כל חלקי היסוד משתוקק ליסודו והרי כל כדור הארצי נשען על נקודת המרכז היא אמצעית הכדור נקודה שאינה מתחלקת

מצודת ציון

"תוהו" - ענינו דבר שאין בו ממש

"בלימה" - הוא שתי תיבות בלי מה

<< · מ"ג איוב · כו · ז · >>