מ"ג איוב כד ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב כד · ד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יטו אביונים מדרך יחד חבאו עניי ארץ

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יַטּוּ אֶבְיוֹנִים מִדָּרֶךְ יַחַד חֻבְּאוּ עֲנִיֵּי אָרֶץ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יַטּ֣וּ אֶבְיֹנִ֣ים מִדָּ֑רֶךְ
  יַ֥חַד חֻ֝בְּא֗וּ עֲנִיֵּי־אָֽרֶץ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יחד תובאו עניי ארץ" - מפני שיראים מהם

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יטו" מוסיף מין רשעים שהם עומדים כשודדים על הדרכים, עד שגם אביונים יטו "מן הדרך" מפני יראתם מפניהם, הגם שהאביון אין לו מאומה, "ועניי הארץ הם יתחבאו" במגוריהם מפחד השודדים:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"יטו" - מטים את האביונים מן הדרך כי יראים מהם לבל יפגשום ונוטים ללכת בתוהו לא דרך

"יחד" - כל העניים כאחד נחבאו במקום נסתר ליראתם מהם

מצודת ציון

"חבאו" - מלשון מחבואה

<< · מ"ג איוב · כד · ד · >>