מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חמור יתומים ינהגו יחבלו שור אלמנה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חֲמוֹר יְתוֹמִים יִנְהָגוּ יַחְבְּלוּ שׁוֹר אַלְמָנָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
חֲמ֣וֹר יְתוֹמִ֣ים יִנְהָ֑גוּ
יַ֝חְבְּל֗וּ שׁ֣וֹר אַלְמָנָֽה׃
"
חמור יתומים ינהגו" - ועושין כל רעות האמורות בענין סוף דבר ואלוה לא ישים תפלה להודיעם עוונם ולהמציאם גמולם
"חמור יתומים, ויחבלו את השור של האלמנה", ולא יחוסו גם על החלשים יתומים ואלמנות, הפך מ"ש לא תחבול בגד אלמנה, כל אלמנה ויתום לא תענון:
מצודת דוד
"חמור" - גוזלים חמור היתומים וינהגו לעצמן בפרסום רב ומן האלמנה משכנו שורה כי יעלילו עליה לומר שהיא חייבת להם ולא כן הוא
