מ"ג איוב כא כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב כא · כג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
זה ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
זֶה יָמוּת בְּעֶצֶם תֻּמּוֹ כֻּלּוֹ שַׁלְאֲנַן וְשָׁלֵיו.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
זֶ֗ה יָ֭מוּת בְּעֶ֣צֶם תֻּמּ֑וֹ
  כֻּ֝לּ֗וֹ שַׁלְאֲנַ֥ן וְשָׁלֵֽיו׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"זה" - הרשע

"ימות" - נענש בעצם תומו במראה שלימתו לא חסר

"שלאנן" - כמו שאנן

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כג-כד) "זה" הרשע, "ימות בעצם תומו כולו שלאנן" בלא שום חולי כלל, הגם שכל ימיו היה בטוב עד "שעטיניו מלאו חלב" מרוב טובה ותענוגות בשר:


ביאור המילות

"בעצם", מלשון עוצם וחוזק, "שלאנן" כמו שאנן, ושאנן הוא שאין מטריד מבחוץ, ושלו הוא השלוה הפנימית, וזה הבדלה בכ"מ:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"זה ימות" - הנה אף ברשעים האחד ימות בתוקף שלמותו וכל ימי חייו ישב בהשקט ובשלוה

מצודת ציון

"בעצם" - בחוזק כמו וכעצמו נשברה הקרן (דנייאל ח)

"תומו" - מלשון תמימות

"שלאנן" - היא מלה מורכבת מן שלוה ושאנן וכפל עוד לומר ושליו להפלגת הענין

<< · מ"ג איוב · כא · כג · >>