מ"ג איוב יט יא

מקרא

כתיב:
ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו.

מנוקד:
וַיַּחַר עָלַי אַפּוֹ וַיַּחְשְׁבֵנִי לוֹ כְצָרָיו.

עם טעמים:
וַיַּ֣חַר עָלַ֣י אַפּ֑וֹ
וַיַּחְשְׁבֵ֖נִי ל֣וֹ כְצָרָֽיו׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.

"ויחשבני" - יחשב אותי כאלו הייתי מי מצריו ועי"ז ירבה להכות בי

"ויחר". אח"כ גרה עלי את אפו, מציין את האף כעצם מופשט שליח ה'. וה' גירה אותו על איוב.

"ויחשבני", והאף "חשב אותי" שאני "לו כצריו". ועי"כ.