"כי לבם צפנת משכל", הלא לב האנשים צפון מלהשכיל דבר זה איך תשאר הנפש אחר מות הגוף, כי אין להם השגה שכלית ממהות הנפש ואיך תתקיים אחר התפשטותה מן החומר, שטבע שכל אדם ערוך בענין שלא ישכיל דברים המופשטים מחומר שאין לחוש מבוא בהם, ואין איש משכיל ויודע זאת בבירור, "על כן לא תרומם" לא תתרומם הרוח בעיניהם, שיכירו מעלתו שהוא נצחי ושהוא חי ורב פעלים גם אחר התפשטו מן הגויה, כי רבים חושבים שהוא כח היולאני תלוי בחיי הגוף, ובמות הגוף יכלה גם הרוח, כי הלא תראה, כי.
ביאור המילות
"לבם צפנת משכל", מצייר השכל כעצם רואה, אבל לבם צפון מעין ראותו, וטח מהשכיל לבותם.
"תרומם", מוסב על הרוח שהזכיר בפסוק א', והוא עומד כדעת ר' יונה:
