מ"ג איוב יד יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב יד · יט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אבנים שחקו מים תשטף ספיחיה עפר ארץ ותקות אנוש האבדת

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם תִּשְׁטֹף סְפִיחֶיהָ עֲפַר אָרֶץ וְתִקְוַת אֱנוֹשׁ הֶאֱבַדְתָּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֲבָנִ֤ים ׀ שָׁ֥חֲקוּ מַ֗יִם
  תִּשְׁטֹֽף־סְפִיחֶ֥יהָ עֲפַר־אָ֑רֶץ
    וְתִקְוַ֖ת אֱנ֣וֹשׁ הֶֽאֱבַֽדְתָּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אבנים אשר שחקו מים" - בעברם עליהם תמיד

"תשטף" - השטיפו ספיחיה של אבן ליהפך לעפ' ולצמוח בו דב' כאשר יצמח ספיח הקציר שעבר כן יתהפך עפר זה ספיחיה לאבן

"ותקות אנוש" - אינה כן אשר משימות אבדה סלה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אבנים", וגם "אבנים" (אשר) "שחקו מים", שהמים שחקו אותם לאבק ונשתנה צורתם, גם הם לא נאבד ענינים, כי "תשטף ספיחיה עפר ארץ", כי האבנים הם ספיחים של הארץ, שחלקי חומר של הארץ ורגביה יתדבקו ונתקשו וממנו גדלו האבנים, וא"כ במה ששבו האבנים לעפר ארץ, שבו אל ענינם הקודם, שהיו תחלה עפר של הארץ, והם ספיח וגידול של הארץ, ולכן תשטף עפר ארץ ע"י המים את הספיחים שלה ושבו אל "הארץ" כמו שהיה תחלה ואין כאן אבדה מן המציאות, אבל "תקות האנוש האבדת", שהאיש המת בטל מציאותו לגמרי ואין לו תקוה:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אבנים" - וכמו אבנים אשר המים שוחקים מה מהם כאשר יעברו עליהם בתמידות הנה המעט הנשחק לא תשוב למקומו

"תשטוף ספיחיה" - וכמו הספיחים של עפר הארץ אשר המה ממעל הנה בבוא שטף מים הלא בקל תשטוף אותם ולא יוחזרו למקומם

"ותקות אנוש" - ודומה להם האבדת תקות האדם כי לא יקוה לשוב לקדמותו אחר המיתה

מצודת ציון

"שחקו" - טחנו כמו ושחקת ממנה הדק (שמות ל)

"ספיחים" - הם הגדילים מהגרעינין הנופלים מאליהם בעת הקציר כמו ספיח קצירך (ויקרא כה)

<< · מ"ג איוב · יד · יט · >>