"הוא כרקב יבלה". שכח הבליה והרקב נמצא בו בעצמו. וגם הוא "כבגד אכלו עש". שנשחת ע"י משחית חוצה לו כן גוף האדם עלול להפסד. הן מצד מזגו והרכבתו הן מצד הסבות שחוצה לו:
ביאור המילות
"כרקב". דבר שבא בו רקב ומבלה אותו, ועי' דוגמתו ישעיה (ס' נ', הושע ה') שנרדפו יחד רקב ועש:
