מ"ג איוב יג יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב יג · יא · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הלא שאתו תבעת אתכם ופחדו יפל עליכם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הֲלֹא שְׂאֵתוֹ תְּבַעֵת אֶתְכֶם וּפַחְדּוֹ יִפֹּל עֲלֵיכֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הֲלֹ֣א שְׂ֭אֵתוֹ תְּבַעֵ֣ת אֶתְכֶ֑ם
  וּ֝פַחְדּ֗וֹ יִפֹּ֥ל עֲלֵיכֶֽם׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הלא שאתו" - גבהו ואימתו תבעת אתכם ויש אומרים שאתו שריפת אשו כמו וישאם דוד ואנשיו (שמואל ב ה) וכמו משאת העיר (שופטי' כ)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יא-יב) "הלא שאתו תבעת אתכם" ודברתם רמיה מצד יראתו לבד, לא מצד שאתם מחליטים כן בלבכם. ודלתות הכתוב מקבילים, "הלא שאתו תבעת אתכם זכרוניכם משלי אפר, ופחדו יפול עליכם לגבי חומר גביכם". ר"ל שתדברו רמיה. או מצד יראת רוממותו ושאתו. או מצד יראת ופחד ענשו. שתבעת אתכם שאתו וגדולתו מצד שתחשבו שפלת ערככם נגד גדולתו. שזכרוניכם משולים כאפר נגדו. כענין מ"ש הנה הואלתי לדבר אל ה' ואנכי עפר ואפר, שמצד זה תבעת אתכם שאתו. או שתפחדו פחד העונש כי יוכל להשוות גביכם לגבי חומר. מצייר שהאדם הוא נברא מן החומר והוא דומה כגב וגובה היוצא מן החומר. וכשמסלקים הגב משוים אותו שישוה עם יתר החומר שאצלו. כן יוכל להשיב את גופכם שהוא עפר מן האדמה שישוה אל האדמה שאצלו ולא יוכר ממנו רושם כלל. ומצד זה פחדתם וחנפתם לדבר מהתלות:


ביאור המילות

"שאתו. ופחדו". שאת היא יראת הרוממות, ופעל בעת בא לרוב על דבר מאוים מצד עצמו, והפחד הוא מפני הרע ויראת העונש. וכן לקמן ל"א כ"ג:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"הלא שאתו" - שריפת להב אשר תבעת אתכם

"ופחדו וגו'" - ואיך תוכלו להצטדק במשפט

מצודת ציון

"שאתו" - להב אשו כמו ותשא הארץ מפניו (נחום ח)

"תבעת" - מלשון בעתה וחרדה

<< · מ"ג איוב · יג · יא · >>