מ"ג איוב ט כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב ט · כז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אם אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אִם אָמְרִי אֶשְׁכְּחָה שִׂיחִי אֶעֶזְבָה פָנַי וְאַבְלִיגָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אִם־אׇ֭מְרִי אֶשְׁכְּחָ֣ה שִׂיחִ֑י
  אֶעֶזְבָ֖ה פָנַ֣י וְאַבְלִֽיגָה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שיחי" - דברי צערי

"פני" - חמתי

"ואבליגה" - אתחזק כמו המבליג שוד על עז (עמוס ה)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אם אמרי", (טענה ד') אם תאמר שהתמורה הזאת תהיה ע"ד הגמול, שה' יגמלהו טוב כפי ערך הצער אשר סבל במדה ובמשקל, והדבר תלוי בחפץ ה' הגומל טוב תחת רע, ע"ז משיב שא"כ יסתור את דברי עצמו מה שיעץ אותו לשכח צערו ולהתחזק כנגד היסורין ושלא יתיאש באשר הם לטובה, שאחר שהטוב שהוא מוכן להשיג הוא מכוון במשקל נגד הצער והיגון שיסבול, ומשקל הצער קצוב מאת ה' מבלי עודף ומחסר, א"כ אם יתגבר על יסוריו ולא יצטער, בהכרח יארכו ימי היסורים עד יגיע צערו אל המדה הקצובה, וז"ש "אם אמירה שלי" אשר אומר ואחליט בדעתי "שאשכחה שיחי", אם זאת תרגיע את נפשי שעל ידי כן "אעזבה פני" וכעסי, "ואבליגה" ואתחזק ולא ארגיש את הצער, הלא על ידי כן.


ביאור המילות

"שיחי, פני". השיח הוא הדבור הנפלט מן המצטער בלא דעת, ופני הוא הכעס והעצב שניכר על הפנים, "ואבליגה" הוא החזוק הפנימי כמ"ש (ירמיה ט'):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אם אמרי" - אם אחשב אשכח יללתי וספור תלאותי ואעזוב כעסי ואתחזק להתאפק מלצעוק ומלהתרעם

מצודת ציון

"שיחי" - ספור התלאות

"פני" - כעסי כמו אתן את פני (ויקרא כ)

"ואבליגה" - אתחזק כמו המבליג שוד (עמוס ה)

<< · מ"ג איוב · ט · כז · >>