מ"ג איוב ד יח
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הֵ֣ן בַּ֭עֲבָדָיו לֹ֣א יַאֲמִ֑ין
וּ֝בְמַלְאָכָ֗יו יָשִׂ֥ים תׇּהֳלָֽה׃
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"הן בעבדיו" - הנה בעבדיו המלאכים עם כי ירבו מאנוש בשלימות רב עכ"ז לא נתן בהם קיום בעצמם לבל יצטרכו בכל עת השפעת אלוה עליהם
"ובמלאכיו" - מלת לא משמשת בשנים כאלו אמר ובמלאכיו לא ישים תהלה והוא כפל הענין במ"ש לומר הנה לא שם במלאכיו עצמם להיות בהם אורה משלהם כי הכל בא ממנו בכל עת וא"כ הוא שלם מאד מן מלאכי מעלה ואין לו ערך ודמיון עמהם
מצודת ציון
"יאמין" - ענינו קיום וכן יתד במקום נאמן (ישעיהו כב)
"תהלה" - ענין אורה כמו בהלו נרו (לקמן כט)מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"עבדיו, מלאכיו". המלאך נכבד יותר מן העבד, שהוא ישולח בשליחות של כבוד והוא קרוב למלך (עי' ישעיה מ"ד כ"ו), ולפ"ז בא פה שם עבדיו על הגלגלים, ומלאכיו על המלאכים שהם גבוהים מהם במעלה, והם המוכנים לשליחות מה' בענינים שהם למעלה מן העבודה הקבועה שהיא עבודת הטבע הסדורה מששת ימי בראשית אל עולם הגלגלים ותהלה פי' מענין הארה, (ומלת לא נמשך לשנים, לא ישים תהלה), כמו בהלו נרו עלי ראשי, וי"מ מענין הוללות וסכלות, ונשתנה משקל השם להבדיל בינו ובין תהלה לדוד, ועי' במכלול: