לבוש יורה דעה קנח
קיצור דרך: LEV:YD158
לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה
<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • סימן קנח | >>
סימן קנח בטור יורה דעה ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)
א • ב
סעיף א
[עריכה]
הגוים עובדי עבודה זרה שאין בינינו וביניהם מלחמה – אין מסבבין להם המיתה, שהרי התורה אמרה בהם "והיו לך למס ועבדוך", ולא צוותה להמיתם. אבל אם נטו למות, כגון שרואין אחד מהם שנפל לים – אינו מעלהו; שהרי אמרה תורה: "לא תעמוד על דם רֵעך" – אבל על דם גוי מותר לעמוד שלא להצילו, ואסרו חכמים אפילו בשכר.
לפיכך אסור לרפאותן אפילו בשכר, אם לא היכא דאיכא משום איבה שאינו יכול להישמט ממנו, שאז אפילו בחינם מותר משום איבה. ומותר לנסות רפואה בגוי אם תועיל, כדי להתחכם ברפואות.
וכן הדין בישראלים הרועים בהמה דקה שלהן בארץ ישראל בזמן שהיו רוב שדות של ישראל, דסתמן רשעים היו שרועין הבהמות בשדות אחרות וגוזלין אותן. וכן כל כיוצא בהן.
במה דברים אמורים? בישראל בעל עבירות והעומד ברשעו תמיד ושונה בה; כגון ברועי בהמה דקה שאמרנו שפקרו בגזל והולכים תמיד באולתם – החמירו עליהם חכמים ז"ל כדי שיתנו לב לשוב.
אבל ישראל בעל עבירות שאינו עומד ברשעו תמיד אלא עושה עבירות להנאת עצמו, כגון אוכל נבילות לתיאבון וכיוצא בהם, דהיינו כשאין להם היתירא אוכלים איסורא להנאתם, וכשיש לפניהם היתירא ואיסורא לא שבקי התירא ואכלי איסורא – הרי זה מצוה להצילו, ואסור לעמוד על דמו כאחד מישראל הכשרים. ועל העבירה שהוא מוחזק בה שעושה להנאתו – בעל הגמול השלם ישלם לו גמולו ועונשו בבוא עתו.
סעיף ב
[עריכה]אבל המינים, והם כומרי עבודה זרה בין גוים בין ישראלים, או ישראלים העושים עבירות להכעיס, והיינו שיש לפניהם היתירא ואיסורא, ושבקי היתירא ואכלי איסורא, אפילו אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס – הרי זה כמין. והמוסרים ממון ישראל לגוים, והאפיקורסים והם ישראלים הכופרים בתורה ובנבואה – כל אלו מצוה להורגם לבער הרע מן העולם. ואם יש בידו כוח להורגם בסייף – הורג אותם. ואם לאו – יבוא עליהם בעלילות עד שיסבב הריגתו.
כיצד? ראה אחד מהם שנפל לבאר ויש סולם בבאר – יקדים ויטול הסולם כדי שלא יעלה. ויש בידו להישמט ולומר "הריני טרוד להוריד את בני מן הגג ואחזירנו לך", וכיוצא בדברים אלו, עד שבין כך ימות שם.
משומדים בזמן הזה שממירים עצמם, ומיטמאין בין הגוים לעבוד עבודה זרה כמותם – הרי הם כמו משומד להכעיס ומורידין אותן ולא מעלין. ומכל מקום אם בא לשוב אין מחמירין עליו, שקשה לו לפרוש מן הגוים, וחיישינן שלא יחזור לסורו. ועיין לקמן בלבוש עיר שושן סימן תכ"ה.