כף החיים (פאלאג'י)/כ
סימן ך
[עריכה]למי שתורתו אומנותו ובתורתו יהגה,
אחריתו ישגא
א. איתא בברכות דף ח' ע"א, כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הקדוש ברוך הוא מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו, ובפרק חלק אמרו על פסוק דבר ה' בזה, זה שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, יעויין שם, ובתנא דבי אליהו סדר אליהו זוטא פרק ב' אמרו, בזמן שיש בישראל ביטול תורה מבקש הקדוש ברוך הוא להחריב את העולם, יעויין שם, ואפילו מי שאינו בן תורה לא יאבד השעות לאבדון, ובכל שעות שאין לו עסק ילמוד מה שיודע, ולא יהיה שקרן תמידי, דאומר בכל הלילות ובהם נהגה יומם ולילה, ומי יתן והיה לקשר השעות בשלשלאות של ברזל שלא ילך היום והלילה כשהוא ער [כי אם] כדי לעסוק בתורה, וכמו שכתב הרב חמדת ימים בעשרת ימי תשובה סוף פרק ד' תוכחת מגולה על האומר נעביר הזמן במעט שחוק והיתול כאשר יעויין שם, וירמיה הנביא עליו השלום רמז על זה, אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב, והוא דהמבחן לזה, שם ראינו כשהיינו מתבודדים בפ"ד תעניות, וביותר בהפסקות גדולות, שלא היה לנו שהות ללמוד כל חפצינו הגם שלא היה הפסק כלל, והיינו בוכים ומתעצבים על אשר פנה היום כי היינו רוצים שיהיו הימים ארוכים ביתר שאת, ובפרט בערב שבת לערב שאז היינו הולכים לבתינו דבמקום גילה שם תהא רעדה, שם ישבנו גם בכינו איך היינו מניחים שקידת הלימוד וההתבודדות והקדושה מהתעניות שהיה התפשטות מהגשמיות, וזה רמזתי במה שאמר דוד המלך עליו השלום, חשבתי ימים מקדם שנות עולמים, והוא על דרך שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק ויסע לוט מקדם, מקדמונו של עולם דהיינו מעבודתו יתברך, והכונה חשבתי בדעתי לעשות חשבון שיהיו הימים הנגשים אל ה' ועבודתו דיהיו ארוכים שיעור שנות עולמים, אורך ימים עולם ועד, אחזתיו ולא ארפנו, כן אזכה להיות תמיד אפילו בלתי תענית להתבודד עם קוננו ולעסוק בתורה תדיר אמן כן יהי רצון ועיין צפורן שמיר סימן ד' אות נ' ונ"א
ב. איתא בזוהר הקדוש סדר שמיני, דילמוד הלכות בכל יום, ואגדות ילמוד בלילות, וכתב הרשב"ש סימן נ"ב דף י"א ע"ד, דבכלל כל השונה הלכות הוא חיבור הרמב"ם מספר היד כאשר יעויין שם. ועיין מה שכתב בספר דבש לפי מערכת ת' סוף אות מ"א
ג. כשלומד הלכה יכוין באדנו'ת, משנה בשם שדי, וכשלומד זוהר הקדוש יכוין בשם מ"ה דאלפין, ונותן הארה בקריאתו לשמות הללו, כמו שכתב בילקוט ראובני ק"ג דף כ"ד ע"ב, ועיין בסידור חסד לאלפים, ובספר מדרש תלפיות מערכת כ' דף קצ"ט ע"א, סידר הכוונות דצריך לכוין ביום, ויען אין זה דבר השוה לכל נפש אדם לכן לא העתקתי לשונו, ואם יש את רצונך קחנו משם
ד. אף על גב דזה דרכו כל הימים ללמוד חק לישראל ובלול בכל גם במוסר השכל, עם כל זה לא יעבור עליו מבלי שילמוד בכל יום לפחות חצי שעה בספר מוסר קודם שיתחיל ללמוד בעומק הלכה, וכל שכן אם מלמד לתלמידים, דידריכם ללמוד תחילה בספר הקדוש ראשית חכמה מעט בכל יום החל וגמור, וכן על זה הדרך בספר הטהור נורא ונשגב שבט מוסר וכדומה להם ספרים הרבה אין קץ, וכך היה מנהגינו בישיבתינו בית יעקב רבי תובב"א, ועיין בספר צפורן שמיר סימן ד' אות נ"ג, ולקמן במוצאי שבת בס"ד
ה. אם לבו חפץ ללמוד מסכת חולין או יבמות יתענה מקודם, כמו שכתב בספר יוסף אומץ ק"ק, ונוהג כצאן יוסף מערכת ל' אות ה' כאשר יעויין שם, ועיין בשיירי כנסת הגדולה ביורה דעה סימן רמ"ו, ובחיבורי על המדרש רבה במאמר מסדר וילך פ"ט במאי דאמר משה אני עסוק בתורה שכולה חיים עיין שם בס"ד, ובסוף ספר יש נוחלין כתב, דלימוד גמרא, פרש"י, ותוס', הוא חיוב כמו הנחת תפילין, ושם ביאר דלימוד מסכת ברכות ענין גדול, שבת ענין מפואר, כתובות כולל כל התלמוד, חולין, עבודה זרה, נדה, כלל גדול. ועיין בברכי יוסף סימן רמ"ו
ויו. כת הקודמין היו אומרים דהקדוש ברוך הוא אינו מונה דפים או פרקים כי אם שעות, דאם אחד קורא במהירות ונחיצה עשרה דפים בשעה אחת, ואחר קורא שנים או שלשה דפים בנחת בשעה אחת שוו בשיעורייהו, ולא כל המרבה בדפים נוטל שכר יותר מהלומד במיתון, קמח סולת דף ס"א ע"א, עוד הביא שם דצריך להזהר מאד ללכת לישיבה, כי כנגד כל פעם שהאדם מאבד ללכת לישיבה בעולם הזה, כן דוחין אותו מישיבה של מעלה כמספר הימים, ויש רמז לזה בזוהר הקדוש סדר בשלח, וממעשה דלוי דחליש דעתיה דרבי אפס הובא בגמרא, עכ"ד. ועיניך תראנה מה שכתבתי בקונטרס תורה וחיים בחמלת ה' עלי, ועיין בספר עבודה ומורה דרך דף ק' ע"א
ז. יזהר התלמיד חכם לומר התפילה הסדורה בכניסתו לבית המדרש וביציאתו, ואשרי תבחר ותקרב הנוסח אשר סידר הרב טורי זהב בסימן ק"י ותעתיקנו משם, ועיין בקונטרס עתרת החיים נוסחא אחרינא, והגם דעתה אין לו לאדם קביעות בכניסתו וביציאתו, ולא כזמן התלמוד דהיה בית המדרש רחוק להם, ונכנסים על מנת שלא לצאת עד זמן מוגבל, ועוד דהיה הכל בעל פה דהיו צריכים לתפילות אלו בהכרח, עם כל זה החרדים אל דבר ה' ינהגו בעצמם לאומרם גם בדורות הללו, ועיין בספר פתח הדביר בזה בדף ק"ד ע"ב, ומה שעלה בדעת הרב חסד לאלפים שלא לומר תפילה זו בדורות הללו, ליתא כלל מכמה אנפי
ח. מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אם פגע בך מנוול זה מושכהו לבית המדרש, יש בו מן הקושי, דיאמן כי יסופר דהיצר הרע הוא שט"ן שנו"ן, יהיה פתי יאמין להיות נמשך לבית המדרש כי ל'ו ידע כי כל'תו היא, דאם אבן הוא נמוח ואם ברזל הוא מתפוצץ ואיך יתפתה להכנס לבית המדרש, אבל נראה לי לומר, דהיצר הרע כשישמע דרוצה האדם לבא לבית המדרש, אדרבא רץ כצבי ואותה הוא מבקש, יען יש בידו להחטיאו בנקל בחטאות גדולות, ויצא האחד ללמוד על מנת לקנטר ולהתייהר קנאת איש מרעהו, באמור לו קנאת סופרים תרבה חכמה, ומכניסו בסוג דנוח לו שלא נברא ותורתו נעשית לו סם המות, והרי תכלית היצר הרע מה הוא, צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, והרי על ידי זה מצא את שלו ויפק רצונו והיכן ימצא טוב מזה, ואת שני דומה לזה להפסיק ממשנתו להיות מהקוטפים מלוח עלי שיח, לדבר דברי בטלה ושיחת חולין באמצע הלימוד, וזה העון מעותד בנקל ובהוה ועונשו גדול, ועד אחרין דנוטל חייו מן העולם כדאיתא במשנת חסידים, ובזוהר הקדוש אמרו, מאן דפסק יתפסק בר מינן, ועיין בספר עבודה ומורה דרך דף ק' ע"ג, והרי היצר הרע זה הוא חפצו ורצונו להמית את האדם, ומאחר שכן כמה צריך האדם להיות זהיר וזריז בשתים אלו ללמוד על דבר אמת וענוה צדק, ושלא לדבר כלל באמצע הלימוד ואפילו על צד ההכרח, וכשגומרין מללמוד אז ידבר או קודם שיתחילו ללמוד ובזה תורתו נעשית לו סם חיים
ט. כתב הרב מעבר יבק ז"ל במאמר מנחת אהרן, דראוי לבעל תורה להרגיל עצמו לקרוא שיתא סדרי משנה בהבנת פשטי דבריהם לפחות פעם אחת בשנה, והביא דבריו בספר עבודה ומורה דרך דף ק' ע"ד, וזכור לטוב למר שארינו מורינו הרב חסין קדוש הפרד"ס זצוק"ל, דמיום דעתי אותו חזיתיו דזה דרכו כל הימים לרבות הלילות, לקבוע עת ללמוד משנה עם פירוש הרמ"ע והתוספות יום טוב חק נתן ולא יעבור, זכותו יגן בעדינו אמן
יוד. עוד ראיתי בספר מעבר יבק במאמר שפת אמת פרק כ"ו, דמי שאינו משאיל ספריו לאחרים, נמצא כתוב כי כשימות לא ישארו ביד יורשיו, וטוב להניח ספריו לבן ההוגה בהם ומשאיל אותם, ואמרו עוד כי אשה שקונה ספרים להשאילן לאחרים ללמוד בהם זוכה לבנים תלמידי חכמים, עכ"ד, ועיין בספר עבודה ומורה דרך דף ק' ע"ב שהביא דבריו, ועיין למז"ה בספר חקרי לב חו"מ ח"א סימן ק"ו, ובספרי זוטא חקקי לב ח"א בחלק יורה דעה סימן מ"ח, ובספר מראה הגדול ח"א דרוש ד' לס"ת יעו"ש, ועל כל פנים מי שלוקח ספר בשאלה, יזהר הרבה דכשגומר תלמודו להשיבו לבעליו, דאם אינו מחזירו תכף נועל דלת, וגם לשומרו יפה שלא יאבד מסיבתו ומונע את אחרים מלעשות מצוה. (ועיין למר בריה בסימן נ')
יא. מנהג נכון לנשק הספרים בפתיחה וסתימה, ובפרט בעוסקו בסתרי תורה שהם לבושי המלך, ספר עבודה ומורה דרך דף ק' ע"ג, ויזהר שלא יניח הספר פתוח ויצא אפילו על מנת לחזור תכף כי גורם לידי שכחה כנודע, גם יזהר שלא יניח הספרים אצלו בצידו בשוה במושבו, אלא ותנו כבוד לתורה שיהיו למעלה ממנו וכמו שהבאתי במקומות אחרים בס"ד
יב. אמרו בתנא דבי אליהו סדר אליהו זוטא סוף פרק י"ד וזה לשונו, אין ישראל נגאלין אלא מתוך עשרה בני אדם שהן יושבין זה אצל זה ויהיה כל אחד מהם קורא ושונה עם חבירו וקולם נשמע שנאמר ובהר ציון תהיה פליטה והיה קודש, עד כאן, ופירש בספר ישועות יעקב, והיה קודש בשכר תורה הקדושה, אי נמי דריש ציון מלשון מצויינין בהלכה, עכ"ד, ומכאן יש סמך למנהג עירנו אזמיר יע"א, דקבעו עשרה בני אדם למדנים שיושבים במקום קבוע בבית אחת בחצר בית הכנסת קהילת קודש אלגאזי יכון בצדק ולומדים בעד כל יחידי העיר, ויש להם שכר קצוב מכוללות העיר ופירות והקדשיות מהמתנדבים בעם, והנני בא בארשו'ת החיים אליכם אישים אקרא ראשי עם קודש, דיהיה השגחתם עליהם לתת קצבותם בכל שבוע ולהוסיף להם הפרס לפי יוקר השערים, וגם המה כשיהיה להם פרנסה טובה הם מיושבים ללמוד תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן, ואינון נטורי קרתא כחומה נשגבה ומגן וצינה לכל בני העיר, ואם חס ושלום אין להם כדי מחייתם, אז אפילו מה שהוא חיובם ללמוד אינן יכולים ללמוד, ויניעון לאכול ויסובבו עיר, וכל העוזר להם לבקש להם מנוח אשר ייטב להמציא ריוח מנדבות הציבור והיחידים עליו תבא ברכת טוב, וכמו כן צריכים ממוני הזמן וטובי העיר ופקידי תלמודי תורה וגבאיה ופרנסיה, לפקח ולהשגיח על מלמדי תלמודי תורה שיהיה להם פרנסה בריוח ולא יצטרכו לצאת אנה ואנה ולהניח התינוקות של בית רבן, כי יוצאים תקלות גדולות, ועוד דהם נקראו מבטלי גזרה והם מוסדות הארץ ועל כל ישראל מוטל להטיב עמהם
יג. כיוצא בדבר העוד לנו, כי ברוב הבתי כנסיות שבעירנו יע"א, מימי עולם ושנים קדמוניות, היושבים ראשונה קבעו לימוד ארבע אמות של הלכה בכל בוקר אחר התפילה, דיתבין ועסקין תלמידי חכמים הנמצאים באותו בית הכנסת, ויש להם פרס קבוע מהקדש דמים או מכיס הקהילה קדושה או מיחידים מקדישים, וראשון לכל דבר שבקדושה דראה והתקין כסדר הזה הוא הקדוש הרב הגדול מרן זקני בעל עין יהוסף ועין יוסף זלה"ה בקהילת קדש נוה שלום יכון בצדק ככתוב בהקדמתו, וממנו למדו לעשות בבתי כנסיות אחרות, ואשריהם המחזקים והמקיימים לימודי ה' בחצרות בית אלהינו, ומי יתן והיה לעשות כזאת וכזאת היחידים בחצריהם ובטירותם גם כן לקבוע ישיבה בביתם מי שיש יכולת בידו, ולפחות יום אחד בשבוע, שיבאו אל ביתו ארבעה או חמשה תלמידי חכמים וילמדו שם במסכת אחת בגמרא, פירש"י, תוספות, או רא"ם ומפרשיו, או תוספות יום טוב ומפרשיו, או על סדר הרמב"ם בספר היד, או טורים ובית יוסף אפילו חצי יום אחת בשבוע, וליתן להם הספקה כפי השגת ידו, ואין לך מצוה גדולה הימנה, דמלבד הזכות דבביתו נשמעים בו דברי תורה, עוד בה דהוא מחזיק ביד לומדי תורה בהוצאה מועטת, וגם מרויח דילמד מהם כמה הנהגות טובות ודרכי היראה, ויהיה לו הצלחה מרובה בכל משאו ומתנו ובכל אשר יפנה ישכיל ובכל אשר יעשה יצליח, והגם דתהילה לאל יתברך כאן נמצאו כמה ישיבות גדולות בתים מלאים ספרי דבי רב, ובתוכם שמה ישבו רבנן דפקיע שמייהו, תלמידי חכמים המחדדים דלומדים כל ימות השבוע, ואין לך מבוי שלא ימצא בה ישיבה גדולה בית מלאה ספרים ושמה ישבו רבנן סבוראי בעומקה של הלכה, עם כל זה המצא תמצא כמה בעלי בתים דראויים הם לקבוע ישיבה בביתם ואינן קובעים, והגם דיש לדון אותם לכף זכות דצריך הוצאה מרובה לקנות ספרים הרבה, ופרס מספיק לתלמידי חכמים, והוצאת הבית יתעלה מהנכנסים ויוצאים וכולי האי קשה להם, או כי אין להם הרחבת בתים לבדים הבית ברובא ויש להם טיפול הרבה, מכל מקום זה הוא שלא לקבוע לכל ימות השבוע, אך לחצי יום מהשבוע דהטירחא מועטת, ואינן צריכים לקנות ספרים הרבה וגם הפרס מועט, הרי ראוי והגון להם לקבוע כסדר הזה וממילא רווחא להתלמידי חכמים דלומדים יום אחד במקום פלוני ויום אחר במקום פלוני ויהיה להם הכנסה מזה ומזה, ושומע לי ישכון בטח ושאנן מפחד רעה, ומובטח לו דיוסיף ה' לו עושר ונכסים, ויעשה ישיבה גדולה והקדש קרן קיים להספקת תלמידי חכמים וקנה לו חיי עולם הבא, עוד זאת אדרש לבית ישראל, דזאת לפנים בישראל היה באיזה אומניות ישיבה כוללת על שם כל אותו אומנות, ועתה רואה אני דנתרשלו מזה ונרפים הם נרפים, ובמקום דיגדיל תורה ויאדיר ולהוסיף מאי דלא הוה, איך יתכן למעט ולבטל מאי דהוה מקדם קדמתה, ואינן נותנים דעתם דמה שנתמעט השפע הוא בעבור זה, ובחנוני נא בזאת
יד. עין רואה להרב הגדול חסידא קדישא מורנו הרב חיים בן עטר ז"ל בספרו הנורא חפץ ה' בחידושיו לשבת בפרק רבי עקיבא דף כ"ח ע"ב, על מה שאמרו שם בגמרא למיימינים בה כו' דכתב וזה לשונו, מכאן תוכחת מגולה לכת של תלמידי חכמים אשר לומדים בתענוג, וכאשר תרצה להתבונן עמו בעומק הש"ס, מילאה לאה ויתנצל ויתרשל, ואם תמצא לומר במקרה כשול יכשל באיזה קושי שאינו מניחו לעבור עליו, יבקש לדחות איזה דחיה קלה ומקולקלת לבלתי יטרח והיא בעינו כו', אוי לו אוי לגופו, בודאי שעליו נאמר נגידות למשמאיל שנעשית לו סמא דמותא, ובהתהלכו לא תנחהו ולא תשמור עליו, אדרבא כלפי לייא רחמנא ליצלן, אלא דצריך לטרוח בכל כחו אשר נתון בימין, ואם תאמר למה תלה במיימינים ובמשמאילים, הוה ליה למימר העוסק בכל כחו כו', נראה דתרתי קאמר והא בהא תליא, וכאשר טורח לא יחוס על גופו, ומה גם אם יפעיל היצר הרע בידיעתו בהיותו בחברת החברים כיוצא בו, לבל יכון דעתו שמא לא יעלה בידו דבר הנשאל בו, ובזה קודם הוא מתרשל וטעמו בעצמו בז לדבר יחבל לו כי זה דקדוקי עניות, ועל עצמו ניבא על ידי הדעת העלום, וזה הולך אחר עצת יצר הרע הנתונה בשמאל אשר יעצו לטובתו משני עניינים, אחד כדי שישאר בכבודו במקומו מונח, והשנית למה ליה להג הרבה יגיעת בשר, מה שאין כן ההולך אחר עצת היצר הטוב הנתון בימין, ותהי עצתו כמעט כאשר ישאל איש כו', אשר יטרח במלאכת שמים בכל כחו הנתון בו מאת ה', ומה גם חש בראשו יעסוק כו', רפאות תהי וכו' והיא סם חיים, ועוד אני אומר, שזהו עצמו אומרו סמא דחיים, דכאשר אינו חס על עצמו להתיש כח פשיטא דלהיות מאמין שהתורה היא המרפאתו וכן יהיה וזה הוא סמא דחיים, מה שאין כן מי שחס על עצמו לבל יטרח, מגלה דעתו שאינו מאמין בדברי רבותינו זכרונם לברכה דרפאות כו', ולזה נעשית לו סמא דמותא, ותהיה תושיה ומתשת כחו ויקרב עתו, לכן עצה טובה מהכא גמרינן לה כי לא עליך המלאכה לגמור, וצריך המעיין לבדוק עד מקום שידו מגעת, ואם ידע דאיכא תלמיד חכם מעיין יותר ממנו בפלפול וסברא, בא יבא אצלו לידע עומק הש"ס ומוצאיו ומובאיו ותבא עליו ברכה, עכ"ד, ודבריו אלו יהיו לטוטפות בין עיניך, ישמע חכם ויוסף לקח
טו. עוד ראתה עיני להרב ז"ל, בספרו הבהיר ראשון לציון בביאורו להלכות ת"ת ריש סימן רמ"ו שעל מה שכתב מרן ז"ל, כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר כו', חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה, כתב הרב זכר צדיק לברכה, דזה מיירי אחר שידע כל דיני היהידות חובת גברא בענין הצריך, כמו הלכות ברכות, הלכות תפילה, וברכות הנהנין, והלכות נידה, ודיני איסור והיתר שלא יכשל, אז נשאר לו מצות עשה דוהגית בו, ובזה קא מיירי דין זה, דתמצא אפילו הנשים דפטורות מתלמוד תורה, אפילו הכי אמרינן לקמן בהגה, ומכל מקום חייבת האשה ללמוד דינים השייכים לאשה, עד כאן, הרי דדינים המחוייבים צריכים על כל פנים ללמוד, כהא דאם טעה בברכת המזון או דיבר בה, או סח בין תפילין של יד לתפילין של ראש וכדומה הרבה דלא קיימי בשאלה, שצריך לדעת הדין באותה שעה, פשיטא דמחוייב כל איש ישראל לדעת זה וכיוצא, ואחר שידע דיני היהידות אז נשאר לו לצאת ידי חובת מצות והגית בו, עכ"ד ז"ל, וישמע חכם גודל החיוב שיש לו לדעת דינים הצריכים, דטרם כל צריך שיעסוק בזה ואחר כך כשימלא כריסו מידיעת הדינים הוא דנשאר לו לקיים מצות תלמוד תורה, ועיין להרב הגדול מהר"י מנשה ז"ל בספרו הבהיר הנדפס מחדש עין המים בדרוש י"ב דף ל"ד ע"ד, וכבר צווחו קמאי על קצת תופסי התורה, שכל עיקר לימודם הוא דוקא בדינים שאינם נוגעים לעבודת הבורא, ובמה שנוגע לעבודת ה' מדינים השייכים לו לדעת כיצד ובמה יתנהג ביהידות אינם שמים על לב. והלא תראה בהקדמת החסיד חובת הלבבות מה שהאריך בזה, ובספר פתח הדביר נר"ו בתחילת ספרו שהביא לשון הרב המני"ח ז"ל דגם הוא הוכח יוכיח על זה, לך נא ראה
טז. יזהר האדם ללמד את בנו תורה ולא יוציא אותו לאומנות לגמרי, דאם יחשוב בדעתו דעל ידי אומנות או פרקמטיא ירויח ויעשיר עושר גדול, הרי שמא יעני, או אעיקרא אינו רואה סימן ברכה והוא גבר לא יצלח בימיו, ובר מן דין איכא למיחש שמא יצא לתרבות רעה ויכשל בעבירות, מה שאין כן כשהוא בר אוריין שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול, ובדרך צחות נוכל לומר שהוא על דרך דשנו חכמים בלשון המשנה, על מנת שתעלה שלום שלום מן השבר, שלום מן השפיכה, והוא דבטל הסיבה בטל המסובב, דכיון דאינו עוסק בפרקמטיא לא אתי עליה דיבא על המשבר מחמת בעלי חובות כי הפסיד בסחורתו, וגם כמו שדרשו גבי יעקב שלום מן החטא, כי התורה משמרתו ואגוני מגנא ואצולי מצלא ואין להם שום מכשול עון, ואם היו תהיה שלא זכה הבן שיהיה ראוי ללימוד כי מטפ"ש ועולה והוא מוכרח להוציאו לשוק לאומנות ופרקמטיא כי מה יעשה אותו הבן, אז זו היא דרך ישרה שיבור לו, דילמוד תחילה עין יעקב ושלחן ערוך אורח חיים וקצת יורה דעה ומדרשי רבותינו זכרונם לברכה, ורש"י בחומש, וספרי דרשנים ובעלי מוסר, ואחר כך שמח זבולון בצאתך, וכמו שכתבתי בקונטרסי תוכחת חיים סדר ויצא בס"ד, והן עתה ראיתי שכן כתב הרב המזכה לרבים בעל מעם לועז סדר לך לך יעויין שם, ואוי להם לאבות הבנים המוציאים לבניהם לאומנות קודם שידעו סדר עבודת ה', דעתידין ליתן את הדין על זה נמי מאחר שלא יהיה להם אחר פטירתם מי שיעשה להם נחת רוח ללמוד בעדם לעילוי נפשם רוחם ונשמתם איזה פרק או הפטרה וכדומה, כי כן מי שחננו ה' בדעת יבקש מנוח לנפשו, כי לפחות לא יוציאנו לאומנות כי אם אחר שהבן למד סדר עבודת ה', ובפרט כל התפילות והקדישים, וסדר המועדים וימים נוראים, וקריאת ההגדה וחמש מגילות בזמנם וכדומה כהלכות גוברין יהודאין, ואת היותרת להיות מוסיף והולך, הדבר תלוי אם יש יכולת בידו לסעדו ולתומכו, ואם הבן ראוי להשיג חכמה, דאז יוסיף יתר על הסדר הזה תוספת קדושה, ומבואר בזוהר הקדוש דראוי לאב לצאת לעסק ולא ללמוד כדי להספיק ביד בנו שילמוד, וראה בעיניך נועם שיח של הרב משנת חכמים בדף י' ע"ב אות ו' ויערב לך, וכתב בספר נוהג כצאן יוסף בהלכות לימוד דף כ"ג סוף ע"ב וזה לשונו, רבת המכשלה שלומדים לבניהם לשונות זרים ואין למדים אותם פירושים של תפילתנו הקדושה ועתידין ליתן את הדין, עכ"ל, ומורינו הרב המופלא חסידא קדישא מר שניי בספרו הנחמד אות היא לעולם מערכת ח' בד"ה חינוך, הוכיח במישור דחייב לחנך לנער ללמד לבנו לדבר בלשון הקדש, עיין שם דבריו כי נעמו, וסדר הנהגת האב עם הבן כדי שילמדהו דעת ודרך תבונות יודיענו, שא נא עיניך וראה להרב נוהג כצאן יוסף מערכת ל' בהלכות לימוד סעיף י' וי"א ואילך, ובקיצור של"ה דף כ"ט ע"ד, ואשריו לאב דמצוה לבנו שילמוד בתמידות בספר הקדוש יש נוחלין מרישיה לסיפיה, הפוך בה והפוך בה דכלא בה, ובא וראה גנות מי שאינו בן תורה, ממה שאמרו בזוהר הקדוש דאסור למקרב בהדיה דלא אשתדל באורייתא ולמעבד ביה סחורתא וכל שכן למיהך עמיה באורחא דלית ביה מהימנותא. ועיין בספר משנת חכמים בסימן פ"ב יעויין שם, ובספר מורה באצבע סימן י' אות שכ"ח הוכיח במישור על פתגם דנא והזכיר מספר אורך ימים כאשר יעויין שם, וכבר הובא בספר הקדוש ראשית חכמה ריש פרק י"ז, ועיין ספר החסידים סימן תשצ"ה וסימן תק"נ, ובתנא דבי אליהו סדר אליהו רבא פרק י"ח, ובקונטרס עתרת החיים סימן ו', ועוד שם בסוף סימן ר"ח כאשר יעויין שם
[א"ה: אות יז חסרה גם במהדורא קמא]
חי. סופא דמילתא כי גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה, ומעלותיה רבו כמו שרבו בתלמוד ובמדרשי רבותינו זכרונם לברכה ובאגדות, ואשרי מי שעוסק בתורה לשמה כי זהו עיקר הכל לעשות נחת רוח לפניו יתברך דוקא בלתי שום פניה, והן בעודו בחיים כה יעשה לסגל תורה ומעשים טובים ככל הבא בידו ולא יאבד הזמן היקר מפנינים בהבלי העולם ובדברים בטלים, ומי שרוצה לזכות לכתרה של תורה יהיו דבריו מועטים וירבה בשתיקה, חוץ מעסק התורה שכל המרבה לספר בה הרי זה משובח, וככל הבא מידו יבקש אופן ואופנים וקב"ע את קובעיה'ם ביום ובלילה בתלמוד תורה, ועצה טובה קא משמע לן הרב ספר הברית בח"ב מאמר י"ב פ"י בנועם מוסרו מוסר מלכים דבר להצליח בו חיי האדם, והוא דאשרי אנוש יעשה זאת כי הוא דבר גדול המצליח חיי האדם בעולם הזה ובעולם הבא, כי האדם בחולשת שכלו על הרוב יתאוה להחליף הזמן אשר הוא בו בעתידות בתקותו כי תהיה טובה מן העת אשר הוא בו, וזהו הוללות וסכלות כי על הרוב ישיגהו המות בר מינן טרם בא הזמן אשר קיוה, או ימים באים והנה יותר רעים מאלה, בין כך או כך אבדה תקותו עם הימים הראשונים אשר דחה חנם, גם בלא זה הלא הוא מצפה לקרבת המות וחושק ליום האחרון ואין אולת יותר מזה, והמנהג הזה רעה רבה היא על האדם יותר מכל הרעות, כי יעשה חייו בלתי מוצלח על האדמה, וגם אחרי כן הנפש ההיא עונה בה, לכן השמר נא אחי ואל תעשה יום ערב יום ויום הכנה ליום אם לא שהוא באמת עת הכנה עוברת, כימי דניסן ימי החרישה ועת הקציר ועת האסיף או יומי דשוקא וכדומה, ולא תאמר היום הזה לא אעשה מצוות ולא אלמוד כי הלא אנכי בדרך לא בבית, או היום הזה אני טרוד ואני עומד בצער, ויהי היום הזה ערב יום מחר אלמוד ואתעסק במצוות, רק תשמור לעשות כל צורכי הנפש בעבודת ה' כיום הזה כיום מחר, וכמאמר התנא ואל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה, ואם יום של צער הוא, כלכל הרע בסבר פנים יפות, ולא תדחה את השעה ולא תחליפנה בעת אשר יבא אחריה, ולא תתאוה להמיר אותה בעת אחרת כי המחר אינו שלך, וחיי האדם מורכב מן הימים והיום מורכב מן השעות, לכן היקר שבכל הנמצאים הוא הזמן מפני שאין לו תמורה, ודי לצרה בשעתה שבהכרח צריך האדם למעט על ידה בעבודת ה', אבל לא שיקח זה להתנצלות לפנות עצמו אל המנוחה והבטלה, כי אם תאבד יום אחד ביגון ואנחה וביטול תורה ועבודה, היום ההוא יהיה חסר, לא יוכל להמנות בין ימי חייך בעולם הזה, גם תתן עליו דין בעולם הבא על בלי עסקך בו בתורה ובמצוות, רק שמח בטובה ביום אשר אתה בו אם יש לך ועשה טוב וחסד וצדקה, ואם אין לך שמח בחלקך והסתפק בלב טוב ובנפש רחבה ועסוק בו בעבודת ה' כפי האפשרי, סוף דבר תשתדל בכל יום ויום בצרכי אחריתך כאילו למחר חס ושלום ודאי תמות, ותשתדל בצרכי עולמך כאילו הוא בספק והחיים והמות אפשרים בו, ואם כה תעשה בכל יום אשריך בעולם הזה, כי עתות חייך יהיו מוצלחים וימיך יהיו תמימים וטוב לך לעולם הבא כי לא יחסר אחד מהם ממה שראוי לעשות בו, עכ"ל, ודבריו חיים וקיימים, ואשרי מי שיהיו הדברים האלה חקוקים בלבו ויהיו לנגד עיניו תמיד כל הימים, והאל ברחמיו יזכנו דנהיה אנחנו וזרענו וזרע זרענו עד סוף כל הדורות כולנו יודעי שמו ולומדי תורתו לשמה כן יהי רצון אמן