ט"ז על אורח חיים קי
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה]בימות הגשמים. מפני שצ"ל ותן טל ומטר ובמ"ש וי"ט צ"ל הבדל' וכל מה שאומר בהביננו במלות קצרות הוא מעין ברכת י"ח והבדלה אינו ברכה בפ"ע ע"כ אין מזכירה:
סעיף ב
[עריכה]אם אינו נותן וכו'. בטור כ"כ בשם הרמב"ם וכתב עליו ואפשר שחושב פועלים כשעת הדחק וכב"י מדברי רבינו נר' שסובר שהם דברי רמב"ם ואינו כן אלא גמ' ערוכה בפרק היה קורא והכי איתא כו' עכ"ל. ובאמת לא עיין ב"י בזה כל הצורך דבפ' היה קורא (ברכות דף י"ז) איתא הכי ומתפללין תפלת י"ח והתניא מעין י"ח א"ר ששת ל"ק הא ר"ג הא ר"י דתני' בפ' ת"ה רג"א בכל יום מתפלל אדם י"ח רי"א מעין י"ח ופריך אי ר"י מאי איריא פועלים אפי' כל אדם נמי אלא אידי ואידי ר"ג הוא ול"ק כאן בעושין בשכרן כאן בעושין בסעודתן דאז מתפללין י"ח ומביא ראיה מברייתא דמחלק ג"כ בין עושין בסעודתן או לא לענין ברכת המזון והרי"ף והרא"ש לא הביאו כלל החילוק הזה לענין הביננו רק לענין ב"ה וא"כ היאך כתב דתלמוד ערוך הוא לחלק לענין הביננו אלא נראה דלא כן הוא הדרך דבתפלת השחר הוא עיקר הדין של הביננו ושם מוכח במסקנ' דלא מצלי הביננו אלא בשעת הדחק מההיא דאביי לייט אמאן דמצלי הביננו במת' לחד גי' של התו' וכמ"ש הרי"ף והרא"ש שם וא"כ צ"ל דפסק התלמוד התם דלא כחד דלר"ג צריך לעול' י"ח ולר"י לעולם הביננו והתלמוד מכריע להלכה דבשעת הדחק יש לסמוך על ר"י ושלא בשעת הדחק עבדינן כר"ג ובפ' היה קורא מפלפל בגמ' כמאן מן התנאים אתי' ההיא ברייתא דיאמרו הביננו דשם לא נחתי כלל לחלק בין דחק או לא אלא בדברי התנאים עצמן מפלפל שם כמאן אתי' וע"ז פרכינן אי ר"י מאי אריא פועלים ולא סלקי' שם להאי סבר' דיש חילוק בין דחק או לא אבל במסקנת התלמוד דנחתין לזה להכריע בין דחק או לא ותו אין חילוק אחר הכי קי"ל וכ"כ הפוסקים לחלק כן ונמצא שמ"ש הרמב"ם לחלק בין עושין בשכרן או לא וכבר חילק הוא עצמו בין דחק או לא קשה עליו כיון שיש חילוק בין דחק או לא תו ליכא חילוק אחר דהני הכרעות התלמוד לחלק דוקא בין שעת הדחק וע"ז כתב רבינו הטור ואפשר שחושב פועלים כשעת הדחק דהיינו חילוק זה דעושין בשכרן ה"ל כשעת הדחק אבל בשכר סעודתן ה"ל שלא כשעת הדחק ונמצא שפיר כתב רבינו הטור דין זה בשם הרמב"ם דוקא כנ"ל נכון בס"ד:
סעיף ד
[עריכה]בלשון רבים. שמתוך כך תפלתו נשמעת:
ואם אפשר יעמוד. דא"ר ששת מהיות טוב אל תקרי רע פי' כיון שהחבורה עומדים לא נקרא רע להתפלל מהלך אע"פ שמותר (רש"י):
סעיף ה
[עריכה]אלא פעם א' ביום. פי' בכל יום שהולך יאמר אותה:
סעיף ז
[עריכה]אבל פחות מפרסה כו'. דכמו שהוא בעיר דייני' ליה וכתב הר"י יש מקשין מן הירוש' דאמר כל הדרכים בחזקת סכנה ואפשר לומר שזה אינו קרוב לעיר אלא בהולך בין הכפרים שהכל הוא בחזק' סכנה עכ"ל משמע מזה דבהולך במקום סכנה יש להתפלל ת"ה אפילו בפחות מפרס' דזיל בתר טעמ' וראיה עוד ממ"ש בסי' רי"ט לענין ברכת הגומל בזה אפילו בפחות מפרסה וכ"ש בזה:
ולכתחלה כו'. פי' שלא יעכב מלומר אותה אחר פרסה ראשונה ויכול לומר אותה אפילו בעיר קודם שיוצא לדרך ומ"ש שיחזיק בדרך פי' שיהי' מוחזק בודאי לילך וראיתי לקצת מקפידים שלא יאמר אותה עד שהוא דוקא חוץ לעיר על השדה ואין לזה שורש ועיקר מכל הפרושים והרי מהר"מ היה מתפלל אותה בבקר ביום שרצה ללכת בדרך ומ"מ נראה טעם למה שמתפללין אותה חוץ לעיר הוא משום שאז יאמר אותה עם אחרים וזכות דרבים עדיף מ"מ יהיה נזהר לומר בבית תפלה היוצא מן הכרך הנזכר בסי' ר"ל:
סעיף ח
[עריכה](ח) הנכנס לבית המדרש. נראה לי דהוא הדין במי שישב ללמוד, אפילו ביחידות, ובפרט במי שהגיע להוראה. ויש לומר נוסחא אחרת קצרה כוללת הרבה, וזו היא "יהי רצון מלפניך י' אלוקי ואלוקי אבותי, שתאיר עיני במאור תורתך, ותצילני מכל מכשול וטעות, הן בדיני איסור והיתר, הן בדיני ממונות, הן בהוראה, הן בלימוד. גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. ומה ששגיתי כבר העמידני על האמת. ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד. כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה: