לדלג לתוכן

כף החיים/אורח חיים/תרעא

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

(א) סעיף א: צריך ליזהר מאד וכו' — דאמרו בגמרא (שבת כג ב): "הרגיל בנר, הויין ליה בנים תלמידי חכמים", ופירש רש"י, דכתיב: "כי נר מצוה ותורה אור", על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור דתורה. והביא דבריהם בית יוסף. ולא שייך לומר הוא עצמו יזכה לתורה, כי עם האיש השלם ידבר שכבר הוא בשלימותו. לבוש. והב"ח כתב: אי לאו בר הכי הוא, מכל מקום זוכה לבנים תלמידי חכמים:

(ב) שם: ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה שואל וכו' — כמו ארבע כוסות. וטעמא משום פרסומי ניסא. מגיד משנה פרק ד' מהלכות חנוכה הלכה י"ב, בית יוסף, לבוש:

(ג) שם: שואל או מוכר וכו' — והא דמחוייב לשאול, היינו לנר אחד, מה שהוא מן הדין; אבל מה שהוא ממהדרין בסעיף ב', לא. אליה רבה אות א'. וכן כתב יד אהרן בהגהות הטור, דאם יש לו כדי להדליק בכל לילה נר אחד, דאין צריך לחזר על הפתחים או למכור כסותו, מאחר דיוצא ידי חובתו מן הדין. אשל אברהם אות א', חיי אדם כלל קנ"ד אות ו', משנה ברורה אות ג':

(ד) שם: שואל או מוכר וכו' — ונראה דהגבאים מחוייבין ליתן לו נרות להדליק, כמו בארבע כוסות. מיהו אם לא נתנו לו, צריך לעשות כמו שכתב בשולחן ערוך. ומכל מקום נראה דאין צריכין ליתן לו, רק נר אחד לכל לילה, דהיינו נר איש וביתו, ולא ממהדרין. חמד משה אות א', משנה ברורה בביאור הלכה:

(ה) שם: שואל או מוכר וכו' — אבל אינו חייב להשכיר את עצמו כמו בארבע כוסות, לעיל סימן תע"ב, משום דהכא אית ליה היכר נס כשרואה נרות בבית חבירו; לאפוקי בארבע כוסות, דליכא היכר כלל אי לית ליה ארבע כוסות על שולחנו. עולת שבת אות א'. אמנם האליה רבה אות א' כתב להשיג על דברי העולת שבת הנזכר והניח דבריו בצריך עיון, יעו"ש. וכן כתב המאמר מרדכי אות ב' על דברי העולת שבת הנזכר, דאין דבריו נראין, אלא שחייב להשכיר עצמו כמו בארבע כוסות, יעו"ש. וכן כתב הערך השולחן אות א', וכתב שכן מוכח מתשובת הריב"ש סימן קי"א דאין שום עני פטור, יעו"ש. וכן פסק משנה ברורה שם:

(ו) סעיף ב: כמה נרות מדליק וכו' — דבגמרא (שבת דף כא:) איתא, תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין, בית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך. ופירשו התוספות דזה קאי אנר איש וביתו, דהיינו שכל בני הבית אין להם אלא נר אחד בליל הראשון, ממילא כשרואין בבית שני נרות בליל שני ירגישו בתוספת הנס; אבל לאותן שמדליקין בלילה הראשונה נר לכל אחד מבני הבית, אז אם ידליקו בליל שני שנים לכל אחד אין כאן היכר לתוספת הנס, כי יאמרו שיש הרבה בני בית ולכל אחד אין שם רק נר אחד. וזהו דעת הטור והשולחן ערוך. אבל הרמב"ם פירש שאף לאותן שמדליקין נר לכל אחד יעשו לכל אחד שני נרות בליל שני, וכן עד שמונה, וזהו היש אומרים שכתב רמ"א בהגה. ובכאן יש חידוש במנהג, שהספרדים נוהגין כתוספות והאשכנזים כהרמב"ם, וזה לא מצינו בשאר מקומות. ט"ז ס"ק א'. ואין זה חידוש, שהרמב"ם עצמו (פרק ד' דחנוכה) כתב שכן נוהגין ודלא כמו שכתב אליבא דדינא, יעו"ש, ואם כן מנהג מוקדם הוא זה. חמד משה אות ד'. ורוצה לומר, קודם הרמב"ם והתוספות:

(ז) ואם אשכנזי דר בבית ספרדי, כל אחד יעשה כמנהגו ואין בזה משום לא תתגודדו. כנסת יחזקאל סימן י"ז, שערי תשובה אות ג':

(ח) שם: מכאן ואילך מוסיף והולך וכו' — ומי שאין לו שמן הרבה, יתן באחד שמן כשיעור והמותר יחלק לכולם; שאם יעשה לכולם בשווה, לא ידלק אפילו אחד כשיעור. מגן אברהם ס"ק א', אליה רבה אות ג', יד אהרן בהגהות הטור, חיי אדם כלל קנ"ד אות כ"ה, משנה ברורה אות ו'. ומי שאין לו שמן לכל שמונת לילי חנוכה, רק כדי הדלקת לילה אחת, לא יחלק השמן לכל הלילות לפרסם הנס בכל לילה, אלא ידליק כשיעור בליל ראשון, ואם לא ישאר ללילות אחרות לית לן בה; ביכול הכתוב מדבר. שדה הארץ חלק ג' סימן ל"ד ול"ה:

(ט) ואם יש לו שמן בצמצום ולחבירו אין לו כלל, מוטב שידליק בכל לילה אחד ויתן גם לחבירו, דהא מדינא אין צריך אלא אחד. מגן אברהם שם, אליה רבה שם, יד אהרן שם. ורוצה לומר, חבירו שדר בבית אחר; אבל אם חבירו דר עמו בחדרו, טוב יותר שהוא יוסיף בכל לילה וחבירו לא ידליק, דהא על כל פנים גם חבירו יוצא, דהא איכא נר איש וביתו. מחצית השקל. וחיי אדם שם כתב דדוקא חבירו כשאינו מבני ביתו, אלא מבית אחר, או שאינו סומך על שולחנו; אבל אם הוא מבני ביתו, ואם כן עיקר המצוה אינו חל כלל על חבירו, רק שחבירו רוצה להיות מן המהדרין, מוטב שיהיה הוא מן המהדרין דמהדרין. וכן כתב משנה ברורה שם. ועיין לקמן אות י"ב:

(י) ואם יש לו תשעה, ידליק בליל שני שניים. ואם יש לו עשרה, ידליק בליל שני שניים; ובליל שלישי לא ידליק שנים, דאינו לא כמר ולא כמר. ואם יש לו יותר, ידליק בכל לילה כראוי, רק שישייר לכל שאר הלילות אחד לכל לילה. חיי אדם שם, משנה ברורה אות ה':

(יא) שם: מכאן ואילך מוסיף וכו' — לא היה לו שמן כי אם לנר אחד, ובירך עליו, ותיכף נזדמן לו שמן לנרות השייכות להידור בלילה ההוא, אין לברך עוד פעם אחרת. פרי הארץ חלק ג' סימן מ"ב, ברכי יוסף אות ג', שערי תשובה אות ב':

(יב) שניים או שלשה בעלי בתים הדרים בבית אחד, וכל אחד אוכל עם בני ביתו בפני עצמו, כל אחד ידליק לעצמו ויברך ולא ישתתפו בפריטי. מהר"י זיין בשו"ת שערי ישועה כתב־יד שער ז' סימן ד'. אבל השבלי הלקט סימן ן' כתב דאין צריך בבית אחד להדליק שניהם, אלא להשתתף בפריטי; ברכי יוסף אות ד', שערי תשובה שם. וידליקו כל אחד לילה אחת בידיו; בן איש חי פרשת וישב אות י"ז. והיינו לפי המנהג שכתב בשולחן ערוך; אבל לפי המנהג שכתב בהגה, שכל אחד מבני הבית ידליק, כל שכן אם הם שני בעלי בתים. ועיין לעיל סימן רס"ג סעיף ח ובדברינו לשם בס"ד:

(יג) היה אוכל אצל חבירו והגיע זמן ההדלקה, צריך לילך אל ביתו להדליק, ולא שידליק שם בסעודה. פנים חדשות בשם שארית יוסף, כנסת הגדולה בהגהת הטור. ומיהו אם רוצה לסמוך על מה שאשתו מדלקת בביתו יכול לסמוך. והיינו דווקא אם רואה הנרות אצל בעל הבית שסועד אצלו. עולת שבת סימן תרע"ז. ועיין עוד בדברינו לשם אות כ"א:

(יד) שם: לא ידליקו יותר — בין בלילה ראשונה ובין בשאר לילות, דהכל נגררין אצל בעל הבית. ואפילו בניו הגדולים ומשרתיו, כיון שהם סמוכים על שלחנו בקביעות הם בכלל בני ביתו. משנה ברורה אות ח:

(טו) ואם נשא הבן והוא סומך על שולחן אביו, ידליק בחדר שלו שהוא ישן שם, אך לא יברך אלא יעמוד אצל אביו כשהוא מברך ויכוין לברכות של אביו, ואחר כך הולך ומדליק בחדרו. בן איש חי פרשת וישב אות ט"ז. ומשמע דהיינו דווקא בדר בחצר שדר בו אביו, דיוכל להדליק תיכף אחר הכוונה; אבל אם דר בחצר אחרת, ואחר האכילה הולך לישן שם בחדרו, שצריך להדליק שם מפני שיש לו חדר מיוחד, שיש הפסק בין הכוונה להדלקה – אפשר שיכול להדליק בביתו ולברך, ואחר כך הולך אצל אביו לאכול. ועיין עוד לקמן סימן תרע"ז אות ט"ו ואות טו"ב:

(טוב) שם הגה: ויש אומרים דכל אחד מבני הבית ידליק — ומוסיף והולך בכל לילה נר אחד, עד שבלילה האחרונה יהיו שמונה לכל אחד, כמו שכתבו הרמב"ם שם והלבוש. וכן כתבנו לעיל אות ו', יעו"ש. וזהו "למהדרין דמהדרין" לסברא זו, כמו שכתב הרמב"ם שם ולעיל באות ו'. ואם כן, אם אין ידם משגת, ידליקו כל אחד ואחד נר אחד בכל לילה, כמהדרין; ואם גם לזאת אין ידם משגת, אז ידליקו נר אחד איש וביתו, שהוא על פי הדין וכנזכר שם באות ו', יעו"ש:

(חי) שם בהגה: וכן המנהג פשוט — היינו במדינות אשכנז; אבל בספרד נוהגין כדברי השולחן ערוך, כמו שכתב הרמב"ם שם ולעיל אות ו', יעו"ש:

(יט) שם בהגה: כדי שיהא היכר וכו' — ובליל ראשון אין צריך היכר. אליה רבה אות ד'. אבל דעת האשל אברהם אות ב', גם בליל ראשון צריך היכר, משום דלא פלוג. ובשעת הדחק יש להקל, כיון שאינו אלא זהירות בעלמא. ועיין לקמן אות כ"ב:

(ך) ואם השמן הוא ביוקר, מוטב שידליק בנרות שעוה כדי להיות מן המהדרין דמהדרין, ממה שידליק בשמן זית נר אחד בכל לילה לבד. חיי אדם כלל קנ"ד אות כ"ד. ועיין לקמן ריש סימן תרע"ג:

(כא) סעיף ג: נר שיש לו שתי פיות וכו' — היינו שהפתילות מבפנים מונחים בנר זה אצל זה; רק ראשי הפתילות, כשבולטין לחוץ נחלקין לשתי מקומות. וקא משמע לן, דאף על פי שמבפנים אינן מובדלין הפתילות כלל זה מזה, מכל מקום כיון שבמקום הנחתן בפה מינכר שהם שתים נחשבות כשתים. ב"ח, משנה ברורה אות י"א. ועיין לקמן אות כ"ה:

(כב) שם: עולה לו בשביל שנים — רוצה לומר, בשביל שתי נרות לאדם אחד מליל שני ואילך שהולך ומוסיף, כן הוא לדעת השולחן ערוך. ורש"י פירש, בשביל שני בני אדם למהדרין, העושים נר לכל אחד. ונראה דלדידן דמוספין בכל לילה (רוצה לומר דמדליקין נר לכל אחד ומוסיפין), לא ידליקו שני אנשים בנר אחד, דאז לא יהיה היכר כמה נרות מדליקין, כמו שכתוב בהגה. מגן אברהם ס"ק ב'. ורוצה לומר, כמו שכתוב בהגה בסעיף הקודם, דיזהרו ליתן כל אחד ואחד נרותיו במקום אחר וכו'. ולעניין ליל ראשון, כבר כתבנו לעיל אות י"ט דלדעת האליה רבה אין צריך היכר, ולדעת האשל אברהם גם בליל ראשון צריך היכר, יעו"ש; ואם כן, לדעת האשל אברהם גם בליל ראשון לא ידליקו שנים בנר אחד שיש בו שתי פיות. וכן כתב חיי אדם כלל קנ"ד אות י"א. ואפשר דווקא נר שיש לו רק שתי פיות, אבל במנורת חנוכה שלנו שיש בו שמונה פיות – מותר להדליק שני בני אדם זה בקצה זה וזה בקצה זה, שהרי הכל רואין שהדליקו שנים; דאם לא כן היה מדליק כסדר, אחד אצל חבירו. חיי אדם שם. והביא דבריו משנה ברורה אות י"ב, וכתב: וכן נוהגין העולם:

(כג) סעיף ד: מילא קערה שמן והקיפה פתילות וכו' — והוא הדין כשהקיף נרות בעיגול, עד שעל ידי זה יוכל להתחבר הלהב, גם כן דינא הכי. משנה ברורה בביאור הלכה:

(כד) שם: אם כפה עליה כלי וכו' — שאז על ידי זה אין מתחבר הלהב של הפתילות, ונראין שהן מופרדין. ועיין לקמן #כהח כז:

(כה) שם: אם כפה עליה כלי וכו' — ודווקא בקערה, לפי שאין לה פיות ונראה כמדורה; אבל נר שיש לה ב' פיות או ג' או כמה, שיכול לתת פתילה בכל פה ופה, אף על פי שאין לו כיסוי עולה לכמה בני אדם. וכן כתב הר"ר יהונתן ז"ל. חידושי הר"ן על מסכת שבת שם. מיהו בחידושי המאירי על מסכת שבת שם משמע דרש"י חולק על הר"ן בזה, יעו"ש. וכן כתב בספר מלכי בקודש דף ק"ב, דלדעת רש"י גם לנר שיש לו שתי פיות צריך כיסוי, יעו"ש, והביא דבריהם רב פעלים חלק ד' סימן ל'. ועיין שם מה שכתב להקשות על דברי המאירי וספר מלכי בקודש הנזכרים, וכתב: אך לדעת הרמב"ם ומרן בשולחן ערוך ושאר פוסקים, שכתבו בסתמא בנר שיש לו שתי פיות, הדבר ברור דסבירא להו כהר"ן ודעימיה דיועיל בכל גוונא, כיון שיש לו פיות מובדלים יש היכר ואין זה כמדורה, יעו"ש. ועוד יש לומר, דשאני נר שיש לו שתי פיות שהם בשווה, וגם יש להם פיות; לא כן קערה שהם בעיגול וגם בלא פיות, ודוק. ועיין לקמן אות ל':

(כו) שם: אם כפה עליה כלי וכו' — וצריך לכפות עליה כלי קודם שידליקנה. אבל אם הדליקה ואחר כך כפה עליה כלי, לא עשה כלום, וצריך לכבותה ולחזור ולהדליקה בברכה, וכדלקמן סימן תרע"ה סעיף ב. פרי חדש. וכן כתב בספר גן המלך סימן קנ"א, דצריך שיכפה עליה כלי קודם הדלקה, יעו"ש. יד אהרן בהגהות הטור, אשל אברהם אות ג', משנה ברורה אות י"ג. ומיהו מה שכתב הפרי חדש לחזור ולהדליקה בברכה, זהו לפי סברתו שם בסימן תרע"ה סעיף ב, אבל יש חולקים בזה, כמו שנכתוב בדברינו לשם. ועל כן גם הכא לא יחזור לברך, משום דקיימא לן ספק ברכות להקל:

(כז) שם: לפי שהוא כמדורה — וכתב בעל העיטור (כצ"ל. ומה שכתוב בטור בשם הרא"ש ט"ס הוא, כמו שכתב השולחן גבוה. ומה שכתב התרומת הדשן סימן ק"ה 'שתי אצבעות' בשם בעל העיטור, גירסא אחרת היתה לו בבעל העיטור כמו שכתב הב"ח, אבל גירסת הר"ן ובית יוסף כמו שכתבנו): מסתברא שלא הרחיקם זה מזה עד כאצבע, אבל אם הרחיקם זה מזה עד כאצבע שאינו נעשה כמדורה, יצא. והטור כתב דאפילו הרחיקם אין להתיר בלא כפיית כלי, דמה גבול יש בהרחקה? אם הפתילות גסות והלהב גדול, אפילו יותר מכאצבע מתחברות; ואם הם דקות, אפילו פחות מכאצבע סגי. להכי קאמרינן כפיית כלי, דהוא מילתא דפסיקא, עכ"ל. וכתב עליו בית יוסף דדברי טעם הם. ומיהו יש לומר דשיעור הרחקת אצבע שאמרו – בפתילות בינוניות, ולפי אותו הערך צריך להוסיף ריחוק בגסות ולמעט ריחוק בדקות, עכ"ל. ורוצה לומר, להשוות דברי הרא"ש ודעמיה שהביא בבית יוסף לדברי הטור, דכולהו סברי דבפתילות בינוניות הריחוק עד כאצבע, ואם הם גסות צריך יותר ואם הם דקות יוכל למעט, והוא לפי הראות, שאחר ההדלקה לא יהיה הלהב של הפתילות נוגע זה בזה אלא מופרד ונראה כל פתילה לבדה. אך לדעת הטור לא פלוג ובכל ענין צריך כלי, ולדעת שאר פוסקים סגי בהרחקה זו בלא כפיית כלי. ועיין לקמן אות ל"ד ולעיל סימן רס"ג אות ו':

(כח) שם הגה: ולכן יש ליזהר להעמיד הנרות בשורה בשוה וכו' — ולא אחד נכנס ואחד יוצא. מגן אברהם ס"ק ג, אליה רבה אות ו, משנה ברורה אות טו. וכן אם מדליק בנרות של שעוה, יעמידם בשוה ולא אחד גבוה ואחד נמוך. חיי אדם כלל קנ"ד אות יו"ד. וכן כתב בתוספות חיים על חיי אדם שם אות ט"ז, וכתב ודלא כשו"ת מהר"י מברונא סימן ט"ל הובא בהד"ט יעו"ש:

(כט) שם בהגה: ולא בעיגול דהוי כמדורה — והפרי חדש כתב שאין צריך ליזהר בכך, כיון שכל אחת מובדלת מחבירתה, דומיא דקערה שכפה עליה כלי עכ"ל:

(ל) שם בהגה: ומותר להדליק בפמוטות שקורין לאמפ"א וכו' — והם של נחושת העשויין קנים קנים, יוצאין סביבות בעיגול. ולא דמי לקערה, דהכא שהקנים מובדלים במחיצה, אלא שפתוחין למעלה, לא חשיב כמדורה כהאי גוונא. תרומת הדשן סימן ק"ה, פרי חדש:

(לא) שם בהגה: ומותר להדליק בפמוטות וכו' — וצריך לתלותה בטפח הסמוך לפתח. ויתחיל מנר האמצעי, שהוא הסמוך לפתח, ויסבב לצד ימין. אבל המדקדקים נזהרין שלא להדליק בפמוטות, שאין בהם הידור לנרות חנוכה. רש"ל בתשובה סימן פ"ה, ט"ז ס"ק ב, מגן אברהם ס"ק ד. ופשוט דמיירי בפמוטות שלנו (ר"ל שכתב בהגה בשם התרומת הדשן), שיש היתר גמור, אלא דקאמר שאין בהם הידור. וכנסת הגדולה הבין דמיירי בשאר פמוטות, וליתא, כמו שכתוב בשל"ה דף רמ"ט ע"ב ומטה משה סימן תתקפ"ח. אליה רבה אות ז'. וכן משמע מדברי הט"ז הנזכר, שכתב דברי רש"ל על דברי הגה הנזכר. וכן משמע בחיי אדם כלל קנ"ד אות יו"ד. ועיין לקמן סימן תרע"ו סעיף ה':

(לב) ומה טוב להדליק בנרות הללו, כמו שנוהגין ברוב בתי כנסיות, שנותנין בהם מים ושמן למעלה להורות על הנס שבו, תרמוז בזה כי גבר ישראל שנמשלו לשמן על האומות שהם מים הזדונים. יפה ללב חלק ב אות ב:

(לג) שם בהגה: מאחר שכל נר מובדל הרבה מחבירו — משמע דתרתי בעינן, חוץ ממה שיש לכל קנה מחיצה בפני עצמו כמו שכתבנו לעיל אות ל, צריך גם כן שיהא מובדל מחבירו:

(לד) שם בהגה: מאחר שכל נר מובדל הרבה מחבירו — ואפילו רחוק אצבע, שהרי הרבה פוסקים מתירין בזה אפילו בקערה. אליה רבה אות ח, חיי אדם שם. וכתב וכן נוהגין. ועיין לעיל אות כז:

(לה) שם בהגה: ויזהרו כשעושין נרות אפילו בשעוה שאין לדבקן ביחד וכו' — והפרי חדש מתיר. ומהר"י ווייל כתב לאסור להדביק ארבעה או חמשה נרות ביחד ולהדליקם דהוי כמדורה, והביא דבריו מגן אברהם ס"ק ד, וכתב דבתשובת רש"ל משמע דאפילו שנים דבוקים ביחד אסור, יעו"ש. וכן כתב אליה רבה אות ה, חיי אדם שם, משנה ברורה אות יט. וכן לא יעמידם סמוך כל כך שיתחממו זו מזו, דאז נכפלות ונופלות ולא קיים המצוה. אור זרוע, דרכי משה אות ב, מגן אברהם שם, חיי אדם שם:

(לו) שם בהגה: ואפילו בנרות של שבת ויום טוב יזהרו שלא לעשות כןעיין לעיל סימן רס"ג אות ה:

(לז) סעיף ה: הסמוך לרשות הרבים מבחוץ — משום פרסומי ניסא. רש"י שבת כ"א ע"ב, לבוש:

(לח) שם: ואם יש חצר לפני הבית וכו' — והחצר פתוח לרשות הרבים, מניחו על פתח החצר הסמוך לרשות הרבים מבחוץ. וזהו לדעת התוספות שם; אבל לדעת רש"י, אם הבית פתוח לחצר, מניחו על פתח הבית הסמוך לחצר, וכן הוא דעת הר"ן ואור זרוע:

(טל) שם: ואם היה דר בעלייה שאין לו פתח פתוח לרשות הרבים וכו' — כלומר, שאם היה פתח העלייה פתוח לרשות הרבים, מניחה על הפתח. ואם היה פתוח לחצר, מניחה על פתח החצר שהוא פתוח לרשות הרבים. אבל הכא מיירי כשהעלייה פתוחה לבית, דהשתא כי מנח לה על פתח הבית או על פתח החצר – לא מינכרא מלתא דמשום עלייה היא, ולפיכך מניחה בחלון הסמוך לרשות הרבים. בית יוסף. ולדידן מצוה יותר בחלון מלהניח אצל הפתח, דבחלון יש היכר לבני רשות הרבים. ואם החלון גבוה מקרקע רשות הרבים למעלה מעשרים אמה, ואם כן אין היכר לבני רשות הרבים, אזי יותר טוב להניח בפתח. חיי אדם כלל קנ"ד אות טז. ועיין לקמן אות מח: