כף החיים/אורח חיים/יד
(א) סעיף א: ציצית שעשאן נכרי פסול וכו' — פירוש שהטילן בבגד, פסול ואפילו ישראל עומד על גביו. דאילו בטווייה כשר להרא"ש כמו שכתב סימן יא סעיף ב. מגן אברהם ס"ק א, אליה רבה ס"ק א, פרי מגדים אשל אברהם אות א', חיי אדם כלל י"א אות ל'. ואפילו תחבן לבד בכנף, או עשה חוליא או קשר על ידי נכרי, פסול. פרי מגדים שם על שם הלבוש, והביאו פתחי עולם אות א'. ואפילו ישראל מסייעו, פסול. אליה רבה שם והביאו שערי תשובה אות א', דלא כעולת תמיד אות ה'. אבל אם תלה החוטין בכנף ישראל ועשה חוליא אחת וקשר, בעניין דמתכשר מדאורייתא, ואחר כך גמר העכו"ם, כשר. אליה רבה שם, פרי מגדים שם, שערי תשובה שם, פתחי עולם שם. ועיין לקמן אות ט.
(ב) אם ישראל והעכו"ם תלאו שניהם ביחד, תליא במחלוקת הבית יוסף והש"ך לעניין שחיטה ביורה דעה סימן ב סעיף י"א באוחזין בסכין ושוחטין, דהשולחן ערוך פוסל והש"ך מכשיר יעויין שם. פתחי עולם שם בשם תשובת פרי תבואה. ואם כן, לדידן דאתכא דמרן סמכינן הוא פסול.
(ג) שם: והאשה כשרה לעשותם — כתב הט"ז ס"ק א, לאפוקי מרבינו תם שפוסל נשים לעשיית הציצית כמו בתפילין בסימן ט"ל ס"ק א וכו'. והא דנשים שלנו טוות ציצית זה מותר אפילו לרבינו תם, דדווקא אתלייה בבגד הוא דקפיד כדאיתא בסמוך וזה מילתא אחריתא, כן נראה לי עד כאן לשונו. וכן כתב הלבוש סעיף א דתיקון הציצית וטוויה ושזירה כשירה בנשים אפילו לדעת המחמירין יעויין שם, והביאו שיורי כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף אות א', מאמר מרדכי אות ב', וכן כתב עולת תמיד ס"ק ג', ברכי יוסף אות ג' ובספרו מחזיק ברכה אות ב', ר' זלמן אות ב', חיי אדם שם, פתחי עולם אות ב', ולא כקרבן נתנאל סוף פרק השולח ובספרו נתיב חיים שכתב לרבינו תם אף הטוויה אסורה בנשים, וכמו שהוכיח גם כן המחזיק ברכה שם מדברי הפוסקים יעויין שם.
(ד) שם בהגה: ויש מחמירין להצריך אנשים שיעשו אותו וכו' — וקטן דינו כאשה. מגן אברהם ס"ק ג, ר' זלמן שם, חיי אדם שם, חס"ל אות א', שתילי זיתים אות ג', ואפילו אם הגדול עומד על גבו ואומר לו שיעשה לשם מצות ציצית, ר' זלמן שם, ופסול לעשותם לסברה זו עד שיהיה בן י"ג שנה ויביא ב' שערות כמו כתיבת תפילין בסימן ט"ל, מחצית השקל, וכן כתב הפרי מגדים אשל אברהם אות ג' לדברי מגן אברהם, ואף על גב דכתב שם הפרי מגדים דהוא דוחק, מכל מקום כיון דכל הפוסקים הנ"ל כתבו כהמגן אברהם, אם כן לדידן דחיישינן לכתחילה לרבינו תם, כמו שכתב מור"ם ז"ל, אין להניח קטן לעשותם לכתחילה עד שיהיה בן י"ג שנים ויביא ב' שערות בבירור, ודלא כמו שכתב פתחי עולם אות ג'.
(ה) טומטום כשר לעשותם, דספק תורה לחומרא מן התורה וישנו בלבישה. ולמאן דאמר "בני" ולא בנות, יש לומר "בני" ודאי ולא ספק. ואנדרוגינוס תליא בפלוגתא אי בריה היא, פרי מגדים במשבצות זהב אות א', פתחי עולם אות א'.
(ו) ציצית שנעשו על ידי טומטום, וכן ספק נכרי וספק ישראל, כגון מצא תינוק מושלך במקום שיש מחצה נכרים ומחצה ישראל שחייב במצוות מספיקא, אם עשו ציצית כתב ישועות יעקב סימן י"ז אות ב' דכשרים, דספק תורה להחמיר מן התורה, אם כן חשוב ישנו בלבישה, וכן כתב פתחי עולם שם. אבל צריך עיון לעניין ברכה, כיון שזה תליא בפלוגתא אי ספיקא דאורייתא לחומרא מן התורה או מדרבנן, ומרן ז"ל סבירא ליה כמו שכתב הישועות יעקב שם, והפרי מגדים כתב והבאנו דבריו באות הקודם, למאן דאמר "בני" ולא בנות יש לומר "בני" ודאי ולא ספק מדרבנן, אם כן היאך יכול לברך? וקיימא לן ספק ברכות להקל, על כן יש ליזהר מזה.
(ז) שם בהגה: ויש מחמירין להצריך אנשים וכו' — ולדידהו כל מצוות שאין האשה מחוייבת בהן, כגון לולב וסוכה, אינה רשאה לעשותן. מגן אברהם ס"ק ג, פתחי עולם אות ג', ועיין פרי מגדים אשל אברהם אות ג'.
(ח) סעיף ב: הטיל ישראל ציצית בבגד בלא כוונה וכו' — המרדכי הביא פלוגתא בסתם אי הוי כלשמן או לא, לכן צריך ליזהר שיאמר בפירוש שתולה אותם לשם ציצית כמו שכתב השולחן ערוך לעניין טוויה. ואני נהגתי לומר: לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, הריני מוכן להטיל ציציות בבגד ד' כנפות, לקיים מה שאמרה תורה: גדילים תעשה לך על ד' כנפות כסותך אשר תכסה בה, כדי לזכור את כל המצוות ולשמור ולעשות ולקיים אותם, ויהי רצון מלפניך י"י אלהינו ואלהי אבותינו שכשם שאנחנו מקיימים מצוה זו בחוטי לבן כך תזכנו לקיים אותה כתיקונה כמו שכתוב בתורתך: ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, ותזכנו לזכור כל מצוותיך ולשמור ולעשות ולקיים אותם ולהשלים תיקון נפש רוח ונשמה בגלגול זה, ונזכה לחלוקא דרבנן לעתיד לבוא, וברחמיך הרבים תחפוץ בנו ותרצנו ויהי נועם וכו'. חס"ל אות ב', וכן כתב הרב הגאון בן איש חי פרשת לך לך אות ג', ועיין זכור לאברהם חלק א' אות צ'. וכתב שם הרב בן איש חי: לכן כל אדם יזהר שלא לסמוך בתליית החוטין ותיקונם אלא על אדם ירא שמים ומוחזק בכשרות ובקי ויודע לכוין לשם מצוה ולעשות כל הדברים כתיקונם, עד כאן לשונו. ועיין לעיל סימן י"א אות ד.
(ט) שם: בלא כוונה, אם אין ציצית אחרים וכו' — היינו שעשה חוליא א' וקשר עליון שהוא מדאורייתא בלא כוונה. אבל אם עשה חוליא א' וקשר עליון בכוונה, אף על פי שעשה אחר כך השאר קשרים וחוליות בלא כוונה, גם בדאיכא ציצית אחרים יש להכשיר, כמו שכתבתי לעיל אות א וכן כתב בית יוסף. עולת תמיד אות ד'. אליה רבה אות א'. שתילי זיתים אות ו' בשם בית יוסף ואור זרוע. ועיין בדברינו לעיל סימן י"א אות מ"א.
(י) שם: אם אין ציצית אחרים וכו' — ואם תאמר, יתירם מהבגד ויחזור ויתנם בבגד בכוונה? וצריך לומר דמיירי בשבת, אי נמי כגון שנפסק אחד מהראשים, ואם יתירם יהא אסור לחזור וליתנם בבגד (עיין בדברינו לעיל סימן י"ב אות ד). מגן אברהם ס"ק ד, ועיין מחצית השקל. אי נמי ניתקו חוטי הערב פחות מקשר אגודל כבסימן י"א סעיף יו"ד, דאם יתיר ויהיה לכתחילה פסולין מן התורה רשאי לסמוך על הרמב"ם. פרי מגדים אשל אברהם אות ד'. אי נמי דמיירי בציצית דקים ובלויים, כי קרוב הוא שהם מתקלקלים בהתרה ושוב לא יועילו, ולכן כתב דיסמוך על הרמב"ם. מחזיק ברכה אות ג' והביאו שערי תשובה אות ד'. ועיין עוד שם במחזיק ברכה שהביא תירוצים אחרים בשם הפוסקים, יעויין שם.
(יא) שם: יש לסמוך על הרמב"ם וכו' — וכן כתב הלבוש סעיף א, וכן כתבו האחרונים, ר' זלמן אות ג', חיי אדם כלל י"א אות ל"א, בן איש חי שם, ודלא כמו שכתב הב"ח והביאו שיורי כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף אות ב', שהם פסולים לגמרי.
(יב) שם: אבל לא יברך עליו — דרש"י והרא"ש סבירא להו דבעי תלייה גם כן לשמה. בית יוסף, ט"ז ס"ק ג, שתילי זיתים אות ו', פתחי עולם אות ו'.
(יג) שם: אבל לא יברך עליו — והוא הדין דאסור לצאת בו לרשות הרבים, כמו שכתב מגן אברהם סימן יב ס"ק ז, וכן כתב חיי אדם אות הנ"ל, וכן כתב לבושי שרד.
(יד) סעיף ג: השואל מחבירו טלית שאינה מצוייצת פטור וכו' — זה לשון התוספות פרק כל הבשר דף קי עמוד ב והרא"ש שם סימן כ"ו הביאם בית יוסף: לברך על טלית שאולה, נראה דטוב שלא יברך. ואף על פי שהיה אומר רבינו תם דנשים מברכות על סוכה ולולב אף על גב דפטורות, והביא ראיה מדרב יוסף וכו', מכל מקום לא דמי לטלית שאולה וכו'. ואף על פי כן המברך לא הפסיד, עד כאן לשונם. וכן כתבו הסמ"ג והסמ"ק, הביאם בית יוסף. [וכתב המאמר מרדכי אות ד': מה שכתבו התוס' והרא"ש דהמברך לא הפסיד, דבר פשוט הוא דהיינו דווקא להתוס' והרא"ש ודעמייהו, אבל להרמב"ם ורש"י ודעמייהו דסבירא להו דאין הנשים יכולות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא, הכי נמי הכא לא יברך. וכבר פסק מרן ז"ל כהרמב"ם ז"ל לקמן סימן יז ובסימן תקפט עיין שם, עד כאן לשונו]. וכתב הרא"ש שם על זה: ולי נראה דהא דטלית שאולה מיירי ששאל טלית שאינה מצוייצת, אבל השואל טלית מצוייצת, אדעתא דהכי השאילה לו שיברך עליה, ואם אי אפשר לו לברך אלא אם כן תהיה שלו, הוי כאילו ניתנה לו במתנה על מנת להחזירה וכו' עד כאן לשונו. ובריש הלכות ציצית על כסות יום אם חייב בציצית בלילה כתב הרא"ש, שראה באשכנז לפני יום הכיפורים כשמשכימים, ששליח ציבור מתעטף בטלית של אחר כדי להיפטר מן הברכה משום טלית שאולה, משום דמספקא להו בטלית שאינה שלו אם צריך לברך או לא. ואחר כך כתב דנראה לו דטועים הם, דהא דטלית שאולה פטורה מן הציצית היינו השואל מחבירו טלית שאינה מצוייצת עד ל' יום פטור מלהטיל בה ציצית, שנאמר: "גדילים תעשה" וכו', אבל בכסות שאינה שלך לא חייבתך התורה לעשות גדילים. אבל השואל מחבירו טלית מצוייצת, צריך לברך, וכן מצאתי שכתב בעל העיטור ז"ל, עד כאן לשונו הביאו בית יוסף. משמע שהוא מפרש מה שכתבו התוספות דטוב שלא לברך על טלית שאולה, הוא דווקא בשואל טלית שאינה מצוייצת והניח לה ציצית בתוך ל' [ודברי מגן אברהם ס"ק ה הביאו באר היטב הוא בקיצור, עיין מחצית השקל]; אבל השואל טלית מצוייצת, פשיטא דמברך, וכמו שפסק מרן בסעיף זה. וכתב הט"ז ס"ק ד וזה לשונו: ונראה לי דהא דמחייב הרא"ש ברכה בטלית שאולה מצוייצת היינו בטלית המיוחד למצות ציצית, כי הנהו טליתות של בית הכנסת או מה שקורין ד' כנפות, דבזה ודאי לא מקנה לו אלא לעשות המצוה ולברך עליו כדאמרן. אבל במלבוש של ד' כנפות שאדם לובש בו דרך מלבוש, אלא שמטיל בו ציצית משום שיש לו ד' כנפות, השואל לחבירו מלבוש כזה אין השואל מברך עליו, דאין לנו בירור שהשאילה לשם מצוה, דילמא למלבוש בעלמא השאילה לו, וזה דומה לטלית של אחרים שאין חייב השואל לעשות בה ציצית. אף על גב שהשאילה לו, מכל מקום אמרינן דרצונו היה להשאילו למלבוש לחוד כדאמרן, עד כאן לשונו. וכן כתב הפרי מגדים במשבצות זהב אות ד', חיי אדם כלל י"א אות כ"א. והרש"ל פרק כל הבשר סימן נ"ג חלק על דברי הרא"ש הנ"ל, יעויין שם שהאריך, ומסיק דמכל מקום ראוי לכל ירא שמים שלא ילבש טלית שאינו שלו, ואם אין לו טלית אחר ילבשנו בלא ברכה כי הברכות אינם מעכבות. וכן כתב החס"ל אות ג'. עוד כתב שם הרש"ל, דאפילו לדעת המברכים על טלית שאולה, היינו הטלית שלובש בעת התפילה עם הנחת תפילין שהוא לזיכרון כמו תפילין וכו'. אבל מי שלובש כדי לעלות לתורה או לירד לפני התיבה, בוודאי יראה שאין לברך כלום, עד כאן לשונו. והביאו שיורי כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף אות ד', ט"ז שם, חיי אדם שם. אבל האליה רבה ס"ק ו' הביא כמה פוסקים לדחות דברי רש"ל, ומסיק לברך על טלית שאולה אפילו לעלות לספר תורה או לירד לפני התיבה, יעויין שם, והביאו פרי מגדים אשל אברהם ס"ק ו' והזכ"ל במערכת ברכות חלק א' אות ט' יעויין שם. נמצינו למידים מכל הנ"ל, דהשואל טלית שאינה מצוייצת והטיל בה ציצית בתוך ל', לדעת התוספות והרא"ש המברך לא הפסיד כמו שהנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא. ולדעת מרן ז"ל ודעמיה אינו יכול לברך. והשואל טלית מצוייצת, לדעת התוס' והרא"ש ומרן ז"ל מברך עליה מיד, ולדעת הט"ז וחיי אדם הוא דווקא בטלית המיוחד למצות ציצית אבל לא בבגד של ד' כנפות. ולדעת רש"ל והחס"ל אין לברך על טלית שאולה כלל. ולפי חילוק שעשה הרש"ל לדעת המברכים, הוא דווקא בטלית שלובשים בשעת התפילה והנחת תפילין, אבל לא בשעת עליית ספר תורה וכדומה; ולפי דעת המגן אברהם ס"ק ו והאליה רבה והזכ"ל, גם בשעת עליית ספר תורה או נשיאת כפים וכדומה יכול לברך. ואם כן, לפי מה דקיימא לן ספק ברכות להקל אפילו כנגד הרבים ואפילו כנגד מרן ז"ל, כמו שכתב הזכ"ל בחלק א' הלכות ברכות אות ס' וחלק ג' אות ס', אין לברך על טלית שאולה כלל. אמנם נשאר לנו דבר אחד, שכתב מרן ז"ל בבית יוסף: וכן נהגו לברך על טלית שאולה, וקיימא לן כנגד המנהג לא אמרינן ספק ברכות להקל, כמו שכתב הזכ"ל שם. ואם כן, מצד המנהג יכולין לברך על טלית שאולה וליכא חששא דספק ברכות להקל. אבל אפשר לפרש דברי מרן ז"ל כפי החילוק שכתב הרש"ל ז"ל, דאפילו לדעת המברכים היינו דווקא בשעת הנחת תפילין ותפילה, אבל לא בעליית ספר תורה ונשיאת כפיים וכדומה, דזהו דרך עראי ומצד המנהג, ואם כן אינו יכול לברך על טלית שאולה כי אם שאלה להתפלל בה דווקא ולא לדבר אחר. ואף על גב דכתבו שם האליה רבה והזכ"ל חלק א' בהלכות ברכות אות ט' דנהגו לברך על טלית שאולה גם בעליית ספר תורה וכדומה, אין ראיה מזה, דאפשר דווקא במקומן נהגו ולא במקומות אחרים, שהרי העטרת זהב כתב דנהגו לברך עליהם דווקא בתפילת הבוקר משום קריאת שמע, אבל אחר כך כל זמן ששאל לעלות בו לתורה וכו' אין צריך לברך עליו. נמצא דזה המנהג לברך כדי לעלות לספר תורה אינו מוסכם, על כן יש להחמיר ושב ואל תעשה, וכל שכן במילי דברכות דספק ברכות להקל, ואין לברך על טלית שאולה אלא דווקא אם שאלה כדי להתפלל בה, ובזה יש לסמוך על המנהג, אבל אם שאלה כדי לעלות לספר תורה או לדוכן וכדומה לא יברך. וכן פסק הרב הגאון בן איש חי פרשת לך לך אות ה', דאם שאל טלית מצוייצת ללבשה כדי לעלות לדוכן או לעלות לספר תורה וכיוצא, לא יברך עליו; אבל אם שאל בעבור לקיים מצות עיטוף בציצית, יוכל לברך ולסמוך על המנהג. ומיהו ירא שמים יתרחק מטלית שאולה היכא דאפשר לו, עד כאן לשונו בקיצור. אמנם אם יש מנהג לברך גם אם שאלה לעלות לספר תורה וכדומה, אין למחות בידם מאחר שכן נהגו ויש להם על מה לסמוך. אבל אין ליקח המנהג אלא מן הלומדים, לא משאר עמא דארעא שעושים מה שעולה בדעתם.
(טו) טלית של הקדש וצדקה, מברכין עליו לכולי עלמא, אפילו לבשו כדי לעלות לספר תורה או לדוכן. אליה רבה ס"ק ו', פרי מגדים אשל אברהם אות ו', ש"ץ דף ל"ד עמוד ד', חס"ל אות ו', שתילי זיתים אות י"ב, קיצור שולחן ערוך סימן ט אות יא, בן איש חי שם.
שם: השואל מחבירו טלית וכו' — והשוכר דינו כשואל, עולת תמיד אות ו', אליה רבה אות ה'.
(טז) סעיף ד: מותר ליטול טלית חבירו וכו' — מלשון ר"י שהביא בית יוסף, שכתב וזה לשונו: ואותם שלוקחים ציצית שמוצאים בבית הכנסת וכו', משמע דדווקא אם הציציות מונחים כך בבית הכנסת על האצטבא, או בחלון שאין בו דלת ומנעול, מותר ליטול, דאמרינן, כיון שהניחו כך ולא הצניעו בדלת ומנעול, לא קפיד, וניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוניה. וכן משמע מלשון הרא"ש ומרן ז"ל, שכתבו: ואם מצאה מקופלת וכו', משמע שמצאה כך מונחת בלא דלת ומנעול. אבל אם הטלית מונח בתיבה או בחלון שיש בו דלת ומנעול, לא אמרינן שיביא מפתח ויפתח התיבה או החלון ויקח הטלית משום דניחא ליה וכו', דוודאי הבעלים מקפידים על זה. וכן הנותנים טליתותיהם לשמש להצניע אותם אצלו בדלת ובמנעול, יש לומר גם כן שהם מקפידים, כיון שהם נותנים אותם לו להצניעם בדלת ובמנעול; על כן אין ליקח אותם אלא דווקא מדעת בעלים ולא מדעת השמש, אלא אם כן יודע השמש בבירור דבעלים אלו אינם מקפידים, כגון שנתנו לו הבעלים רשות ליתן אותו לאחרים בשאלה.
(יז) שם: מותר ליטול טלית חבירו וכו' — דווקא באקראי, אבל בקביעות אסור. ב"ח, שיורי כנסת הגדולה בהגהת הטור, מגן אברהם ס"ק ז, פרי מגדים אשל אברהם אות ז', עטרת זהב, ר' זלמן אות י', חיי אדם כלל י"א אות כ"ב, שתילי זיתים אות י"א, שלמי ציבור דף ל"ד עמוד ד', קיצור שולחן ערוך שם. ודווקא בבית הכנסת מותר, אבל להוציאה מבית הכנסת וללבוש טלית ולהניח תפילין אסור, דלא ניחא ליה שיטול את שלו ממקום שהניחו. ים של שלמה בפרק כ"ה סימן כ"ג. שיורי כנסת הגדולה שם. ט"ז ס"ק ו. מגן אברהם שם. עטרת זהב. ר' זלמן שם. חיי אדם שם. שלמי ציבור שם. חס"ל אות ד'. קיצור שולחן ערוך שם. שתילי זיתים אות י"ג. ועיין שערי תשובה אות ז'.
אם בשבת יום אסיפה, כגון לשמוע ש"ץ, ומרוב הדחיקות יוזק הטלית וכהאי גוונא, אסור ליקח שלא מדעתו, דכעין זה לא משאלי אינשי. פתחי עולם אות י"א בשם ת"א.
(יח) שם: מותר ליטול טלית חבירו וכו' — ואם נתקלקל הטלית צריך לתקנו, ואם לא תיקנו לא יצא. עמודי השלחן על קיצור השולחן ערוך סימן ט אות טו. ועיין בתשובת טל אורות סימן א' שכתב, דאם נקרע הטלית באונס או נפסל האתרוג דפטור מלשלם, כיון דאיכא למאן דאמר דבכל פנים אמרינן ניחא ליה וכו', יעויין שם. והביאו פתחי עולם אות י"ב. ועיין בתשובת זרע אמת חלק ב' סימן קמ"ג.
(יט) שם: מותר ליטול טלית חבירו וכו' — הפרי מגדים במשבצות זהב ס"ק ו' נסתפק אם רשאי ליקח טלית מבית חבירו, כי בבית יוסף הביא: אותן המניחין טליתותיהם בבית הכנסת, הא בביתו לא וכו', עד כאן לשונו. מיהו מדברי המגן אברהם ס"ק ז שכתב בשם רש"ל משמע שאין חילוק, וכן משמע בעטרת זהב. חיי אדם שם. חס"ל שם. קיצור שולחן ערוך שם. וכן כתב ר' זלמן שם בהדיא וזה לשונו: אבל לא יוציאנו מאותו מקום למקום אחר, כגון מבית הכנסת לביתו או מבית בעלים לבית הכנסת, ואפילו יחזור ויניחנו במקום שנטלה שם אסור, עד כאן לשונו. אמנם כשבעליו עמו, ודאי וראוי שישאל ממנו, דאין סומכין על החזקה במקום דאפשר לברר בקל, וכל שכן אם יודע בו שהוא מקפיד, כמו שכתב הפרי מגדים שם.
(כ) שם: ולברך עליה וכו' — אף על גב דדעת רש"ל אין לברך על טלית שאולה, וכן דעת הט"ז בס"ק ה, וכתב שם הט"ז: וכל שכן אם נוטל אותו שלא מדעת חבירו, עד כאן לשונו. ולדעת הסמ"ק, אם מצאו מקופל צריך ליטול רשות, וכן היא סברא ב' של המרדכי. מכל מקום יכול לסמוך על המנהג שכתב מרן ז"ל בבית יוסף, וכן עמא דבר, ולברך, ובמקום מנהג לא אמרינן ספק ברכות להקל כמו שכתבנו לעיל. וכן כתב בי"ע אות ט"ז בשם האחרונים, דמברך. מיהו ירא שמים ירחיק עצמו מזה בכל מה דאפשר, כמו שכתבנו לעיל אות י"ד יעויין שם. ובפרט האידנא דחזינא רובא דעלמא קפדי.
(כא) שם: ובלבד שיקפל אותה וכו' — נהגו בקושטא, שבאים יחידי קהל א' לקהל אחר בשביל שמחת חתן או כלה או ברית מילה או לשמוע דרשה או לסיבה אחרת, ואם מתפללים שם הם מתעטפים בטלית חבריהם ומניחים אותה בלתי מקופלת והולכים להם. ולכאורה אין למנהג הזה מקום, דהסמ"ק והמרדכי והרא"ש ורבינו ירוחם כתבו שצריך לקפלה כבראשונה. ואולי סמכו על פשט דברי נימוקי יוסף שהביא רבינו בית יוסף, שנראה מדבריו דאפילו בלא קיפול שרי. ואין זה מספיק, כיון דלשאר רבוואתא צריך שיקפלנו, מה להם ליכנס בספק ברכה לבטלה? ונראה, דכיון דיש שמש הקהל שלוקח הטליתות ומקפלן כבראשונה ומניחן בכיסן, הוה ליה כאילו קיפלו הם. ועוד, כיון שזה הולך לקהילתו של זה וזה הולך לקהילתו של זה, מסתמא אין מקפידין על זה אם מניחין אותם בלתי מקופלים, ומנהגן של ישראל תורה היא. כנסת הגדולה בהגהת הטור. ש"ץ דף ל"ד עמוד ג'. וצריך עיון על הרב בית עובד אות י"ז, שהביא דברי כנסת הגדולה הנזכרים, ולא כתב כי אם טעם הא' שכתב הכנסת הגדולה, מפני שיש שמש וכו', ומדברי הכנסת הגדולה נראה שלא סמך על טעם זה בלבד מפני שיש שמש וכו', אלא מפני טעם אחר גם כן, מפני שאין מקפידים. והטעם נראה לי שלא סמך הכנסת הגדולה על טעם מפני שיש שמש בלבד והוצרך לטעם אחר, מפני שאפשר שהשמש יתעכב מלקפלו או ישכח ויקפידו הבעלים, לפיכך כתב טעם אחר, מפני שאין מקפידים. ועוד, מדברי הכנסת הגדולה בהגהת בית יוסף בסימן זה ובסימן ש"ב נראה דטעם העיקר הוא מפני שהולכים זה אצל זה אין מקפידים. וצריך עיון על הבית עובד.
(כב) שם: ובלבד שיקפל אותה וכו' — שאם לא החזירה מקופלת, ודאי לא ניחא ליה למאריה והוה ליה שואל שלא מדעת והוי גזלן, ועליה אמר הכתוב: "ובוצע ברך נאץ ה'" (תהלים י ג). בית יוסף בשם רבינו ירוחם, וכן כתב הלבוש, שתילי זיתים אות י"ב. ואף על גב דניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בין בגופיה בין בממוניה, בעינן שיקפל אותה, שאם לא יקפלנה, נמצא הטלית ניזוק אחר עשיית המצוה, ולא ניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוניה אלא בשעת עשיית המצוה. תומת ישרים סימן מ"ו. כנסת הגדולה בהגהת טור. עולת תמיד אות י"א. עיקרי הד"ט סימן ב' אות ג'.
(כג) שם: ובלבד שיקפל אותה וכו' — מלשון הרא"ש פרק כל הבשר סימן כ"ו, והביאו בית יוסף, שכתב וזה לשונו: ויקפלנה כבראשונה, משמע שצריך לקפל אותה כמו שהיתה מקופלת בתחילה. וכן משמע מלשון המרדכי ורבינו ירוחם שהביאם בית יוסף. אמנם הכנסת הגדולה בהגהת בית יוסף סימן ש"ב כתב וזה לשונו, שאם מקפלו שלא כסדר קיפולו הראשון, אף בשבת מותר להתעטף בטלית חבירו, דאין אדם מקפיד אלא אם מניחו בלתי מקופל מכל וכל, אבל אם מקפלו אפילו שאינו כסדר קיפולו הראשון אינו מקפיד וכו'. והרא"ש שכתב בפרק כל הבשר: ואם מצאה מקופלת יחזור ויקפלנה כבראשונה, לאו למימרא שצריך לקפלה כקיפול הראשון, אלא הא דקאמר "כבראשונה" אעיקר קיפול קאי, והכי קאמר: צריך שיקפלנה כמו שמצאה מקופלת וכו' עד כאן לשונו. משמע מזה שאין צריך לקפלה כמו קיפול הראשון. אבל נראה שלא כתב זה הכנסת הגדולה אלא כדי למצוא היתר בשבת ליקח טלית חבירו ולקפלו שלא כסדר קיפולו, דלדעת מרן ז"ל בסימן שב סעיף ג מותר; אבל בחול, כיון שיכול לקפלו כסדר קיפולו הראשון, מודה גם הכנסת הגדולה שצריך לכתחילה לקפלו כסדר קיפולו הראשון, מודה גם הכנסת הגדולה שצריך לכתחילה לקפלו כסדר קיפולו הראשון. ועוד, דאפילו הכנסת הגדולה עצמו לא כתב זה אלא בדרך אפשר, ונראה שלא סמך על זה הטעם בהחלט, שהרי כתב אחר כך טעם אחר, מפני שהולכים זה אצל זה ואין מקפידין, כאשר יראה הרואה בכנסת הגדולה הגהת בית יוסף סימן י"ד וסימן ש"ב. וזהו שכתב הפרי מגדים באשל אברהם אות י"ט: בכנסת הגדולה מחמיר בחול שיקפל כקיפולו הראשון, ובשבת אף על פי שאין כקיפולו הראשון, יעויין שם, נראה שהבין מדברי הכנסת הגדולה הנ"ל דאין לסמוך על זה הטעם כי אם דווקא בשבת, מפני שאי אפשר לקפלו כקיפולו הראשון ודוק. ודברי הפרי מגדים הנ"ל הביאם פתחי עולם אות י"ג ומסגרת זהב על קיצור השולחן ערוך סימן ט' אות ו'. ומה שכתב המגן אברהם ס"ק ט: אפילו שלא כסדר קיפולו הראשון, ובשבת אפילו אין מקפלו כלל שרי, כבר כתב עליו הפרי מגדים שם דדבריו צריכים עיון, וכן כתב תפילה לדוד דף יו"ד עמוד א' דדברי מגן אברהם צריכים עיון, יעויין שם והביאו עיקרי הד"ט סימן ב' אות ג', וגם הוא הניח דברי המגן אברהם בצריך עיון. ואף על פי שיש מן האחרונים שהביאו דברי מגן אברהם הנ"ל, והם ר' זלמן אות ט' ושתילי זיתים אות י"ב, מכל מקום יש להחמיר, ובחול יקפלנו כדרך קיפולו דווקא אם אפשר, ובשבת יקפלנו שלא כדרך קיפולו, דחיישינן שמא הבעלים מקפידים והוויא ברכתו לבטלה. וכן כתב אליה רבה אות ח' דטוב ליזהר, יעויין שם, ועיין באות שאחר זה.
(כד) והנה בעניין קיפול הטלית בשבת, דעת מרן ז"ל בסימן שב סעיף ג להתיר אם מקפלו שלא כסדר קיפולו הראשון. ואף על גב דכתב מרן ז"ל שם סברא זו בשם "יש מי שאומר", יש לומר דהלכה פסוקה ומוסכמת היא, אלא שכן דרך הרב בית יוסף, שדין חדש שלא מצאו בפירוש כי אם בפוסק א' כותבו בלשון "יש מי שאומר", וכמו שכתב הש"ך בחושן משפט סימן מב ס"ק כ, ובעלי כללים אחרים שהזכירם יד מלאכי בכללי השולחן ערוך יעויין שם. ואחר כך ראיתי בעיקרי הד"ט סימן ב' אות ג' שכתב בהדיא כדברי, ושמחתי שנתכוונתי לדעת גדולים. ודלא כמו שכתב המחצית השקל דיש פלוגתא בזה, יעויין שם.
והנה סברא זו הביאה בית יוסף בשם המרדכי, והוא בפרק ואלו קשרים אות שפ"ח וזה לשונו: כתב ראבי"ה, שמע מינה דטליתות שהם לבנים, שאין צריך בחילופן בו ביום אחר צאתו מבית הכנסת, לא שנא חדשים ולא שנא ישנים, אסור לקפלן אפילו באדם אחד. והני מילי בסדר קיפולו הראשון, אבל שלא בסדר קיפולו נראה דמותר אפילו בב' בני אדם, עד כאן לשונו. ומשהביא מרן ז"ל סברה זו בסתם גבי כלים, משמע דדעתו ז"ל דעת עליון, דלא יש חילוק בין טלית לשאר כלים, דכל שהוא שלא כסדר קיפולו הראשון מותר לקפלו, ואפילו אם אין לובשו עוד באותו היום, שזה הוא דעת המרדכי. וכן כתב אליה רבה שם אות ט', ר' זלמן שם אות ט', פתחי עולם שם אות ט"ז, נזר ישראל סימן ל"ה אות י"ט.
מיהו מה שכתב חיי אדם כלל מ"ד אות כ"ד וזה לשונו: דאם מקפלו שלא כדרך קיפולו הראשון הכל מותר, ודווקא שרוצה ללובשו בשבת, דאם לא כן הכל אסור, דבריו צריכים עיון, דדברים אלו, "שלא כדרך קיפולו מותר", הם לקוחים מהמרדכי, והמרדכי כתב אפילו אין לובשו באותו היום, אם אין מקפלו כדרך קיפולו הראשון מותר, וצריך עיון. ואפשר שלא ראה דברי המרדכי בשורשם, ועיין מה שכתב הרב בן איש חי פרשת ויחי אות יג. ומה שכתב מגן אברהם בסימן זה ס"ק ט, כבר כתבו עליו דדבריו צריכים עיון. או אפשר לומר, דדברי מגן אברהם חוזרים על מנהג שכתב הכנסת הגדולה, דזה בא לקהלו של זה וזה בא לקהלו של זה, לפיכך אין מקפידים זה על זה אם מניחים הטלית בלא קיפול, ודלא כמו שכתב מחצית השקל. ואם כן, כיון שמצינו דעת מרן ז"ל והאחרונים מתירים לקפל שלא כסדר קיפולו הראשון, ואפילו אין לובשו בו ביום, הכי נקטינן, ואם כן, הלוקח טלית מחבירו בשבת נמי צריך לקפלו שלא כסדר קיפולו הראשון, דחיישינן שמא מקפיד ותהיה ברכתו לבטלה. וכן כתב עולת תמיד בזה הסימן אות י"ב, פרי מגדים אשל אברהם סימן ש"ב אות ו', עיקרי הד"ט שם.
(כה) כתב בכלבו: ועכשיו שנהגו לקפל כל הכלים, אפשר דקיפול דידן לא דמי לקיפול שלהם, שהיו קפדין מאד לפשט קמיטו ולהניחו תחת המכבש, ולא כן אנחנו עושים, עד כאן לשונו. והביאו בית יוסף סימן שב, וכן כתב בספר ארחות חיים, והביאו הברכי יוסף שם אות ג', פתחי עולם שם אות ט"ז. ואף על גב דמרן ז"ל בשולחנו הטהור לא פסק כן, מכל מקום אין למחות ביד הנוהגין כן כי יש להם על מה לסמוך. אבל כל אדם צריך ליזהר אם בא לקפל, שיקפל שלא כדרך קיפולו הראשון, כמו שכתב מרן ז"ל וכמו שכתבנו לעיל באות הקודם. והא דצריך ליזהר לקפלו שלא כדרך קיפולו הראשון, היינו אם אינו רוצה עוד ללובשו באותו היום כמו שכתבנו לעיל; אבל אם פשט הטלית בשחרית ודעתו לחזור ללובשו במנחה, מותר לקפל אפילו בדרך קיפולו הראשון. עיין ברכי יוסף סימן ש"ב אות א' ובדברינו לשם אות ל"ב.
(כו) אין נכון להניח הטלית בלא קיפול בלילה, ואם שכח ולא קיפלו ועבר עליו הלילה, אז כשילבשנו למחר ינערנו תחילה. בן איש חי פרשת נח אות ט"ז בשם האחרונים. עוד כתב שם הרב הנזכר בשם האחרונים, שכל אדם יקפל טליתו כל יום אחר תפילה בידו ולא יתננו לשמש לקפלו, דקשה למזל, עד כאן לשונו. וכן הוא בספר רפואה וחיים פרק י"ב אות קפ"ז והביאו הרב יפה ללב ז"ל בחלק ג' סימן י"ח אות א'.
(כז) שם בהגה: והוא הדין בתפילין — וצריך שיקפלן אם מצאן מקופלין, ושלא יוציאן ממקום שהניחם שם, שמא יקפיד עליו בעל התפילין והוה מצוה הבאה בעבירה. ר' זלמן אות י"ב. ודווקא באקראי, אבל בקביעות אסור, כמו שכתב הב"ח, ועיין לעיל אות יז. וכן דווקא אם הם מונחים בבית הכנסת, אבל אם הם סגורים בדלת ובמנעול, או אם נתנם לשמש להצניעם בדלת ובמנעול, אין ליקח אותם בלא רשות, כמו שכתבנו לעיל אות טז גבי ציצית.
(כח) אין חיוב לאדם להשאיל טליתו לברך עליו למי שדר בכפר ואין לו טלית, כדי שהוא יצטרך לשאול טלית לעצמו מאחרים בעירו לברך עליו. שו"ת בית יעקב סימן קי"ד, והביאו באר היטב אות ו', בית עובד אות י"ח.
(כט) אם מתפללים מנחה בבית בעל הבית ולא יש שם כי אם טלית אחד לבעל הבית, יכול לכבד לגדול ליתן לו הטלית, ודלא כהחק"ל סימן ד' שהעלה שאינו יכול לכבד הגדול ליתן לו טליתו יעויין שם, שאין הנדון דומה לראייה, ופשוט שיוכל לכבד וכן עמא דבר, וכן ראיתי שנהגו בפני רבנים מאורי אור בעיר הקדש ירושלים ת"ו כמה פעמים ואין פוצה פה. הרב יוסף אומץ סימן ס"ה אות ד', ורמזו הרב עיקרי הד"ט סימן ב' אות ע"ד. זכור לאברהם חלק ג' אות ט', בית עובד אות י"ט. ועיין לב חיים סימן צ"א מה שכתב בזה וכיוצא בו.
(ל) מי שנדר טלית לקהל להתעטף בו שליח ציבור לפני העמוד, אין היחיד רשאי לשאול אותו ולברך, ואף בלא ברכה יש לומר דאינו רשאי, דדעת הנודר רק לשליח ציבור, וכבר אינו שלו לומר ניחא לקיומיה מצוה בממוניה. פרי מגדים באשל אברהם סימן תרצד אות ה, והביאו כרם שלום בזה הסימן, פתחי עולם בזה הסימן אות י"א.
(לא) שם בהגה: אבל אסור ללמוד מספרים של חבירו וכו' — והטעם כתוב בנימוקי יוסף והביאו בית יוסף, דשמא יבוא לקרות בהם הרבה עד שיקרע מרוב משמוש. וכתב מגן אברהם ס"ק י: ומשמע מזה דאפילו באקראי אסור ללמוד בהם, יעויין שם. וכן כתב ר' זלמן אות י"ג, חס"ל אות ה. ואפילו אם היו מונחים בבית הכנסת אסור, פרי מגדים במשבצות זהב אות ז. וכתב שם הפרי מגדים: והעולם נוהגים בבית הכנסת כשמוצאים סידור תפילה וכדומה של חבירו שלוקחים בלא דעת בעליו, ואיני יודע היתר לזה, עד כאן לשונו. והביאו עמודי השולחן על קיצור השולחן ערוך סימן ט' אות ט"ו, פתחי עולם אות י"ג. וזה לשון החס"ל שם: ורבים אין נזהרין בזה, וה' הטוב יכפר בעדם כי שגגה היא, דמה יסכון גבר לטרוח ולהיות יגע לריק בעשותו מצוה הבאה בעבירה, לקבל נגע תחת עונג? הלא ההעדר טוב, שאם ישב האדם ולא עבר עבירה נותנים שכר כעושה מצוה. וראוי לכל ישראל למחול ולפרסם דניחא ליה למיעבד מצוה בספריו ולא ייענש שום אדם בסיבתו. ואפילו המניחים סידורי תפילות בבית הכנסת, מאחר דנהוג עלמא ליקח סידור לתפילה מן הבא בידו, סתמו כפירושו דהמניחו שם אינו מקפיד וניחא ליה דלעביד מצוה בממוניה, כל שיחזור ויניחנו במקום שהיה. ומעיקרא נמי לא יוציאנו ממקום למקום בלי ידיעת בעלים, דמשכחת לה שבאותו הפרק יבקשנו בעליו לצרכו ולא ימצאנו ויכעוס על הנוטלו. וכן בספרים של הקדש לא ניתנה רשות להוציאם מבית הכנסת או בית המדרש, דלא ניחא לזה למקדיש שיבואו לידי איבוד ותכלה קרנא, אלא שילמדו במקום שהם, עד כאן לשונו. ועיין בחושן משפט בהגה סוף סימן קסג שכתב וזה לשונו: נמצא בתקנות קדומות שלא להוציא טלית או ספר מבית הכנסת בלי רשות בעלים, עד כאן לשונו. והביאו שלמי ציבור דף ל"דעמוד ד', מחצית השקל אות יו"ד, פתחי עולם אות י"ג.
(לב) שם בהגה: אבל אסור ללמוד מספרים של חבירו וכו' — מיהו אם הוא תלמיד חכם והפקידו אצלו ספרים, ואין לו ספר כיוצא בזה, מותר לקרות ולהעתיק ממנו, כי ודאי אדעתא דהכי הפקידו אצלו. רמ"א בהגהת שולחן ערוך חושן משפט סימן רצב סעיף ך, וכן כתב הט"ז בסימן זה ס"ק ז, אליה רבה אות ט'. וכתב שם הסמ"ע, דאם צרר וחתם הספר בקשר משונה, דגילה דעתו דקפיד בקריאתו, אז ודאי לא ניחא ליה ומקרי שולח יד בקריאתו, וכל שכן בהעתקתו מתוכו, עד כאן לשונו יעויין שם. וכן דעת המגן אברהם ס"ק י כמו שכתב המחצית השקל. אליה רבה שם. פרי מגדים אשל אברהם אות יו"ד. וכן כתב שתילי זיתים אות י"ד בשם א"ז. פתחי עולם אות י"ג. ומה שכתב המגן אברהם: "והש"ך מכשיר", עיין נהר שלום שכתב דאינו מוכרח, אלא גם הש"ך מודה דאי גילו הבעלים דעתם בהדיא דקפדי אסור ללמוד מתוכו, יעויין שם. ומה שכתב הט"ז בסימן זה ס"ק ז דהוא הדין בממשכן אצל תלמיד חכם, דחד טעמא הוא, עיין בסמ"ע על חושן משפט סימן עב סעיף א דאסר, יעויין שם. ועיין מה שכתב שם מור"ם בהגה, וביורה דעה סימן קעב ובבאר היטב שם, ובמחצית השקל אות יו"ד. פתחי עולם שם.
(לג) במקום ביטול תורה, שאין ספרים נמצאין, יכולין בית דין לכוף לאחד להשאיל ספריו ללמוד מהם, ובלבד שישלמו לו מה שיתקלקלו הספרים. מור"ם בהגה שם. ועיין מה שכתב עוד שם בדרכי משה אות ה.
(לד) סעיף ה: טלית של שותפין חייבת בציצית וכו' — והיינו שחבירו מרוצה שילך חבירו בו, והיא בלא ציצית, חייב לעשות בו ציצית ואסור בלא ציצית. אבל שותפין ויש בו ציצית וא' מקפיד על חבירו שלא ילך בו, אפילו יש בו כדי חלוקה ובכל חלק שיעור טלית, אפילו הכי אם לובשו בגזילה ומברך עובר ב"לא תשא", כי חלק הא' שבו – ב' ציצית – אינן שלו. וכל שכן אם אין בו עדיין ציצית. פרי מגדים במשבצות זהב אות ז', פתחי עולם אות ט"ו.
(לה) שם: טלית של שותפין חייבת וכו' — אבל כסות השותפין עם הגוי אינה חייבת, אלא אם כן נתן לו הגוי רשות להשתמש בה ויתן לו כסות אחר. דמשק אליעזר בפרק ראשית הגז דף תכ"ד עמ' ג', והביאו יד אהרן בהגהת הטור עיין שם. מיהו בהגהת רבי עקיבא אייגר כתב דמפרק ראשית הגז דף קל"ו משמע דשותפות עם העכו"ם חייבת. והביאו פתחי עולם אות ט"ו יעויין שם. אמנם האה"ח כתב דחייב בציצית ולא יברך עליו, וכן טלית של שותפות איש ואשה. והביאו פתחי עולם שם.