כף החיים/אורח חיים/טז
סעיף א[עריכה]
(א) שיעור טלית וכו' ראשו ורובו של קטן וכו' — ובטור כתב: קטן בן תשעה שנים, וכן כתבו הב"ח וט"ז, עולת תמיד אות ב', מגן אברהם ס"ק א, אליה רבה אות א', ר' זלמן אות א', חיי אדם כלל י"א אות ט', חס"ל אות א', לב חיים סימן צ"ט, וכתב שכן דעת מרן ז"ל יעויין שם, שתילי זיתים אות ב'. ודלא כמו שכתב בספר החינוך פרשת שלח לך כבן שש כבן שבע.
(ב) שיעור טלית וכו' ראשו ורובו של קטן וכו' — הגם בעניין מידת שיעור הטלית שחייב בציצית ומידת שיעור טלית קטן וגדול נחלקו בו הפוסקים, שהרב פרי הארץ חלק ח' סימן א' כתב בשם ספר דרך חכמה ששיעור טלית קטן ג' רביעי אמה באורך וחצי אמה ברוחב, ושיעור טלית גדול – שיכסה ראשו ורובו בעטיפה ויגיע עד החזה, והוא ז"ל כתב שאין חילוק בין טלית קטן לטלית גדול והשיעור השוה בשניהם הוא אמה על אמה יעויין שם, והביאו יד אהרן בהגהת הטור, וש"ץ דף כ"ו עמוד ב', וכן כתב הכנסת הגדולה בהגהת הטור בשם ספר הזכרונות דף ט"ז דלעניין שיעור אין חילוק בין טלית קטן לטלית גדול, עד כאן לשונו, וכן כתב בספר בני חייא סימן ט"ו דשיעור הטלית הוא אמה על אמה, ולזה נטה הרב בי"ד סימן ח' וכן הסכים הרב פרי האדמה חלק א' דף כ"ג עמוד א' שצריך אמה על אמה, והאמה בת ו' טפחים, והטפח ד' גודלין מדודין ברוחב הגודל בפרק אמצעי שבגודל, נמצא האמה כ"ד גודלין יעויין שם, ועיין ברכי יוסף אות א', ש"ץ שם, זכ"ל חלק א' אות ט', סידור בית עובד בדיני טלית קטן אות ג'. וכתב שם הזכ"ל דהרב נחפה בכסף דף ו' עמוד ב' שיער בקטן בן ט' – אמה אורך וחצי אמה רוחב, יעויין שם. והחס"ל כתב וזה לשונו: והסכמת רוב הפוסקים דשיעור טלית קטן הוא אמה על אמה בת ה' טפחים, ובבציר מהכי לא יברך עליו ולא יצא בו בשבת לרשות הרבים. ועל כל פנים אם אין לו אלא קטן מזה, מוטב שילבשנו בלא ברכה ולא ילך כל היום בלא ציצית, וכשמברך בבוקר על טלית גדול יכוין לפטור את הקטן, עד כאן לשונו. ועיין מגן אברהם על ריש הסימן ומחצית השקל, ועוד עיין מה שכתבנו בסימן ח סוף אות כז בשם החס"ל, והעיקר מה שנכתוב כאן בסוף אות זה, אבל שם לחומרא בעלמא.
אמנם אנחנו אין לנו אלא דברי האר"י ז"ל, שדבריו דברי אלהים חיים ודבר ה' בפיהו אמת, ונותן טעם בסוד שכתב בשער הכוונות דרוש א מדרושי הציצית ופרי עץ חיים פרק ב משער הציצית וזה לשונו: דע כי כל ציצית הוא בחינת או"מ כנודע וכו', וזה עניין בחינת טלית קטן שאין בה עטיפת ראש וזרועות. אמנם הטלית הגדול הוא אור מקיף וכו' ואז שיעור הטלית הזה הוא כדי לכסות ראשו ורובו. נמצא כי הטלית אינו מלביש רק עד השליש ת"ת תפארת שהוא רובו של גוף האדם עד החזה אשר משם יצאה הנו"ק הנוקבא מאחריו, ומשם ואילך אין שם טלית. וזהו הטעם שהנשים פטורות מן הציצית, עד כאן לשונו. נמצא לפי דברי הרב ז"ל שכתב: טלית קטן אין שם עטיפת ראש וזרועות, ומשמע הא עטיפת הגוף דהיינו עד החזה יש בה. וכן כתב בהדיא בפרי עץ חיים פרק א וזה לשונו: אמנם הטלית קטן הוא מעטיף את הגוף ולא את הראש, עד כאן לשונו. מדאמר: מעטיף את הגוף, משמע מפנים ומאחור, כי כן הוא דרך ההעטפה, ששיעור טלית קטן הוא כדי להקיף כל הגוף מכל צדדיו פנים ואחור מן הצוואר עד סוף החזה חוץ מן הראש והזרועות, וטלית גדול הוא כדי להקיף הראש והגוף עם הזרועות עד סוף החזה פנים ואחור. וכן כתב הרב שם בפרי עץ חיים פרק א ובשער הכוונות דרוש ב וזה לשונו: ונמצא כפי זה, שצריך להקפיד בשיעור רוחב הטלית שיקיף כל ראשו וגם כל גופו עד החזה פנים ואחור ודי בזה, עד כאן לשונו. והגם דכאן מדבר על טלית גדול, הוא הדין בטלית קטן, כיון שהוא רמז אל אור המקיף, צריך להקיף פנים ואחור, כל אחד לפי בחינתו, אם טלית גדול ואם טלית קטן. ומה שכתב הרב "עד החזה" הוא עד ועד בכלל, דהיינו עד סוף החזה, כמו שכתב הרב "עד השליש ת"ת" וכו', ועוד כתב "אשר משם יצאה הנו"ק" וכו', ומקום הנו"ק הוא מסוף החזה עד למטה, כידוע בכמה מקומות בדברי הרב ז"ל, פרי עץ חיים שם פרק א ובעץ חיים שער כא פרק ב ובשער לה פרק ב ובכמה מקומות.
ועיין להרב חיים פלאג'י ז"ל בספר לב חיים סימן צ"ט שכתב, דהנכון לצאת ידי חובה לכולי עלמא, לשער בטלית קטן שיהיה אמה וחצי, שהם ל"ו גודלים באורך, ואמה וחצי ברוחב, ומה גם לסברת רבינו האר"י ז"ל דצריך לכסות גופו פנים ואחור, עד כאן דבריו יעויין שם. והא דנקט "פנים ואחור", יש לפרש דבריו ולומר דרוצה לומר מלפנים ומאחור חוץ מן הזרועות והראש, כמו שכתבנו לעיל בשם האר"י ז"ל. והגם לפי הנראה דברוחב די בפחות מן אמה וחצי, יש לומר דנקט שיעורא לכולי עלמא, דאפילו לאדם גדול די זה השיעור, דכן משמע מדברי האר"י ז"ל דמשערין כל אחד כפי מידתו, כיון שהוא רמז לאור מקיף. ועיין מה שכתב בן איש חי פרשת לך לך אות י"א ואות י"ב.
המורם מכל האמור, לצאת חובת מצות ציצית אליבא דכולי עלמא והנצל מספק ברכות, כשיעשה הטלית קטן, ימדוד על קומתו כמו בעת שעושה בגדים, ויהיה ארכו שיעור כדי לכסות מן הצואר עד סוף החזה מלפניו וכזה השיעור מאחריו, ורחבו כדי שיוכל להדביק הצדדין שאצל תחת אצילי ידיו זה לזה. (ואין צריך למדוד בכל פעם שעושה טלית, אלא פעם אחת, ואחר כך ימדוד על הטלית), או יעשה כמו שכתב הרב חיים פלאג'י, אמה וחצי אורך ואמה וחצי רוחב, שהם ל"ו גודלין. ואם הוא אדם בינוני, יכול לפחות מן הרוחב כמו חמשה או ששה גודלין, כאשר יראה הרואה, ויהיה רחבו שלשים גודלים וארכו ל"ו גודלין. ומקום סוף החזה הוא סוף העצמות שבאמצע גוף האדם שמלפניו שהם מכוונים תחת הצוואר, וימדוד ביושר מתחת הצואר עד סוף העצמות שבאמצע הגוף, שמשם יוצאה הפרסא המפסקת בין הלב והריאה ובין הכבד ובני מעיים, כידוע.
ושיעור טלית גדול הוא שיכסה כל הראש וכל הגוף עד סוף החזה פנים ואחור, כמו שכתבנו לעיל בשם האר"י זלה"ה. ואם חסר מזה השיעור, בין טלית גדול בין טלית קטן, ילבשנו בלא ברכה, ולא יצא בו בשבת לרשות הרבים, כמו שכתבו האחרונים. ועיין לעיל סימן יד אות יג. ומכל מקום ירא שמים יחמיר לעצמו ויעשה אותו יותר גדול, כדי שיהיה בו שיעור עטיפה להתעטף בו בשעת ברכה, ויברך "להתעטף בציצית" כמו שכתבנו לעיל סימן ח סוף אות כז יעויין שם.
(ג) אם היה הטלית אורכו יתר על רחבו או בהיפך, ובהצטרף הכל יש בו שיעור טלית, כתב הבית דוד סימן ח' דמהני יעויין שם, והביאו אשל אברהם אות א', זכ"ל אות ט', וכן כתב הברכי יוסף אות א' בשם מהר"י קשטרו, אבל בשם הרדב"ז כתב דלא מהני, וכן כתב הזכ"ל שם בשם נחפה בכסף דף ו' דלא מהני יעויין שם, וכן נראה מדברי האר"י ז"ל שהבאנו לשונו לעיל דלא מהני, דכיון שהוא רמז אל אור מקיף צריך שיהיה שוה מכל הצדדין ולא יהיה מקום פנוי. על כן צריך ליזהר כשפותחין בית הצואר לטלית קטן שלא יעשה הנקב רחב ויהיה החזה אינו מכוסה בטלית, אלא יפתח בית הצואר עד כדי שיכול להכניסו בראשו, או יסגור בית הצואר כדי שיהיה החזה מכוסה בטלית.
(ד) אם לבש הטלית ונתקפל קצת, כדרך לובשי בגדים, ואחר שנתקפל אין בו כשיעור, כתב בס' בית יעקב סימן ק"ו דכיון שעומד להתפשט כפשוט דמי יעויין שם, והביאו באר היטב ס"ק ו, שתילי זיתים אות ב', עמודי השולחן על קיצור השולחן ערוך סימן ט אות ב'. אבל אם היה בו כשיעור ועל ידי התפירה נתמעט מכשיעור, פטור מציצית. בית יעקב שם סימן פ"ז, וכן כתב לקט הקמח והביאו באר היטב שם, ועיין סימן יו"ד סעיף ג ובדברינו לשם. והיוצא מזה דצריך ליזהר כשמודדין לעשות טלית קטן, להניח רווח מה שצריך לתפירה חוץ מן שיעור הטלית, כדי שלא יתמעט שיעור הטלית.
(ה) טלית קטן לא יעשה בו בתי זרועות, כמו שכתבנו לעיל בשם האר"י ז"ל: "טלית קטן אין בה עטיפת ראש וזרועות", וכן כתב הבאר היטב ס"ק א בשם האר"י ז"ל. והיינו בתי זרועות ארוכים כמו שעושים למלבוש העליון, אבל לעשות רק כמו נקב שנכנס בו הידיים אין בו שום דבר, כיון שאין הידיים נכסות, וכן כתב שערי תשובה אות א'. ועיין בדברינו לעיל סימן יו"ד אות יח.
(ו) כתב מטה משה בשם מהרי"ל דיש לעשות הכתפיים רחבים, דלא ליתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ויבטל ליה, עד כאן לשונו, והביאו מגן אברהם ריש הסימן, ר' זלמן אות ב'.
אמנם הרב חמד משה ואדני פז ז"ל בסימן זה, והמור וקציעה לעיל סימן ח', ובשאילת יעב"ץ חלק א' סימן ך', והרב תוספת שבת בספר הכלאים כאן ובסימן שס"ב, כולם ניצבו כמו נד לתמוה על דברי מהרי"ל והמגן אברהם הללו מדברי התוס' בעירובין דף יו"ד עמ' ב ד"ה ואצבעיים, דכתבו דלא שייך בעור העסלא שהוא כלי לומר אתי אוירא דהאי גיסא ואוירא דעלמא ומבטל ליה וכו' יעויין שם. והתוספת שבת הוסיף לתמוה שדברי התוס' הללו הביאם המגן אברהם בעצמו בסימן שסב ס"ק טז יעויין שם. ונראה שזה גם כן כוונת הפרי מגדים באשל אברהם אות א' שציין על מגן אברהם סימן שס"ב ועל התוספת שבת, יעויין שם. ומכוח קושיא זו דחה היעב"ץ דינו של מהרי"ל הנ"ל וכתב דאין צריך שיהיו הכתפיים רחבים, והביאו הערוך השולחן אות א ושערי תשובה אות א']]. אבל הרב פתח הדביר הביא קושיית הפוסקים הנ"ל, והקשה גם הוא מתוס' סוכה דף ז עמ' א ד"ה ויעמידנו וכו' יעויין שם, ותירץ וזה לשונו: אלא אעיקרא דמילתא איכא למימר דגם מהרי"ל לא נתכוון אלא לכך שלא יהיו פחות מג' על ג' אצבעות, וכמו שכתב המחצית השקל ז"ל בסימן זה. וזה לשונו: "דלא ליתי אוירא" לשון מושאל הוא זה, ועיקר טעם שיהיו ניכרים היטב ויהיה על הכתפיים גם כן תורת בגד ולא שם רצועות, אבל אוירא דהאי גיסא וכו' לא שייך כאן לפי מה שכתבו התוס' בעירובין וכו' הובא במגן אברהם לקמן וכו' עיין שם, ולפי דברי הרב ז"ל ניחא וכו', וכן יש להכריע לעניות דעתי בדעת מהרי"ל ז"ל, מדכתב סתם "לעשות הכתפיים רחבים" ולא יהיה שיעורא לרחבן, ואי מדינא ד"לא ליתי אוירא" אתינן עלה, איבעי ליה לפרושי שיהיה רוחב הכתפים יותר מחלל נקב בית הצואר, כדמוכח מההיא דעירובין דך יו"ד עמ' ב ומרש"י, דכדי שלא יהיה כוח לאויר לבטל צריך שיהיה העומד מרובה על הפרוץ, ומדלא אגמרא לן כמה שיעור רחבן, שמע מינה דלא אתי עלה מההיא דינא, וברוחב ג' אצבעות סגי, ולישנא בעלמא נקט כדכתב הרב ז"ל, עד כאן לשונו. וזה שכתבנו לישב דברי הפוסקים, אבל כבר כתבנו לעיל סוף אות ב שצריך לעשות הטלית בעניין שיהיה החזה מכוסה.
(ז) בעניין ברכת טלית קטן ועטיפתו לבישתו כבר כתבנו בסימן ח על סעיף ו וסעיף יא, יעויין שם.