משנה כלים ג ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ג · משנה ח | >>
חבית שניקבה ועשאה בזפת יתר מצרכה, הנוגע יט בצרכה, טמא.
יתר מצרכה, טהור.
זפת שנטפה על החבית, הנוגע בה, טהורכ.
משפך של עץ ושל חרס שפקקו בזפת, רבי אלעזר בן עזריה מטמא.
רבי עקיבא מטמא בשל עץ, ומטהר בשל חרס.
רבי יוסי מטהר בשניהם.
משנה מנוקדת
חָבִית שֶׁנִּקְּבָה וַעֲשָׂאָהּ בְּזֶפֶת יָתֵר מִצָּרְכָּהּ,
- הַנּוֹגֵעַ בְּצָרְכָּהּ, טָמֵא;
- יָתֵר מִצָּרְכָּהּ, טָהוֹר.
- זֶפֶת שֶׁנָּטְפָה עַל הֶחָבִית,
- הַנּוֹגֵעַ בָּהּ, טָהוֹר.
- מַשְׁפֵּךְ שֶׁל עֵץ וְשֶׁל חֶרֶס שֶׁפְּקָקוֹ בְּזֶפֶת,
- רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מְטַמֵּא.
- רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא בְּשֶׁל עֵץ,
- וּמְטַהֵר בְּשֶׁל חֶרֶס.
- רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר בִּשְׁנֵיהֶם:
נוסח הרמב"ם
חבית שניקבה, ועשאה בזפת יתר מצורכה -
- הנוגע בצורכה - טמא,
- ביתר מצורכה - טהור.
- זפת שנטפה על החבית -
- הנוגע בה - טהור.
- משפך של עץ ושל חרס, שפקקן בזפת -
- רבי אלעזר בן עזריה: מטמא.
- רבי עקיבה: מטמא בשל עץ, ומטהר בשל חרס.
- רבי יוסי: מטהר בשניהן.
פירוש הרמב"ם
יותר מצרכה - הוא שהתעבה מהזפת על מקום הנקב יותר ממה שצריך, עד שאם יסירו ממנו הרבה ישאר הנקב סתום ומחזיק המים שהיו בכלי.
ואמרו בכאן הנוגע - ירצה אוכלים ומשקין.
פקקן בזפת - הוא שיסתום קצות פיות המשפך בזפת עד שלא יצא ממנו דבר, וישוב כלי קבול.
והלכה כרבי עקיבא:
פירוש רבינו שמשון
יתר מצרכה. כנגד הנקב הוא צרכה שלא כנגד הנקב יתר מצרכה וכיון שלא במקום הנקב הוא לא חשיב חיבור כיון דלא צריכה לחבית וכן נטפה על החבית שאינה נקובה:
שפקקה בזפת. נקב העשוי למשפך להכניס ממנו היין לחבית:
רבי אלעזר מטמא. דחשיב ליה סתימה בשניהם אי נמי גזר בשל חרס אטו של עץ:
מטמא בשל עץ. בתוספתא מפרש טעמא מפני שהוא מינו לפי שהזפת יוצא מן העץ ורבי יוסי לא חשיב ליה סתימה בשניהם. ודבר תימה הוא מאי שנא מנקב של חבית וכי תימא משום דסופו להסיר סתימתו לכשירצה להכניס ממנו יין לחבית. אכתי לר"ע מאי שנא משפך של חרס מחבית של חרס ואין לפרש משום דנקב של משפך חשיב ליה סתימה דהא גבי חבית לא חלקנו בין גדול לקטן ונראה לפרש דהיינו טעמא משום דנקב של משפך שעשאו היוצר מתחלתו חלק הוא ונקלף הזפת ממנו ואין מתקיים. אבל חבית שניקבה לאחר שהוסקה בכבשן אי אפשר לנקב להיות חלק ושוה ואין הזפת נקלף ממנו:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
יותר מצרכה - כנגד הנקב הוא צורכה, ומה שהוא שלא כנגד הנקב הוי יותר מצרכה, ולא חשיב חיבור, כיון דלא צריך לחבית. ורמב"ם פירש, יותר מצרכה כגון שעשה הסתימה עבה ביותר עד שיוכל להנטל ממנה ותשאר סתומה, ואפילו הכל כנגד הנקב:
זפת שנטפה על החבית - שאינה נקובה:
הנוגע בה - בטיפת הזפת:
טהור - אע"פ שהחבית טמאה. שאין הזפת חיבור לחבית כיון שאין החבית צריכה לה:
שפקקו בזפת - שסתם פי הנקב של המשפך העשוי להכניס ממנו יין לחבית:
רבי אלעזר בן עזריה מטמא - דחשיב ליה סתימה, בין בשל עץ בין בשל חרס כא:
ור"ע מטמא בשל עץ - מפני שהזפת הוא מינו, שהזפת יוצא מן העץ:
ומטהר בשל חרס - שאינו מינו ולא חשיב חיבור. ולא דמי סתימת פי המשפך לסתימת נקב החבית דחשיב חיבור, לפי שהנקב שבפי המשפך שעשאו היוצר מתחלה חלק הוא ונקלף הזפת ממנו ואינו מתקיים, אבל חבית שניקבה לאחר שהוסקה בכבשן אי אפשר לנקב להיות חלק ושוה ואין הזפת נקלף ממנו אי נמי, נקב שבפי המשפך סופו להסיר סתימתו כשירצה לשפוך יין בחבית, הלכך לא חשיבא סתימה אלא במשפך של עץ לפי שהוא מינו, אבל חבית שניקבה אין סופו להסיר הסתימה:
רבי יוסי מטהר בשניהם - דסתימת פי המשפך לא חשיבא סתימה, והרי הוא כאילו לא נסתם ואין לו בית קבול. והלכה כר"ע:
פירוש תוספות יום טוב
הנוגע. ירצה אוכלים ומשקין. הרמב"ם:
זפת שנטפה כו'. זו ואין צריך לומר זו קתני:
רבי אליעזר מטמא. פי' הר"ב דחשיב ליה סתימה. בין בשל עץ בין בשל חרס. ומסיים הר"ש. א"נ גזר בשל חרס אטו של עץ:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יט) (על המשנה) הנוגע. ירצה אוכלין ומשקין. הר"מ:
(כ) (על המשנה) זפת כו'. זו ואין צריך לומר זו קתני:
(כא) (על הברטנורא) אי נמי, גזר בשל חרס אטו של ע"ן. הר"ש:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
יותר מצרכה הנוגע בצרכה: הערוך גורס צרבה בבי"ת לשון צרבת השחין:
יתר מצרכה טהור: אית דגרסי ביתר מצרכה:
זפת שֶנַטְפָה על החבית: נראה שהרא"ש ז"ל גריס על פי החבית וז"ל על פי החבית כשמזפתין את החבית עולה על שפתה ואינו חבור כיון שהיין אינו עולה שמה ע"כ:
שפקקן בזפת: כצ"ל:
תפארת ישראל
יכין
חבית: של חרס:
שנקבה ועשאה בזפת יתר מצרכה: ר"ל שהסתימה מתפשטת רחבה יותר מהצורך להסתימה:
הנוגע בצרכה: ר"ל טהרות שנגעו בהזפת שבחוץ במקום הצריך להסתימה. ואפי' הסתימה עבה שם ביותר הו"ל כלצורך הסתימה [ולרמב"ם גם בעובי דינו כבהתפשטות]:
הנוגע בה טהור: ר"ל טהרות שנגעו בהטפה שע"ג החבית הטמאה טהורים. ונ"ל דלהכי נקט בכל הנהו לענין טומאת הנוגע בה וכו' דהיינו בשכבר נטמאה הכלי. ולא לענין קבלת טומאה של הכלי. משום דכל הנהו כולהו של חרס הן. וזפותן מבחוץ. והרי בחרס אפילו יהיה הזפת חבור לו. הרי מדהטפה מבחוץ אמק"ט מגבו. ותו נ"ל דלהכי נקט טפה לרבותא. דאפילו טפה לא אמרינן גבה דבטל לגבי כלי כטיפול תנור [פ"ג מ"ו]:
משפך של עץ ושל חרס: מיירי בשל בעל הבית [כפ"ב מ"ד] דהו"ל כפשוטי כלי עץ וכ"ח שאמק"ט:
ר"א בן עזריה מטמא: המשפך מק"ט. דהזפת אדוק בו יפה והרי רובו מדבר המק"ט:
ר' עקיבא מטמא בשל עץ: דרק בעץ מתדבק הזפת יפה:
ומטהר בשל חרס: דרק במקום השבירה מתדבק הזפת יפה [כמ"ג] ולא במקום אחר:
רבי יוסי מטהר בשניהם: מדרגיל להסיר הזפת כשיצטרך להמשפך [ועי' לעיל פ"ב מ"ד]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת