ירושלמי פאה דף כ ב
<< · ירושלמי פאה · דף כ ב · >>
עין משפט
5 ד_ה מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה ט"ז:
6 ד_ו מיי' פ א' מהל' מתנות עניים הלכה ב':
יכול בדלית ובדקל כן, תלמוד לומר אותם (ויקרא יט, י). מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו, אחר שריבה הכתוב ומיעט, מרבה אני את אלו שאינן של סכנה ומוציא אני אלו שהם של סכנה, מחובר ואינו מחובר אין תימר מחובר קורא שם פיאה למעלן, אין תימר אינו מחובר קורא שם פיאה למטן, אין תימר קורא שם פאה למעלן הוצאה משל עניים, אין תימר קורא שם פאה למטן, הוצאה משל בעל הבית, אפילו תימר קורא שם פאה למעלן, הטריחו על בעל הבית שתהא הוצאה שלו מפני הסכנה. תני בשם רבי מאיר כל האילנות סכנה. רבי מאיר לא דריש קציר. ורבנן דרשי קציר, כל עמא דרשי קציר, אלא רבי מאיר אמר כל האילנות סכנה ורבנן אמרי אין סכנה אלא הדלית והדקל בלבד. ר' חנניא בשם ריש לקיש מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חלוקי אגוזי', בעל הבית שקרא שם פאה וכילה, קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך בקוצרך (ויקרא יט, ט). לא קרא שם פאה וכילה, קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך בקוצרך. התנו ביניהם אפילו כן, אין שומעין להם, אלא בעל הבית יחלק בידו, שמא יראה לעני מדעתו וישליך לפניו. ר' שמואל בר' אבדומא בעי, כילה את שדהו, את אמרת חזרה פאה לעומרים, אפילו כן בעל הבית מחלק בידו, שלא יראה לעני מדעתו וישליך לפניו: