ירושלמי פאה דף כ א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


תלמוד ירושלמי - גמרא | קרבן העדה | פני משה | עין משפט


 

עין משפט

1 ד_א מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה ט"ו:

2 ד_ב מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה ט"ז:

3 ד_ג מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה ט"ו, מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה ט"ז:

4 ד_ד מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה ט"ו, מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה ט"ז:




משנה הפיאה נתנית במחובר לקרקע, בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים, רש"א אף בחילוקי אגוזים, אפילו תשעים ותשעה עניים אומרים לחלק וא' אומר לבוז, לזה שומעין שאומר כהלכה. ובדלית ובדקל אינו כן, אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק, לזה שומעין שאמר כהלכה:

גמרא כתיב לא תכלה פאת שדך (ויקרא יט, ט). מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע, יכול אפילו בדלית ובדקל, תלמוד לומר קציר, מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול, יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בו כגדול, אית דבעי משמעינא מן הדא, תעזוב (ויקרא יט, י). הנח לפניהם. תבואה בקשיה, תלתן בעמיר, תמרים במכבדות,