יפה תואר על בראשית רבה/עה/ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | יפה תואר על בראשית רבה • פרשה עה | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • 

לדף המדרש לכל הפרשה במדרש

עשה לו זמם. פירש"י בפ"ק דמגילה אל תוציאנו מנחיריו זמם כמין טבעת ברזל שנותנין בחוטמה של אנקה ונמשכת בו ומתוך חוזקה אינה משתמרת כי אם בו:

גירמאניאה ע' בערוך ערך מגוג וברש"י בפ"ק דמגילה:

זה אחד משלשה בני אדם כו'. באמת גם לבן חפץ להרע ועוד רבים. אבל לבן לא בעצה ותחבולה בא על יעקב וכן שאר אויבים יבואו רק ברצח ואלה השלשה חשבו מזמה ובקשה עצה ותחבולה. לכן כתיב גביהם בלבו פי' העצה אשר בלב ומ"ש ולא עמדו בידן אע"ג דמחשבת ירבעם קמה אבל מצינו בפ' ואלו מגלחין כי בנו בטל הפרדסאות שהעמיד שלא יעלו ישראל לרגל:

שנאמר יקרבו ימי אבל אבי. ואמרינן בפנ"ז כל מקום שנאמר קריבה לא הגיע לימי אבותיו וכן משמע לשון קריבה מהירות קודם לזמנו ומזה דריש שחפץ לקרב מיתתו: