ילקוט שמעוני על בראשית ד ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

[עריכה]

ויהי מקץ ימים. מאן דאמר בתשרי נברא העולם, עשה הבל קיים מן החג ועד החנוכה. מאן דאמר בניסן נברא העולם, עשה הבל קיים מן הפסח ועד העצרת. בין לדברי זה בין לדברי זה לא עשה הבל בעולם יותר מחמישים יום.

ויבא קין מפרי האדמה. מן הפסולת. משל לאריס רע שהיה אוכל את הבַּכּוּרות, ומכבד למלך בסייפות.

הגיע ליל יום טוב של פסח, קרא אדם לבניו, אמר: עתידין ישראל להקריב קרבנות פסחיהן, הקריבו גם אתם לפני בוראכם. והביא קין מותר מאכלו, קליות זרע פשתן; והבל הביא מבכורות צאנו, כבשים שלא נגזזו. ר' יהושע בן קרחה אמר, [אמר] הקב"ה: חס ושלום לא יתערבו מנחת קין והבל לעולם, אפילו באריגת בגד, שנאמר: "לא תלבש שעטנז"; ואפילו היא מרוקמת לא תעלה עליך, שנאמר: "ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך".

בית שמאי אומרים: שני זכרים, ובית הלל אומרים: זכר ונקבה. מאי טעמא דבית שמאי? ילפי ממשה דכתיב: "ובני משה גרשום ואליעזר"; ובית הלל ילפי מברייתו של עולם, אדם וחוה. ובית שמאי, אין דנין אפשר משאי אפשר. ובית הלל נמי נילפו ממשה? משה דעבד מדעתיה. ר' נתן אומר, בית שמאי אומרים: שני זכרים ושתי נקבות, דכתיב: "ותוסף ללדת את אחיו את הבל", הבל ואחותו, וקין ואחותו, וכתיב: "כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל". ורבנן? אודויי הוא דקא מודיא. תניא אידך, ר' נתן אומר: בית שמאי אומרים, זכר ונקבה; ובית הלל אומרים: זכר או נקבה, דכתיב: "לא תהו בראה לשבת יצרה", והוא עבד ליה שבת.