ילקוט המכירי על ישעיהו י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


י.

ה.[עריכה]

"הוי אשור שבט אפי" (ישעיהו י, ה).

מכלתא. כתוב זאת זכרון בספר וגו'. כי מחה אמחה את זכר עמלק וגו' (שמות יז, יד), זקנים הראשונים אומרין כך מדה מהלכת על פני כל הדורות, שוט שישראל לוקין בו סופו ללקות. ילמדו כל אדם דרך ארץ מעמלק שבא להזיק את ישראל ואבדו הקב"ה מחיי העולם הזה ומחיי העולם הבא שנאמר כי מחה אמחה. וכן פרעה הרשע שנ' ונער פרעה וחילו בים (תהלים קלו, טו) וכן כל אומה ומלכות שבא להזיק את ישראל בו בדין דנן. לעולם אמרו במדה שאדם מודד בה מודדין לו שנ' כי בדבר אשר זדו עליהם (שמות יח, יא).

ד"ש חנוע (!?). אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להם שוע (איוב ל, כד). אמ"ר אבהו אין הקב"ה מכה אומה ומושיבה צדו אלא פיד לזו ומשעשעה בזו. הביא פיד לאשור ושעשעה במצרים שנאמר התיטבי מנא אמון (נחום ג, ח), הביא פיד במצרים ושעשעה באשור הוי אשור שבט אפי, ואלו עשרת השבטים תהלה ואחר כך שבט יהודה ובנימן כדי שיהו מתנחמין אלו באלו שנאמר נחמו נחמו עמי (ישעיהו מ, א).

הגדת שיר השירים. ר' נתן אומר במטה הניף יד על אשורים שנ' הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי:

י.[עריכה]

"כַּאֲשֶׁר מָצְאָה יָדִי (לממלכות) [לְמַמְלְכֹת] הָאֱלִיל" (ישעיהו י, י).

סיפרי. "יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא (אלוה) [אֱלֹהַ] אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם וגו'" (דברים לב, יז), אלו היו עובדין לחמה וללבנה לכוכבים ולמזלות ולדברים שהן צרך עולם והנייה לעולם בהם לא היתה הקנאה כפולה; אלא הן עובדין לדברים שאין מטיבין להם אלא מריעין להם כשדים. מה דרכו של שד, להכנס באדם וכופה אותו. אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם, שאין אומות העולם מכירין אותן, "חֲדָשִׁים (מקרוב) [מִקָּרֹב] בָּאוּ" (דברים לב, יז), שכל זמן שאחד מן האומות רואה אותם אומ' צלם יהודי הוא זה וכן הוא אומ' "כַּאֲשֶׁר מָצְאָה יָדִי (לממלכות) [לְמַמְלְכֹת] וגו' וּפְסִילֵיהֶם מִירוּשָׁלַ‍ִם (ומשומרון) [וּמִשֹּׁמְרוֹן]", מלמד ירושלם ושומרון דפוס לכל באי עולם. "לֹא שְׂעָרוּם (אבותיכם) [אֲבֹתֵיכֶם]" (דברים לב, יז), שלא שערום לידע אם יש בהן צרך אם לאו. דבר אחר "לֹא שְׂעָרוּם", אל תהי קורא לא שערום אלא לא שעום; אף על פי שמזבחין ומקטרין להם לא יראין מהם. וכן הוא אומ' ואל קין ואל מנחתו לא שעה (בראשית ד, ה).

מדרש שיר השירים. "נָאוָה כִּירוּשָׁלָ‍ִם" (שיר השירים , ו), שכל מי שהיה רוצה ומבקש טיפוסים של פעור, היה הולך ומוצאה בירושלם. הה"ד "וּפְסִילֵיהֶם מִירוּשָׁלַ‍ִם (ומשומרון) [וּמִשֹּׁמְרוֹן]":

יב.[עריכה]

"והיה כי יבצע י"י את כל מעשהו וגו'".

ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר בשלשים ושתים מדות האגדה נדרשת [וכו' למטה בפסוק היתפאר הגרון] (טו):

יג.[עריכה]

"כי אמר בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי ואסיר גבולות עמים".

מסכת ידים. בו ביום בא יהודה גר עמוני ועמד לפניהם בבית המדרש אמ' להם מה אני לבא בקהל? אמ' לו רבן גמליאל אסור אתה. אמ' לו ר' יהושע מותר אתה. אמ' רבן גמליאל והלא כת' לא יבא עמוני ומואבי וגו' (דברים כג, ד), אמר לו ר' יהושע וכי עמון ומואב במקומן הן יושבין, והלא כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל העולם כלו שנ' ואסיר ‏ גבולות עמים ועתודותיהם שושיתי. אמר לו רבן גמליאל ‏ כתו' או' ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון שכבר חזרו. אמר לו ר' יהושע והלא כתי' ושבתי את שבות עמי ישראל (ירמיהו ל, ג), (עמוס ט, יד), ועדין לא שבו, והתירוהו לבא בקהל.

‏פרקי ר' אליעזר. ר' יוסי אומר כשבא סנחריב לארץ ראו כל העמים סביבות ארץ ישראל מחנה סנחריב וברחו איש ממקומו שנ' ואסיר גבולות עמים וגו'. נכנסו למדבר ונתערבו עם בני ישמעאל וכלן היו עשרה עממין שנ' אהלי אדום וישמעאלים וגו' (תהלים פג, ז) גבל ועמון ועמלק וגו' (תהלים פג, ח), גם אשור נלוה עמם וגו' (תהלים פג, ט). וכלן עתידין ליפול ביד בן דוד שנ' אלהי שיתמו בגלגל (שם יד):

יד.[עריכה]

"ותמצא כקן ידי לחיל העמים".

מכלתא. ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישר' מעבדנו (שמות יד ה), אמרו עכשו יהיו כל האומות מקישות עלינו כזוג (לומר) מה אלו שהיו ברשותנו הנחנום והלכו להם, היאך אנו שולחין לארם צובה ולארם נהרים להעלות לנו מסים, להביא לנו עבדים ושפחות? ללמדך שהיה פרעה הרשע שולט מסוף העולם ועד סופו והיו לו שלטונים מסוף העולם ועד סופו, ‏ בשביל כבודן של ישראל. ועליהם הוא אומ' שלח מלאך ויתירהו מושל עמים ויפתחהו (תהלים קה כ). וכן את מוצא שכל אומה ולשון ששעבדה את ישראל שלטה מסוף העולם ועד סופו בשביל כבוד ישראל. במלך ישראל הוא קלון וחרפה לכל האומות מה עשה הביא לסנחריב הרשע על כל האומות והגלה אותן שנ' ותמצא כקן ידי לחיל העמים וכאסוף בצים עזובות כל הארץ אני אספתי, וכתי' ואסיר גבולות עמים וגו'.

וכן בחגיגה. וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון (יחוקאל א ד), להיכא אזיל ‏ אמ' רב יהודה אמר רב שהלך לכבוש את העולם תחת נבוכד נצר. וכל כך למה? כדי שלא יאמרו אומות העולם ביד אמה שפלה מסר הקב"ה את בניו [וכו' בפסוק אך העבדתני בחטאתיך] (ישעיה מג כד).

במדבר סיני רבה. מזרק אחד כסף (במדבר הרבה פעמים) כנגד העולם שהוא עשוי ככדור הנזרק מיד ‏ ליד, ומנין שהים עשוי דוגמת קערה אומר ותמצא כקן ידי לחיל העמים וגו', במלכות בבל הוא אומר והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו וגו' (ירמיה כו ז), במלכות מדי הוא אומר באדין דריוש מלכא כתב לכל עממיא אומיא ולישניא וגו' ,(דניאל ו כו), במלכות יון וארבעה רישין לחיותא (שם ז ו), במלכות חייבת, ותאכל כל ארעא ותדושינה ותדקינה (שם כג), הא למדת שכל אומה ולשון ששעבדה את ישראל שלטה מסוף העולם ועד סופו בשביל כבודן של ישראל.

תנחומא. את מוצא כשחטאו ישראל ובקש הקב"ה להגלותן, אמר הקב"ה אם אני מגלה את ישראל תחלה נעשה העולם עשוי ככדור כההיא דתנינן וחכמים אומרים אינו אסור אלא כל שיש בידו מקל או צפור או כדור קערה וסייף ועטרה וטבעת, מקל שהוא רודה בו את כל העולם, צפור, ותמצא כקן ידי, כדור וקערה שהעולם עשוי ככדור:

העריכה בעיצומה
העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.