ילקוט המכירי על ישעיהו ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · ילקוט המכירי על ישעיהו · ט · >>


ט.


א.[עריכה]

"הָעָם (ההולכים) [הַהֹלְכִים] בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל" (ישעיהו ט, א).

תנחומא (תנחומא נח). יתע' שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שבחר בישראל משבעים אומות שנא' כי חלק י"י עמו וגו' (דברים לב, ט), ונתן להם תורה שבכתב שהיא ברמז צפונות וסתומות ופירשן בתורה שבעל פה, וגלה אותן לישראל; ולא עוד אלא שתורה שבכחב כללות, ותורה שבעל פה פרטות; ותורה שבכתב מעט, ותורה שבעל פה ארוכה מארץ מדה, ומאי לא תִמָּצֵא בארץ החיים (איוב כח, יג) וכי באריץ המתים תמצא? אלא שלא תמצא תורה שבעל פה אצל מי שמבקש חיי העולם הזה, עונג תאוה וכבוד וגדולה בעולם הזה, אלא במי שממית עצמו עליה שנ' זאת התורה אדם כי ימות באהל (במדבר יט, יד). "וכך דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עוסק" (אבות ו, ד). לפי שלא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על תורה שבעל פה שנ' כי על פי הדברים האלה כרת אתך ברית ועם ישראל (שמות לד, כז) ואמרו רבותינו לא כתב הקב"ה למען הדברים ולא בעבור ולא בגלל אלא על פי (זהו) תורה שבעל פה שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול שהוא משולה בהשך שנ' "העם ההולכים בחשך ראו אור גדול", "העם ההולכים בחשך", אלו בעלי תלמור "ראו אור גדול" שהקב"ה מאיר עיניהם ‏ באיסור והיתר וטמא וטהור, ולעתיד לבא (שופטים ה, לא): "(ואוהביו) [וְאֹהֲבָיו] כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ (בגבורתו) [בִּגְבֻרָתוֹ]" (שופטים ה, לא). ולא קבלו ישראל את התורה עד שכפה עליהם הקב"ה הר כגיגית שנאמר (שמות יט, ז): "ויתיצבו בתחתית ההר" (שמות יט, ז). ואמר ר' אבדימי בר חמא, אמר להם הקב"ה לישראל, אם אתם מקבלין את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. ואם תאמר על תורה שבכתב כפה עליהם את ההר, והלא משעה שאמ' להם מקבלין אתם את התורה, ענו כולם נעשה ונשמע, מפני שאין בה צער והיא מעט; אלא כשאמ' להם, על תורה שבעל פה שיש בה דקדוקי מצות, קלות וחמורות והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה, לפי שאין יכול לומד אותה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל לבו וכל נפשו וכל מאדו שנאמר ואהבת את י"י אלהיך וגו' (דברים ו, ה). ומנין את למד שאין אהבה אלא תלמוד? ראה מה כתי' אחריו, (דברים ו, ו): "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך" (דברים ו, ו), זה תלמוד שנתון על הלב. (דברים ו, ז): "ושננתם לבניך" (דברים ו, ז), זה תלמוד שצריך שינון. ללמדך שפרשה ראשונה של ק"ש אין בה פירוש שכרה בעולם הזה, כמו בפרשה ונתתי מטר ארצכם בעתו (דברים יא, יד), זה מתן שכר עושי מצות שאין עוסקין בתלמוד, ופרשה ראשונה כתוב בה בכל לבבך ובכל נפשך וככל מאדך (שם ה), ללמדך שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבעל פה לפי שיש בה צער ונידוד שינה ומנבל עצמו עליה. לפיכך מתן שכרה לעולם הבא שנ' "העם ההולכים בחשך ראו אור גדול"; אותו אור שנברא ביום ראשון שגנזו הקב"ה לעמלי תורה שבעל פה ביום ובלילה, שבזכותם העולם עומד שנאמר (ירמיהו לג, כה): "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג, כה), איזהו ברית נוהג ביום ובלילה הוי אומ' זה תלמוד. וכן הוא אומר אם תפרו את בריתי היום ואת בריתי הלילה (ירמיהו לג, כ), גם בריתי תופר וגו' (ירמיהו לג, כא), ואומ' כי אם בתורת י"י חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה (תהלים א, ב), והקב"ה כרת ברית עם ישראל שלא תשכח תורה שבעל פה מפיהם ומפי זרעם ‏ עד סוף כל הדורות שנ' ואני זאת בריתי אותם אמר י"י לא ימושו מפיך ומפי זרעך (ישעיהו נט, כא), לא כתב מפיך אלא מפיך ומפי זרעך. ולפיכך קבע הקב"ה שתי ישיבות לישראל שהוגין בתורה יומם ולילה, ומתקבצין שני פעמים בשנה באדר ובאלול מכל המקומות, ונושאין ונוחנין במלחמתה של תורה, עד שמעמידין דבר על בוריו והלכה על אמתתה; ומביאין ראיה מן התלמוד ומן המקרא ומן המשנה שלא יכשלו ישראל בדבר תורה שנ' שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול (תהלים קיט, קסה).

מדרש תלים (מדרש תהלים כב). למנצח על אילת השחר (תהלים כב, א), זש"ה "העם ההולכים בחשך ראו אור גדול", מדבר בדורו של מרדכי שאין לך שעה של אפלה שהיתה להן לישראל כשושן הבירה שנגזר עליהם להשמיד ולהרוג ולאבד "וראו אור גדול" שנצמח להם גואל וגאלם זה מרדכי שנ' (אסתר ח, טו): "ומרדכי יצא מלפני המלך" (אסתר ח, טו) ומה כתי' אחריו (אסתר ח, טז): "ליהודים היתה אורה ושמחה" (אסתר ח, טז):


ב.[עריכה]

"הִרְבִּיתָ הַגּוֹי לא הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה" (ישעיהו ט, ב).

מסכת סופרים (סופרים ו, ה). שלשה "לא" כתובים בתורה למ"ד אל"ף וקרואין למ"ד וא"ו ואלו הן אשר לא כרעים (ויקרא יא, כא), אשר לא חומה (ויקרא כה, כט), אם לא יגיד (ויקרא ה, א). ואלו הן של נביאים ושל כתובים, תַּרְבּוּ (שמואל א ב, ג), חוּשַׁי (אמר לו) (שמואל ב טז, יח), "הִרְבִּיתָ הַגּוֹי", בכל צרתם, הן יקטלני, אחריש (איוב מא, ד), כצפור, מרעהו, זרובבל, יצרו, רעו (דעו), יאסף, שם, ודברו:


ג.[עריכה]

"כִּי אֶת (עול) [עֹל] סֻבֳּלוֹ וְאֵת מַטֵּה שִׁכְמוֹ" (ישעיהו ט, ג).

מדרש קהלת. (קהלת ח, ט): "אֶת כָּל זֶה רָאִיתִי וגו'" (קהלת ח, ט). עת אשר שלט האדם באדם לרע לו (קהלת ח, ט), עת היא לרע לו לשולט ועת היא לרע לו לנשלט. אמ"ר אלעזר אין לך שהוא מתחייב על ידי אדם זה אלא אדם כיוצא בו שנ' עת אשר שלט האדם באדם לרע לו. ר' יונתן אמ' אפילו כלב ואפילו זאב. ר' הונא בר גוריון אמ' אפילו מקל ואפילו רצועה מתחייבין על ידי אדם, זה שנאמ' "כִּי אֶת (עול) [עֹל] סֻבֳּלוֹ וְאֵת מַטֵּה שִׁכְמוֹ וגו'", החתות ביום מדין, כיום הדין אמ"ר אחא אפילו אִילָנֵי סְרָק עתידין ליתן דין וחשבון. ורבנין מייתין לה מן הכא כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה (דברים כ, יט) מה האדם עתיד ליתן דין וחשבון, אף אִילָנֵי סְרָק עתידין ליתן דין וחשבון. וכן כבראשית רבה:


ד.[עריכה]

"כִּי כָל סְאוֹן (סואן) [סֹאֵן] בְּרַעַשׁ" (ישעיהו ט, ד).

במדבר סיני רבה. "וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ" (במדבר ה, כז) שתהא מפורסמת לכל. תני (תוספתא סוטא ג, א; סוטה ח ב) היה ר' מאיר אומ' מנין שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו? שנא' בסאסאה בשלחה תריבנה (ישעיהו כז, ח), אין לי אלא דבר שהוא סאה מנין למדד בתרקב, וחצי תרקב קב וחצי קב, רובע וחצי רובע, תומן ועוכלא מנין שנאמ' "כִּי כָל סְאוֹן (סואן) [סֹאֵן] בְּרַעַשׁ" רבה כאן סאות הרבה, ואין לי אלא דבר הבא במדה. מנין שאפילו פרוטות קטנות מצטרפות לחשבון גדול ת"ל אחת לאחת למצוא חשבון, בנוהג שבעולם אדם נכשל בעברה שחייבין עליה מיתה בירי שמים, מת שורו אבדה תרנגולתו אבדה צלוחיתו נכשל באצבעו החשבון מתמנה. ד"א אחר מתארעה והחשבון מתמצה כמו שהוא מיצוי החשבון עד אחת. וכן את מוצא בסוטה במדה שמדדה בה מודדין לה וכו':


ה.[עריכה]

"כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ בֵּן נִתַּן לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ" (ישעיהו ט, ה).

פרק חלק (סנהדרין צד א). (ישעיהו י, טז): "לָכֵן יְשַׁלַּח הָאָדוֹן י"י צְבָאוֹת בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן" (ישעיה י, טז). מאי (ישעיהו י, טז): "בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן"? אמ"ר יוחנן יבא חזקיתו בעל שמנה שמות, ויפרע ‏ מסנחריב בעל שמנה שמות. חזקיה דכתי' "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִי עַד שַׂר שָׁלוֹם" והא איכא ‏חזקיהו שחזקו י"י. ד"א חזקיהו שחזק את ישראל לאביהן שבשמים, סנחריב ‏ דכתי' תגלת פלנאסר שלמנאסר וגו', והא איכא סנחריב שסיחתו ריב. ד"א שסח וניחר דברים כלפי מעלה.

מדרש רות. (רות ג, טו): "וַיֹּאמֶר הָבִי הַמִּטְפַּחַת אֲשֶׁר עָלַיִךְ וגו' ... וַיָּמָד שֵׁשׁ (שעורים) [שְׂעֹרִים] וַיָּשֶׁת עָלֶיהָ" (רות ג, טו). אמ"ר סימון דרש בר קפרא וכי יש דרכו של מלך לישא לו אשה בשש שעורים אין (צ"ל או) דרכה של אשה להנשא בשש סאין? אמ"ר יהודה בר' סימון בזכות וימד שש שעורים וישת עליה, זכה ועמדו ממנה ששה צדיקים וכל אחד ואחד בהן שש מדות. ואלו הן דוד וחזקיהו יאשיהו חנניה מישאל ועזריה דניאל ומלך המשיח, דוד שנא' יודע נגן בכנור וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר וי"י עמו (ש"א טו יח). חזקיה שנאמר "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִי עַד שַׂר שָׁלוֹם" ואיכא דאמרי למרבה המשרה כתי', יאשיהו שנאמר והיה כעץ שתול על מים ועל יובל וגו' (ירמיהו יז, ח). חנניה מישאל ועזריה דכתי' ילדים אשר אין בהם כל מום וטובי מראה וגו' (דניאל א, ד). דניאל שנ' כל קבל די רוח יתירה ביה וגו' (דניאל ו, ד). מלך המשיה דכתי' ונחה עליו רוח י"י רוח חכמה ובינה וגו' (ישעיהו יא, ב).

במדבר סיני רבה. כונן שמים בתבונה (משלי ג, יט), כשם שברא הקב"ה ארבע רוחות וכנגדן ארבעה דגלים כך סבב לכסאו ארבעה מלאכים מיכאל וגבריאל ואוריאל ורפאל. מיכאל בימינו כנגד ראובן. למה נקרא שמו מיכאל בשעה שעברו ישראל בים פתה משה בשירה ואמ' מי כמוכה, משסיים התורה אמ' אין כאל ישורון (דברים לג, כו), מי כמוכה (שם כט), אין כאל (שם כו), הרי מיכאל. אוריאל משמאלו כנגד דן שהוא בצפון, למה נקרא שמו אוריאל בשביל תורה נביאים וכתובים שהקב"ה מכפר עליו ומאיר להם לישראל שנ' קומי אורי כי בא אורך (ישעיה ס א), ודוד אמר אל י"י ויאר לנו (תהלים קיח, כז)), הרי אוריאל, וכן הוא אומר כי אשב בחשך י"י אור לי (מיכה ז, ח). גבריאל מלפניו כנגד מלכות יהודה ומשה ואהרן שהיו במזרח ולמה נקרא שמו גבריאל, ביהודה כתי' כי יהודה גבר באחיו (דברי הימים א ה, ב), ובמשה כתי' ויקרא אל משה (ויקרא א, א), וכתי' "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר", הרי נבריאל. רפאל כנגד אפרים, ולמה נקרא שמו רפאל, כדי לרפאת שברו של ירבעם שיצא מאפרים שהוא במערב, אל נא רפא נא (במדבר יב, יג) הרי רפאל:


ו.[עריכה]

"לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ" (ישעיהו ט, ו).

פרק חלק (סנהדרין צד א). "לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ". אמ"ר תנחום דרש בר קפרא בצפרי מפני מה כל מ"ם שבאמצע תיבה פתוח וזה סתום? בקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח, וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מדת הדין לפני הקב"ה, רבונו של עולם ומה דוד שאמ' לפניך כמה שירות ותושבחות לא עשיתו משיח, חזקיה שלא אמר לפניך שירה תעשה אותו משיח? מיד פתחה הארץ את פיה ואמרה לפניו רבונו של עולם אני אומר לפניך שירה תחת צדיק זה ועשהו משיח. מיד פתחה הארץ את פיה ואמרה שירה שנ' מכנף הארץ זמירות שמענו וגו' (ישעיהו כד, טו), [למטה בפסוק מכנף הארץ].

פרק במה בהמה יוצאה (שבת נה א). ומאימתי תמה זכות אבות? אמר רב, מימי הושע בן בארי שנאמ' ועתה אגלה את נבלותה וגו', ואיש לא יצילנה מידי (הושע ב, יב) ושמואל אמר בימי חזאל שנ' וחזאל מלך ארם לחץ את ישראל כל ימי יהואחז וכתי' ויתן י"י אותם וירחמם ויפן אליהם למען בריתו את אברהם יצחק ויעקב וגו' (מלכים ב יג כב, כג). ור' יהושע בן לוי אמ' מימי אליהו שנ' ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו ויאמר י"י אלהי אברהם יצהק וישראל היום יודע וגו' (מלכים א יח, לו), ור' יוחנן אמר מימי חזקיהו שנא' "לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ וגו'".

בראשית רבה. מהו קץ שם לחשך (איוב כח, ג), אמ"ר יוחנן אלו צדיקים שהן דומין בעולם הזה כמי שהן יושבין בחשך ואפלה והקב"ה משלם מתן שכרן של צדיקים שאין לו קץ ואין לו הפסק. אשריהם הצדיקים שהן מרבין את התורה ורודפין שלום לישראל, שמשתלמין שכר כפועל שאין לו קץ לעולם שנאמר "לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ":


ז.[עריכה]

"דָּבָר שָׁלַח י"י בְּיַעֲקֹב וְנָפַל בְּיִשְׂרָאֵל" (ישעיהו ט, ז).

פרק גיד הנשה. אמ"ר יוסי בר חנינא מאי דכתי' "דבר שלח י"י ביעקב", זה גיד הנשה, "ונפל בישר'" שפשט איסורו בכל ישראל.

ירושלמי. ר' ישמעאל בר נחמן בשם ר' יונתן כל מקום שנא' דבור, חדוש מקרא יש שם? והכתי' ויאמר אלהים אל נח ואל בניו (בראשית ט, ח), (צ"ל: וידבר אלהים אל (בראשית ח, טו) לאמר מה חדוש מקרא יש שם? חדש בו אבר מן החי, אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו (שם ד). והכתי' ויפל אברהם על פניו וידבר אתו אלהים לאמר (שם יז ג), מה חדוש מקרא יש שם? חדש בו את המילה רכתי' זאת בריתי, המול לכם כל זכר (שם י). והכתי' "דבר שלח י"י ביעקב" מה חדוש מקרא יש בו? חידש בו גיד הנשה, על כן לא יאכלו בני ישראל. את גיד הנשה (שם לב לג). והכתי' וידבר י"י אל יהושע לאמר (יהושע כ, א), מה חידש מקרא יש שם? אם תאמר שש ערי מקלט, כבר ניתנו למשה בסיני; אלא אף הוא נאמר בו דבר מה שלא נאמר לו למשה, ונס אל אחת מהערים האלה ועמד פתח שער העיר ודבר באזני זקני העיר את דבריו ואספו אותו העירה אליהם ונתנו לו מקום וישב עמם (יהושע כ ד). רבנין דקסרין בשם ר' שילא אם תלמיד חכם הוא עושין לו בית ועד:


יא.[עריכה]

"אֲרָם מִקֶּדֶם וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר וַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל פֶּה" (ישעיהו ט, יא).

אמר הקב"ה לישראל מדה כנגד מדה. אתם, וכל פה דובר נבלה, ואני, "וַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל פֶּה". ר"א "וַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל פֶּה", שהיו נוכין פת לבני אדם ושעורים לחמורים ותבן לבקר. ד"א "בְּכָל פֶּה" אמ"ר ברכיה משל הדיוט אומ' פיתא דלא אפית על חד תרין פתך אכול, ואם תאמר שמשאר רוחות היה להם ריוה, לאו שנ' ופלשתים פשטו בערי השפלה והנגב ליהודה (דברי הימים ב כח, יח).

בהגדת שיר השירים (שיר השירים זוטא ח). "בְּרַח דּוֹדִי וגו'" (שיר השירים ח, יד), ברח כבוד מישר', ר' חנניה היה אומ' ברח דודי ברח כבוד מישראל. אימתי? יום ששכר בלק את בלעם לקלל את ישראל שנ' "אֲרָם מִקֶּדֶם וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר וַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל פֶּה". "אֲרָם מִקֶּדֶם" זה בלעם, "וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר" זה עמלק, "וַיֹּאכְלוּ אֶת ישר' בְּכָל פֶּה", אלו הגזלנין והחמסנין. אמר רבנו הגדול באותה שעה שלח עמלק ולקח את כל אלופי עשו ונתן להם דינר לכל אחד ואחד מאותן החיילים שהיו מאלופי עשו לפיכך היה יושב ודורש את כל הברכה למפרע:

יג.[עריכה]

"וַיַּכְרֵת י"י מִיִּשְׂרָאֵל רֹאשׁ וְזָנָב" (ישעיהו ט, יג): יד. "זָקֵן וּנְשׂוּא פָנִים הוּא הָרֹאשׁ" (ישעיהו ט, יד).

"ונתנך י"י לראש ולא לזנב" (דברים כה, יג), "לראש" שתהיו כלכם ראשים בתורה, "ולא לזנב" שלא יהיו בכם שופטים כחשים כד"א "וְנָבִיא מוֹרֶה שֶּׁקֶר הוּא הַזָּנָב":


טו.[עריכה]

"וַיִּהְיוּ מְאַשְּׁרֵי הָעָם הַזֶּה מַתְעִים וגו'" (ישעיהו ט, טו): טז. "עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח י"י" (ישעיהו ט, טז).

כתובות פ"ק. רב חייא בר אדא מקרי בניה דר' שמעון בן לקיש הוה, ואמרי לה מתני בניה דר' שמעון בן לקיש הוה. שכיב ליה ינוקא, יומא קמא לא אזל לגביה, למחר דבריה ליהודה בר נחמני מתורגמיה ואזל אמר ליה, קום אימא מילתא כלפי ינוקא. פתח ואמר וירא י"י וינאץ מכעס בניו ובנותיו (שם לב יט), דור שאבות מנאצין בו, הקב"ה כועס על בניהם ועל בנותיהם ומתין כשהן קטנים. ואיכא דאמרי, בחור הוה והכי קאמ' ליה, על כן על בחוריו לא ישמה י"י וגו' בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה. אמר רב חנן בר רבא הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה, אלא כל המנבל את פיו ומוציא דבר נבלה מפיו אפילו נתחתם עליו ‏ גזר דין של שבעים שנה לטובה, נהפך עליו לרעה. איכא לנחומיה צעורי קא מצער ליה? הכי קאמר ליה חשיבת לאתפושי אדרא:

וכן במסכת שבת. בעון נבלות הפה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות בעולם ובחורי שונאי ישראל מתים, ויתומים ואלמנות צועקים ולא נענין שנ' על כן על בחוריו לא ישמח י"י ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם. ועוד ידו נטויה, מאי ועוד ידו נטויה? אמר רב חנן בר רבא הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה וכו'. אמר רבה בר רב שילא אמר רב חסדא כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנם שנ' שוחה עמוקה פי זרות (משלי כב, יד), רב נחמן אמר אף השומע ושותק שנ' זעום י"י יפול שם (שם שם):


יט.[עריכה]

"(ויגזור) [וַיִּגְזֹר] עַל יָמִין וְרָעֵב" (ישעיהו ט, יט).

שבת (שבת לב ב - לג א). תניא ר' נחמיה אומ' בעון שנאת חנם מריבה רבה בתוך ביתו של אדם, ואשתו מפלת נפלים וכו'. בעון הגזל, הגובאי עולה, והרעב הווה, ובני אדם אוכלין בשר בניהם ובנותיהם שנ' שמעו הרבר הזה, פרות הבשן אשר בהר שומרון וגו' (עמוס ד, א), אמ' רבא כגון הני נשי דמחווא דאכלן ולא עמלן וכתי' הכיתי אתכם בשדפון ובירקון וגו' (שם ד ט, וחגי ב יז), וכתי' יתר הנזם אכל הארבה וגו' (יואל א, ד), וכתי' ויגזור על ימין ורעב ויאכל על שמאל ולא שבעו איש בשר זרועו יאכלו, אל תיקרי זרועו אלא זרעו.

תענית (תענית ה א). אמר ליה רב נחמן לרב יצחק מאי דכתי' כי קרא י"י לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים (מלכים ב ה, א). הני שבע שנים מאי אכול? א"ל הכי אמ"ר יוחנן שנה ראשונה אכלו מה שבבתים, שנייה אכלו מה שבשדות וכרמים, שלישית בשר בהמה טהורה, רביעית בשר בהמה טמאה, חמישית בשר שקצים ורמשים, ששית בשר בניהם ובנותיהם, שביעית בשר זרועותיהן לקיים מה שנאמר איש בשר זרועו יאכלו.

פרק לא יחפור (בבא בתרא כה ב). אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא מיום שחרב בית המקדש לא הוגשמה רוח דרומית, שנאמר ויגזור על ימי ורעב. וכתי' צפון וימין אתה בראתם (תהלים פט, יג). אמ' רב נחמן בר פפא אמר רב חסרא מיום שחרב בית המקדש לא ירדו גשמים מאוצר טוב. שנאמר יפתח י"י לך את אוצרו הטוב את השמים (דברים כח, יב), בזמן שישראל עושין רצונו של מקום גשמים יורדין מאוצר טוב, ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום אין גשמים יורדין מאוצר טוב: