יוסף תהלות/ל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · יוסף תהלות · ל· >>


מזמור ל׳[עריכה]

פסוק א[עריכה]

"מזמור שיר חנוכת" ר״ת ראשי תיבות משח שהיא ר״ת מילה שבת חדש, שעליהם גזרו היונים והיה נס חנוכה. ולכן תקנו משח שהוא שמן לנרות, שרומז מילה שבת חדש. ור״ת "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" – לשמחה, שהיא השכינה, שהוא עילוי לשכינה כנודע. גם הוא אותיות לחמשה, שנעשה הנס בחמשה בני מתתי׳ מתתיהו ככתוב במגילה. וגם חמש אותיו׳ אותיות משח, דתקנו שמן, גם לרמוז חמש בני מתתי׳ שמסרו עצמם על ק״ה קידוש השם בעבור חדש מילה שבת שהוא ר״ת חמש. ורמז דהנרות הם מ״ד כמספר לדוד, וכמשז״ל וכמו שאמרו ז"ל והביאו הרב כנסת הגדולה: "נחמד למראה" (בראשית ב, ט), נחמד ר״ת נר חנוכה מ״ד:

פסוק ב[עריכה]

ארוממך ה׳ כי דליתני והנמשכים. אפסר לפרש על עניין דוד הע״ה המלך עליו השלום עצמו. ואקצר בהקדמות שהם ידועות והובאו בקונטריסי בס״ד בסייעתא דשמיא. ארוממך ה׳ כי דליתני, נשאתי למדרגתי אחר שהייתי כמה שנים בג״ע בגן עדן התחתון, כמ״ש כמו שכתוב בז״ח בזוהר חדש. והיה על ידי השערים שדבקו, ונפתחו בעבור דוד הע״ה כמ״ש פ׳ פרק במה מדליקין. ורמז זה ברמז באומרו כי דליתני, לשון דלת שנפתחו בשבילי. ולא שמח׳ שמחת אויבי לי, שנהפכו פניהם כשולי קדרה כמ״ש שם בש״ס, ואיני משורר על רעתם, רק על שלא שמחו בתקלתי. שעותי‏[1] אליך, "עשה עמי אות לטובה" (תהלים פו, יז), ואמרת: בחייך איני מודיע, בחיי שלמה בנך אודיע, כמו שכתוב שס בש״ס, וקיימת מה שאפרתי "עש״ה" שהוא גי׳ גימטריא שלמה. ותרפאני, שהמלכת שלמה, וזה מורה שלא חטאתי בבת שבע אמו. ה׳ העלית וכו׳ חייתני וכו׳, כמ״ש במדרש: באותה שעה חיה דוד:

פסוק ז[עריכה]

ואני אמרתי בשלוה[2] בל אמוט לעולם וכו׳. אפשר במ״ש במה שכתוב (עבודה זרה ד, ב): לא היה דוד ראוי לאותו מעשה, אלא שאם חטא יחיד. ופי׳ ופירש רבינו מהר״ם אלשיך ז״ל, דאשכחן דמכרזו ברקיעא: הזהרו בצדיק ובתורתו, וכמ״ש בסוף קדושין, והי׳ והיה ראוי שיכריזו על דהע״ה דוד המלך עליו השלום גם כן, אלא שאם חטא יחיד וכו׳.

וז״ש וזהו שאמר: ואני אמרתי בשלוי, שהרגתי היצר הרע כדכתיב: "ולבי חלל בקרבי" (תהלים קט, כב); בל אמוט לעולם, שתכריז עלי במדת טובך. ה׳ ברצונך העמדת להררי, היצר הרע קשה, וז״ש הררי עז. הסתרת פניך, שלא הכריזו ברקיע. ועל זה חטאתי, הייתי נבהל. שמע ה׳ וחנני ה׳ היה עזר לי, בעי ומתחנן, דכתיב "וה׳ עמו" (שמואל א טז, יח), וכיון דהשכינה עמו לא חטא. וגם כי הוא אמר: "כי ראיתי בבניו לי מלך" (שמואל א טז, א), וכל מקום שנאמר "לי" אין לו הפסק. וזה רמז: שמע ה׳ וחנני מטעם ה׳ היה עזר, דשכינה עמי, וגם לי, שאמרת "לי מלך" ואין לו הפסק. וזה רמז (*ה׳ היה עזר* לי), והוא רמז בלשון תפל׳ תפילה וה׳ יודע כוונתו. הפכת מספדי, על אבשלום, ונסתלקתי מהמלכות, וזהו למחול לי, כשחזרתי למ׳ למלכות גדולה מכפרת, וזהו למחול לי לשון מחילה, וכמ״ש וכמו שכתב הרב פרשת דרכים ז״ל, דזה שהיה הדיוט וחזר לגדולה הי״ל היה לו לכפרה, ע״ש עיין שם באורך:

אי נמי הפכת מספדי, עניין בת שבע, למחול לי, שמחלת לי, ששלמה בנה של בת שבע מלך וזה הורה שלא חטאתי בבת שבע, דמשבט שמעון לא היה שופט בשביל זמרי. פתחת שקי ותאזרני שמחה, היא השכינה, כי תמיד אני מרכבה אליה בשירוש‏[3] ותשבחות והיא בחינתי, וכל מעיני ליחדה עם דודה, למען יזמרך כבוד ולא ידום, שנקראת תהלה. וגם אני לעולם אודך:

ובאופן אחר אפשר לומר: ה׳ ברצונך, ומדבר על כללות ישראל, כלומר: ברצונך ולא ברצוני, כלומר שהייתי אנוס, העמדת להררי עז, שכפית ההר בשביל התורה וזהו עז, ואח״כ ואחר כך בימי אסתר הסתרת פניך, כמש״ה כמו שאמר הכתוב: "ואנכי הסתר אסתיר" (דברים לא, יח) ודרשוהו על אסתר. ואעיקרא הייתי נבהל מעמלק, שרפו ידיהם מן התורה. ועתה הדרי בי, אליך ה׳ אקרא ואל ה׳ אתחנן להצילני מצרתי:

אי נמי דקיימא לן: האונס לא יוכל לשלחה כל ימיו. וז״ש וזהו שאמר: ה׳ ברצונך ולא ברצוני העמדת להררי עז, והיה באונס והדין הוא "לא יוכל שלחה כל ימיו" (דברים כב, כט), ולכן הסתרת פניך הייתי נבהל:

פסוק י[עריכה]

מה בצע בדמי וכו׳. רז״ל במדרש אמרו דשני פסוקים אלו: אליך ה׳ אקרא. מה בצע. אמרה אסתר המלכה. ואפשר במ״ש במה שכתב הרב זרע ברך ח״ג חלק ג, דאסתר היתה מפרדת צד הרע שבה, וז״ש וזהו שאמרו בר״מ ברעיא מהימנא שהיתה שידה עם אחשורוש. וממ״ש וממה שכתוב בש״ס דיספר עם אשתו שמא היא שידה, נראה לאין לה רשות לשנות הקול כאשתו. ובתחילה שלא היה מדבר עמה אלא ע״י על ידי תורגמן. ובעת צרכו לאו אורח ארעא להיות שם אחר, ולא היה מדבר לה, היתה יכולה לתת לו שידה. אבל עתה שתגלה שהיא בת מלכים, ידבר עמה, והשידה אינה יכולה לשנות הקול. ודא עקא, ולכן נצטערה אסתר המלכה. ולזה אמרה אסתר: אליך ה׳ אקרא ואל ה׳ אתחנן, שאוכל לעשות כרצונו ולא אטמא. מה בצע בדמי, במה שהייתי שותקת עד עתה. ברדתי אל שחת עתה, שמוכרחת להמסר לו. שמע ה׳ וחנני וכו׳. ומדברי ר״מ דאמר דח״ו דחס ושלום ולא היה עם אסתר, כמ״ש כמו שכתוב "וכבודי לאחר לא אתן" (ישעיהו מב, ח) נראה שגם אח״ך אחר כך הית׳ היתה עושה כבתחל׳ כבתחילה, והשיד׳ והשידה היא מדברת כמו קולה, דיש לחלק בין שידה דעלמא לזו, שזו היא דבוקה עמה.

וז״ש וזהו שאמרה: הפכת מספדי, שהייתי בצרה ואמרתי "וכאשר אבדתי אבדתי" (אסתר ד, טז), למחול לי, שגם אח״ך זה חלקו ונטפל ברע ולא אונה לי שום רע, פתחתי[4] שקי וכו׳.

אי נמי אפשר על כללות ישראל ידבר: מה בצע בדמי אם ח״ו תתקיים הגזרה וכו׳? הפכת מספדי, שבתשובתי נתבטלה הגזרה והעונות נעשו זכיות, וזה למחול לי. פתחת שקי של העונות ונהפכו למצות, ותאזרני שמחה, ודבקתי בשכינה הנקראת שמחה:

הערות ויקיעורך[עריכה]

  1. ^ צ"ל: שועתי
  2. ^ צ"ל: בשלוי
  3. ^ צ"ל: בשירות
  4. ^ צ"ל: פתחת