יוסף תהלות/יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


מזמור י״ג[עריכה]

פסוק א[עריכה]

למנצח מזמור לדוד עד אנה ה' תשכחני נצח וכו׳. אפשר שנתנבא על נס המן וצרת ישראל בי״ג אדר, ומשו״ה ומשום הכי קבעו במזמור י״ג. וכבר ידוע מה שהארכנו במקומות אחרים מסוד חכמים, דנפגם הירך בעוה״ר בעוונותינו הרבים במה שהשתחוו השבטים לעשו, ועל שאול שבא מבנימין שלא השתחוה הי׳ היה מוטל לתקן ולמחות עמלק, וכאשר חטא נשאר הפגם, ויחר לשמואל ויזעק ע״ז על זה, ואמר "וגם נצח ישראל לא ישקר" (שמואל א טו כט), ודהע״ה ודוד המלך עליו השלום תקן בשירותיו כמ״ש כמו שכתוב "נעימות בימינך נצח" (תהלים טז יא), והוא היה סיבה לגאולת ישראל מיד המן, בצרוף מרדכי דאתיא מבנימין ולא השתחוה להמן, ואסתר דאתיא מבנימין, והדברים ארוכים כמו שהאריך עיר וקדיש הרב מהר״א גאלנטי ז״ל, וזה קיצור ההקדמות בקצ״ר אמיץ. וז״ש וזהו שאמר מזמור לדוד, שהיה משורר לתקן הנצח, עד אנה ה׳ תשכחני נצח, עד אנה שלא יתוקן לגמרי הנצח, תשכחני אותיות "תחשכני", שע״י שעל ידי הפגם היה חשך. אנ״ה ר״ת ראשי תיבות "אל נקמות הופיע" (תהלים צד א), ואימתי היה זה, עד אנה תסתיר את פניך? בימי אסתר, דכתיב "ואנכי הסתר אסתיר" (דברים לא יח, וראו חולין קלט ב).

פסוק ג[עריכה]

עד אנה אשית עצות בנפשי, אמרו בשוחר טוב על פסוק זה, זש״ה שהו שאמר הכתוב: "אחר הדברים האלה גדל" (אסתר ג א), עד היכן גדולו? עד "עץ גבוה חמשים אמה" (אסתר ה יד) כו׳. ולפי פשוטו, אפשר שנתגדל עד שעשה העץ, ובלילה ההוא נהפך עליו הגלגל, ולבקר רנה לישראל. ולפי הסוד, נתגדל שעלה לן׳ חמישים ש״ט שערי טומאה, שהם אותיות שט״ן שנתלבש בו, כמ״ש כמו שכתוב בזהר הקדוש.

אי נמי אפשר, כי רשע בגובה אפו לבטל הארת מרדכי מהיסוד הנק׳ הנקרא כ״ל גי׳ גימטריא ן׳, וזהו נ׳ חמישים אמ״ה, שהוא היסוד. וז״ש וזהו שאמר עד אנה אשית עצות בנפשי להנצל, ע״י על ידי תורה תפלה תענית. ועל הגזרה יגון בלבבי יומם.

עד אנה ירום אויבי עלי. ירום אותיו׳ אותיות ויר״ם גימט׳ גימטריא עמלק:

הביטה ענני ה׳ אלהי. הבי״טה גימטרי׳ א״ל, דיענה במדת רחמים:

פסוק ו[עריכה]

ואני בחסדך בטחתי וכו׳. אפשר דקי״ל דקיימא לן [1]דנשבית פעם שנית אינו חייב לפדותה. ולכן אמר: ואני בחסדך בטחתי, שמתורת חסד "פדני וחנני" (תהלים כו יא). יגל לבי בישועתך, דאתה פודה השכינה, דכתיב "אקים את סוכת דוד" (עמוס ט יא). והשמחה הוא דוקא על ישועתך ולא על עצמי. אמנם הגם שעיקר שמחתי בעבור השכינה, אני אשירה לה׳ כי גמל עלי, כאילו כל הנס אינו כי אם לי דוקא.

אי נמי גמל עלי, שהקי׳ שהקים השכינ׳ השכינה שבעוונותי היתה נופלת, ועתה אשמחה ואעלצה, אשירה כי גמל עלי להקימה, וזה עיקר שמחתי על עילוי השכינה כ״י כביכול:


הערות ויקיעורך[עריכה]

  1. ^ כתובות נב,א.