יוסף תהלות/ד

<< · יוסף תהלות · ד · >>

מזמור ד

פסוק ה

בני איש עד מה כבודי וכו׳. אמרו רז״ל בש״ט בשוחר טוב: רגזו ואל תחטאו. עד מתי אתם חוטאין ומרגיזין ואומרים: פיסול יש בו, מרות המואביה הוא? אמרו בלבבכם, מאין באתם? מאיסור שתי אחיות, דעו עיקרכם ודומו סלה. ויש להבין, דקרא כתיב רגזו בלשון ציווי, ואלו המדרש הוא "עד מתי אתם מרגיזין". ומהר״ש יפה בס׳ בספר יפה ענף סוף רות עמד בזה. ולי ההדיוט יראה דדרשה זו נקשרת בדרשת הש״ס ריש ברכות (דף ה.): ירגיז אדם יצה״ט יצר הטוב על יצה״ר יצר הרע וכו׳, ודייק או׳ אומרו רגזו ואל תחטאו, דמשמע דלשעבר לא כן עשו אלא היו מרגיזין וחוטאים, ולזה עתה אומר רגזו ואל תחטאו, ודריש שהיו מרגיזין וחוטאין לומר דיש בו פיסול, ועתה אומר: רגזו יצה״ט על יצה״ר ואל תחטאו. ורמוז רות בר״ת בראשי תיבות רגזו ואל תחטאו ר״ת רות. וגם אותיות רגזו הם אותיות גזרו, כלומר כך גזרו מן השמים, כשם דיעקב נשא שתי אחיות וח״ו וחס ושלום שחטא, אך הם מפלאות תמים דעים:

ולהבין המשך הכתובים נקדים מ״ש מה שכתב עיר וקדיש מהר״א גאלנטי ז״ל בקול בוכים דף צ״ב, דשר עשו נגע בירך יעקב ונפגם, ונתחזק הפגם במה שהשבטים השתחוו לעשו. ושאול אם מחה זכר עמלק היה מתקן הירך, שהוא מבנימין שלא השתחוה; אך השאיר אגג והצאן ונתחזק הפגם, עד שבא דוד המלך ע״ה עליו השלום ותקן בשירותיו, וז״ש וזהו שאמר "נעימות בימינך נצח" (תהלים טז יא), זה הוא ת״ד תורף דבריו בקצור. וזה שאמר דוד הע״ה המלך עליו השלום: אתם באים מב׳ אחיות, כי לזה נגע בירך ונפגם, ואני תקנתי הירך בשירות ותשבחות, ונרמז ברות שנקראת על שמי, שרויתי לה׳ בשירות ותשבחות כמשז״ל כמו שאמרו ז"ל (ברכות ז ב). וא״כ ואם כן מה אתם מרגיזי׳ מרגיזים שבאתי מרות? הלא אתם באתם מב׳ אחיות ונפגם הירך, ואנכי תקנת״י, לכן ודומו סלה.

פסוק ג

ונרחיב הדברים: בני איש עד מה כבודי לכלימה, עד מתי מכלימים כבודי? תאהבון ריק, הדברים ריקים של דואג ואחיתופל לדחות הדרשות, דרכו של איש לקדם וכן עמוני ולא עמונית, תבקשו כזב סלה בדחיות שוא ושקר. ודעו כי הפלא ה׳ חסיד לו, הן אני כפי לאל אשר בשירותי אני מתקן הירך, והוא פלא, שבאתי מיהודה שהשתחוה גם הוא לעשו, רק הוא בחסדו עושה לשמוע בקול שירות ותשבחות ומתקן הירך. רגזו היצ״הט היצר הטוב על יצה״ר יצר הרע ואל תחטאו, ולא תרגיזו ותחטאו לומר שאני בא מפסול רות. אמרו בלבבכם על משכבכם שתי אחיות ודומו סלה, בהדי כבשי דרחמנא יפה שתיקה.

פסוק ד

ויומתק פירושנו על כי הפלא ה׳ חסיד לו, במ״ש במה שכתב הרב זרע ברך ח״ג על ברכות דף כ״ד, דדוד הע״ה המלך עליו השלום נקרא חסיד על שעסק בתורה בלילה ותידד שנתו מעיניו, שמתיש כחו מאד וצריך חסד, וזוהי תורה של חסד שלומד בלילה, שאינו חייב אלא ביום. וז״ש וזהו שאמר כי הפלא ה׳ חסיד, שכל הלילה עוסק בתורה ושירות ותשבחות, ובזה נתקן הירך כמדובר:

אי נמי אפשר: ודעו כי הפלא ה׳ חסיד לו, במ״ש במה שכתב רבינו מהר״ם אלשיך ז״ל במ״ש במה שאמרו רז״ל (דף ד:): לא היה דוד ראוי לאותו מעשה וכו׳, שהצדיק הקב״ה שומרו מהסט״א מהסטרא אחרא ומכריזין עליו הזהרו בו ובתורתו, כמ״ש כמו שכתוב בסוף קדושין. וכן היה ראוי להכריז על חסיד גדול כדוד הע״ה, אמנם לא הכריזו עליו להורות תשובה ליחיד. וז״ש וזהו שאמר ודעו, כלומר: תנו דעתכם ודעו כי הפלא ה׳ חסיד לו, שהפריש מי שהוא חסיד ומכריזין עליו. ואני לא הכריזו עלי, וא״כ ואם כן ודאי ה' ישמע בקוראי אליו, דכונתו יתברך להורות תשובה ליחיד:

פסוק ה

ועוד אפשר לומר במאמר הנז׳ הנזכר, עד מתי אתם מרגיזים ואומרים פיסול יש בו שבא מרות, הלא אתם באים מאיסור שתי אחיות, במ״ש במה שכתבו גורי האר״י ז״ל דרות היתה בחינת רחל ולאה וגלגול תמר, ע״שב עיין שם בביאור. וז״ש וזהו שאמרו הזקנים לבועז: "יתן ה׳ האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה" וכו׳ (רות ד יא) "ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר" וכו׳ (רות ד יב), דבמוטב תלתא רחל ולאה ותמר שלש אלה היא רות עצמה. וזה רמז דוד הע״ה רגזו ואל תחטאו שאתם אומרים שאני מרות, אמרו בלבבכם שהם תעלומות חכמה, מאין אתם באים? מאיסור שתי אחיות, רמז הרומז כי הן אחיות מקודשו״ת רחל ולאה הם ברות. ורות ר״ת ראשי תיבות רחל ולאה תמר, והוא ר״ת רגזו ואל תחטאו. וזה טעם דכאשר נתגיירה רות לא שינו שמה, כי בשס רות כלול הקבוץ הנבחר, רחל ולאה תמר:

ואמרו ברות רבה פ״ד פרשה ד על פסוק "לנערו הנצב על הקוצרים", דאבנר שאל על דוד הע״ה שהוא פסול, ואמר לו שמואל הנביא ע״ה: הדא מנין לך? לא מן דואג וכו׳? להוציאך חלק אי אפשר, דכתיב "כל כבודה" וכו׳. והרב מהר״ש יפה ז״ל ביפה ענף צידד ולבסוף אמר: חקה וטעמא לא אתגלי. ואפשר דעיקר הטעם שהיא נשמת ישראל תמר ובחי׳ ובחינת רחל ולאה, ולא רצה שמואל הנביא לגלות סודות אלו לאבנר, אך רמז לו באמרו "להוציאך חלק" וכו׳ דיש טעם כעיקר ולא רצה לגלותו.

ועוד יש לרמוז כי ר״ת ראשי תיבות ישמע בקראי אליו רגזו ואל תחטאו גימטרי׳ גימטריא כתר, והוא מספר רות דוד, כמ״ש כמו שכתבתי אני הדל במקום אחר, ושם הארכתי בס״ד בסייעתא דשמיא:

פסוק ב

אי נמי ונתחיל מתחילת המזמור, בקראי ענני אלהי צדקי, כלומר, הגם דאמרו (ערובין נד א): "זכה – תאות לבו נתת לו" (תהלים כא ג), ידענא בנפשאי דאיני מסוג זה, ולפחות בקראי ענני אלהי צדקי. ואם ח״ו חס ושלום איני ראוי גם לזה, הנה בצר הרחבת לי לשעבר ונתתי לך הודאה, ואמרו רז״ל שכל המודה על נס שנעשה לו ה׳ מצילו מצרות אחרות, וכמ״ש וכמו שכתבתי (יוסף תהלות עו) על פ׳ פסוק "כי חמת אדם תודך שארית חמות תחגור" (תהלים עו יא), לזה חנני ושמע תפלתי.

פסוק ג

בני איש עד מה כבודי וכו׳, כלומר בני איש גדולים, עד מתי אתם מזלזלים בכבודי לכלימה. תאהבון ריק, וזה סיבה תבקשו בהמצאות כזב סלה.

פסוק ד

ודעו כי כל עניין אבשלום, כדי שאני אהיה הדיוט, וכשאחזור לגדולת מלכותי נמחלים עונותי, כמ״ש כמו שכתב הרב הגדול בפרשת דרכים. והיינו דקאמר ודעו כי הפלא ה׳ חסיד לו, הפרישני מהמלכות כדי לכפר, ולכן ה׳ ישמע בקראי אליו.

פסוק ה

רגזו ואל תחטאו. אפשר על דרך שדרשו רז״ל, שהיו אומרים מרות^[1], אמרו בלבבכם שתי אחיות, כן אפשר לומר. אי נמי אפשר לומר בסגנון אחר, והוא, דיש לחקור, דישי תבע שפחתו וכיוון לטהר זרעו, כמ״ש כמו שכתב הרמ״ע הרב מנחם עזריה (מפאנו) ז״ל. והשפחה נאמנה גילתה לאשת ישי, ובאה במקום השפחה. והשתא מצאה החקירה, דא״כ דאם כן ח״ו חס ושלום היה בן תמורה. וכן יש לחקור בראובן, כי מחשבתו לרחל, ואשכחן לחד מרבוואתא קמאי בכ״י בכתב יד שתירץ דהכל הולך אחר האשה. והנה היא לאה ואשת ישי טהרו רעיוניהן מאד מאד, ולכן ראובן ודוד כשרים ככל קדושי ישראל וכמ״ש וכמו שכתבתי במ״א במקום אחר. וזהו רגזו ואל תחטאו לומר שאני בן תמורה, אמרו בלבבכם על משכבכם שבאתם משתי אחיות ובכלל ראובן. ומוכרח שהכל תלוי באשה.

פסוק ו

זבחו זבחי צדק על אשר דברתם סרה לכפר עליכם ובטחו אל ה׳.

פסוקים ז-ט

רבים אומרים מי יראנו טוב, שיבנה בית המקדש, ואז נסה עלינו אור פניך ה׳. והגם שתלוי במיתתי כמ״ש כמו שכתוב פ״ב דמכות (דף י.), ואני דנם לכף זכות ואני שמח שאני רואה שהם עושים רצונו של מקום, {{קיצור|וז״ש|וזהו שאמר: נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו, כי זה אות דעושים רש״ם רצונו של מקום כמ״ש כמו שכתוב "והיה אם שמוע וכו' ואספת דגנך" (דברים יא יד) (עמ״ש עיין מה שכתבו התוס׳ פ׳ כ״מ). בשלום יחדיו, דמודה דהוא לש״ש לשם שמים, ואני אשכבה ואישן, עד״ש על דרך שאמרו דמך ר׳ פ׳ פלוני, כי אתה ה׳ לבדד לבטח תושיבני:

פסוק ו

אי נמי זבחו זבחי צדק, כמ״ש כמו שכתוב "זבחי אלהים רוח נשברה" (תהלים נא יט), ואלו הם זבחי צדק, שתהיו ענוים ובטחו אל ה׳, דמע״הכ דמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות:

אי נמי זבחו זבחי צדק, שתרבו בצדקה שהיא כקרבנות ויותר, שמכפרת על המזיד, וכמש״ה וכמו שאמר הכתוב "עשה צדקה ומשפט נבחר לה׳ מזבח" (משלי כא ג). וז״ש וזהו שאמר: זבחי צד״ק, ובטחו אל ה׳ שיתן ויחזור ויתן, "והיה מעשה הצדקה שלום" {{קטן|(ישעיהו לב יז), וכתיב "כן צדקה לחיים" (משלי יא יט):

1. ראשי תיבות רגזו ואל תחטאו.