יהל אור/זהר חדש
דף ה עמוד ב
[עריכה]ר"ש פתח כו' באתוון רשימין כו': (א"ה. ביאור הגר"א על כל המאמר הזה נדפס בארוכה בתז"ח פ' ע"ב ד"ה ובסתרי כו', עיי"ש).
דף ה עמוד ד
[עריכה](מכי"ק) מתניתין: א - כתר דז"א וכמ"ש במ"א.
תנן ארבע תקיפין: הוא גלגלתא דז"א וכמ"ש באדרא רבא קל"ה ב' (ח"ג קלה, ב) "תאנא כד סליק ברעותא כו' וניצוצא קאים ושארי נפיק אוירא דכיא ומתגלגלא ואתפשט ונפיק חד גולגלתא תקיפא לארבע סטרין ובהאי אוירא דכיא אשתאיב ניצוצא כו' אתפשטו אשא מסטרא חד ואוירא מסטר חד ואוירא דכיא קאים עלה מהאי סטר ואשא דכיא קאים עלה מהאי סטר כו'", עיי"ש.
וז"ש כאן תרין סטרין שמשין: כי אלו הד' הן בתרין סטרין כנ"ל ואוירא דכיא קאים עלה כו' ואשא דכיא כו' והן באין משני מקומות מאו"א שהן תרין אחסנתין ותרין גניזין והן עץ החיים והן דכיין. ועץ הדעת טוב ורע אינן נקראין דכיין. ואמר שם "האי גולגלתא אנהיר בתרי גווני להאי סטר ולהאי סטר".
ובאדרא זוטא רצ"ב ב' (ח"ג רצב, ב) "בוצינא דקרדינותא נפיק ניצוצא כו' ומתדכי באוירא דכיא ואתבסמו דא בדא כד אתחברו או"א כו' נפיק גולגלתא חד תקיפא ואתפשט בסטרוי דא בסטר דא ודא בסטרא דא כו' אתפשטו אנפין לתרין סטרין כו'".
מטלנוי עביד בגוון: ר"ל טל שלו עביד גם כן באותן ב' הגוונין לב' סטרין כמ"ש באדרא רבא שם "אבל כד אתיישבן בהאי רישא דז"א אתחזי ביה כו' ואתחזיא גוונא סומקא בגוונא חוורא ובגין כך כתיב ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אלה כו' וכולא כליל בהאי טלא הה"ד טל אורות טליך אורת תרי כו'".
אתקן חד בלי כלום: הוא קד"א והוא נקרא 'אין' ובו גנוז ספי' הפנימית הנקרא כתר וז"ש ונפיק מצפון חד ספר - ר"ל ספירה, כי הספירות הן הפנימיות ויוצאין מבינה שהיא צפון כידוע.
ושוי עלוי תלת אתוון רשימין: הן ג' אותיות ראשונים של השם דנהירין מא"א בקד"א ואח"כ בג' חללין דגולגלתא כמ"ש בספרא דצניעותא ואדרא רבא ואדרא זוטא. וז"ש אתקן תחותוי תלת אחרנין.
ואמר רשים חד על תרין: שהוא"ו כולל שנים כמ"ש באדרא זוטא רצ"ב ב' (ח"ג רצב, ב) "בחללא דגולגלתא נהירין תלת נהורין ואי תימא תלת ארבע אינון".
ושוי עלוי את ת': הוא הקרומא דאתפסק למטה כמ"ש בדרא רבא קכ"ח ב' (ח"ג קכח, ב) והאי קרומא אתפסק מז"א ובג"כ מוחי' אתפשיט ונפיק לל"ב שבילין כו' והיינו דתנן ברישומי אתוון ת' - ר"ל במתני' זו.
- [נראה מהרמ"ש.
רשים חד על תרין: פירוש, אות חד שהוא וא"ו ומורה על שנים היינו דעת כולל שנים - חכמה ובינה. ]
- [גם זה מכתב יד קדשו]
קונדא: קצר, ועיין ב"ר פרשה פ"ט בפסוק פרעה קצף כו'.
קוטא: באיכה רבתי פסוק גלתה יהודה - "חד קטו", פירוש מטה.
קטה: וילון.
קסטונא: זנב. תרגום יונתן/ירושלמי(?) על "ואחוז בזנבו".[1]
בכסיפא: פסולת, כוספא דיסמין (שבת נ, ב).
זיקין דינור: ניצוצי אש כמ"ש (פ"ט דברכות) על הזיקין, ואמרו (חולין) זיקוקין דינור כו'.
הורמנא: רשות וצוואה.
צמר צבוע תכלת.[2]
אירא: חתיכה קטנה צמר.
קוזמין: תכשיטין.
קוזמיקין: חזק.
קוזמו: עולם.
משיין: (א"ה. הוא פירוש על תיבת "ולא אתמשיין") - מוכנים.
דף יא עמוד א
[עריכה]ועוד אריב"ז מאי דכתיב אל גנת אגוז כו' באותו הרקיע שנברא בשני שבראו הקב"ה וסתמו מכל רבבות קדש שלו: (א"ה. עיין ביאור הגר"א על זה בתיקונים נ"ב ב' בד"ה תתן להם עי"ש.).
דף כז עמוד א
[עריכה]יתרו. אדהוו שראן כו' - צ"ל עד דהוו שראן תחות כו' .
ואעיל לון לגו חילא דדכיו כו': כצ"ל. (נ"ל כי חילא גימטריא מ"ט תרעי דסוכלתנו ושער החמישים נעלם. המסדר).
ואנן מנן יומי ושבועי: כי שבוע הן בכללות ויומי פרטי דלהון, כי הן בז' ספירות -- ו' קצוות ודעת כמ"ש שביעי באמא, וכל אחד כליל ז' והן שם מ"ב בכללא דכ"א מ"ט עיין מ"ש בתיקונים (לז: לח.).
(פרשה ואתה תחזה) בשית סטרין בשערא כו': בזהר יתרו (ח"ב עח, א) אמר "פתח ואמר ואתה תחזה כו' באלין שית סטרין דקאמריתון וכלא בהאי קרא ואתה תחזה כו' חד בשערא, מכל העם תרין במצחא, אנשי חיל תלת כו'", ועיין שם ע' ב' (ח"ב ע, ב) "דיוקנא דרזין דבר נש בשערא כו' ובשרטוטי ידין באלין שית ב"נ כו'" - כצ"ל. ולא גרסינן "באודנין" דהוא בכלל שערא. אבל שם בהג"ה א' חשיב במקום מצחא חוטמא בהון אשתלים שית ואודנין ומצחא בכלל שערא הוא והוא היותר נכון. ועיין שם בהג"ה בארוכה דמצחא נכלל בשערא. וכלל הכל - האזן, שלכן נקרא אז"ן; א' - האזן כמו שמובא בספר הבהיר (ד' ב'), וז' ונ' - שערא ומצחא כמש"ש. וד' נקבים שבראש, ד' חושים, הן ד' אנשי חיל כו' כמ"ש בתיקונים תיקון ע' בארוכה, ולקמן ב' אנשי חיל בראי' כו' ועוד תיקון א' באנפין כלל כולם ותיקון א' בגוף.
ויש עוד דרך אחר. י"א תיקונין. ד' ברישא בשם הוי"ה בד' חושים. ועוד ב' -- אנפין ומצחא, והם כלל הראש. ועוד ד' תיקונין בגוף - ד' שימושים. עשיה בידין, מישוש בגוף, שימוש בברית, הילוך ברגלין -- ד' אותיות אדנ"י כלל הגוף. והצוואר על כולם. והן ד"ו פרצופים - ו"ד, אלא שהצוואר הוא סוד הדעת, קשר המרכבה, והוא סוד ו"ה של השם; ו' של ז"א - שם הויה, ה' אחרונה - נוקבא, שם אדנ"י. ראש וגוף. והן בפ' זה כ"ב תיבין -- ב' בכל תיקון כנ"ל "ואתה תחזה" - א', "מכל העם" - ב', כו' כנ"ל. וזהו מסטרא דהוי"ה. ואח"כ "ושמת עליהם" - א', "שרי אלפים" - ב' כו', מסטרא דאדני לכן הם שרים ובשימה דידי' דצריכה לתחתונים והוא שם יא יא קדוש מאד.
וע"ל דמפרש בתמניא תיקונין והוא כנ"ל בת"ע בתיקון ע' (?) -- ד' ב"ואתה תחזה" וד' ב"ושמת עליהם" כמש"ש שהן כללא דפסוק זה. וע"ל "ואנא בעינא לפרשא גופא בתמניא תיקונין אלין כו'" עיין שם באורך.
ועיין בתיקון ע' דאמר עשר תיקונין, אלא דלא חשיב רגלין, והן י"א כנ"ל. ובזכר חשיב ברית במקום שערא. והכל אחד. כי ברית טמירא ואי אפשר לראות בו אלא דהדרת פנים זקן ומשם ניכר תיקונא דידיה, ובאתתא בשערא דרישא. וסימניך פנים ואחור דהן זו"נ, וראית את אחורי. ושית דז"א הן אי"ה או"ה כלל ג' שמות דג' דרגין שהוא כלל הכל, כ"ח מעשיו, והוא כי אל דעות ה' - ב' דעות סהדותא כו', מה שאין כן בה - דעתה קלה, ולכן היא ה' אתוון, ה' תיקונים. ושם יא יא יו"ד תיקונים בעשר ספירות וא' כלל הדעת. וכל תיקון כולל מב' סטרין, דגש ורפה, לכן הוא כפול והוא גם כן על ב' עטרין וב' כתרין כידוע. והנה שית תיקונין הוא אי"ה או"ה, לכן א' בגוף וא' באנפין - ב' דיעות הנ"ל, וח' הוא ב' שמות כמש"ו כאן, ויו"ד הוא בסוד ו"ד. וי"א בסוד ו"ה כידוע בה בסוד ד"ה בסבא פרשת משפטים ובספרא דצניעותא. וכאן לא חשיב לא פומא ולא ידין[3] וחשיב שערא ואודנין, ולקמן ב' מ' משמע(?) ששערא בכלל אודנין וע"כ טעות סופר כאן וצ"ל כמ"ש למעלה.
דף כז עמוד ב
[עריכה]וכמה בני נשא אינון בדיוקנא דאדם כו' ואחרנין בהיפוכא כו': עיין בתיקונים תיקון ס' ומה שכתבנו שם.
מסטרא דאות ד' כו': עיין מ"ש בתיקון ע'.
דאינון ד' מאות שנה: דאתוון דידה נכללו מדידיה, והם בא"ת ב"ש כמ"ש בז"ח שיר השירים. וגלותא הוא נגד ד' דילה - דלית לה מגרמה - דלה.
בתמניא תיקונין: כמש"ל - ד' דהוי"ה וד' דאדנ"י, ואינון "ואתה תחזה כו' ושמת כו'". הראשונים בהוי"ה מבריאתם, "ושמת" בעשיה להיות אדונים מסטרא דמלכות.
יראי אלהים בשמיעה כו': כמ"ש ה' שמעתי כו' ועיין בתיקונים קכ"ט א'.
ואמר ובשערא כו': דאינון בכלל אודנין כנ"ל, ומפרש ואזיל דשערא איהו דין והן נימין כמ"ש בריש תיקון ע' והן צבא השמים עומדין כו' שהן בר"ה (נ"א בכה"כ כו') כמש"ו.
דאיהו רוחא דקודשא: ויפח באפיו כו' יעקב - רוח - ת"ת.
חותם אמת: שהוא חותם הפרצוף ונתחלף בט' (פי', החוטם, כי הת' של חותם נתחלף בט' של חוטם. המסדר). ואמת - תתן אמת ליעקב.
תרין אנפין כו': שהוא בריח התיכון בין שתי אמהות, מן העולם ועד העולם, וזהו החוטם בין ב' אנפין. והכלל [ג'] דרגין הן בין מלמעלה למטה בין ברוחב ג' קוין חד"ר, והוא לעולם מכריע. ועיין בפרשת תרומה קס"ט ב' (ח"ב קסט, ב).
וז"ש ואלין אינון אנפין דרחמי כו': דרחמים הוא ממוצע בין כו' והכל לראיה דחוטם הוא באנשי אמת ת"ת.
מצחא מתתקנא כו': מפרש ואזיל דחוטמא ופומא, זו"ן, הן ו"ד. דחוטמא כליל ו' ספירות עד לי'. ומלכות כוללת ד' - ממנו עד לה ג' עדרי צאן על הבאר, והן דידה ביעין ואמה. וזהו ד"ו. והן מוחא ומצחא וב' אנפין חסד וגבורה והן ד' בתי תפילין כידוע. ודיקנא מורה על כתר - נימין דלית להו סוף ממוחא סתימאה, וכן הדעת נכלל בו ברוחא דחיי והוא בכלל הת"ת. ופומא ד' - נהי"ם, כמש"ו. ובדבור נעשית ה, וזהו שם הוי"ה -- י"ה בב' תיקונים הראשונים, ו"ה באלו.
ואמר דימא דאורייתא: שהיא י' ספירות בנ' תרעין כידוע, וכן בה ל"ב אלהים דל"ב שבילין בים, והם יוצאים מחכמה. וז"ש "מאן הוא דעביד אורחין כו'".
ואמר אינון תלתין ותרין כו': שהן ד' עד ח' (פירוש, ד' ה' ו' ז' ח' - גימטריא ל'. כנ"ל המסדר), וכוכב ושבט קו המדה. מדה יו"ד הן ל"ב ועיין לקמן כ"ט עמוד ד'.
ודא בינה כו': ר"ל בינה נקרא על שם הדעת - בן י"ה, והוא אתרא דנשמתא שהוא בבינה והוא הדעת. וז"ש "כנשמתא".
דף כז עמוד ג
[עריכה]פומא ודאי איהו סיומא דאיהו אדם כו': כצ"ל סיומא דתיקונין וכן אדם בחיוון.
ואמר איהו אפר: ר"ל באתוון דילי' והוא עפר ואדם אתנטיל מיני' והוא לראיה דהוא ברפאל והוא במלכות - עפר דבית המקדש, תורה שבעל פה - פומא - מלכות.
ומ"ש ודא איהו פארך כו': עיין מ"ש בתיקונים תיקון ע'.
דנהרין כו': דבכללות חשיב גם לאודנין ועיינין ולא חשיב פומא בכללותיה רק לאחד. וכן דיקנא נכלל בפומא כמ"ש באדרא רבא.
ואינון עשיה כו': סימן נ'ע'ש'ה' (פירוש, ראשי תיבות - נענוע, עשיה, שימוש, הליכה. המסדר) - דהכל בעשיה.
ואתה כו' דאנת איהו נהורא דאוריייתא כו': סוד הדעת והוא רזא דאורייתא (פי' פנימות התורה, נשמת ז"א. המסדר).
דעיני כל כו': כל תאיב לדעת (פי' יסוד הנקרא 'כל', חשקו אל הדעת - נהר דנגיד ונפיק. המסדר). וכן עיינין דילי' - נצח והוד, העניים והאביונים מבקשים מים כו'.
פתח כו' דאיהי תרעא כו' שופרא דילך עלה אתמר כו': כצ"ל. ור"ל דזהו "תחזה" שהיא מראית למחזי ע"י באנפין שהוא ת"ת, כמש"ו.
כיונים ודאי כו': דעיינין אינון מרוקמין מד' גוונין כמש"ו.
ועוד כיונים כו' כיונה עיינין מסתכלין כו': כצ"ל.
חוורא דלהון כו' ירוקא דלהון כו': וזהו דבר דבור על אופניו -- ב' דבר נגד ב' גוונין אחרנין, והן "על אופניו" - דכל אחד כליל מב' גוונין הנ"ל ולא אדכר בהון גוון אחרא דכלילא מנהון.
ברה כחמה הנשקפה כמו שחר איומה כו': כצ"ל.
רבון עלמא כו' דתפרוש לה: ר"ל כנפיך כמ"ש "ופרשת כנפיך כו' כי גואל אתה", דבגלותא "הגדיל אויב[4] כו'" כמש"ו "ראה ה' כו'" (איכה א, ט).
דעיינין דיליה עקימין כו': כצ"ל.
גוון רביעאה אוכם: כצ"ל. ועיין מ"ש בתיקונים תיקון ע'.
תרין כרובי כו': ותרין עפעפי' הם חסד וגבורה - כנפים גם כן, וד' גוונין הן חכמה ובינה תפארת ומלכות, ועין עצמו הוא צדיק - כל, כללא דלהון. ואור דנהיר הוא כתר. וע"ל ע"ג ד'.
ואמר אינון צדיק וצדק: ר"ל ב' עיינין דזו"נ והכל מסטרא דצדיק.
דף כז עמוד ד
[עריכה]ואמר מסטרא דת"ת אתקרי עין נשר הה"ד כו': דת"ת הוא בעלמא עילאה, עלמא דחירו. וצדיק הוא בעלמא תתאה, דצריך נטירו כיונה כנ"ל.
בנוי דההוא דאתמר כו' ואינון בנוי כו': ר"ל דזו"נ בגלותא דדיו לעבד למהוי כו'.
אלין מומין כו': כמ"ש נחש חלזון, וכל עקימא ומומא - הכל מסטרא דלהון.
אע"ג דאינון ישראל בגלותא כו': ר"ל אזהרה שלא לילך אחרי הלב. ועין (ר"ל) [ס"א אחר הצבועין ורשעי] ישראל ודיינין דילהון אם [נ"א אינון אם] אינם הולכים בדרך הישר וכמש"ו.
כיון דאינון זונין כו' אבתרייהו דהא לית בהו מהימנותא עיינין כו': וזהו אשר אתם זונים אחריהם, שאתם רגילים לילך אחריהם.
חוורו דעיינין מכסיא כל כו': עתה מפרש ואזיל הגוונין דסטרא אחרא וכמ"ש למטה, ואמאי אתקרו עיינין חוורין אלא כל גוון כו'.
ואמר אינון רברבין גבהנין כו': דגבהנין הוא מסטרא דגוון חוור כמ"ש בתיקון ע' ועיין שם באורך.
ואמר האי איהו גייפא כו': דהוא מסטרא דימינא של סטרא אחרא דהוא תאווני - חמור - "אשר בשר חמורים כו'". וז"ש דיוקנא דחמור כו' .
ואמר בכשוף: דהוא מנחש (ס"א מכחיש) מסטרא דנחש, גוון חוור.
רשימו דחויא במרה חוורא כו': כצ"ל.
ועיינין חוורין מסתכלין כו': עתה מפרש גוון הזה מסטרא דקדושה.
יהא חכימא יתיר באורייתא: שהיא אור, וכן או"ר בן כמש"ו.
ואיהי חמה מסטרא דגבורה: שלכן היא תמימה, ולכן לבנה ממונה על המים וחמה על האש. וכן כסף וזהב. אבל בדף קכז ב' אמר דמאדים בסטרא דגבורה, וחמה - ת"ת, וכוכב - יסוד. וכן הוא בש"מ בשארי מקומות(?). ומלכות הוא צדק.
דף כח עמוד א
[עריכה]עיינין סומקין מס"א נטלין סומקו משרף דאוקיד כו': ר"ל דחמה הוא שרף בחמימו דיליה נגד גבורה כנ"ל ואדימו דיליה מסטרא דמאדים דהו"ד, דהוד נטיל מגבורה. והנה חמה ומאדים הוא קו שמאל וכנגדן אומה דעשו הוא אדום והוא מאדים, אדמוני, הוא אדום, ובנוי מסטרא דחמה שלכן כל מניינם לחמה. וישמעאל הוא נוקבא כידוע בסוד ס"ם ונח"ש שלכן כל מניינם הוא בסיהרא. אבל ישראל שהן תאומים כמ"ש בזהר יתרו ע"ח ב' (ח"ב עח, ב) מונים החדשים לסיהרא ושנים לחמה, מימינא ושמאלא. אבל אם - שאין להם הכרעה - "האויב תמו חרבות" (תהלים ט, ז), אין להם אלא בסטרא חד.
והנה לקיותא דחמה שמתאדם מסטרא דמאדים דקדושה נלקה חמה דסט"א, או להיפך כמש"ו שהן בדרגא חד כנ"ל. אבל לקותא דסיהרא הוא שמשחרת מסטרא דשבתאי בסטרא דקדושה כו' כנ"ל. והנה אף על גב שהיה ראוי להיות הלקותא מסטרא דנצח אבל הם בהיפוכא דגוונין - חוורא ואוכמא, וכן סומקא וירוקא. והנה סיהרא יש לה חוורא מסטרא דחסד ולחות מסטרא דנצח, היפוכא דחמה. וע"ל ועיין לקמן(?) (שאמר) חמה בישא איהו גיהנם דאתברי כו' ובסטרא דדרגא דעשו כו'. ר"ל חמימות גיהנם שנברא ביום ב' ובסטרא דדרגא כו' ביום ה' ונגדן בסטרא דקדושה - ימי התורה מסטרא דחמה. ועיין מ"ש במ"א.
(בהע"א בהערת אחרת(?) מצאתי לשון זה כאן) [ונ"ל דשייך לראש המאמר לעיל], וזה לשונו:
וזהו סוד וכף ידי. וב' ידים וכף הן שם י"א י"א הנ"ל, יציר כף.
שם י"א י"א ב' עטרין וב' כתרין, יו"ד פשוטה ומלא, והן דס"ג ומ"ה, יודי"ן ודאלפי"ן, אוירא ומוחא סתימאה, והן י'הוה א'היה י'הוה א'דני, יהו"ה אלהינו יהו"ה אחד. י'קום א'להים י'פוצו א'וביו. (פירוש, כי כל אלו ראשי תיבות שלהם - י"א י"א. המנה"ל).
דף כט עמוד א
[עריכה]ודא ישמעאל דאיהו זוהמא דהטיל חוויא בחוה: (אמר המסדר. לפי מ"ש הגר"א בתיקון ל"ז פ"א ב' בד"ה ודמא, נראה דטעות סופר כאן וצ"ל דהטיל חוויא באדם, והענין כי הנחש שהוא בת זוגו דס"מ, הוא פתי לאדם כמ"ש לעיל בת זוגיה דיצה"ר, לילית, פתי לאדם כו'. והס"מ פתי לחוה כמ"ש לעיל, ויצר הרע פתי לחוה. ואח"כ כשנתתקנו באברהם שהוא רזא דאדם - אז מהזוהמא שהטיל הנחש באדם יצא ישמעאל. ואח"כ נתגלגלו ביצחק שהוא מרזא דבת זוגיה דאדם - חוה. ואז מהזוהמא שהטיל הס"מ בחוה יצא עשו. ומ"מ ישמעאל כיון דנפיק מאברהם ואדם נקרא דכורא. ועשו שיצא מיצחק וחוה נקרא נוקבא. עי"ש).
ובשבת צריך לאחזאה שובעה כו' וצריך באתר דעציבו דשבתאי לאחזאה חדוה כו' צמאון כו': [ז"ל הגר"א בתיקונים קל"ב ב' בד"ה בת עין. ור"ל דשבתאי שולט בשבת מסטרא דמזלות וצריך לעשות בהיפוכא דילה דאיהו טחול מרה אוכמא, עצבון, צמאון כו'. עכ"ל].
דף כט עמוד ג
[עריכה]תא חזי תלת שותפין אינון אדם דבריאה כו': ביאור על כל המאמר הזה נדפס בביאורו על תיקוני זהר חדש ל"י ב' ד"ה ושוב בדגש. עיי"ש.
דף מה עמוד ג
[עריכה](במאמר קו המדה). ה' אלהינו ה' רזא דארביסר כו': ביאור הגר"א ז"ל על זה נדפס בתז"ח ע"ט א' בד"ה בתריסר עי"ש.
דף מה עמוד ד
[עריכה]ההוא קשרא קדמאה שלשה אלפי עלמין קשירין ביה כו': עיין ביאור הגר"א על זה בתז"ח פ' ע"ב ד"ה סימנא דא, עי"ש.
דף מח עמוד א
[עריכה](מדרש הנעלם לשה"ש). ר' רחומאי כו' הא הכא כו': עיין באדרא רבא ק"ל ב' (ח"ג קל, ב) "חד רוחא נפיק לז"א כו' וחד כו' הא הכא כו' ומאן אינון כו'", עי"ש. והן ו' קצוות דז"א כמ"ש שם כתרין קדישין דז"א. "רוח חכמה ובינה" - קו ימין, חכמה בחסד כידוע ובינה בנצח, ובינה נביאים כידוע. "רוח עצה וגבורה" - קו שמאל. "רוח דעת ויראת ה'" - קו האמצעי - דעת, ת"ת כידוע. ויראת ה' - מבועא דבירא דלא פסיק מן בירא. "ורוח ה'" - רוחא דנפיק ממוחא סתימאה מחוטמא דא"א שנקרא כמ"ש בא"ר באדרא רבא והן ג' מוחין דז"א ומ"ס ומוחא סתימאה שהן ד' פרשיות שבתפילין כמ"ש שם. וכל הד' רוחין כלילין ברוחא דנפיק מחוטמא, חמשא לקדם ארבע, לא יכלין כו'. ועיין בפרשת תרומה קמ"ו ע"ב (ח"ב קמו, ב) בספרא דר"ה סבא כו', עי"ש.
ד' רוחין דאינון כתרין קדישין הן כוללין כל העשר ספירות. תלת דכלילין בתלת - הן ו' קצוות, ורוחא דנפיק ממוחא סתימאה הוא כולל ג"ר שהן כאחד חשיבי, וגם מלכות שכלולה עמהם - עטרת בעלה. והוא בסוד ד' שכלולה בד' והן בסוד ו"ד של יו"ד, וכן בסוד י"ג תיקונים היא בד' תיקונים בסוד ד' של יו"ד והוא בט' -- סוד ו' של יו"ד עם הג' מוחין. וז"ש בפסוק מי אל כמוך - ט' תיקונים בפסוק אחד, וד' בפסוק אחר. והן "תתן אמת ליעקב" - כתר, "חסד לאברהם" - חכמה, "אשר נשבעת לאבותינו" - בינה בסוד עקידת יצחק, והן בג' ראשונות בסוד שרשין של ג' אבות, "מימי קדם" - עתיקא קדישא, רישא דלא אתיידע, בסוד מלכות. והן בסוד ד' פרשיות של תפילין. ומוחא סתימאה שכליל כל הג' מוחין דז"א והוא בסוד ג' הויות וכללותן שהן ד' כמ"ש באדרא זוטא והן ארבע מלכין כנ"ל.
מהו והכלבים כו': כמ"ש (ביצה כה, ב) "לא ניתנה תורה לישראל אלא מפני שהן עזין דאמר כו'", ג' עזין כלב כו'. (אד"ל. לכן כשלא ידע הבין בתורה נשאר עז נפש ככלב, לכן הוא וכלבא כחדא ייכלון). וז"ש "יהו"ה עוז לעמו יתן", על ידי זה "יברך את עמו בשלום", שאלמלא כך אין כל אומה ולשון כו'.
דף מח עמוד ב
[עריכה]מאי טעמא בגין כו' וע"ד כו': ר"ל ג' קווין, ג' ווין ד"ויסע ויבא ויט", שהן אבהן כידוע.
וכל שיר כו': עיין בפרשת תרומה קמ"ד ב' (ח"ב קמד, ב).
ב' איהי כו': לשון בית ועולם[5] כאכסדרה כו' וממזרים קרה כו' וספר בראשית על יצירת העולם ואות הראשון כללותה. וכן בכל ד' ספרין כמו שמפרש והולך וההוא את כו' .
ואלין אינון כו': וסודן אמ"ש - ג' יסודות. וב' יסוד הד' כללותן (התחלת הז' כפולות).
א' תיקוניה דיליה: ר"ל בב' אופנים מורה על ציור האדם.
- א' - י' שעל גביו נגד ראש, והוא נגד חכמה שכולל כל ג' ראשונות בציורו. ועיין בפרשת ויקרא י' ב' (ח"ג י, ב). ו' - הוא גופא שכולל ו' קצוות. ד' - הוא פרצוף הנוקבא מאחוריו. ועל שםיו"ד שלימו דכלא ו"ד דכר ונוקבא (פירוש, א' בציור יו"ד כנודע).
- ובאופן הב' - האלף כולל ג' קווין חג"ת, שהן שלימו דכלא. וע"ל בסתרי אותיות ח' ג' ט' ב'.
והכל דרך א', שבג' נכלל הכל; הן בדרך שורק, הן בדרך סגול. ואבות יוכיחו. וכן ישראל - ואנכי נטעתיך שורק כו' והייתם לי סגולה כו'. וכן ג' יסודות שהן נגד האבות. והבן.
ב' איהי ביתא כו': הוא הכסא והוא ראשית הבריאה של הקב"ה ושם ביתו של המקום - הנה מקום אתי כו' עלה אלי ההרה כו'. וא' הוא באצילות וסימנך ר"ת שלהן.
ספרא דא כו': ר"ל ספר בראשית.
מ"ם פתיחא כו': כמ"ש (שבת קד, א) "מ"ם פתוחה מ"ם סתומה מאמר פתוח מאמר סתום", ר"ל בינה ומלכות, מ"ם ד"למרבה כו'" כמ"ש בתיקון ה'.
ולמיתב דעתא כו': ר"ל ליישב דעת ב"א כמ"ש ישמע חכם ויוסיף כו'.
ש' דא כו': ר"ל ג' קוין דשי"ן שהן דויסע ויבא ויט, ג' אבהן כידוע.
אחידן כו': ר"ל ששני קוי ימין ושמאל באין יחד שם [בקו] דלמטה.
דף מח עמוד ג
[עריכה]דאתייחדא במלכא כו': והוא רתיכא עלאה - אבהן באימא, ורתיכא תתאה - נה"י במלכות. והיא מרכבת המשנה אשר ליוסף, כמו שיעקב כלל אבהן -- כן יוסף כלל רתיכא תתאה.
אתיבון חברייא: כצ"ל.
כגוונא דיצירה דב"נ: ר"ל כמו שיש באדם איברים יותר זכים ויש עבים כמ"ש בספר יצירה ג' שונאים ג' אוהבים ג' חיים כו' -- כן בארץ, דאדם עולם קטן, וכמ"ש שם האיך מכוונים וכמ"ש הארץ יש לה ראש וידים כו'. ואמר כגוונא דיצירה כמש"ו כמו שנברר האדם בשעת היצירה כן הארץ.
וההוא טיבורא כו': ר"ל שציון הוא נגד טיבורו של האדם דלא כמ"ש במ"א שהוא נגד נקודת יסודה.
שארי במזרח וסיים במערב: ר"ל שא"י הוא מזרח ומערב של הארץ וציון א טבור באמצע, ור"ל א"י הוא מן הצואר עד הירכים והוא מזרח של המלכות ומערבו. ודרום - גן עדן. וצפון - גהינם. ומן הירכין ולמטה הוא כל חוץ לארץ. והראש בשמים, והצואר הוא בית המקדש כמ"ש כמגדל דויד צוארך אלף המגן כו', ואמרו (ברכות ל, א) "בנוי לתלפיות - תל שכל פיות כו'". ודימו לצואר כמ"ש שכל תכשיטי אשה בצוארה כן כל התכשיטים בבהמ"ק. וז"ש אלף המגן תלוי עליו כו'. ואם נחתך הצואר מת האדם -- כן בחורבן בהמ"ק - כמתי עולם. וסיני הוא הפה ששם "וידבר אלהים כו'". וכמו שרגלים הם לבר מגופא -- כן כל הארצות נקראין חוץ לארץ, וכמו שכל אחיזת סטרא אחרא ברגלין כמ"ש באדרא רבא -- כן שולטנותם בחוץ לארץ. וז"ש "עד לא עשה ארץ וחוצות וראש עפרות תבל", ר"ל הגוף והרגלים, והראש הוא וילון - ראשו של ארץ כידוע. וחוט השדרה של הארץ הוא הסולם שראה יעקב, וראשו בשמים.
והפה נפתח: ולכן היו אוכלין מָן מן השמים, שהפה בראש ואוכל משם. ואח"כ כשבאו לארץ וישבות המן, שנסתם הפה ונפתח הטיבור - נקודת ציון, ואכלו מארץ. וז"ש "מה שאמו אוכלת". וז"ש "אל חדר הורתי". ומכל מקום טובה גדולה היא שהיא אוכלת מן השמים כמו שאם הולד אוכלת בפיה ואח"כ הולך אל הולד ממנה -- כן עיני ה' אלהיך בה כו' דורש אותה תמיד. והוא סוד "בתר דינקא מתעברא מינייהו". ועל אותן ימים שהיינו שרויים בארץ ישראל הוא אומר, ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מהן. ונר דלוק על ראשו ורואה כו' ומלמדין אותו כו'. ולידה השניה שיפתח הפה - הוא לעתיד לבא, כמ"ש (משנה, חגיגה ב) שחקים שבו כו'. אבל עכשיו אנחנו כנפל שנשמט מתוך אמו קודם זמנו, שהאם והולד מעולפי' והפה והטבור סתומים עד שיבואו ימי הלידה, כי חלה גם ילדה ציון את בניה.
- [ובמקום אחר מצאתי כתוב
מ"ש בזהר חדש שיר השירים שסיני הוא הפה עי"ש. ידוע ששמים סוד הראשו כמ"ש בפרק ג' דספר יצירה. והארץ הוא הגוף. והפה - בה ב' בחינות, בחינה האחרונה מד' חושים התלוים בשם הוי"ה שהוא הדבור. ובחינה ראשונה לד' חושים שבמישוש שתלוים בשם אדנ"י [ואינה ממנינם רק שורש להם כמו כתר שהוא כתר מל' של עליון וכמ"ש בתפילין של ראש ותפילין של יד] והוא הטעם [אמר המסדר. עמ"ח רמח"ל בפי' האדר"ר] שענינו גם כן במישוש. ושורש לד' חושי הראש הוא מצח הרצון והוא נעלם מאד. לכן אין בקיעה נגלית בו. והוא סוד גדול והבינהו.
והנה ב' הבחינות שבפה היו בסיני. ששם בנה משה רבינו ע"ה מזבח ושם עולת תמיד העשויה בהר סיני ושם הדיבור גם כן. ולפי שהדבור הוא מבחינת הראש - לכן הציע הש"י השמים על הר סיני. ומסיני נתרוקנו ב' הבחינות הנ"ל למשכן - ודברתי אתך כו' והקרבנות.
וסוד הקרבנות כמ"ש שהוא מזון הגוף לג' כלי הנשמה -- לחם לכבד, ריח ללב, ניחוח למוחא. והנר"נ מתיישבים על ידי זה בגוף, והן מופרשים בב' קרומים, ראש וגויה ובטן, שהן שמים ואויר וארץ, עולמות בי"ע, שמות אהי"ה הוי"ה אדנ"י, נר"נ, אמ"ש, יה"ו. וכן הן במשכן -- פרוכת והמסך. וכל אחד נחלק לג' ג' שהן ט' כלים הידועים [ארון וכפורת וכרובים. ובהיכל - מזבח מנורה שולחן. ובעזרה - מזבח החיצון, כיור, וכנו] וכמו באדם בג' המקומות.
ועוד הן באופן אחר. המנורה והשולחן ומזבח הפנימי והחיצון, כד' חושי הראש. מזבח הפנימי לריח - ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך. מזבח החיצון בסוד האכילה - לחמי לאשי. והן ב' דברים. זה מיישב הגוף שתתיישב הנשמה בו, וזה מיישב הנשמה כמ"ש (ברכות מג, א) איזה דבר כו'. וכן הם זו"נ בסוד כלים ועצמות כידוע. ובסוד קו ורשימו. וכן בכל העולמות. וחכמה ובינה הן שרש לזעיר ונוקבא. לכן המנורה לאור העין סמוך לקטורת כמ"ש בהטיבו את הנרות כו' ובהעלות כו' -- שהן שתיהן לפנימיות כמ"ש "שמן וקטורת כו'". והשולחן הכנה לאכילה לנוקבא - בו י"ב לחמים לי"ב בקר דנוקבא, ותתן טרף כו', וכן (ס"א והן) שמועה טובה תדשן עצם. ונחת שולחנך מלא דשן (איוב לו, טז) - שהוא הגוף. ובעין ז' גלדי עינא והן ז' נרות. וכן הגביעים כו' - הכל בעין.
וכן בסוד בריאת העולם. הנה ב' החושים - אזן חוטם - בלי כלי כלל, (עי' בע"ת שער אח"פ. הרמ"ש) והוא בקיעת הנשמה (עיי' בקל"ח סי' ל"ב ובפי' האדרא לרמח"ל. המסדר). אבל הפה -- אף שההבל הוא בלא כלי, מכל מקום הדבור מתלבש בכלי, ולכן לעולם העקודים בכלי. ונגד ה' מוצאות הדבור שהן ע"ס כן היתה גם כן שם. אבל הראיה שהיא היוצאת על ידי הכלי לכן כאן עיקר הכלי סוד עולם הנקודים. ומכל מקום על ידי השבירה נתרחקו האורות וא"צ כלים לכן נתקן על ידי מצח הרצון שהוא על ידי כלי ממש ובלא בקיעה, וכאן הכלים פועלים ועל ידי התעוררות התחתונים. ולכן נתקן במוצאי שבת בתחלת השבוע ברכה לד' החושים.
היין - לטעם, הבשמים - לריח, והאש לראיה, והבדלה לאוזן שהוא כלי הבינה כנודע, והבדלה בבינה הוא כמ"ש (ברכות לג, א) למה באתה חונן. וכן אוזן בבינה כמ"ש "לב שומע". וכן בסדר החושים.
- [עד כאן]
דף מח עמוד ד
[עריכה]ובחד היכלא כו': וזהו סוד "גם צפור מצאה בית" שהוא האי היכלא, ולפי שהוא טמיר וגניז אמר "מצאה".
ודרור כו': שהגן עדן של מעלה הוא עלמא דחירות, כידוע גן עדן של מעלה הוא דרגא דבינה ושם סלקא הנשמה דרגא דידה.
דאפיקת מינה שית כו': ר"ל ז"ש "שתה" - לשון שית. וז"ש "שתה אפרוחיה" - שִתה בחיריק.
והאי צפור: ור"ל וגם האי צפור אפיקת.
לגו תרין מדבחן כו': ר"ל ב' היסודות של בינה ומלכות, והן נקראין מזבח.
על הפתילה: ר"ל הישראל. וכמו שאם הנר מאיר כראוי האור אינו שוקט ומתנועע תמיד כמ"ש בזוהר, והוא לגבי האור סתימא דעל גבי הנר, והוא סוד השיר. וז"ש היתה דולקת עליהם ואומרת שירה כו' . וז"ש "ושמן על ראשך לא יחסר".
ואינה משתככת לעולם: כמ"ש "אלהים אל דמי לך".
כביכול נעדר האור כו': הוא הסתלקות השכינה מישראל.
בזמן שהמאור ההוא בוחר בפתילה: כצ"ל, ור"ל וז"ש "בימי בחרותיך" וכמ"ש במדרש רבה (איכה וקהלת) "זכרו את בוראכם עד שבחוריכם קיימין - עד שברית כהונה קיימת שנאמר כו' עד שברית לי' כו' שברית ירושלים כו' עד שב"ה קיים כו'. עד אשר לא יבואו ימי הרעה - אלו ימי הגלות כו'". ור"ל כמו בהיות האור עדיין בפתילה יכול לתקנה שיהא דולקת יפה אבל לאחר שמסתלק האור א"א לתקן עוד - כן אמר שובו עד שלא תחרב בית המקדש והפתילה דולקת עדיין אבל לאחר חורבן בהמ"ק אי אפשר שיהא דולקת ולכן גם נביאיה לא מצאו חזון מה' עד שידליקנה מחדש. וזה שידליק הקב"ה את הפתילה - קומי אורי כי בא אורך וכבוד כו', וכמ"ש בזוהר - "נפלה ולא תוסיף קום" - לא תוסיף לקום מעצמה עד שקב"ה יקים אותה.
ד"א על כו': ר"ל להשכינה אמר וזכור כו'.
בזמן כו': הוא ימי הגלות.
זה נהר כו': יסוד, והוא שמש כידוע - כחתן יוצא כו'.
והכוכבים כו': הם שנים עשר בקר שתחת הים.
ושבו העבים כו': כמ"ש "סכות בענן כו'" שהם המבדילין, וכמ"ש בזוהר פרשת שמות י"ט א' (ח"ב יט, א) שכ"ז שהשר שלהם נתנה [לו] שררה כו', עי"ש.
אחר הגשם כו': שהם בוכים על שהם חוצה ושרי אומות העולם פנימה כמ"ש "הן אראלים צעקו חוצה כו'", וכמ"ש "תחת שלש רגזה ארץ כו'".
דכתיב על חומותיך כו': וכמ"ש מעיקרא מאי הוי אמרי כו'.
ובטלו הטוחנות: עיין בפרשת פנחס וברעיא מהימנא שם.
בארובות אלו כו': כמ"ש משגיח מן החלונות מציץ כו'. וענין החשך -- עיין בא"ר באדרא רבא ענין ג' גווני עינא והאיך הן רוחצות בחלב.
סוכת דוד כו': שהיתה עומדת על הקרבנות והן הטוחנות שאין אומרים שירה אלא על הנסכים - יין המשמח אלהים ואנשים.
ובאותו דרך הי' כו': הוא אורחא דגולגלתא שנק' "אורח צדיקים כו'" בזמן שמתגלה אורחא דעתיקא קדישא, מה שאין כן בגלות. ועיין באדרא רבא קל"ו א' (ח"ג קלו, א).
דף מט עמוד א
[עריכה]ויסתבל החגב כו' של בית דוד: כמו חגב שמכלה הכל בפה - כן בית דוד כמ"ש (ש"ב, יח) "טוב כי תהיה לנו מעיר לעזור", וכמ"ש בת"י בתרגום יונתן(?) שם.
ותפר האביונה כו': כמ"ש מחמד גאון עוזכם, כל מחמדיה אשר הי' מימי קדם.
ונמשך מלמעלה למטה: ר"ל בזמן בית המקדש.
גולת הזהב דאיהי כו': ר"ל מעין ים הבינה דאתלבש בחסד ונחתא כידוע.
ונרוץ כו' ומלאך כו': ר"ל גלגל החוזר כמ"ש בספ"א דב"ב בסוף פרק א דבבא בתרא אל הבור - לבור תחתית.
והעפר שהכל כו': ר"ל כמ"ש בסוף פרק ה' דספרא דצניעותא ונשגב ה' לבדו ביום ההוא קרן ביובלא אתעטרא ויחזרו הנשמות לעלמא דחירות אל בטן אימא והוא יום השביעי - עולם המנוחה, עולם הבא. וז"ש תד"א אותן אלף שנה כו', עיי"ש.
*) נשמט כאן ליקוט מגוף כתב יד קדשו ויבא אם ירצה השם בסוף הספר נפש דוד.[6]
רזא דד' שמהן גליפין אדני צבאות הויה אהיה כו': והם מרמזים על כל העשר ספירות והם בגימטריא תורה.
חד אקרי זוהר חשוך ולא חשוך: הוא מלכות, תורה שבעל פה. ועדיין נהורי' קמיט: שהוא סודות תורה שבעל פה.
[זה לשון רד"ל: מצאתי כתוב על הגליון "וכמ"ש (סנהדרין כד, א) במחשכים כו' זה תלמוד בבלי".]
זהרא דא אתגליף בע"ב ניצוצין: והוא כיון דכרי בה היסוד שהוא ח"י ונציץ לד' סטרין, ד' פעמים ח"י הוא ע"ב. וגם אדני עולה ס"ה והיא ה' אחרונה של שם -- עולה ע' סנהדרין. ותרין סהדין - ב' עדים של שמע ובשכמל"ו.
[פירוש, ע וד רברבי דפסוק שמע הוא עד אחד. ועד השני הוא עד דועד דבשכמל"ו. וזהו סוד משמשת בשני עדים, אחד לו ואחד לה, וכידוע דפסוק ראשון יחודא עלאה ובשכמל"ו יחודא תתאה].
ואמר מתעטרא בשמא דא אדני: כי ידוע שסביב רשעים יתהלכון. ועל כן הדל"ת של אדנ"י מתהפך לק' בסוד א"ת ב"ש, ואז השם כסדר שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמשים, שרי עשרות. וכמ"ש במ"א (פירוש, כי אדנ"י הוא א' - הוא אלפים, והד' הוא ק' בא"ת ב"ש - הוא מאות, והנ' הוא חמשים, וי' הוא עשרות).
- [ליקוט]
שרי אלפים כו' שם אדני וג"ר וד' שלה בחלוף ק'. וכנגדן ד' קרבנות [עולה מנחה חטאת אשם - ראשי תיבות] עמח"א (נראה שהוא מהרד"ל, ר"ל שראשי תיבות של אלפים מאות חמשים עשרות הוא נגד ד' קרבנות כו'). והוא גם כן בהסיר ש"ד מן שמע אחד (נשאר מ"ע א"ח). ונגדן ד' קליפות ב"והוא רחום" (ע'ון מ'שחית ח'מה א'ף) שהן ריש דרגין נגד ארגמ"ן ולכן הם שרים בסוד מלכות - אדון, בסוד שר משיר.
(ובמ"א ובמקום אחר כתב וזה לשונו: סוד שרי אלפים כו' ד' אותיות אדני בהתחלף הד' והן נגד ד' מחנות שכינה שכנגדן בסט"א עון כו', וכנגדן בקרבנות - עולה מנחה חטאת אשם. וזהו סוד שמע אחד. ועם שלמים וד' חלות שבתודה שהוא "ולמילואים" הן ו' (ר"ל ו' אותיות שמע אחד הן ראשי תיבות ש'למים מ'נחה ע'ולה א'שם ח'טאת ד' חלות שבתודה. המסדר). והן ב' תיבות הנ"ל. ונקראו שרי אלפים לפי שהן מסטרא דאדני - אדון כל הארץ, מלכותו כו'. וזהו סוד הקרבנות להציל מד' אלו, ד' אלו שהן ק"ק ובאין על חטא. מה שאין כן בקדשים קלים. וכמ"ש ר"א והרמב"ן וכמ"ש פן יפגענו כו' איש כופר נפשו ור"ל כי אש אוכלה הוא, וצריך לחול על דבר הנאכל.
והענין הוא נר"נ במל"ך, והנפש הוא אש שורפת בכבד ומבשלת, ועלה שורה הרוח וצריך ליתן לכבד דבר מאכל. וז"ש "לאשי". והן ג' דרגין -- "אשה ריח ניחוח" דמל"ך ונר"נ, כי הלב נוטל רק הריח. (א"ה. עיין לעיל בליקוט סוד סיני הוא הפה). והמוח רק הנחת והנאה מהמאכל. והן בג' דרגין דגוף - אמ"ש - שכוללין הכל, ראש ובטן וגויה, ובכל אחד ג' שהן גפ"ג. וכן במקדש - מזבח החיצון בחצר והפנימי בהיכל וארון בקדש קדשים. ובכל אחד ג' - גפ"ג. ובפנימי אינו אלא קטורת - ריח כו'.
- [עד כאן הליקוט]
ולכן אמר כדין איהו שר דכל עלמין: והוא בבריאה. וכל חיילין - הוא ביצירה. וכל משריין - הוא בעשייה. ולכן נכפל המספר של ישראל בפרשת במדבר; בראש הפרשה ובפרשה שניה של דגלים חזר המספר ממש כבראשונה שמשה מנה וספר הרוחות של כל ישראל נגד עולם היצירה שמשם הרוח, ושם נאמר לצבאותם ומתרגמינן לחיליהון. ועוד מנה הנפשות של ישראל נגד עולם העשיה שמשם נפשות. ושם כתיב דגל מחנה ומתרגמינן משירייהון [וכמ"ש כאן דחיילין ביצירה ומשיריין בעשייה].
דף מט עמוד ב
[עריכה]והחיות רצוא ושוב: גי' אור מים ולכן כאשר השמש מכה על המים הוא רצוא ושוב תמיד, גם כסף חי שרשו בכאן.
ורזא דא אשר קאים הכא והכא: כי יש פעלים שמות ומלות המחברים ומלת "אשר" הוא מן מלות המחברים.
כתיב [ראיתי] והנה מנורת זהב: חשיב ג' שמות אדני אלהים הויה, והן גימטריא גן עדן. וכשתמלאם אדני - גימטריא תרע"א, ואלהים במלוי אלפין גימטריא רצ"א, והויה מלוי אלפין גימטריא מ"ה. וכולם יחד עולים תתר"ו. וז"ש לקמן "תתר"ו סימן".
והנה אותיות הקודמות לשם אדני הן אגמ"ט - גימטריא ג"ן. ואחר אותיות אדני הן בהס"כ - גימטריא פ"ז. ושם אדנ"י בעצמו גימטריא ס"ה, גימטריא היכל, והן מעלות ומדרגות לגשמות, זו למעלה מזו -- גן פז היכל. וכולם יחד עולים ה"ר. וז"ש "מי יעלה בהר ה' כו'", וכן "הר קדשו".
דף מט עמוד ג
[עריכה]שבעה ושבעה אלין תתאי דקיימין לקבליהון דעלאי כו' שבעה ושבעה מוצקות אלין שבעת ימים ושבעת ימים אלין עלאי ואלין תתאי דמתחבראן כחדא: [אמר המסדר. כתר הגר"א בתיקונים תיקון כ"א נ"ג א' בד"ה א"ל ברי, שהכוונה שבעה דדכורא ושבעה דנוקבא, והן שבעה היכלות והוא בהצטרף יסוד הבינה - היכל השביעי. ואף על פי שהן שמונה כשנחשוב גם העטרת -- מכל מקום יסוד ועטרת נכללין בהיכל א' - לבנת הספיר. ונכללין כאחד. שבעה דדכורא בז' דנוקבא, שמתקשרין דא בדא ואינון יחודא דשמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ]
תו תרין דרגין אינון כו': [אמר המסדר, עיין בביאור הגר"א שם בד"ה דאיהי כלילא, משמע שם מדבריו דמ"ש "חד איהו עלמא דאתי כו'" קאי על הבינה שהיא הדעת, נהר דכליל ו' צינורות והוא כולל ז'. ומ"ש "וחד איהו צדיק כו'" קאי על יסוד שכולל גם כן ז'. ].
באופן אחר תתר"ו סימן: והוא כי הכתוב אומר "ויהי שירו חמשה ואלף" - הרי אותם השירים שהן חמשה ואלף, ושיר זה של שיר השירים אחד -- הרי אלף וששה, גימטריא תתר"ו. וזהו שיר השירים תתר"ו סימן.
ובז"ח אחרי אמרו תתר"ו סימן כו' מסיים "וע"ד כתיב בנה בניתי בית זבול לך ואיהו היכלא דאית ביה תתר"ו דרגין דסלקין בשבחא גו כולהו כו'". והנה בין הכל תתר"ז. ואם תחשוב ג' שמות הנ"ל שיש לה היינו אדנ"י אלהים הויה בגילופין - פירוש במילויים כנ"ל עולה תתר"ז במכוון.
- [ליקוט]
גן עדן הוא סוד ג' שמות שהוא שם מלא השם בכתיבתו וקריאתו, ואלהים ומילואו הוא תתר"ו דרגין דשם כמ"ש למטה ועוד א' נקודה המסתתרת בתוכם עיקרית דבמלה.
(ובמ"א כתב) תתר"ו דרגין הוא השם מלא בכתיבתו וקריאתו, ג' השמות במילואן הן תתר"ו והן נזכרים שם בזוהר למעלה. ואחד הוא פנימית (הוי"ה דאלפין - מ"ה, אדני - תרע"א, אלהים - רצ"א. סך הכל תתר"ז).
ובמקום אחר מצאתי בזהר חדש שיר השירים: תתר"ו סימן: הענין ששיר השירים גימטריא תתרע"ה. ואמר בפרשת תרומה "שיר - חד, השירים - תרין". הרי תתרע"ח. והן דרגין שבמלכות. וידוע שכלולה מחסדים וגבורות. הפנימיים הוא חסדים והוא ע"ב. נשאר תתר"ו והוא גבורות. ז"ש זעו ורת"ת כו' ובנו כלהו אית חד דרגא פנימאה מכלהו אתבריר רחימו כו' , והוא חסדים. ותתר"ו הם בעלי השיר והן מסטרא דגבורה, בחינת הלוים כידוע. וכן כל השמות של י' ספירות (ס"א הנז' בסוף ספר יצירה) הן תתרע"ח והיא כלולה מכולם.
(ובמ"א כתב) סוד תתר"ו הוא ג' שמות שאמר למעלה אדני אהיה הוי"ה במילואם והוא סוד השירים - ה' שירים, ת"ק פרסי דעץ החיים אשר לשלמה, והוא והמלך שלמה ברוך, אלף דרגין - האלף לך שלמה כמ"ש בפרשת תרומה שז"ס "ויהי שירו חמשה ואלף". ועוד שיר הוא מלכות - שר, אדון כל, כמ"ש למעלה. ועמה תתר"ו ואינה במלכות עצמה אלא בעטרת ברית קדש. דשיר השירים בעמודא דאמצעיתא, ומשלי בג' ראשונות - שלשת אלפים משל, ג' משלי, כי שם הם בסוד אלפים. וקהלת בנוקבא - וידבר על העצים כו' ועל העופות כו' דיוקנא דכליל כולא, רביעית לכל תלת.
[אמר המסדר. נ"ל דזה שייך לעיל לראש המאמר בענין ד' שמות דשם]
ד' שמות אדני צבאות כו': הן ד' דרגין, ג"פ ג', ומלכות שהיא רביעית לכל תלת שז"ס שם י"ב וע"ס לפי שבה נכלל הכל לאחד כמ"ש בסוד תפילין. וד' שמות הללו גי' תורה שהן כל התורה.
דף נד עמוד א
[עריכה]בסוד עמודי הכסא - הוא סוד הנאמר בפרשת בראשית ובפרשת פקודי בענין האתווין תרי וחד דאשתתף בהו. ועמוד השני הוא תחילתן וסופן בדרך תשר"ק, ב' אותיות עד י ט, ואמצעיתן דאשתתף בהו - א"ב כסדר עד ז'. ונשאר ח' והוא התחלת תיבה שמינית. ונוטלין ב' אותיות אלו הם עשר אותיות, וכן לאחריהם, ותשיעית הוא שם של ג' אותיות הו"י שעליה נתבנה כולם והוא סודן של כ"ז אתוון.
[א"ה. נמצא סדר העמוד השני כזה: תאש רבק צגפ עדס נהמ לוכ יזט חסד הוי. כצ"ל ולא כמו שהוא בכל הדפוסים].
ועמוד הראשון אש"ב כו' - תחילתן וסופן א"ב ג"ד כסדר עד מ"נ, ובאמצעיתן הוא אותיות אחרונות אלא שהן זוגות זוגות כסדרן - ש"ת ואח"כ ק"ר, ואח"כ פ"ץ ואח"כ ס'. ונשאר ע', ונותן ב' אותיות אמצעיות הנ"ל. ג' אותיות של השם כנ"ל.
[אמר המסדר. לכאורה צריך להיות סדר עמוד א' כזה: אשב גתד הקו זרח טפי כצל מסנ ערח יהו, כי כשנחשוב עשר אותיות ראשונות עד ז' דזרח, ועשר אותיות אחרונות עד ע', נשאר ר"ח באמצע].
דף נז עמוד ד
[עריכה]- [זה לשון הגר"א בתז"ח ע"ח ד' בד"ה יתבי כגופא בלא רוחא. ]
אתוון כולהו רשימין ברזא כו': ר"ל [בינה][7] שנקרא סוד כמ"ש בדף נ"ח ע"א "בשעתא דנפקי אתוון מגו עלמא דאתי כו'".
ואקרון גופי תורה: שהן גוף כנ"ל [ר"ל שהאותיות בלא נקודות הן כמו גוף בלא רוח].
נקודין אינון נפקין כו': שהרוח בא מחכמה אל ז"א, ונפש מבינה אל מלכות. עיין בתיקונים תיקון ה' ט"ז ב' טעמי אינון מכתרא כו'. עי"ש.
- [עכ"ל]
וז"ל הגר"א שם ע"ט א' בד"ה תשע נקודין:
בוצינא דקרדינותא כד בטש ההוא אוירא דכיא במוחא בטש ולא בטש, מטי לגביה דההוא מוחא ואסתלק מניה, כדין ההוא בטישו נפיק לגבי אתוון מגו מוחא ואתוון אתנקידו: ור"ל כמ"ש במאמר הנ"ל [הוא מאמר קו המדה] "ומגו ההוא פריסו ברדיפו כו' וכדין ההוא מחשבה נהיר בנהירו כו'", וההוא נהירו היינו נקודות.
כיון דההוא בטישו אתיישב במוחא כו': ר"ל מ"ש במאמר הנ"ל "כדין בטיש האי נהירו דמחשבה כו' ונהרין כחדא", והן הטעמים שהן מאוירא - מ"ד, ונקודות ממוחא - מ"נ.
ואמר מגו אוירא דאתפס: ר"ל אוירא שבגלגלתא.
בגין דאית אוירא דכיא דלא אתפס כלל: הוא רישא דלא אתיידע. וענין אוירא הוא אור הגנוז שאינו מושג כלל כמו האויר. מה שאין כן אור המאיר שמושג לכל והוא אור הגנוז באות י' כמ"ש בפרשת בראשית (ח"א טז, ב) "אפיק י' מאויר ואשתאר אור".
- [עכ"ל]
ושם בדף ע"ח הנ"ל כתב וזה לשונו:
בשעתא דאתברי אדם אתוון כולהו איתבריאו כו' בשעתא דאתנשיב כו' בשעתא דאתתקן בסוכלתנו כו': והוא נשמה כידוע.
עכ"ל.
דף נח עמוד ג
[עריכה]זהר חדש - סוף שיר השירים - י"ב איברים פנימים באדם והם מפורשים באותיות דרבי עקיבא אות למ"ד, שנים עשר דברים יש באדם.
- לב מבין - דעת
- כליות יועצות
- פה מחתך
- לשון גומר
- קנה מוציא רוח וקולות
- וושט בולע אוכלין ומשקין
- ריאה שואבת משקין
- כבד כועס
- מרה מניחתו
- טחול שוחק
- קורקבן טוחן
- קיבה ישן.
וכ"ה במעשה תורה [גליון. וכן הוא בגמרא סוף ברכות (ברכות סא, ב). ומ"ש "אף ניעור" אינו מן המנין אלא לסיים "תנא אם שניהם כו'"]. ומה שכתב "פה מחתך" -- היינו השיניים שהן מאיברים פנימים. וחושב כליות לאחד אע"ג שחלוקין בעצתם, מכל מקום שימושם אחד. וחושב הלב מכללם אע"פ שהוא מלכם. ובספר יצירה אינו חושב הלב, וגם הריאה, וגם הפה וכל שבה - דהיינו הלשון וקנה וושט. וחשיב במקומם הכליות לשנים, וחשיב דקין וב' ידים וב' רגלים. אבל כאן ידים ורגלים הן י"ב פרקין חיצונים. ודקין הן בכלל הקורקבן. וכן שאר איברים הפנימים כגון המסס וכיוצא בכלל הקיבה. ויותרת ואצבע הכבד בכלל הכבד. וכן כיוצא.
דף נט עמוד א
[עריכה]שהוא מסטרא דס"מ ונחש דאינון דכר ונוקבא: [עיין מה שכתב הגר"א בתיקון כ"א בד"ה איהו רביע שהן ב' יצרין דאדם, דרוח ונפש , סם ונחש, שהן שאור ודבש, והן כעסני ותאווני, רציחה וניאוף, מסטרא דמאדים ונוגה, שהן מזל מאדים ונוגה, מזלא דעשו וישמעאל, שלא רצו לקבל התורה לא תרצח ולא תנאף.
ולסטרא דמסאבא לא יהיב הקדוש ברוך הוא שמא דיליה: ר"ל כמש"ל דהקב"ה ברא ב"נ ויהיב ביה שמיה יהו"ה - ה' נפש, ו' רוח, ה' נשמתא, י' נשמתא לנשמתא.
עד כאן מדברי הגר"א שם. המסדר]
דף סז עמוד ד
[עריכה]אצבען אינון ארבע ואינון כו' ודא שם המפורש כו' אצבע יתירה כו': ר"ל שאינו בסדר אצבען ובו ב' פרקין שאינו בסדר הפרקין והן י"ד פרקין שעל זה נקרא יד, והן תריסר שבטין בד' דגלים, בכל דגל שלשה כמו בד' אצבעות. ובאמצע - כהנים ולוים דב' פרקין. וכן בי"ב חדשים ד' תקופין, וימות החמה וימות הגשמים. וכן בי"ב מנהיגים בנפש הלב והריאה. ובספירין י"ב בו' קצוות, דכל חד כלול מחבריה כמ"ש בפרשת ויחי. וענין הכלילות הוא כמ"ש בסוף תיקון כ"א רוחא בגופא להיפך, וכמ"ש בפרשת נשא דתורה בפומא ומעשה בו' קצוות האיברים. וכן הוא באיברים עצמן, וכמ"ש בריש פרשת וארא דלכן החום בדרום נגב וקור בצפון. ובינה השביעית על גבי י"ב תחומין, ועם נקודה י' שבתוך הה"א וכמ"ש בריש שיר השירים תו שבעה ושבעה כלהו לעילא בגין דכליל כל חד בחבריה וא"ת שתא כו', והן נגד כהנים ולוים שבאמצע, וכן נגד הארון והמשכן. והכל אחד. וכהן ולוי הם מחכמה ובינה והן בשם של י"ב - י"ב אתוון הידוע, מלך כו', וי"ה על גביהן כמ"ש "בי ביה כו'", וכמ"ש בתי'. וז"ש בריש פרשת במדבר (ח"ג קיח, ב) בפסוק איש על דגלו די"ה באמצע הדגלים. ואמר שם "אילנא קדישא עילאה כו'" - ר"ל דו' קצוות הן הדגלים שהן ו' של השם, דרגא דישראל. וי"ה חכמה ובינה באמצע - כהנים ולוים. יה"ו - ג' דרגין דישראל. וכן בפקודי ישראל למנות אותם -- י"ב נשיאים ומשה ואהרן, כמ"ש אתה ואהרן ואתכם יהיו איש כו', ומשה דרגא דלוים. וי"ה הן עדות - ב' דיעות, גוונוי דאבא ואמא. וז"ש "שבטי יה עדות לישראל", שהשבטים הן עדות לישראל, ר"ל כי הו' קצוות דישראל הן כפולים לשנים ונעשים י"ב שבטים, והכפולות הוא שכל אחד כלול מחסד וגבורה דיליה ודחבריה, שא' חסד וא' גבורה והן עדות לו. וכן בו' קצוות - י"ב תחומין גבולי אלכסון והוא בשמות י"ה יהו"ה כנ"ל. ובצירופים י"ב הן י"ב צירופי הויה שהם מ"ח אותיות וי"ה מצטרף עם כולם שהם נש"ב נ' שערי בינה וה' שער המ"ט והוא נעלם קצת דרגא דאהרן, ויו"ד של ה"א הוא דרגא דמשה כמ"ש במ"א באריכות שלכן נמסר לו המטה. והן שם ע"ב, שי"ה הוא בכל שם מהי"ב צירופים והם ו' אותיות בכל אחד - ו' פעמים י"ב. וכן היה בחושן - אותיות של השבטים ע"ב אותיות. ובאפוד - נ' אתוון והן שם מ"ב ושם ע"ב ומכל מקום עיקרם הוא שם י"ה באמצע והן נ' כי עיקר שם ע"ב הוא מ"ח כידוע, ומ"ח נביאים ומשה ואהרן.
והנה י"ב צירופים בשם הוי"ה וב' צירופים בי"ה והן י"ד. וכן בשם אלהים - ק"כ צירופים. עשרה צירופים לכל הויה. וב' הן באל דאלהים. וזהו י"ב תחומין דז"א. וי"ב דנוקבא הם ד' אותיות אדני מלאים שהם י"ב אותיות. וי"ב דאמא עילאה - י"ב צירופים דאהי"ה, לפי שאדנ"י כוללת הויה ואהי"ה כמ"ש ברעיא מהימנא סוף פרשת נשא, לכן בה כ"ד צירופים. ועם ק"כ צירופים דאלהים, שהם גם כן דרגין דידה -- הן י"ב צירופים לכל צירוף של שם הויה. ובשם המפורש עצמו ידוע שהכל הולך על ס"ג ועל מ"ה שהן י"א (יודי"ן אלפי"ן), כתר ועטרה. ובשניהם הם שם המפורש חושבן אדנ"י (נ"ל כזה: יו"ד הי"א וא"ו הי"א. המסדר) וה' בהיכל קדשו. ולכן לא נזכר אלא בהיכל דייקא כי אינו נגלה אלא שם שנזכר לקמן ע' א' (והוא שם יו"ד הי"א וא"ו הי"א. המסדר). ועם ב' אותיות י"א הנ"ל -- הוא י"ד, שעל ידי ב' אותיות אלו הן ב' המילויים כנ"ל וב' אותיות הן כתר ועטרה שהן כמ"ש בתיקונים תיקון ע'. וכן במלכות גם כן י"ה באמצע שגם כן י"ב בו' קצוות דילה וי"ה בחכמה ובינה כנ"ל וגם כן עדות, והן ז' כפולות כמ"ש בספר יצירה והן גם כן בשבטים י"ד -- שבטים עם יוסף ולוי כמ"ש במ"ר. והן באמצע -- ארון של יוסף ושל שכינה דנטלי ליואי - ויקח משה כו', וכמ"ש במאמר הטעמים עיין שם באורך. וכן במלאכים - חד בשמיא וחד לתתא בארעא, ולמטה מהם י"ב כמ"ש בריש פרשת ויקרא. לכן בי"ב חיות קודש דשכינתא על גבן ארונא והעדות, יו"מ, שהן י"ה. וז"ש "וזאת אשר דיבר להם אביהם", ונאמר "וזאת" בוא"ו - מבועא דבירא דלא פסיק מיניה לעלמין. וכן המשכן והארון כנ"ל. וי"ב הצירופים הן בכל אות שלשה כמנין הדגלים. וכן בכולם.
ואמר ומפתחא דכולהו לעילא לגבי כו': ר"ל שכולם פתוחים וזקופים (ס"א וזקוקים) למעלה לכתר ואומר (ס"א ואימתי) לבתר דאתקדשי בנטילת ידים, לבתר קדושה ברכה לאתברכא מיניה, ולכן צריך לזווג האצבעות ואח"כ בסוד יחו"ד ה' חו"ג, זו"נ.
ואמר ה' אצבעאן וי"ד פרקין: ר"ל ה' אצבעאן עקרי ושרשי האצבעאין בכף היד במקום שאין נחלקים ועוד נשארו ב' פרקין בזרוע -- הרי כ"א.
דף סט עמוד ג
[עריכה]ר' יודאי כו' עשרה סבי קטולי מלכות על מכירת יוסף כו': [המאמר הזה ביאר הגר"א ז"ל בארוכה בהיכל ו' דפקודי רנ"ה ב'. עיי"ש].
.
.
- ^ נ"ל שכל זה פירש על גירסאות שונות שבמאמר זה. - הערה בתחתית הדפוס
- ^ אולי נשמט תי' דקואנאריתא. הערת המסדר בתחתית הדף
- ^ נ"א עין
- ^ כאן הגהתי. ובדפוס כתוב 'איוב' - ויקיעורך
- ^ אולי ראוי להגיה 'אולם'... - ויקיעורך
- ^ בינתיים לא ראיתי איפה נמצאת השמטה זו. ויקיעורך
- ^ הוספת המילה על פי הערת המסדר בפנים הדפוס - ויקיעורך