טור מנוקד אבן העזר קעה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אבן העזר · סימן קעה (מנוקד) | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    תא שמעעל התורהספריאשיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה


יבמה שאינה ראויה להתייבם בשעת נפילה משום איסור ערוה, אסורה עולמית אפילו אם יפקע האיסור. כגון שני אחין שנשואין שתי אחיות, ומת אחד מהם ונפלה אשתו לפני השני שנשוי אחותה, אפילו אם תמות אשתו אחר כך שפקע איסור אחות אשה, אפילו הכי אסורה. ואפילו נפלה לפניו פעם אחרת אחרי מות אשתו, כגון שהיה להם אח שלישי שלא היתה ערוה עליו, וכנסה ומתה אשתו של זה שהיה נשוי אחותה, ומת השלישי שכנסה וחזרה לפניו, אסורה, לא שנא מתה אשתו קודם שכנס השלישי, לא שנא מתה אחר שכנס, אף על פי שלא היתה אסורה עליו בנפילה אחרונה, אפילו הכי אסורה לו היא וצרתה, כגון שהיתה אשה אחרת לאח השלישי, כיון שהיתה אסורה לו בשעת נפילה ראשונה.

אבל אם מותרת לו בשעת נפילה, אפילו אם תיאסר אחר כך, אם פקע האיסור חוזרת להתירה. כיצד, שלושה אחין, שנים מהם נשואין שתי אחיות, ומת אחד מהם ונזקקה אשתו לשלישי שאינו נשוי אחותה, ולא הספיק לכונסה עד שמת האח השני שהיה נשוי האחרת והרי שתיהן אסורות עליו, מתה האחרונה חזרה הראשונה להתירה כיון שהיתה מותרת בשעת נפילה אף על פי שנאסרה בינתיים, אבל אם מתה הראשונה, לא הותרה האחרונה כיון שהיתה אסורה בשעת נפילה. וכן אם היו שם עוד אחים, וקדם אחד מהם וחלץ לאחרונה, או שהיתה הראשונה אסורה לאחד מן האחים וייבם את האחרונה שהרי היא מותרת לו, הותרה הראשונה לשאר אחין שהרי האחרונה שאסרה אותה עליהם נחלצה או נתייבמה למותר לה. אבל אם האחרונה אסורה לאחד מהם משום ערוה, הרי הוא מותר לייבם הראשונה ושאר האחין אסורים בשתיהן וחולצות ולא מתייבמות.

ארבעה אחים, שנים מהם נשואים לשתי אחיות, ומתו הנשואין את האחיות בבת אחת, או בזה אחר זה קודם שהספיקו לייבם לראשונה, שתיהן חולצות ולא מתייבמות, שאי אפשר לשום אחת מהן להתייבם משום איסור אחות זקוקה. קדמו וכנסו, אין מוציאין אותן מידם. היתה אחת מהן אסורה לאחד מהיבמין משום איסור ערוה, כגון שהיא בתו או אחת משאר כל העריות, מותר בשנייה, שהרי אין הערוה זקוקה לו ונמצא שאין לו זקוקה אלא אחת, והשני אסור בשתיהן. היתה אחת מהן אסורה לזה משום ערוה והשניה אסורה לשני משום ערוה, האסורה לזה מותרת לזה והאסורה לזה מותרת לזה, שכל אחד אין זקוקה לו אלא אחת. אבל אם אין אסורות עליהם אלא באיסור לאו או עשה, לא נדחית הזיקה מהם, כיון שמן התורה הן בני חליצה ויבום, וחולצות ולא מתייבמות.

שלושה אחין, שנים מהם נשואין שתי אחיות, ומת אחד מבעלי האחיות ועשה השלישי מאמר ביבמתו, ואחר כך מת בעל אחות השניה ונפלה גם האחות השניה לפני האח השלישי, אינה נדחית מפני הראשונה שהיא אחותה, כיון שלא עשה בה אלא מאמר שאינו קונה קנין גמור, וגם אין יכול לכנוס הראשונה שהאחרונה אוסרתו, ושתיהן אסורות עליו, ויוציא בעלת המאמר בגט ובחליצה, והאחרונה בחליצה. וכתב הרמב"ם: מת זה שעשה מאמר והיה לו אשה אחרת ונפלו שתיהן לפני בעל האחות השניה, בעלת המאמר פטורה מן החליצה ומן היבום שהיא אחות אשתו, והאשה האחרת חולצת ולא מתייבמת, שאין המאמר קונה קנין גמור שיפטור צרתה. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב: אפילו לא עשה השלישי מאמר באחת מן האחיות, אלא אחר שמת אחד מנשוי האחיות מת השלישי ונפלה אשתו לפני בעל נשוי האחות האחרת, אשתו חולצת ולא מתייבמת כיון שהיא צרת אחות אשתו בזיקה.

שלושה אחים, שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשוי נכרית, וגירש אחד מבעלי אחיות, ומת אחיו נשוי נכרית וכנסה המגרש ומת, מותרת לאח הנשאר, שלא היתה מעולם צרת ערוה, שהרי גירש אחיו הערוה קודם שנזקקה לו הנכרית. אבל אם מת נשוי נכרית קודם שגירש אחד מבעלי אחיות את אשתו, אפילו אם לא כנס הנכרית ומת שנמצא שהיתה צרת ערוה בזיקה, אסורה לאח הנשאר אפילו גירש הערוה קודם שמת, וכל שכן אם לא גירש הערוה ומת. אבל אם כנס בעל האחות את הנכרית, וגירש הערוה ומת, לא שנא גירש קודם שכנס הערוה, לא שנא אחר כך, מותרת הנכרית לאח הנשאר.

שני אחים פקחים נשואים שתי אחיות קטנות או חרשות, ומת אחד מהן, תצא משום אחות אשה, שהרי נישואי שתיהן שוות.

אחד נשוי פקחת ואחד נשוי חרשת, מת בעל החרשת, תצא משום אחות אשה. מת בעל הפקחת, בעל חרשת מוציא את אשתו בגט, לפי שקידושי הפקחת לפיקח שהן דאורייתא אוסרות את אשתו עליו משום אחות זקוקה, שאין כח בקידושי אשתו לדחות הפקחת משום אחות אשה, לפיכך מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה.

היתה אחת גדולה ואחת קטנה, מת בעל הקטנה, תצא משום אחות אשה. מת בעל הגדולה, היא אוסרת הקטנה עליו כדפירשתי גבי פקחת וחרשת, ומלמדין הקטנה שתמאן בבעלה וייבם הגדולה.

שני אחין אחד פיקח ואחד חרש, נשואין לשתי אחיות פקחות, או אחת פקחת ואחת חרשת והפקחת נשואה לפיקח, מת חרש בעל חרשת או חרש בעל פקחת, תצא משום אחות אשה. מת פיקח בעל פקחת, החרש בעל החרשת או בעל הפקחת מוציא את אשתו בגט, שאחותה הפקחת אוסרתה עליו, ואשת אחיו אסורה לעולם שאינו יכול לחלוץ לה כיון שחרש הוא.

שני אחין חרשים נשואין לשתי אחיות פקחות, או חרשות, או אחת פקחת ואחת חרשת, וכן שתי אחיות חרשות נשואין לשני אחין פקחין או חרשין או אחד פיקח ואחד חרש, ומת אחד מהם, תצא משום אחות אשה, דכיון דשני האחין חרשין או שתי אחיות חרשות קידושיהן שוות, וכמו שהן הקידושין כך היא הזיקה, ויוצאת משום אחות אשה. ואם היו נכריות, יכניסו, ואם ירצו להוציא בגט יוציאו, דכמו שכנס אחיו ברמיזה כך יוציא גם הוא ברמיזה.

שני אחין אחד פיקח ואחד חרש, והחרש נשוי שתי נשים פקחות ואחת מהן ערוה על הפיקח, ומת החרש, שתיהן פטורות מן החליצה ומן היבום, שאם נישואי הערוה נישואין הרי השניה צרתה ופטורה, ואם אין נישואי הערוה נישואין גם אין נישואי הצרה נישואין ואינה זקוקה לו.

היו שניהם פיקחין ואחד מהם נשוי שתי נשים אחת פקחת ואחת חרשת, והחרשת היא ערוה על אחיו השני, הפקחת חולצת ולא מתייבמת, שאין נישואי החרשת שהיא ערוה נישואין גמורים שתחשב זאת צרת ערוה.