טור מנוקד אבן העזר קסד
<< | טור · אבן העזר · סימן קסד (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיהיו תשעים יום ממיתת הבעל, חוץ מיום המיתה ויום היבום ויום החליצה.
חלצה או נתייבמה תוך שלשה חדשים ולא נמצאת מעוברת, הרי זו פטורה ואינה צריכה כלום, אבל לא תינשא לאחר אף על פי שחלצה עד שיהיו לה שלושה חדשים. ומיהו כשישלימו לה שלושה חדשים למיתת הבעל תינשא אף על פי שאין לה שלושה חדשים אחר החליצה.
אבל אם מת היבם תוך שלושה חדשים, או אפילו אחר השלישי, צריכה להמתין שלשה חדשים אחרי מיתתו.
חלצה ונמצאת מעוברת וילדה, אם הולד של קיימא, אין החליצה כלום ומותרת לכהונה ומותר בקרובותיה. ואם הפילה או ילדה ולא חיה שלושים יום, צריכה חליצה אחרת, שחליצת מעוברת לא שמה חליצה.
וכתב הרמב"ם: וחולץ לה או הוא או אחר משאר האחין. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב - שלא יחלוץ לה הוא, אף על גב דחליצה קמייתא לאו כלום היא, מכל מקום הורעה זיקתו והרי הוא כאילו נתן גט ולא מצי חליץ חליצה כשירה. עד כאן.
וכן ביאת מעוברת לא שמה ביאה. לפיכך הכונס או חולץ ליבמתו תוך שלושה חדשים ולה צרה, לא תינשא עד שתלד זו, דשמא תפיל ולא היתה הביאה והחליצה כלום, והולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם.
היבמה לא תתיבם בעת נדותה, אבל חולצת היא. ואם עבר ויבם ובא עליה בעת נדותה, קנאה.
הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת, מפרישין אותה ממנו, ואם הפילה יחזור ויקיים, ואם ילדה ולא שהה הולד שלשים יום, הרי זו ספק וצריכה גט וחליצה. והרמ"ה כתב - כיון דספק הוא אין מוציאין אותה ממנו. ואם שהה שלושים יום, הרי זה של קיימא ויוציא ואינה צריכה כלום.
ואם יש לספקו בראשון, כגון שכנסה לסוף שני חדשים וילדה לסוף שבעה, ספק אם הוא בן תשעה לראשון או בן שבעה לשני, יוציא בגט והולד כשר. ואם בא עליה אחר כך וילדה, הוי ספק ממזר.
יבמה שילדה אחר מיתת הבעל, ומת הולד בתוך שלושים יום או ביום שלושים, חולצת ולא מתייבמת. ואם עמדה ונתקדשה לשוק, אם לישראל נתקדשה חולצת, ואם לכהן נתקדשה שתיאסר עליו אם תחלוץ, לא תחלוץ.
ואם נתייבמה, כתב הרמ"ה: כיון דספיקא הוא אין מוציאין אותה ממנו. ולא נהירא, דהא טעם דשרינן לה לכהן מספק, משום דסמכינן אדרבנן דאמרי אף על פי שלא שהה הוי בר קיימא והיא מותרת לשוק, ואם כן אדרבא מהאי טעמא נמי תצא מיבם, דלרבנן הוי בר קיימא והוי אשת אחיו שלא במקום מצוה.