טור אורח חיים תרצד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן תרצד | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

טור[עריכה]

חייב כל אדם ליתן מתנות לעניים, ולפחות שתי מתנות לשני עניים.

מעות שגבן לחלק לעניים בפורים, אין רשאין לשנותן לצדקה אחרת. ואין העני רשאי להוציאן לדבר אחר אלא בסעודת פורים.

ואין מדקדקין בהן, אלא כל מי שפושט ידו ליטול נותנין לו, אחד ישראל ואחד עו"ג.

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

חייב כל אדם ליתן מתנות לעניים ולפחות ב' מתנות לב' עניים בפ"ק דמגילה (ז.) תני רב יוסף ומשלוח מנות איש לרעהו שני מנות לאיש א' ומתנות לאביונים ב' מתנות לשני ב"א וכאן כתב רבינו דין מתנות לאביונים ובסי' תרצ"ה כתב דין משלוח מנות איש לרעהו:

מעות שגבו לחלק לעניים בפורים אין רשאין לשנותם לצדקה אחרת ואין העני רשאי להוציאן לדבר אחר אלא בסעודת פורים ברייתא במציעא פ' האומנים (עח:) מגבת פורים לפורים מגבת העיר לאותה העיר ואין מדקדקים בדבר אבל לוקחין את העגלים ושוחטין ואוכלין אותם והמותר יפול לכיס של צדקה ר' אליעזר אומר מגבת פורים לפורים ואין העני רשאי ליקח מהם רצועה לסנדלו אלא א"כ התנה במעמד אנשי העיר דברי רבי יעקב שאמר משום ר"מ ור' שמעון בן גמליאל מיקל ופירש"י מגבת פורים. מעות שגובים הגבאין מבני העיר לחלק לעניים לסעודת פורים כולם יתנו לעניים בפורים ואין מדקדקין לומר דיים בפחות והמותר יפול לכיס של צדקה אבל לוקחין את העגלים לרוב בכל המעות והמותר שלא יספיקו לאכול בפורים ימכור ויפול לכיס של צדקה וז"ל הג"א פי' אין הגזבר רשאי להפריש לפי ראות עיניו לצורך פורים והשאר להוציא לצדקה אלא בתחלה יעשה צורכי פורים ואחר שעשה כמשפט יטול המותר לצדקה וכתב המרדכי בפ"ק דב"ב דהא דתניא מגבת פורים לפורים דוקא ואינו יכול לשנותם לדבר אחר היינו דוקא הגבאי אבל בני העיר יכולים לשנות מגבת פורים לצורך מצוה אחרת ויש לתמוה על רבינו שפסק להאי ברייתא דקתני אין העני רשאי ליקח מהם רצועה לסנדלו שהרי כתבו הרי"ף והרא"ש שם דליתא להא ברייתא דסברה דמעביר על דעתו של ב"ה גזלן הוי אלא כר"ג קי"ל דמיקל וגם הרמב"ם בפ"ב מה' מגילה השמיט הא דאין עני רשאי להוציאן לדבר אחר ור"י כתב להא ברייתא וגריס בה דברי רבי מאיר שאמר משום ר"ע וכתב שרבים חולקים על הרי"ף ופוסקים כר"ע מחבירו ושדברי הרי"ף נראים וכ"נ שהוא דעת הרמב"ם ז"ל: כתב בהג"א פ"ח דמגילה מעות שחשב בלבו לחלקם ביום פורים אינו רשאי לשנותם אלא אותם מעות עצמם חייב לחלק ע"כ ונראה שהטעם משום דס"ל דצדקה מחייב בה במחשבה כמו שסוברים קצת פוסקים כמו שאכתוב בטור י"ד סי' רנ"ח בס"ד: ואין מדקדקין במעות פורים אלא כל הפושט את ידו ליטול נותנין לו ירושל' דפ"ק דמגילה:

ומ"ש רבינו אחד ישראל ואחד עו"ג כ"כ נמוקי יוסף בפ' האומנין בשם הרמב"ן שכן מנהג בכל ישראל ליתן אפילו לעו"ג דהואיל ואין מדקדקין בדבר ונותנים לכל אם אין אנו נותנים לעו"ג איכא משום איבה ותניא (גיטין סא.) מפרנסין עניי עו"ג עם עניי ישראל מפני דרכי שלום עכ"ל והגהות מיימוניות כתבו שכתב תלמיד א' לפני רש"י ראיתי ב"א שנוהגים לחלק מתנות בפורים לעבדים ולשפחות עו"ג העומדים בבתי ישראל והר"ם בשם רבי אפרים כתב דבעיר שלא הורגלו בכך אסור להרגילן אבל בעיר שהורגלו בכך אין לבטל הדבר משום דרכי שלום ע"כ ורבינו אפשר שבמקום שנהגו קאמר בדוקא או בעיר חדשה אם צריכים לנהוג כך מפני דרכי שלום: כתב המרדכי בפ"ק דמגילה במקום שאין עניים יכול לעכב מעות פורים שלו לעצמו וליתנו במקום שירצה:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

  • חייב כל אדם וכו' כלומר כל אדם אפי' עני המקבל צדקה חייב לתת ממה שנתנו לו לשאר אביונים בפורים דאין דין מתנות אביונים בפורים כדין שאר צדקה דהכשר מצות פורים כן הוא לתת מתנות לאביונים וכדין ד' כוסות בפסח ואפי' משלוח מנות חייבים בו העניים אעפ"י שלא יספיק להם בסעודתם לאכול לעצמם ולשלוח גם לאחרים וכדמשמע מרב חנניא בר אבין ואביי בר אבין לפי פי' רבינו לקמן בסי' תרצ"ה א"כ ה"ה למתנות אביונים בפורים אבל שאר צדקה דכל השנה אין עני המקבל הצדקה חייב בה אלא פעם אחת בשנה יתן דבר מועט לצדקה כדי לקיים מצות צדקה וכמ"ש בי"ד סי' רמ"ח רמ"ט:
  • מעות שגבו וכו' ברייתא בפרק האומנים ופ' המקבל מגבת פורים לפורים מגבת העיר לאותה העיר וכתבו התוס' וא"ת דאמר בערכין מעות של צדקה מותר לשנותן בכל מה שירצה ואפילו באו ליד גבאי ואפי' אמר מנורה זו לבית הכנסת מותר לשנות למצוה אחרת וי"ל דדוקא בפורים אמרינן הכי דאין לשנות ומגבת העיר לאותו העיר נמי דפורים דוקא עכ"ל וכ"כ בהגהת מרדכי פ' האומנין ע"ש ר"ת וכך הם דברי רבינו וכ"כ הרמב"ם בפ"ב דמגילה אבל ממה שכתב הגהת אשיר"י פ"ק דמגילה יראה שסובר דאין חלוק בענין זה בין פורים לצדקה אחרת דלעולם יכול לשנותם לכל מה שירצה אלא דברייתא ה"ק דכיון דעכ"פ צריך ליתן לעניים מעות לצורך סעודת פורים אם חשב בלבו לחלק ביום פורים ממעות אלו אותן מעות עצמן חייב לחלק ואין רשאי לשנות וה"ה בכל צדקה המרדכי בשם ר"י תירץ בפ"ק דב"ב דאין חילוק בין פורים לצדקה אחרת אלא בזה דבני העיר יכולין לשנות והגבאי אינו רשאי לשנות ע"ש:
  • ואין העני רשאי וכו' שם בברייתא ר' אליעזר אומר מגבת פורים לפורים ואין העני רשאי ליקח מהם רצועה לסנדלו אא"כ התנה במעמד אנשי העיר דברי ר' יעקב שאמר משום ר"מ ורשב"ג מיקל וכתב הרי"ף והרא"ש בפ' האומנים דליתא לדר"מ דסבר מעביר על דעתו של בעה"ב גזלן הוא אלא כרשב"ג קי"ל דמיקל והמרדכי בפ' המקבל ופ"ק דמגלה כתב ואין העני רשאי וכו' דר"מ שאמר משום ר"ע ורשב"ג מיקל והלכה כר"ע מחבירו וכ"כ בהגהת מיימונית. ומקור דבריהם מהסמ"ג סוף ה' מגלה שכתב כן אלא שכתב עוד וז"ל יש ספרים שגורסין זו דברי ר' יעקב שאמר משום ר"מ ולפי זה יכול להיות שהלכה כרשב"ג שמיקל בשל סופרים עכ"ל נראה דמסתפק בהלכה זו לפי הגרסאות ודעת המרדכי והגה"ת מיימונית לסמוך על מ"ש הסמ"ק שאין העני רשאי וכו' וע"ז נסמך גם רבינו אף נגד דעת אביו הרא"ש ז"ל ומיהו העניים נהגו לשנות ואין מוחין בידם:
  • ומ"ש ואין מדקדקין וכו' כ"כ הרמב"ם והסמ"ג והסמ"ק וכדאי' בירושל' ורבינו הוסיף לפרש אחד ישראל ואחד עו"ג וכ"כ בנ"י בהאומנים אבל בהג"מ בשם רש"י קורא תגר על הנותנים לעו"ג קורא עליהם כסף הרביתי להם וגו' ע"ש ולפי דעת רש"י אין מדקדקים דקאמר היינו לדקדק אחד העני הפושט יד אם הוא הגון וראוי וכשר או שמא הוא רמאי:

דרכי משה[עריכה]

(א) ובמרדכי ריש פ"ק דמגילה בהג"ה מה שנותנים ג' מחצית לפורים משום דכתיב בפרשת כי תשא ג"פ מחצית השקל ובמקום שאין עניים יכול לעכב מעות פורים לעצמו וליתנו למקום שירצה עכ"ל וכתב מהר"י ברין אף מעוברות נותנים ג' מחצית וסימנך זה יתנו כל העובר עכ"ל וז"ל הגה"ה מצאתי מעות פורים בכ"מ שיש מטבע קבוע לוקחין המחציות של אותה מטבע ונותנים מהן ג' מחציות למעות פורים ולא של מטבע אחרת שהיא נוהגת במקום אחר ומהרי"ל כתב וכל בן כ' שנה יתן מחצית השקל והם ל"ד הלי"ש וסימנך והדל לא ימעיט והנותן מחצית השקל צריך ג"כ ליתן מעות פורים ג' הלי"ש ובמנהגים שלנו כתב דיתן ג' חצי וינ"ר ונ"ל דמטבע שלנו טוב ליתן ג' חצי גדולים כי שמו חצי גדול ושם מחצית עליהן כעל מחצית השקל ועוד דמחצית השקל היה עשרה גרה וחצי גדול הוא ט' פשוטים קטנים ועצמו משלים לי' ועוד דאין לנו שום מטבע שהיא בחצאין מלבד זו ולא כאותן שנוהגים ליתן ג' חלקים מאחר שכתוב במנהגים ליתן ג' חצאי וינ"ר והוא טעות כי בכ"מ יש לשער לפי המטבע הקבוע כמו שנתבאר לעיל (חסר) ומדברי מהרי"ל דלעיל משמע דאין חייב ליתן רק מבן כ' ולמעלה כענין מצות מחצית השקל אכל במנהגים כתב דאף הילדים נותנים ואף דמסתבר כמהרי"ל אין לשנות המנהג) ובמהרי"ל כתב דבמנחה של תענית אסתר נוהגין לגבותו כשהולכין לב"ה עכ"ל וכן המנהג ודלא כחידושי אגודה בשם מסכת סופרים שכתב דיש ליתן קודם פרשת זכור עוד כתב בחידושי אגודה דאל יתנו לשם כפרה אלא יתנו לשם נדבה:

(ב) וכ"ב הר"ן פרק השוכר האומנים דף ק"ו ע"ב וכתב דיש אומרים דהמותר יניחו לפורים הבא: