טור אורח חיים פא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן פא | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

הלכות קריאת שמע וברכותיה

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור[עריכה]

קטן שיכול לאכול כזית‏[1] בכדי שיכול גדול לאכול ד' ביצים מרחיקין מצואתו או ממי רגליו:

היה קורא וראה צואה כנגדו, ילך כדי שיזרקנה מאחריו ד' אמות. ואם אי אפשר, כגון שיש לפניו נהר או דבר אחר המעכבת, ילך כדי שיניחנה לצדדין ד' אמות:

בית יוסף[עריכה]

קטן שיכול לאכול כזית וכו' — בסוף פרק לולב הגזול (דף מב:), יכול לאכול כזית דגן, מרחיקין מצואתו וממי רגליו ד' אמות. אמר רב חסדא: והוא שיכול לאכלו בכדי אכילת פרס. אמר ר' חייא בריה דר' ייבא: ובגדול, אף על פי שאינו יכול לאכלו בכדי אכילת פרס, דכתיב: ויוסיף דעת יוסיף מכאוב. ופירש רש"י: כזית דגן. כל ה' המינים קרוי דגן: מרחיקין מצואתו. משאכל כזית מאלו בכל עניין אכילה, שצואת מינים הללו מסרחת: ד' אמות. לעניין קריאת שמע ותפילה: והוא שיכול לאכול. כזית זה: בכדי אכילת פרס. לבינוני גדול. אבל אם צריך זה הקטן לשהות יותר מכאן, הרי זה כאוכל עכשיו חצי זית ולמחר חצי זית, שכן הלכה למשה מסיני, שאין אכילה מצטרפת לשהייה ארוכה מזו: מכאוב. מסריח. עכ"ל.

ונראה מדברי רש"י, שאם קטן זה לא אכל עדיין כזית דגן, אין מרחיקין מצואתו ואפילו הוא בן כמה שנים. ונראה עוד מדבריו לכאורה, שאף על פי שאכל כזית דגן, אם עברו ימים רבים עד שאי אפשר לומר שצואה זו היא מאותו דגן שאכל, אין מרחיקין ממנו, שהרי תלה הטעם בשצואת מינים הללו מסרחת. אלא שלא פירש כמה ימים יעברו על אכילת הדגן ולא נצטרך להרחיק מצואתו ומי רגליו. אבל אין נראה כן מדברי הפוסקים, אלא מכיון שהגיע לשיכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס, אף על פי שעדיין לא אכל דגן כלל מעולם, מרחיקין מצואתו ומי רגליו, שכל שהגיע לכלל זה צואתו מסרחת:


היה קורא וראה צואה כנגדו ילך כדי שיזרקנה מאחריו וכו' — ברייתא בפרק מי שמתו (דף כב:), גמרא, היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי וכו'. ואף על גב דההיא ברייתא לעניין היה עומד בתפילה מיתניא, למד ממנה רבינו להיכא דהיה קורא קריאת שמע. וכתב הרשב"א: מסתברא שאינו חוזר לראש, אלא למקום שפסק, ואם התפלל תפילתו תפילה. ודייקנא לה מדקתני מהלך לפניו כדי שיזרקנה לאחריו, ולא קאמר "תפילתו תועבה" כדקאמר בנמצא צואה במקומו, בוודאי יש הפרש בין ראה צואה כנגדו ובין נמצאת במקומו, דבמקומו כיון דבעינן "מחנך קדוש" – היה לו לבדוק; אבל כנגדו, דליכא אלא משום "לא יראה בך" וזה לא ראה אותה כשהתחיל, לא פשע בכלום, שלא הטריחו לבדוק כמלא עיניו; ואי משום "לא יראה בך", זה לא ראה עד עתה. עוד אני סבור, דאפילו בנמצאת צואה במקומו אין צריך לחזור ולהתפלל אלא במקום שדרכו להניח שם לעתים גרף של רעי, משום דאז נקרא פושע כשלא בדק, וכיון שחטא תפילתו תועבה. אבל כשנמצאת במקום שאין דרכה בכך, אין זה פושע ואין תפילתו תועבה, עד כאן.

ונראה דגם לפי מה שכתב: "עוד אני סבור" וכו', בראה צואה כנגדו אינו חוזר לראש ואם התפלל תפילתו תפילה, ואף על פי שהוא מקום שדרכו להמצא שם צואה בכדי שיראנה, שלא הטריחוהו לבדוק כמלא עיניו. דהא דייק לה מדלא קאמר "תפילתו תועבה" כדקאמר בנמצאת צואה במקומו, וכיון דבנמצאת במקומו אין צריך לחזור ולהתפלל אלא במקום שדרך להמצא שם צואה, בכהאי גוונא גופיה בראה צואה כנגדו תפילתו תפילה. אבל ה"ר יונה כתב, דההיא דראה צואה כנגדו נמי – במקום שלא היה לו לתת אל ליבו שהיה שם צואה היא, ומשום הכי לא אמרו שיחזור ויתפלל. ומשמע מדבריו, שאם היה במקום שהיה לו לתת אל ליבו שיש שם צואה, תפילתו תועבה כמו בנמצאת צואה במקומו. ולעניין הלכה נראה דנקטינן כהרשב"א, דבתרא הוא:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

קטן שיכול לאכול כזית דגן כו' סוף פ' לולב הגזול ממש ופי' רש"י כל חמשת המינין קרוי דגן חטי' ושעורין וכוסמין ושבולת שועל ושיפון מרחיקין מצואתו משאכל כזית מאלו בכל ענין אכילה שצואת מינים הללו מסרחת עכ"ל משמע דוקא באכל כזית דגן וצואה זו באה מאכילת דגן צריך להרחיק כיון דצואה זו מסרחת והא דקתני יכול לאכול כזית דגן היינו לומר דמסתמא כיון דיכול לאכול כזית דגן צריך להרחיק מצואתו מן הסתם דתלינן דודאי אכל כזית דגן כיון שיכול לאכול אבל אי ידעינן דלא אכל כזית דגן מעולם אפילו בן כמה שנים א"צ להרחיק מצואתו ואפי' אם אכל מעולם אלא דידעינן דצואה זו אינה באה מאכילת דגן כגון שעברו ימים רבים שלא אכל דגן א"צ להרחיק ופשוט הוא שכך הוא האמת ואין חולק בזה דלא כמ"ש ב"י וז"ל אבל אין נראה כן מדברי הפוסקים אלא מכיון שהגיע לשיכול לאכול כזית דגן בכדי א"פ אע"פ שעדיין לא אכל דגן כלל מעולם מרחיקין מצואתו ומי רגליו שכל שהגיע לכלל זה צואתו מסרחת עכ"ל ושרא ליה מאריה דכל הפוסקים לא נקטו אלא לישנא דגמרא ומה שיש לפרש בגמרא צריך לפרש בדבריהם והדבר ברור כשמש כפרש"י דאם לא אכל דגן מעולם דאין צואתו מסרחת דמה"ט נתנו גבול זה ביכול לאכול דגן ולא נתנו גבול אחר ולישנא דיכול לאכול אתא לאשמועינן דמן הסתם תלינן דאכל כזית דגן בכדי א"פ כיון דיכול לאכול וצריך להרחיק מצואתו הא לאו הכי דידעינן דלא אכל מעולם א"נ ידעי' דאין צואה זו מדגן שאכל כבר א"צ להרחיק וכפרש"י ואין בפוסקים שכותב היפך זה והכי נקטינן:

היה קורא וראה צואה כנגדו וכו' בפ' מ"ש סוף (דף כ"ב) תניא היה עומד בתפלה וראה צואה כנגדו וכו' וכתבה רבינו לענין ק"ש משום דתופס עיקר דאין חילוק בין ק"ש לתפלה וכמ"ש לעיל בסימן ע"ח ומשום הכי לא כתב כאן דאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ואם לאו חוזר למקום שפסק דנסמך על מ"ש בסי' ס"ה ובסי' ע"ח עיין במ"ש לשם בס"ד:

הערות[עריכה]

  1. ^ יש גורסים: כזית דגן. פרישה.