חפץ חיים - הלכות לשון הרע י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · חפץ חיים · - הלכות לשון הרע · י · >>

בִּכְלָל זֶה יְבֹאַר קְצַת פְּרָטִים מִן לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, דְּהַיְנוּ אִם אֶחָד גָּזַל לַחֲבֵרוֹ, אוֹ עָשַׁק, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, אוֹ אֶחָד גָּזַל אוֹתוֹ, אוֹ עֲשָׁקוֹ, אוֹ חֵרְפוֹ, בְּאֵיזֶה אֹפֶן מֻתָּר לְגַלּוֹת דָּבָר זֶה לַאֲנָשִׁים, וּבוֹ י"ז סְעִיפִים.

הִנֵּה לְעֵיל בִּכְלָל ד' בֵּאַרְנוּ דִּין לָשׁוֹן הָרָע מֵהָעִנְיָנִים, שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, וְעתָּה נַתְחִיל בְּעֶזְרַת ה' לְבָאֵר דִּין לָשׁוֹן הָרָע מֵהָעִנְיָנִים, שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְחִלַּקְנוּהוּ בִּכְלָל בִּפְנֵי עַצְמוֹ, עְבוּר כִּי הוּא נִשְׁתַּנָּה לְדִינָא בְּהַרְבֵּה עִנְיָנִים, וְזֶה הֵחֵלִי בְּעֶזְרַת הַחוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת.