חוק היטל על שירותים מיובאים ונכסי חוץ (הוראת שעה)

חוק היטל על שירותים מיובאים ונכסי חוץ (הוראת שעה) מתוך

חוק היטל על שירותים מיובאים ונכסי חוץ (הוראת שעה), התשמ״ה–1984

---

ס״ח תשמ״ה, 2, 48; תשמ״ו, 49; תשמ״ז, 100, 128; תשמ״ח, 72; תשמ״ט, 28, 98; תש״ן, 130; תשנ״א, 73; תשנ״ב, 41.

---

חוק היטל על שירותים מיובאים ונכסי חוץ (הוראת שעה), התשמ״ה–1984 פקע ביום ז׳ בטבת התשנ״ג (31 בדצמבר 1992).

---

1.

הגדרות [תיקון: תשמ״ה, תשמ״ו, תשמ״ט־2]

בחוק זה –

”המנהל“ – מנהל המכס ומע״מ;

”חוק הפיקוח על המטבע“ – חוק הפיקוח על המטבע, התשל״ח–1978;

”ההיתר הכללי“ – היתר הפיקוח על המטבע, התשל״ח–1978;

”תושב ישראל“, ”תושב חוץ“, ”חוץ לארץ“, ”בעל פטור“, ”פקדון לא תושב“ ו”פקדון תושב (פיצויים)“ – כמשמעותם בהיתר הכללי;

”סוחר מוסמך“ ו”נייר ערך חוץ“ – כמשמעותם בחוק הפיקוח על המטבע;

”סוכן נסיעות“ – מי שעסקו או חלק מעסקו מכירת שירות קרקע;

”חוק מס ערך מוסף“ – חוק מס ערך מוסף, התשל״ו–1975;

”מס“, ”עוסק“ ו”מבטח“ – כמשמעותם בחוק מס ערך מוסף;

”מטבע חוץ“ – מטבע שהוא הילך חוקי במדינה כלשהי, שאינו מטבע ישראלי;

”טובין“ – כמשמעותם בחוק מס ערך מוסף, אך למעט זכות, טובת הנאה, ידע ונכסים בלתי מוחשיים אחרים;

”נכס“ – טובין או מקרקעין;

”שער המכירה“ – מחיר המכירה להעברות והמחאות או למזומנים, לפי הענין, שבו מוכר סוחר מוסמך את מטבע החוץ;

”השער היציג“, של מטבע חוץ פלוני – השער היציג שפרסם בנק ישראל לאותו מטבע חוץ;

”חברת אשראי“ – תאגיד העוסק בהנפקת כרטיסי אשראי שבאמצעותם קונה מי שנוסע לחוץ לארץ נכסי חוץ או שירותים בחוץ לארץ;

”הלוואה“ – כל אשראי או פקדון;

”הלוואה מחודשת“ – הלוואה שמקורה באשראי או בפקדון שלא נפרע או לא הוחזר, לפי הענין, במועד שנקבע לכך בעת נתינתו או הפקדתו, לפי הענין (להלן – מועד הפרעון המוסכם); ויראו הלוואה כאמור כאילו ניתנה ביום שלאחר מועד הפרעון המוסכם וכאילו מטבע החוץ בשלה הועבר לחוץ לארץ ביום האמור;

”מכירה“, לענין הגדרות ”סוכן נסיעות“ ו”שירות קרקע“ ולענין סעיף 2(ב) – לרבות מתן שירותי תיווך;

”ערובה“ – ערבות, משכון, משכנתה או שעבוד אחר;

”נכס חוץ“ – כל אחד מאלה אם אינו שירות מיובא, לרבות מסמך המעיד על זכות בו במישרין או בעקיפין, והכל כשהועבר מטבע חוץ לחוץ לארץ בשל רכישתו:

(1)

נכס המצוי בחוץ לארץ, למעט טובין שנרכשו לשם יבואם לישראל ושהותר לגביהם רשימון תוך ששה חדשים מהיום שבו הועבר בשלהם מטבע חוץ לחוץ לארץ או תוך מועד מאוחר יותר שאישר המנהל;

(2)

השקעה, במישרין או בעקיפין, בחבר־בני־אדם, בעסק, במפעל או במחקר ופיתוח, והכל בחוץ לארץ; לענין זה, ”חבר־בני־אדם“ – בין מואגד ובין שאינו מואגד;

(3)

נייר ערך חוץ;

(4)

הלוואה;

(5)

מטבע חוץ שמעביר לחוץ לארץ מי שאינו מתגורר דרך קבע בישראל או המועבר בשבילו;

(6)

מטבע חוץ המועבר לחוץ לארץ בשל ערובה, אם נתקיים אחד מאלה:

(א)

הערובה ניתנה להבטחת התחייבות של תושב חוץ;

(ב)

הערובה ניתנה להבטחת התחייבות של תושב ישראל, וההתחייבות היא בשל רכישת נכס חוץ כאמור בפסקאות (1) עד (5) או רכישת שירות מיובא שאין לגביהם פטור מהיטל לפי חוק זה;

”שירות“ – כל אחד מאלה:

(1)

עשייה בתמורה למען הזולת, למעט הלוואה ולרבות מכר טובין, שתמורתה הכוללת משתלמת מתוך מטבע חוץ שנקנה לצורך נסיעה לחוץ לארץ או באמצעות כרטיס אשראי;

(2)

מתן מתנה או תמיכה ותשלום דמי מזונות, פנסיה, גימלה או תגמול;

(3)

שירות קרקע;

”שירות קרקע“ – עשייה בתמורה כמפורט להלן הנעשית בחוץ לארץ, למי שנוסע לחוץ לארץ, לרבות ייעוץ וכל פעולה אחרת הכרוכה בנסיעה:

(1)

סיורי תיירים, לרבות שירותי הדרכה;

(2)

שירותי הארחה, לרבות לינה וארוחות;

(3)

השכרת כלי רכב, כלי שיט וכלי טיס;

(4)

נסיעה מישראל למקום בחוץ לארץ, או ממקום בחוץ לארץ למקום אחר בחוץ לארץ, או ממקום בחוץ לארץ לישראל;

(5)

שירותי בידור;

”שירות מיובא“ – שירות שבשל רכישתו הועבר מטבע חוץ לחוץ לארץ;

”רכישה“ – לרבות קבלת זכות שכירות, חכירה, שימוש או כל זכות אחרת;

”רכישת נכס חוץ“, לענין הלוואה – מתן ההלוואה, ולענין נכס חוץ כאמור בפסקאות (5) ו־(6) להגדרת ”נכס חוץ“ – עצם העברת מטבע החוץ כאמור בפסקאות האמורות;

”רכישת שירות“, לענין שירות כאמור בפסקה (3) להגדרת ”שירות“ – מתן השירות;

”העברת מטבע חוץ לחוץ לארץ“ – לרבות כל אחד מאלה:

(1)

הפקדת מטבע חוץ בפקדון לא תושב של תושב חוץ או של בעל פטור;

(2)

הוצאת שיק בנקאי במטבע חוץ, העברה בנקאית לחוץ לארץ, ולענין מי שנוסע לחוץ לארץ – גם הוצאה או העברה כאמור שנעשתה לאחר היציאה מהארץ;

(3)

קניית מטבע חוץ או משיכתו באמצעות כרטיס אשראי בחוץ לארץ;

(4)

תשלום בישראל לתושב חוץ וכן תשלום בחוץ לארץ; לענין זה, ”תשלום“ – לרבות דרך קיזוז או חליפין, מתן הלוואה ומתן טובת הנאה בדרך כלשהי;

ולמעט משיכת מטבע חוץ מפקדון לא תושב של בעל פטור ותשלומים שבעל פטור שילם כדין בחוץ לארץ במטבע חוץ שמקורו בחוץ לארץ.

2.

היטל על שירות מיובא ושירות קרקע [תיקון: תשמ״ה, תשמ״ו, תשמ״ז]

(א)

תושב ישראל יהיה חייב בהיטל על רכישת שירות מיובא ועל רכישת נכס חוץ.

(ב)

סוכן נסיעות יהיה חייב בהיטל –

(1)

על רכישת שירות קרקע מיובא;

(2)

(נמחקה).

(ג)

על אף האמור בסעיף קטן (א), אם מטבע החוץ ששולם בשל השירות המיובא או נכס החוץ, הועבר לחוץ לארץ בדרך של מימוש ערובה, המעביר יהיה החייב בהיטל.

(ד)

שיעור ההיטל יהיה 15 אחוזים ממחיר השירות או נכס חוץ.

3.

חישוב ההיטל [תיקון: תשמ״ו, תשמ״ז]

(א)

ההיטל על שירות מיובא ועל נכס חוץ יחושב במטבע ישראלי לפי שער המכירה במועד החיוב בהיטל.

(ב)

(בוטל).

4.

העלאת שיעור ההיטל [תיקון: תשמ״ו]

(א)

שר האוצר רשאי, באישור ועדת הכספים של הכנסת –

(1)

לשנות את שיעור ההיטל;

(2)

לקבוע שיעורי היטל אחרים על רכישה ומכירה של שירותי קרקע, לרבות רכישת שירות כמפורט בהגדרת ”שירות קרקע“ אף שלא מידי סוכן נסיעות;

(3)

לקבוע שיעור היטל אחר לגבי תשלום בעד שירות מיובא או בעד נכס חוץ, הנעשה באמצעות כרטיס אשראי.

(ב)

הועלה שיעור ההיטל לאחר שהוסכם על רכישתו של שירות מיובא או נכס חוץ, תחול ההעלאה לגבי אותו חלק מהשירות או נכס החוץ שמטבע החוץ בשלהם טרם הועבר לחוץ לארץ.

(ג)

הועלה שיעור ההיטל לאחר שהוסכם על מכירת שירות קרקע והנסיעה טרם בוצעה, תחול ההעלאה לגבי אותו חלק מהשירות שתמורתו טרם שולמה לסוכן הנסיעות, והוא רשאי לדרוש מן הנוסע שישלם את סכום ההיטל הנוסף שנתחייב בו, זולת אם נקבע אחרת בהסכם או בכל דין הדן בפיקוח על המחירים.

5.

מחירו של שירות [תיקון: תשמ״ה, תשמ״ז]

(א)

מחירו של שירות מיובא מסויים הוא סכום מטבע החוץ המועבר בשלו לחוץ לארץ.

(ב)

מחירם של כלל השירותים המיובאים, לרבות טובין, שרוכש תושב ישראל בעת שהותו בחוץ לארץ, הוא סכום מטבע החוץ שקנה לצורך נסיעתו.

(ג)

(בוטל).

5א.

מחירו של נכס חוץ [תיקון: תשמ״ו]

(א)

מחירו של נכס חוץ, למעט הלוואה מחודשת, הוא סכום מטבע החוץ שהועבר בשלו לחוץ לארץ.

(ב)

מחירו של נכס חוץ שהוא הלוואה מחודשת הוא –

(1)

כשההלוואה המחודשת היא בין אותם צדדים ושולם על ההלוואה המקורית היטל לפי חוק זה – סכום ההלוואה המקורית בתוספת כל סכום שנצבר עליה עד יום הפרעון שנקבע בעת נתינתה ובניכוי הסכום שבשלו שולם ההיטל;

(2)

בהלוואה מחודשת שפסקה (1) אינה חלה לגביה – סכום ההלוואה המקורית בתוספת כל סכום שנצבר עליה עד יום הפרעון שנקבע בעת נתינתה.

6.

מועד החיוב [תיקון: תשמ״ו, תשמ״ז]

(א)

מועד החיוב בהיטל הוא –

(1)

ברכישת שירות מיובא מסויים או נכס חוץ – יום העברת מטבע החוץ לחוץ לארץ;

(2)

ברכישת שירותים כאמור בסעיף 5(ב) – עם קניית המזומנים, המחאות הנוסעים או השיק הבנקאי המשוך לפקודת הרוכש; בהעברה בנקאית – במועד ההעברה;

(3)

(נמחקה);

(4)

(נמחקה).

(ב)

בוצע תשלום בעד שירות מיובא כאמור בסעיף קטן (א)(1) עד (3) או בעד נכס חוץ באמצעות כרטיס אשראי – יהיה מועד החיוב בהיטל מועד חיוב חשבונו של המושך אצל סוחר מוסמך.

(ג)

בוצעה ההעברה, הקניה, הקבלה או התשלום, האמורים בסעיפים קטנים (א) ו־(ב), בשיעורים – יהיה מועד החיוב היום שבו הועבר, נקנה, נתקבל או שולם, לפי הענין, כל שיעור.

6א.

[תיקון: תשמ״ה, תשמ״ז]

(בוטל).

7.

גביית ההיטל והעברתו לאוצר בידי סוחר מוסמך וחברת אשראי [תיקון: תשמ״ו]

(א)

ההיטל ייגבה במועד החיוב על ידי –

(1)

סוחר מוסמך – לגבי מטבע חוץ שהועבר באמצעותו לחוץ לארץ;

(2)

חברת אשראי – לגבי משיכת מטבע חוץ באמצעות כרטיס אשראי שהיא הנפיקה.

(ב)

חברת אשראי שמסרה לסוחר מוסמך, בכתב, פרטים הדרושים לשם גביית ההיטל לפי סעיף קטן (א)(2) והורתה לו להעביר את ההיטל לאוצר המדינה, יצאה ידי חובתה לפי הסעיף האמור, ואותו סוחר מוסמך יהיה חייב בגביית ההיטל.

(ג)

מי שגבה היטל יעבירו לאוצר המדינה לא יאוחר מתום יום העסקים השני שלאחר גבייתו, ולענין היטל בשל רכישת שירותים כאמור בסעיף 5(ב) – לא יאוחר מתום יום העסקים שלאחר גבייתו, או במועד אחר שקבע שר האוצר בתקנות באישור ועדת הכספים של הכנסת.

(ד)

סוחר מוסמך החייב בהיטל ישלמו לאוצר המדינה, לא יאוחר מתום יום העסקים השני שלאחר מועד החיוב.

(ה)

בסעיף זה, ”יום עסקים“ – יום שאינו יום מנוחה כמשמעותו בסעיף 18א לפקודת סדרי שלטון ומשפט, התש״ח–1948, ואינו יום העצמאות.

(ו)

סוחר מוסמך שהעביר לחוץ לארץ מטבע חוץ בשל שירות מיובא או נכס חוץ, ישמור ברשותו מסמכים בהתאם לכללים שיקבע המנהל.

8.

תשלום היטל, דיווח ושמירת מסמכים בידי סוכן נסיעות [תיקון: תשמ״ו, תשמ״ז, תשמ״ט־2]

(א)

סוכן נסיעות ישלם את ההיטל לאוצר המדינה באמצעות סוחר מוסמך במועד כדלקמן:

(1)

(בוטלה);

(2)

בשל שירות קרקע שאינו נסיעה בכלי טיס או בכלי שיט – לא יאוחר מתום יום העסקים השני שלאחר מועד החיוב או במועד אחר שקבע שר האוצר בתקנות באישור ועדת הכספים של הכנסת.

(ב)

(בוטל).

(ג)

(בוטל).

9.

תשלום ההיטל ודיווח במקרים אחרים [תיקון: תשמ״ו]

נרכש נכס חוץ או שירות מיובא, ומטבע החוץ ששולם בשל רכישתם לא הועבר לחוץ לארץ באמצעות סוחר מוסמך או באמצעות כרטיס אשראי, יגיש החייב בהיטל דו״ח בטופס שייקבע, וישלם את ההיטל באמצעות סוחר מוסמך, והכל ב־15 לחודש שלאחר החודש שבו נרכש נכס החוץ או השירות המיובא; הסוחר המוסמך יעביר את ההיטל לאוצר המדינה במועד האמור בסעיף 7(ג).

10.

פטורים [תיקון: תשמ״ה, תשמ״ו, תשמ״ז, תשמ״ט־2]

(א)

רכישת שירות מיובא או נכס חוץ פטורה מהיטל אם הוכח להנחת דעתו של המנהל כי היא אחד מאלה:

(1)

רכישה בידי סוכן נסיעות של שירות קרקע מיובא שהוא הסעה בכלי טיס או בכלי שיט;

(2)

(בוטלה);

(3)

רכישת שירות מיובא או נכס חוץ הדרושים להפעלת תעופה או ספנות, בידי חברת תעופה או ספנות;

לענין זה –

”חברת תעופה“ – כהגדרתה בסעיף 4 להיתר הכללי;

”חברת ספנות“ – חברה תושבת ישראל שבבעלותה או בשליטתה לפחות כלי שיט אחד בתפוסה רשומה ברוטו (G.R.T.‎) של 500 טון או יותר, וכן חברה תושבת ישראל המפעילה כלי שיט כאמור שהוא בבעלות או בשליטה כאמור; לענין זה תיחשב חברה כבעלת שליטה אם הודיעה על זכויות בכלי שיט בהתאם לתקנות שעת חירום (פיקוח על כלי שיט), התש״ח–1948, והממונה על המרשם אישר את קבלת ההודעה;

(4)

(בוטלה);

(5)

קניית מטבע חוץ לצורך נסיעה לחוץ לארץ מתוך כספי פקדון תושב (פיצויים), בגבולות הסכומים המותרים להוצאה לחוץ לארץ לפי סעיף 31(א)(1) ו־(ב) להיתר הכללי, ובלבד שהקונה הוציא את מטבע החוץ אתו לחוץ לארץ;

(6)

רכישת פנסיה, גימלה או זכות סוציאלית אחרת, המשולמת מאת מדינת חוץ או מוסד שהוא בשליטת מדינת חוץ, ותמורתה משולמת מתוך כספי פקדון תושב (פיצויים);

(7)

מכירת שירות קרקע כאמור בסעיף 2(ב)(1), למעט שירות כאמור בפסקה (1), לתושב חוץ, לבעל פטור או לבן זוגו או ילדו של בעל פטור (בפסקה זו – ”הזכאי“), שתמורתו שולמה כדין לסוכן הנסיעות במטבע חוץ, ובלבד שהשירות כאמור מיועד לזכאי ומשמש אותו במהלך נסיעתו;

(8)

(בוטלה);

(9)

רכישת שירות מיובא או נכס חוץ בידי יחיד שמקום מושבו הקבוע מחוץ לישראל, אם התשלום בעדם נעשה במטבע חוץ שמקורו בחוץ לארץ ואין זכות לתבעו מישראל;

(10)

רכישת שירות מיובא בידי סניף בחוץ לארץ של סוחר מוסמך עבור עצמו, אם התשלום בחוץ לארץ נעשה במטבע חוץ שמקורו בחוץ לארץ ושלא הועבר מישראל;

(11)

הפקדת פקדון במטבע חוץ שמקורו בחוץ לארץ ושלא הועבר מישראל, בחשבונו של המפקיד בתאגיד בנקאי שהוא סניף בחוץ לארץ של סוחר מוסמך או בתאגיד שאילו ניהל עסקים בישראל היה חייב ברישוי לפי חוק הבנקאות (רישוי), התשמ״א–1981;

(12)

תשלום במטבע חוץ בשל שירות מיובא או נכס חוץ, מתוך פקדון מיוחד בחוץ לארץ, בתאגיד בנקאי כמשמעותו בפסקה (11), שמופקד בו אך ורק מטבע חוץ שהועבר לחוץ לארץ מישראל ושבשל העברתו כאמור שולם היטל לפי חוק זה;

(13)

מתן הלוואה לתושב חוץ בידי סוחר מוסמך מתוך כספי מטבע חוץ הניתן להשקעה כהגדרתו בפרק הרביעי בהוראות בנק ישראל (נכסים נזילים), התשל״א–1971, מימוש ערובה שנתן סוחר מוסמך מתוך כספי מטבע חוץ כאמור, להבטחת התחייבות של תושב חוץ, ומתן הלוואה או מימוש ערובה בידי סניפו של סוחר מוסמך בחוץ לארץ;

(14)

רכישת נייר ערך חוץ בידי סוחר מוסמך, לעצמו, מתוך כספי מטבע חוץ כאמור בפסקה (13), או רכישת נייר ערך חוץ בידי סניפו של סוחר מוסמך בחוץ לארץ;

(15)

רכישת נייר ערך חוץ מאושר כמשמעותו בסעיף 5 להיתר הכללי וכן נייר ערך אחר שקבע שר האוצר בצו, באישור ועדת הכספים של הכנסת;

(16)

רכישת נכס חוץ בידי בנק ישראל, או בידי הסוכנות היהודית לארץ ישראל, ההסתדרות הציונית העולמית וקרנותיהם כמפורט בנספחים לאמנות שנחתמו ביום ג׳ בתמוז התשל״ט (28 ביוני 1979) בין ממשלת ישראל ובין ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית לארץ ישראל;

(17)

רכישת נכס חוץ במטבע חוץ שמקורו ביתרת התמורה מהנפקת מניות שהוצעו לציבור על פי תשקיף ושהינן נייר ערך חוץ מאושר כאמור בסעיף 5 להיתר הכללי; לענין זה, ”יתרת התמורה“ – סך כל התמורה שנתקבלה מהנפקה כאמור, והופקדה אצל סוחר מוסמך כדין, ובלבד שמועד ההנפקה לא היה לפני ט״ז בחשון התשמ״ב (13 בנובמבר 1981), בניכוי סך כל מטבע החוץ ששולם מתוך התמורה האמורה לרכישת נכסי חוץ;

(18)

עסקת טרנזיט או תיווך כאמור בסעיף 42 להיתר הכללי;

(19)

מתן הלוואה שהיא אשראי ספקים.

(ב)

(בוטל).

(ג)

שר האוצר רשאי, באישור ועדת הכספים של הכנסת –

(1)

לפטור מן ההיטל, כולו או חלקו, סוגים נוספים של שירותים מיובאים או נכסי חוץ, או סוגי חייבים;

(2)

לקבוע כללים להחזר ההיטל, כולו או חלקו, בשל סוגי שירותים מיובאים או נכסי חוץ או לסוגי חייבים;

(3)

לבטל פטור הניתן לפי סעיף זה לסוגי שירותים מיובאים או נכסי חוץ או לסוגי חייבים, להגבילו או להתנותו בתנאים;

(4)

לקבוע כי סכום ששולם בשל סוגי טובין ייראה כסכום ששולם בשל רכישת שירות מיובא.

11.

פטור ממס [תיקון: תשמ״ו]

החייב בהיטל בשל שירות מיובא או נכס חוץ שמוטל עליהם גם מס, יהא פטור מהמס עליהם, אם הוכיח להנחת דעתו של המנהל כי שילם את ההיטל בשלהם; הוראה זו לא תחול לגבי טובין שרכש מי שנסע לחוץ לארץ בעת שהותו בחוץ לארץ ושתמורתם שולמה במטבע חוץ שקנה לצורך נסיעתו.

12.

השגה וערעור

(א)

מי שחוייב לשלם היטל והוא חולק על חבותו רשאי להשיג עליה לפני המנהל תוך שלושים ימים מיום החיוב.

(ב)

לא החליט המנהל בהשגה תוך שלושה חודשים מיום הגשתה, יראו את ההשגה כאילו נתקבלה.

(ג)

הרואה עצמו מקופח בהחלטת המנהל בהשגה רשאי לערער עליה לפני בית משפט השלום שבאזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו.

(ד)

הגשת השגה וערעור אינם דוחים את תשלום ההיטל.

(ה)

שר המשפטים רשאי להתקין תקנות בדבר סדרי הדין בערעור לפי סעיף זה ובדבר החזר היטל בהתאם לפסק דין סופי בערעור לפי סעיף זה.

13.

החזר היטל [תיקון: תשמ״ו]

(א)

ההיטל בשל שירות מיובא או נכס חוץ יוחזר, כולו או חלק יחסי ממנו, לפי הענין, באמצעות סוחר מוסמך, למי שנתחייב בו, אם הוכח להנחת דעתו של המנהל אחד מאלה:

(1)

בוטלה רכישתו של השירות או של נכס החוץ או הופחת מחירו, ומטבע החוץ שנקנה לרכישתו, כולו או מקצתו, הוחזר לסוחר מוסמך;

(2)

מטבע חוץ שנקנה לצורך נסיעה לחוץ לארץ, כולו או מקצתו, הוחזר לסוחר מוסמך;

(3)

מומש נכס החוץ שבשלו שולם ההיטל, ומטבע החוץ שנקנה לרכישת נכס החוץ, כולו או מקצתו, הוחזר לסוחר מוסמך בתקופת תחולתו של חוק זה; לענין זה, מימוש נכס חוץ – פרעון הלוואה, החזרת פקדון, מכירת נכס או נייר ערך חוץ ומכירת זכויות בחבר־בני־אדם, בעסק, במפעל או במחקר ופיתוח.

(ב)

היטל ששולם בשל רכישת שירות קרקע שלא בוצע, כולו או מקצתו, יוחזר לסוכן הנסיעות אם הוכיח להנחת דעתו של המנהל כי החזיר את התמורה שקיבל בשלו; ההחזר יהיה שיעור מן התמורה שהחזיר כאמור השווה לשיעור ההיטל בעת ששולם.

(ג)

הוכח להנחת דעתו של המנהל ששולם היטל שלא היתה חובה לשלמו, כולו או מקצתו, יוחזר ההיטל.

(ד)

על אף האמור בסעיף קטן (א)(3), תחול הוראתו גם במקרה שבו מטבע החוץ הוחזר לסוחר מוסמך לאחר תקופת תחולתו של חוק זה, זולת אם קבע שר האוצר בתקנות, באישור ועדת הכספים של הכנסת, כי ההיטל, כולו או מקצתו, לא יוחזר או כי יוחזר בתנאים או בסייגים שיקבע; תקנות כאמור יכול שיחולו דרך כלל או לגבי סוגים של נכסי חוץ או של חייבים בהיטל.

(ה)

היטל שיוחזר לפי סעיפים קטנים (א) ו־(ג) יהא על פי שיעור ההיטל בעת ששולם, וייחשב במטבע ישראלי לפי שער המכירה במועד ההחזר.

(ו)

היטל שיש להחזירו לפי סעיפים קטנים (א)(3) ו־(ד) יוחזר אם נדרש תוך שלושה חדשים מהיום בו הוחזר מטבע החוץ לסוחר מוסמך.

(ז)

היטל שיש להחזירו לפי סעיפים קטנים (א)(1) ו־(2), (ב) ו־(ג), יוחזר אם נדרש תוך שנה מהיום ששולם.

14.

החלת הוראות חוק מס ערך מוסף [תיקון: תשמ״ו, תשמ״ז]

על אף האמור בכל דין, הוראות חוק מס ערך מוסף לענין גביה, פנקסים, דו״חות, קנסות, הפרשי הצמדה וריבית, עונשין וסמכויות ביצוע יחולו על ההיטל, לפי הענין, כאילו היה ההיטל מס, אלא אם כן נאמר במפורש אחרת.

15.

דין המדינה ומי שדינו כדין המדינה [תיקון: תשמ״ו]

הוראות חוק זה לגבי שירות מיובא יחולו גם על המדינה, ולגבי מי שנקבע לגביו בחיקוק שדינו כדין המדינה יחולו כל הוראות חוק זה.

16.

ביטול

תקנות שעת חירום (הפקדה בשל רכישת שירות תיירות בחוץ לארץ), התשמ״ה–1984 – בטלות.

17.

תקנות

שר האוצר ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו.

18.

תחילה, תחולה והוראות מעבר [תיקון: תשמ״ו, תשמ״ז, תשמ״ח, תשמ״ט, תש״ן, תשנ״א, תשנ״ב]

(א)

תחילתו של חוק זה ביום י״ח בחשון התשמ״ה (13 בנובמבר 1984), ותחולתו עד יום ז׳ בטבת התשנ״ג (31 בדצמבר 1992).

(ב)

הוראות חוק זה יחולו על כל חלק משירות מיובא מסויים שמטבע החוץ בשלו הועבר לחוץ לארץ ביום תחילת חוק זה או אחריו ועל כל חלק משירות קרקע שהתמורה בשלו שולמה לסוכן הנסיעות ביום תחילת חוק זה או אחריו.

(ג)

לגבי כלל השירותים המיובאים שרכש תושב ישראל שנסע לחוץ לארץ ביום תחילת חוק זה או אחריו, בעת שהותו בחוץ לארץ, יחולו הוראות חוק זה על אותו חלק מכלל השירותים שמטבע החוץ בשלהם הועבר לחוץ לארץ ביום כ״ה בחשון התשמ״ד (1 בנובמבר 1983) או אחריו, למעט תשלום בחוץ לארץ שנעשה לפני תחילתו של חוק זה בדרך קיזוז או חליפין או בכל דרך אחרת.

(ד)

מי שחוייב בהיטל לפי סעיף קטן (ג) וההיטל לא נגבה ממנו בעת העברת מטבע החוץ לחוץ לארץ ישלם את ההיטל באמצעות סוחר מוסמך לפני יציאתו מהארץ לפי שער המכירה במועד התשלום; מי שהמנהל הסמיכו לכך, רשאי לעכב את יציאתו מן הארץ של נוסע שלא הוכיח ששילם את ההיטל כאמור.

---

נתקבל בכנסת ביום י״ח בחשון התשמ״ה (13 בנובמבר 1984).

• שמעון פרס
  ראש הממשלה
• יצחק מודעי
  שר האוצר
• חיים הרצוג
  נשיא המדינה

  אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.