משנה זבחים ג ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ג · משנה ו | >>
שחטו על מנת להניח דמו או את אימוריו למחר, או להוציאן לחוץ -- רבי יהודה פוסל, וחכמים מכשירין.
[שחטו] על מנת ליתנו על גבי הכבש, שלא כנגד היסוד, ליתן את הניתנין למטה למעלה, ואת הניתנין למעלה למטה, את הניתנין בפנים בחוץ, ואת הניתנין בחוץ בפנים, שיאכלוהו טמאים, שיקריבוהו טמאים, שיאכלוהו ערלים, שיקריבוהו ערלים, לשבר עצמות הפסח ולאכול הימנו נא, לערב דמו בדם פסולין -- כשר, שאין המחשבה פוסלת אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו, והפסח והחטאת שלא לשמן.
שְׁחָטוֹ עַל מְנָת לְהַנִּיחַ דָּמוֹ אוֹ אֶת אֵמוּרָיו לְמָחָר,
- אוֹ לְהוֹצִיאָן לַחוּץ,
- רַבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל,
- וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין.
- שְׁחָטוֹ עַל מְנָת לִתְּנוֹ עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ,
- שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַיְּסוֹד,
- לִתֵּן אֶת הַנִּתָּנִין לְמַטָּה לְמַעְלָה,
- וְאֶת הַנִּתָּנִין לְמַעְלָה – לְמַטָּה,
- אֶת הַנִּתָּנִין בִּפְנִים – בַּחוּץ,
- וְאֶת הַנִּתָּנִין בַּחוּץ – בִּפְנִים,
- שֶׁיֹּאכְלוּהוּ טְמֵאִים,
- שֶׁיַּקְרִיבוּהוּ טְמֵאִים,
- שֶׁיֹּאכְלוּהוּ עֲרֵלִים,
- שֶׁיַּקְרִיבוּהוּ עֲרֵלִים,
- לְשַׁבֵּר עַצְמוֹת הַפֶּסַח,
- וְלֶאֱכֹל הֵימֶנּוּ נָא,
- לְעָרֵב דָּמוֹ בְּדַם פְּסוּלִין,
- כָּשֵׁר;
- שֶׁאֵין הַמַּחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת
- אֶלָּא חוּץ לִזְמַנּוֹ,
- וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ,
- וְהַפֶּסַח וְהַחַטָּאת שֶׁלֹּא לִשְׁמָן:
שחטו על מנת להניח את דמו או את אימוריו למחר,
- או להוציאן לחוץ -
- רבי יהודה - פוסל,
- וחכמים - מכשירין.
- או להוציאן לחוץ -
- שחטו על מנת ליתנו על גבי הכבש שלא כנגד היסוד,
- ליתן את הניתנין למטן למעלן, ואת הניתנין למעלן למטן,
- ואת הניתנין בפנים בחוץ, ואת הניתנין בחוץ בפנים,
- שיאכלוהו טמאים, ושיקריבוהו טמאים,
- שיאכלוהו ערלים, ושיקריבוהו ערלים,
- לשבר עצמות הפסח, ולאכל ממנו נא,
- ולערב דמו בדם פסולין - כשר,
- שאין המחשבה פוסלת, אלא - חוץ לזמנו, וחוץ למקומו,
- והפסח והחטאת - שלא לשמן.
- שאין המחשבה פוסלת, אלא - חוץ לזמנו, וחוץ למקומו,
אם חשב שיזרוק הדם למחר או שיקטיר האימורים למחר, בלי ספק שזהו חוץ לזמנו ושהזבח פיגול.
אבל אם היתה המחשבה שיניח הדם או האימורים, ואין דעתו לא לזריקה ולא להקטרה רק שישאר הכל עד מחרת, וכן אם חשב שיוציא חוץ לעזרה בלבד, ואין דעתו לא לזריקה בחוץ ולא להקטרה בחוץ, אומרים חכמים הואיל ולא חשב לא לאכול ולא להקטיר ולא לזרוק לא פסל.
ורבי יהודה אומר, הואיל ואם הוציא כמו שחשב או אם הניח פסל בלי ספק, גם כן אם חשב על אותו דבר פסול. ואין רבי יהודה חולק על המחשבה בשינוי מקומות נתינת הדם אבל מודה שלא פסל, אף על פי שאם נתן במחשבתו פסל, לפי שדעת רבי יהודה בדם שחוץ למקומו כמקומו הוא, רוצה לומר שאם חשב על הזריקה במזבח עצמו לא חוץ לעזרה כאילו חשב לזורקו במקומו. ואינו חולק גם כן אם חשב שיאכלוהו טמאים וכו' שלא פסל, לפי שהן דברים חוץ מן הזבח.
וכבר הודעתיך שעניין בחוץ ובפנים, מזבח הפנימי ומזבח החיצון, ושהדמים הנזרקים על הפרכת ובקדש הקדשים הן גם כן נקראים הניתנים בפנים.
והלכה כחכמים:
להניח את דמו או את אמוריו למחר - לא שיקטירם למחר, דהאי מחשבת חוץ לזמנו היא ופגול גמור הוי. אלא על מנת שיניח הכל למחר ולא יקטירם:
ר' יהודה פוסל - הואיל ומיפסל בהוצאה ובהנוח, מיפסל נמי במחשבת הוצאה והנוח. וכשם שאם הניחן למחר פסול, דדם נפסל בשקיעת החמה, כך אם חשב עליהן להניחם למחר, פסל:
וחכמים מכשירין - הואיל ולא חשב לא להקטיר ולא לזרוק ולא לאכול חוץ לזמנו, וכן לא חשב לא להקטיר ולא לזרוק ולא לאכול חוץ למקומו, אע"פ שחשב להניח למחר או להוציא חוץ למקומו, לא פסל. והלכה כחכמים. והא דלא פסל ר' יהודה במחשב בדמים הנתנין למטה לתת אותם למעלה הואיל ואם עשה כן פסל, משום דסבירא ליה לר' יהודה שהחושב לזרוק הדם על המזבח אפילו שלא במקומו כאילו חשב לזרקו במקומו, ובלבד שלא יחשוב לזרוק חוץ לעזרה יח:
שחטו ע"מ ליתנו ע"ג הכבש וכו'. ועיין ברפ"ב. ומ"ש הר"ב הא דלא פסל רבי יהודה וכו' משום דסבירא ליה לר"י כו'. כאילו חשב לזרקו במקומו ובלבד שלא יחשוב לזרוק חוץ לעזרה. דגבי מחשבת חוץ לזמנו כתיב שלישי ודרשינן שיהא אותו חוץ משולש בדם ובשר ובאימורים דהיינו חוץ לעזרה ממש שבשעת היתר במות נשתלש בכל אלה. גמרא. [ורש"י]. ומהאי טעמא נמי לא פסול כשמחשב לפנים כדאיתא בגמרא ספ"ח דף פ"ב. וצ"ע בנתנין בפנים ונתנם בחוץ שהוא מקום משולש אמאי כשר. ותו בגמ' דבשובר עצמות כו' לא פליג דזיבחא גופיה מי מפסל וע"מ שיאכלוהו טמאים כו' לא פליג נמי מה"ט. ל"א כל כמיניה דלא ישמעו לו הטמאים וכו' הלכך אין מחשבתו מחשבה. לערב דמו וכו'. רבי יהודה לטעמיה דאמר אין דם מבטל דם:
(יח) (על הברטנורא) דגבי מחשבת חוץ לזמנו כתוב שלישי, ודרשינן שיהא אותו חוץ משולש בדם ובשר ובאימורים, דהיינו חוץ לעזרה ממש. שבשעת היתר במות נשתלש בכל אלה. גמרא. ומהאי טעמא נמי לא פסל כשמחשב לפנים. כדאיתא בגמרא דף פ"ב. וצ"ע כשמחשב לחוץ שהוא מקום משולש אמאי כשר. ותו בגמרא דבשובר עצמות לא פליגי, דזיבחא גופיה מי מיפסל. ע"מ שיאכלוה טמאים כו' לא כל כמיניה דלא ישמעו לו הטמאום כו', הלכך אין מחשבתו מחשבה לערב דמן. ר"י לטעמיה דאמר אין דם מבטל דם:
שחטו ע"מ להניח את דמו או את אמוריו למחר או להוציאם לחוץ ר' יהודה פוסל וחכמים מכשירין: בפ' קבלה דף כ"ז. וביד בפי"ג דהלכות פסולי המוקדשין סי' ח'. ובר"פ הקומץ רבה איתא דר' יהודה סבר דלהניח מדמו למתר דברי הכל פסול בין לרבנן בין לר' אליעזר ור' אלעזר בן שמוע פליג עליה התם דאף בזו ר"א פוסל וחכמים מכשירין כי היכי דפליגי בלאכול דבר שאין דרכו לאכול ולהקטיר דבר שאין דרכו להקטיר ות"ק דידהו ס"ל דבלהניח דברי הכל כשר וצ"ע שם דיבור המתחיל אלא לעולם דברי הכל פסול:
שלא כנגד היסוד: או על המזבח שלא כנגד היסוד. ובגמרא פריך וניפלוג נמי ר' יהודה בכולהו הואיל וטעמיה מהאי סברא שהעתיק ר"ע ז"ל ומשני בהי מינייהו ניפלוג בשובר עצמות הפסח ולאכול ממנו נא זיבחא גופיה מי קא מפסיל אם היה שובר את העצמות או אוכלו נא. שיאכלוהו טמאים שיקריבוהו טמאים זבחא גופיה וכו' פירש דהאי יקריבוהו באימורים קאמר דומיא דיאכלוהו בבשר וכן אם יאכלו טמאים או ערלים זבח שנזרק דמו כהלכתו מי מפסיל הקרבן למפרע מלרצות ל"א כל כמיניה פירש דלא ישמעו לו הטמאים או הערלים. וכן בלערב דמו בדם פסולין לא פליג דר' יהודה לטעמיה דאמר לקמן פ"ח וגם בפ' כסוי הדם אין דם מבטל דם וכיון דעירוב לא פסול מחשבת עירוב נמי לא פסלה והדר פריך וליפלוג בניתנין בחוץ שחשב ליתנם בפנים דהתם ודאי אי הוה יהיב חטאת החיצונה בפנים מיפסלא דכתיב וכל חטאת אשר יובא מדמה וגו' ומשני דתנא דמתני' ס"ל אליבא דר' יהודה דחשיב ליתן את החטאת בפנים לא פסלא דגזרת הכתוב היא דמחשבת חוץ למקומו לא פסלא אלא במקום המשולש בדם ובבשר ובאימורים דהיינו חוץ לעזרה ממש שבשעת היתר הבמות נשתלש בכל אלה דכתיב גבי מחשבת חוץ למקומו שלישי יתירה בפרשת קדושים לאשמועינן הא ולאפוקי היכל שאין בו הקטרת אימורין ולא אכילת בשר אלא זריקת דם בלבד והא דלא פליג בחשב ליתנו ע"ג הכבש או שלא כנגד היסוד נלע"ד דמתורץ במה שתרצו בגמ' על ליתן את הניתנין למעלה למטה ואת הניתנין למטה למעלה משום דס"ל לר' יהודה שהחושב לזרוק את הדם על המזבח אפילו שלא במקומו כאילו חשב לזורקו במקומו וכו' כדפירש ר"ע ז"ל וודאי דלא גרע כבש ושלא כנגד היסוד מניתנין למטה למעלה ולמעלה למטה כך נלע"ד. ומיהו הניתנין בפנים שחשב ליתנם בחוץ שהוא מקום משולש קשה דאמאי כשר ובתוי"ט הניחו ג"כ בצ"ע. ובגמ' אמר רבא ומודה ר' יהודה בחישב ע"מ להוציאו לחוץ או להניח למחר שאם חזר וחישב בעבודה שנייה ע"מ לאכול חוץ לזמנו שחוזר וקובעו לפגול ולא אמרינן כבר נפסל במחשבת הינוח ולא קרב המתיר כמצותו:
יכין
שחטו על מנת להניח דמו או את אמוריו למחר: שלא יקריבם כלל:
וחכמים מכשירין: מדלא חישב להקריבן למחר או בחוץ:
שחטו על מנת ליתנו על גבי הכבש: ר"ל ע"מ לזרוק הדם ע"ג הכבש, או ע"מ לזרקו במזבח שלא וכו':
שלא כנגד היסוד: עי' פ"ב סי' כ':
ואת הנתנין למעלה למטה: עי' פ"ב סי' כ"א:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת