משנה זבחים ג ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ג · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

השוחט את הזבח לאכול כזית מן העוריד, מן הרוטבטו, מן הקיפה, מן האלל, מן העצמות, מן הגידיםיז, מן הטלפים, מן הקרנים -- חוץ לזמנו או חוץ למקומו -- כשר. ואין חייבים עליהם משום פיגול ונותר וטמא.

נוסח הרמב"ם

השוחט את הזבח לאכל כזית מן העור מן הרוטב מן הקופה מן האלל מן העצמות ומן הגידים ומן הקרניים ומן הטלפיים כשר ואין חייבין עליהם משום פגול ונותר וטמא.

פירוש הרמב"ם

השוחט את הזבח לאכול כזית מן העור ומן הרוטב כו': רוטב הוא המרק וקיפה הוא התבלין שמבשלים בתבשיל הראוי להן: ואלל שיורי הבשר המתדבקים בעור בשעת הפשט. וגידים שם נופל על הגידים ממש ועל העורקים הדופקים ושאינן דופקין ועל המיתרים ועל הגידים הקושרים הפרקים. וכשהוא אומר בזה הענין קרנים וטלפים ר"ל קצוות הדקות מהקרנים וטלפים הסמוכות לגוף שכשחותכין אותם מבצבץ מהם דם אמר אם חשב על כזית על שום דבר מכל זה לאכלו תוץ למקומו לא פסל הזבח אבל הוא זבח כשר לפי שאלה הדברים אע"פ שנאכלין אין חוששין להן ואין סומכין עליהם לאוכלן וכן אם היה הקרבן עצמו פגול או נותר ואכל כזית מאותו הפגול או הנותר או אכל מזבח כשר והיה האוכל טמא ולא אכל משום אחד מהן הבשר עצמו רק מן הקרנים [מן הטלפים] ומן העור וכל מה שסיפר אינו חייב כרת כמו שחייב האוכל בשר נותר או פגול או האוכל בשר קדשים והוא טמא וכבר ביארנו בפ' הב' מה הוא הפגול ומה הוא הנותר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

קיפה - תבלין ודק דק שבשולי קדרה טז:

אלל - שיורי הבשר הנדבקים בעור בשעת הפשט. פירוש אחר, גיד הצואר שהוא קשה ואינו ראוי לאכילה, שקורין קפיל"ו בלע"ז:

הקרנים והטלפים - ואפילו מה שיש בהן קרוב לבשר שכשחותכין אותו יוצא ממנו דם, לא חשיב כבשר:

ואין חייבין עליהם משום פיגול - אם היה הזבח פיגול, שחשב על בשרו לאכלו חוץ לזמנו, ואכל מאלו, פטור:

וטמא - אם אכל מאחת מאלה בטומאת הגוף מזבח כשר, אינו חייב משום אוכל קדשים בטומאת הגוף:

פירוש תוספות יום טוב

מן העור. חוץ מעור האליה שהוא לאכילה. הרמב"ם שם. ועיין פ' דלעיל מ"ב:

הרוטב. ל' הרמב"ם הוא המרק. ועיין ברפ"ט דחולין בפי' הר"ב ומ"ש שם:

הקיפה. פי' הר"ב תבלין ודק דק שבשולי קדרה. וכן ל' רש"י. ובלשון משנתינו נשנה ג"כ בר"פ העור והרוטב. וכ"כ רש"י כאן שהוא כדמפרש בהעור והרוטב. ותימה דהתם מפרשים רש"י והר"ב תבלין בלבד. וכן הוא התם בהדיא בגמ' דאילו דק דק אוכלא מעליא הוא. וכן פי' הרמב"ם בכאן קיפה הוא התבלין שמבשלין בתבשיל הראוי להן ע"כ ופי' תבלין עיין במ"ה פ"ט דשבת. ובמ"ה פ"ב דטבול יום מפרש הר"ב [קיפה הם] התבלין והמרק ושומן הבשר שנמוח ונ"ל שכל אחד למד מענינו:

אלל. פי' אחר שכתב הר"ב גיד הצואר כו' עיין עליו ברפ"ט דחולין:

הגידים. שם נופל על הגידים ממש ועל העורקים הדופקים ושאינם דופקים ועל המיתרים ועל הגידים הקושרים הפרקים. הרמב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יד) (על המשנה) העור. חוץ מעור האליה שהוא לאכילה. הר"מ:

(טו) (על המשנה) הרוטב. הוא המרק. הר"מ ועיין ריש פרק ט' דחולין:

(טז) (על הברטנורא) ובריש פרק העור והרוטב מפרש תבלין בלבד. דאלו דק דק אוכל מעליא הוא. ובמ"ה פ"ב דטבול יום מפרש, התבלין והמרק ושומן בשר שנמוח. ונ"ל שכל אחד למד מענינו:

(יז) (על המשנה) הגידים. שם נופל על הגידים ממש ועל העורקים הדופקים ושאינם דופקים ועל מיתרים ועל הגידים הקושרים הפרקים. הר"מ:


פירושים נוספים