משנה זבחים ג ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ג · משנה ב | >>
קיבל הכשר ונתן לפסול -- יחזיר לכשר.
קיבל בימינו ונתן לשמאלו -- יחזיר לימינו.
קיבל בכלי קדש ונתן בכלי חול -- יחזיר לכלי קדש.
נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו -- כשר.
נתנו על גבי הכבש, שלא י כנגד היסוד, נתן את הניתנין למטה למעלה, ואת הניתנים למעלה למטה, את הניתנים בפנים בחוץ, ואת הניתנין בחוץ בפנים -- אם יש דם הנפש -- יחזור הכשר ויקבל.
משנה מנוקדת
קִבֵּל הַכָּשֵׁר וְנָתַן לַפָּסוּל,
- יַחֲזִיר לַכָּשֵׁר.
- קִבֵּל בִּימִינוֹ וְנָתַן לִשְׂמֹאלוֹ,
- יַחֲזִיר לִימִינוֹ.
- קִבֵּל בִּכְלִי קֹדֶשׁ וְנָתַן בִּכְלִי חֹל,
- יַחֲזִיר לִכְלִי קֹדֶשׁ.
- נִשְׁפַּךְ מִן הַכְּלִי עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפוֹ, כָּשֵׁר.
- נְתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ,
- שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַיְסוֹד,
- נָתַן אֶת הַנִּתָּנִין לְמַטָּה לְמַעְלָה,
- וְאֶת הַנִּתָּנִים לְמַעְלָה – לְמַטָּה,
- אֶת הַנִּתָּנִים בִּפְנִים בַּחוּץ,
- וְאֶת הַנִּתָּנִין בַּחוּץ – בִּפְנִים;
- אִם יֵשׁ דַּם הַנֶּפֶשׁ, יַחֲזֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל:
נוסח הרמב"ם
קיבל הכשר, ונתן לפסול - יחזיר לכשר.
- קיבל בימינו, ונתן לשמאלו - יחזיר לימינו.
- קיבל בכלי קודש, ונתן לכלי חול - יחזיר לכלי קודש.
- נשפך מן הכלי על הרצפה, ואספו - כשר.
- נתנו על גבי הכבש, שלא כנגד היסוד,
- נתן את הניתנין למטן למעלן, ואת הניתנין למעלן למטן,
- את הניתנין בפנים בחוץ, ואת הניתנין בחוץ בפנים,
- אם יש דם הנפש - יחזור הכשר, ויקבל.
פירוש הרמב"ם
הודיענו, שמאחר שהקבלה כשרה אינו בא לידי פסול מן הפסולים.
ואחר כך עוד שב לעניין אחר ואמר, שזה הדם שקבל אותו הכשר ונתנו לפסול, אם זרק אותו הפסול ושינה מקומו שהקרבן אינו נפסל, הואיל וזה ששינה השינוי הזה אינו ראוי לזריקה, וכמו שאין מחשבתו פוסל כמו שאמרנו הואיל ואינו ראוי לאותה עבודה, גם כן אין פוסלין מעשיו, אלא שאם נשאר מדם הנפש שיחזור הכשר ויקבל ויזרוק הדם במקומו. וזכור זה העיקר, והוא מה שאמרו "אין מחשבה מועלת אלא במי שראוי לעבודה, ובדבר הראוי ובמקום הראוי לעבוד":
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
יחזיר לכשר - ולא מפסיל במה שנתן אותו לפסול ט:
נתנו - פסול יא:
על גבי הכבש שלא כנגד היסוד - דהויא נתינה שלא במקומה. או שנתן את הנתנים למטה למעלה, יחזור הכשר ויקבל. וצריכה לאשמועינן בכולהו דאית ליה תקנתא בחזרה. דאי אשמעינן ברישא, הוה אמינא הנך דחזו לעבודת ציבור כגון טמא דחזי לכתחילה בציבור, הלכך גבי יחיד איכא תקנתא בחזרהיב, אבל שמאל דלא חזיא לעבודת ציבור אימא דלית ליה תקנתא בחזרה. ואי הוה אשמעינן שמאל הוה אמינא שמאל אית ליה תקנתא בחזרה שכן יש בה צד הכשר ביום הכיפורים, שכהן גדול נוטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו, אבל כלי חול אימא לא. ואי אשמעינן כלי חול, דחזו לקדושינהו, אבל הנך אימא לא, צריכא:
פירוש תוספות יום טוב
יחזיר לכשר. כתב הר"ב ולא מפסיל במה שנתן אותו לפסול. כלומר כיון שהפסול לא הוליך. דאילו הוליך א"א לתקן כדאיתא בגמ' בספ"ק:
נתנו ע"ג הכבש. לשון הר"ב נתנו פסול. וז"ל הרמב"ם אמר שזה הדם שקבל אותו הכשר ונתנו לפסול אם זרק אותו הפסול כו'. הואיל וזה ששינה השינוי הזה אינו ראוי לזריקה. וכמו שאין מחשבתו פוסל כמו שאמרנו הואיל ואינו ראוי לאותה עבודה. ג"כ אין פוסלין מעשיו. ע"כ. דאילו היה כשר הראוי לעבודה נתנו ע"ג הכבש. כיון דהבעלים נתכפרו כדתנן ברפ"ב. אין זריקה דלא מכפרת שריא בשר באכילה כדאיתא בגמרא פ"ב דף כ"ו. ומ"ש הר"ב דאי אשמועינן ברישא ה"א הנך דחזו לצבור כגון טמא כו' ל' דגמ' ה"א מאי פסול טמא כו'. ומ"ש דחזי לכתחילה בצבור. כדתנן בפ"ז דפסחים ורפ"ב דתמורה. ומ"ש איכא תקנתא בחזרה. פירוש כשאין הטמא ראוי לטמא הכלי. ועיין מ"ש ברפ"ק דמעילה:
שלא כנגד היסוד. פי' או שלא כנגד היסוד כמ"ש בריש פ"ב:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ט) (על הברטנורא) כלומר כיון שהפסול לא הוליך. דאלו הוליך, אי אפשר לתקן. גמרא:
(י) (על המשנה) שלא כו'. פירוש או שלא כו':
(יא) (על הברטנורא) וז"ל הר"מ, אמר שזה הדם שקבל אותו הכשר ונתנו לפסול אם זרק אותו הפסול כו' הואיל וזה ששינה השינוי הזה אינו ראוי לזריקה. וכמו שאין מחשבתו פוסל הואיל ואינו ראו. לאותה עבודה ג"כ אין פוסלין מעשיו. ע"כ. דאלו כשר נתנו ע"ג הכבש, ביון דבעלים נתכפרו אין זריקה דלא מכפרת [היינו הך שניה דחזרת הכשר דהא כבר נתכפרו בקמייתא] שריא בשר באכילה. גמרא:
(יב) (על הברטנורא) פירוש, כשאין הטמא ראוי לטטא הכלי:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
קבל הכשר וכו': פ"ק דמכילתין דף י"ד ודף ט"ו ותוס' פ' לולב הגזול (סוכה דף ל"ג):
יחזיר: דלא מפסיל בהכי ובפ"ק מפ' לה למאן דאית ליה הולכה שלא ברגל שמה הולכה כדאית ליה ולאידך כדאית ליה:
קבל בימינו וכו': ירושלמי פ' הוציאו לו דף מ"ב:
נשפך מן הכלי: בבבלי פ' הוציאו לו (יומא דף מ"ח) ובפ"ק דמכילתין דף ט"ו ותוס' פ"ק דמעילה דף ז' ובירושלמי שם ר"פ הוציאו לו בדף מ"ב ותוס' פ' קבלה דף כ"ה:
נתנו ע"ג הכבש: פ' קבלה דף כ"ו. נתנו פסול זה ע"ג הכבש או שלא כנגד היסוד וכו' יחזור הכשר ויקבל אי ס"ל דפסול עושה שירים אשמעינן האי תנא דשלא במקומו לאו כמקומו דמי לפיכך לא עשאן שירים ואי ס"ל דשלא במקומו כמקומו דמי והויא לה זריקה גמורה באדם פסול אשמעינן דאין פסול עושה שירים רש"י ז"ל. וזה לשון הרמב"ם בפירושו הודיענו שמאחר שהקבלה כשרה אינה באה לידי פסול מן הפסולים אח"כ. עוד שב לענין אחר ואמר שזה הדם שקבל אותו הכשר ונתנו לפסול אם זרק אותו הפסול דשינה מקומו שהקרבן אינו נפסל הואיל וזה ששינה השנוי הזה אינו ראוי לזריקה וכמו שאין מחשבתו פוסלת כמו שאמרנו הואיל ואינו ראוי לאותה עבודה גם מעשיו אינם פוסלין אלא שאם נשאר מדם הנפש שיחזור הכשר ויקבל ויזרוק הדם במקומו ע"כ. וכתב החכם הר"ר סולימאן אוחנא ז"ל נתנו ע"ג הכבש שלא כנגד היסוד פירש רש"י ז"ל דה"ק נתנו ע"ג הכבש או שלא כנגד היסוד אמנם הרמב"ם ז"ל בחבורו כתב כלשון המשנה נראה מדבריו דחדא קתני ע"ג הכבש שלא כנגד היסוד הא אם נתנו ע"ג הכבש כנגד היסוד כשר ופירוש הענין שאע"פ שרוח דרומית שבה הכבש אין בה יסוד מ"מ כבר ניכר מקום היסוד שהרי היסוד היה אוכל אמה אחת בדרום בקרן מערבית דרומית ואמה א' במזרח בקרן מזרחית צפונית וכנגד אותה אמה שאוכל בדרום דהא ניכר מקום היסוד על פני כולה וכל מה שכנגדו בכבש נקרא מזבח ומה שלמטה ממנו אינו נקרא מזבח כיון שאינו כנגד היסוד אלא שקשה לפי זה מה ששנינו בפ' איזהו מקומן בענין הבכור והמעשר ודמן טעון מתנה א' ובלבד שיתן כנגד היסוד נראה שאע"פ שיתן ע"ג המזבח ממש צריך כנגד היסוד וזה כפי' רש"י ז"ל וי"ל מ"ש ובלבד לכתחילה ולא לעיכובה והרמב"ם ז"ל בחבורו לא כתב לשון ובלבד נראה מדבריו דהיינו לכתחילה ולא לעכב עכ"ל ז"ל: בסוף לשון ר"ע ז"ל אימא לא צריכא אמר המלקט ובגמרא פריך ולהוי דחוי דהא בראה ונדחה הוא ואמאי אית ליה תקנתא בחזרה ור' ירמיה אוקמה כחנן המצרי דלית ליה דיחויין כדכתבינן בר"פ שני שעירי ורב אשי אוקי למתניתין אפילו כר' יהודה דאית ליה דיחוי כדתנן פ' ששי דיומא ועוד א"ר יהודה נשפך הדם ימות המשתלח מת המשתלח ישפך הדם הא שמעינן ליה דאמר איהו גופיה כל שבידו לא הוי דיחוי דתנן בפ"ה דמסכת פסחים ר' יהודה אומר כוס היה ממלא מדם התערובת זורקו זריקה אחת ע"ג המזבח כנגד היסוד ומתניתין נמי כל הנך בידו לתקן ולהחזיר אבל גבי שעיר המשתלח אין בידו דמי יימר דיהבי ליה אחריני:
תפארת ישראל
יכין
יחזיר לכשר: ולא נפסל במה שנתנו להפסול, דהו"ל הפסול כאילו הושיבו הכשר ביני ביני על האיצטבא מיהו בהוליך הפסול הדם אפילו רק פסיעה א', וכ"ש כשזרקו במקום הראוי, שוב אין תקנה לאותו הדם רק ביש עוד דם הנפש יחזיר כשר ויקבל, כלעיל סי' ה':
כשר: מיהו בנשפך קודם שקבלו בכלי' נפסל הדם כלעיל פ"ב סי' ט"ז:
נתנו על גבי הכבש: ר"ל אם זרק הפסול הדם ע"ג כבש, או שזרקו במזבח שלא וכו':
נתן את הנתנין למטה: מחוט הסקרא (עי' פ"ב סי' כ'):
את הנתנים בפנים: בהיכל או בק"ק:
בחוץ: על מזבח החיצון:
יחזור הכשר ויקבל: אבל כשר שעשה א' מאלו, שוב אין תקנה. להכשיר הבשר והאימורין רק בעליו נתכפרו, חוץ מחטאת חצוני שהכניס דמו לפנים בין שהכניסו כשר או פסול, גם בעליו לא נתכפרו, ואפילו יש עוד דם הנפש, נפסל הקרבן לגמרי [ועי' פ"ב סי' כ"ג]. וכולהו צריכא, דאי תנא רק קיבל הפסול, סד"א דוקא בקיבל הטמא מיירי, דמדהותרה טומאה בצבור להכי ביחיד מועיל עכ"פ להחזיר, אבל שמאל דלא מהני בשום דוכתא בדם אימא דלא מהני החזרה לימין, ואי אשמעינן שמאל, סד"א מדכשר עכ"פ כשמכניס כוה"ג ביו"כ כף קטורת בשמאלו [כיומא פ"ה מ"א], אבל כלי חול דלא חזי בשום דוכתא, לא מהני החזרה, ואי אשמעינן כלי חול, סד"א דוקא בכלי חול מהני תקנה מדעכ"פ חזי לאקדשינהו, אבל נשפך הדם ואינך, דלא מהני בשום גוונא סד"א דלא מהני בהו תקנתא, קמ"ל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת