משנה זבחים ב ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ב · משנה ה | >>
לאכול כזית בחוץ וכזית למחר, כזית למחר וכזית בחוץ, כחצי זית בחוץ וכחצי זית למחר, כחצי זית למחר וכחצי זית בחוץ – פסול ואין בו כרת.
אמר רבי יהודה כח זה הכלל: אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום – פיגול וחייבין עליו כרת. ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן – פסול ואין בו כרת.
וחכמים אומרים: זה וזה פסול ואין בו כרת.
לאכול ל כחצי זית ולהקטיר כחצי זית – כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין.
משנה מנוקדת
לֶאֱכֹל כַּזַּיִת בַּחוּץ וְכַזַּיִת לְמָחָר,
- כַּזַּיִת לְמָחָר וְכַזַּיִת בַּחוּץ,
- כַּחֲצִי זַיִת בַּחוּץ וְכַחֲצִי זַיִת לְמָחָר,
- כַּחֲצִי זַיִת לְמָחָר וְכַחֲצִי זַיִת בַּחוּץ,
- פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָרֵת.
- כַּחֲצִי זַיִת לְמָחָר וְכַחֲצִי זַיִת בַּחוּץ,
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זֶה הַכְּלָל:
- אִם מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמָן קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם,
- פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת;
- וְאִם מַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַזְּמָן,
- פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- זֶה וָזֶה, פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.
- אִם מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמָן קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם,
- לֶאֱכֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת,
- כָּשֵׁר;
- שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין:
נוסח הרמב"ם
לאכל כזית בחוץ וכזית למחר,
- כזית למחר וכזית בחוץ,
- כחצי זית בחוץ וכחצי זית למחר,
- כחצי זית למחר וכחצי זית בחוץ,
- פסול - ואין בו כרת.
- אמר רבי יהודה: זה הכלל -
- אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום - פגול, וחייבין עליו כרת,
- ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן - פסול, ואין בו כרת.
- וחכמים אומרין: זה וזה - פסול, ואין בו כרת.
- לאכל כחצי זית ולהקטיר כחצי זית -
- כשר - שאין אכילה והקטרה מצטרפין.
פירוש הרמב"ם
זה העניין כולו מבואר אם תבין מה שזכרנו לעיל מהפירוש.
והלכה כחכמים.
וראוי לידע בכאן שאם חשב על חצי זית חוץ למקומו ועל (חצי) כזית חוץ לזמנו, בין שקדמה מחשבת הזמן או לא קדמה, הזבח פגול וחייבים עליו כרת, לפי שעיקר בידינו שחצי זית אינו מועיל במקום כזית. וכן אם חשב על חצי זית בין לאכילה בין להקטרה, ואחר כך חשב על חצי זית אחר כמו המחשבה הראשונה, עד שיהיו שתי המחשבות לכוונה אחת בין חוץ למקומו בין חוץ לזמנו, שהוא מצטרף וכאילו חשב על כזית, ונדון בדיני אותה המחשבה. ואם חשב לאכול כחצי זית, ושתאכל הבהמה או חיה חצי זית הוא מצטרף, כי שם אכילה אחד הוא:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
לאכול כזית בחוץ וכזית למחר. היינו הך דאמרן, אלא דרישא איירי בשתי עבודות, ששחט על מנת לאכול כזית בחוץ, וקבל על מנת לאכול כזית למחר. וכאן בעבודה אחת, ששחט על מנת לאכול כזית למחר וכזית בחוץ:
ר' יהודה אומר כו'. אכולה מתניתין פליג. דלית ליה דמחשבת שאר פסולים מוציאה מידי פגול, אא"כ קדם פסולו לפגולו. ובעבודה אחת נמי פליג כט, דאית ליה תפום לשון ראשון. ואין הלכה כר' יהודה:
לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית. ושניהן חוץ לזמנו או חוץ למקומו.כשר :
שאין אכילה והקטרה מצטרפין. לפסלו. דהכא ליכא שיעורא והכא ליכא שיעורא:
פירוש תוספות יום טוב
אמר ר"י זה הכלל כו'. והר"ב העתיק ר"י אומר. וכן ל' רש"י והוא נכון דהא פליג. אבל במשנה בגמרא וכן מייתי לה הגמ' וגרס אר"י כו' וכיוצא בזה פ"ב ופ"ג דנזיר:
אם מחשבת הזמן קדמה כו'. כתב הר"ב בעבודה אחת נמי פליג כו' והיינו דקתני זה הכלל גמ':
וחכ"א זה וזה פסול. צ"ע דחכמים היינו ת"ק:
לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית. אע"ג דמרישא [דתנן במ"ג] לאכול דבר שדרכו לאכול כו' שמעינן הא דלאכול ולהקטיר. דהשתא לאכול ולאכול דבר (שדרכו להקטיר) [שאין דרכו לאכול] לא [מצטרף] [ועיין במנחות רפ"ג] לאכול ולהקטיר מיבעיא איצטריך סד"א התם הוא דלאו כי אורחיה מחשב אבל הכא דבהאי כי אורחיה ובהאי כי אורחיה אימא ליצטרף קמ"ל. גמ':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כח) (על המשנה) אר"י. והר"ב העתיק ר"י אומר. וכן לשון רש"י. והוא נכון דהא פליג. עתוי"ט:
(כט) (על הברטנורא) והיינו דקתני זה הכלל. גמרא:
(ל) (על המשנה) לאכול כו'. אע"ג דמרישא לאכול דבר שדרכו לאכול כו', שמעינן הא, דהשתא לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול לא מצטרף, לאכול ולהקטיר מבעיא. איצטריך, סד"א התם הוא דלאו כי אורחיה מחשב, אבל הכא דבהאי כי אורחיה ובהאי כי אורחיה אימא לצטרף, קמ"ל. גמרא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
לאכול כזית וכו': פ' האיש מקדש (קידושין דף מ"ז):
כזית בחוץ וכזית למחר: מדברי רבי בתשובתו לר"ש בנו כשאמר לפני אביו אמאי קלסת ללוי על שאלתו והלא משנתנו היא וכו' פשטינן בגמרא דכזית וכזית תנן בויו וכ"ש היכא דאמר כזית למחר כזית בחוץ בלי ויו דפליג ר' יהודה דחשיב פרטא טפי אבל חישב על זית א' לאכלו למחר חוץ למקומו בהא מודה ר' יהודה דחדא מחשבה מעורבת היא דאההיא גופה דחשיב לאכול למחר חשיב בחוץ וכחדא אכילה היא ולא הוי פיגול דלא קרב המתיר כמצותו וזו היא שאלת לוי לרבי שרמזנו:
א"ר יהודה זה הכלל וכו': פרק קמא דמעילה דף ד':
וחכמים אומרים זה וזה פסול ואין בו כרת: קשיא לע"ד חכמים היינו ת"ק ונ"ל לתרץ בדוחק דאתא לאשמועינן דאע"ג דר' יהודה אזיל בשיטתיה דר"מ דתפוס לשון ראשון כדמוכח בגמרא אליבא דרב דימי דהכי ס"ל לר"מ גבי הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים דבפ"ה דמסכת תמורה וסד"א הוי ר' יוסי בר פלוגתיה דר"מ התם יחיד לגבי רבים ולית הלכתא כותיה קמ"ל דחכמים דהיינו ת"ק דהוא ר' יוסי דהלכתא כותיה:
זה הכלל וכו': זה הכלל מפ' בגמרא לאתויי עבודה אחת דאמרינן בה נמי תפוס לשון ראשון וכדפירש ר"ע ז"ל:
לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית: בירושלמי דפסחים פ' תמיד נשחט. ובגמרא בעי רבא חשב לאכול כזית בשני בני אדם מהו בתר מחשבה אזלינן והא איכא שיעורא או בתר אוכלין אזלינן וליכא שיעורא ופשט ליה אביי מדיוקא דמתניתין דקתני לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין הא לאכול ולאכול דומיא דלאכול ולהקטיר והיכי דמי בשני בני אדם שאין זית אחד שלם לאוכל אחד מצטרף ש"מ. ובגמרא דייק תו טעמא דלאכול ולהקטיר הא לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול מצטרף והא קתני רישא לאכול דבר שדרכו לאכול את שדרכו לאכול אין שאין דרכו לאכול לא ואוקי לה ר' ירמיה כר' אליעזר דס"ל מחשבין מאכילת אדם לאכילת מזבח ומאכילת מזבח לאכילת אדם דתנן לקמן בפ"ג השוחט את הזבח לאכול דבר שאין דרכו לאכול ולהקטיר דבר שאין דרכו להקטיר כשר ור' אליעזר פוסל ואביי אמר אפילו תימא רבנן ולא תימא הא לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול אלא אימא הא לאכול ולאכול דבר שדרכו לאכול ולאו לדיוקא אתא אלא עיקרו לגופיה אתא לאשמועינן דלאכול ולהקטיר לא מצטרף אע"ג דבשר לאכול ואימורים להקטיר הוי מחשבה דהאי כי אורחיה ודהאי כי אורחיה וסד"א ליצטרף קמ"ל. וביד ספי"ד דהלכות פסולי המוקדשין ובפט"ז סימן ב':
תפארת ישראל
יכין
לאכול כזית בחוץ וכזית למחר: היינו חוץ למקומו וחוץ לזמנו דרישא. רק רישא מיירי בב' עבודות, ששחט ע"מ לאכול כזית בחוץ, וקיבל ע"מ לאכול כזית למחר, אבל הכא מיירי בעבודה אחת ששחט לאכול כזית בחוץ וכזית למחר:
פסול ואין בו כרת: מדמעורב בו פסול אחר, מלבד מחשבת פיגול שע"י חוץ לזמנו:
פסול ואין בו כרת: בין בעבודה א' או בב' עבודות פליג, וס"ל תפוס לשון ראשו:
וחכמים אומרים זה וזה פסול ואין בו כרת: חכמים היינו ת"ק, רק הדר נקט דברי ת"ק הכא, כדי להפסיק בין דברי ר' יהודה לבין הא דתני בתר הכי לאכול כחצי זית וכו', דלא תימא כולה מלתא דר' יהודה היא:
לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית: ושניהן עשה ע"מ לאכול או להקטיר חוץ לזמנו, או ע"מ חוץ למקומו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת