ויקרא רבה כו ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< · ויקרא רבה · כו · ח · >>

ח.    [ עריכה ]

"ויאמר ה' אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן וגו'" כל מקום שהוא אומר ויאמר ויאמר צריך לידרש (אסתר ז, ה) "ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה" ויאמר ויאמר למה אמר לה אם הוא זה מוטב ואם לאו אמרי שהוא הוא ר' אומר עד שהכיר בה שהיא יהודית היה מסיח עמה על ידי תורגמן ומשהכיר בה התחיל הוא מספר עמה.
כיוצא בו (מ"א כ, כח) "ויגש איש האלהים ויאמר אל מלך ישראל ויאמר כה אמר ה'" ויאמר ויאמר כשיפול בן הדד בידך לא תחמול עליו אמירה שנייה אמר לו הוי יודע כמה מצודות וחרמים פרשתי לו עד שבא לידך ועכשיו (שם, מב) "אם יפקד והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו".
כיוצא בו (יחזקאל י, ב) "ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויאמר" הקב"ה אמר למלאך והמלאך לכרוב אמר לו גזר עלי הקדוש ברוך הוא ואני אין לי רשות ליכנס למחיצתך אלא עשה עמי צדקה ותן לי שני גחלים משלך שלא אכוה מיד (שם, ז) "וישא ויתן אל האיש לבוש הבדים" ר' פנחס אמר הפשירן ונתנן לו אר"י דסכנין בשם ר' לוי ו' שנים היו אותן גחלים עמומות בידו של גבריאל סבור שישראל עושין תשובה כיון שלא עשו בקש לזרקן ולקעקע ביצתן אמר לו הקב"ה גבריאל גבריאל יש בהם בני אדם שעושים צדקה אלו עם אלו שנאמר (שם, ח) "וירא לכרובים תבנית יד אדם" א"ר אבא בשם רבי ברכיה מי מעמיד העליונים והתחתונים הצדקה שעושים ביד הה"ד (תהלים עא, יט) "וצדקתך אלהים עד מרום וְגוֹ'" ואף כאן "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם" אמירה ראשונה למת מצוה יטמא והשניה לאחרים לא יטמא לפיכך נאמר "אֱמֹר" "וְאָמַרְתָּ":