ויקרא רבה טז ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · ויקרא רבה · טז · ג · >>

ג ד"א "זאת תהיה תורת המצורע" הה"ד (איוב כ, ו): "אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע" - "שיאו" לרומא "לעב" לעננא (ז): "כגללו לנצח יאבד" מה גללים הללו מזוהמין אף הוא מזוהם רואיו יאמרו איו חמון ליה ולא מכירין ביה שכן כתיב בריעי איוב (שם ב, יב) "וישאו את עיניהם מרחוק ולא הכירוהו".
רבי יוחנן ורשב"ל ר"י אומר אסור לילך במזרחו של מצורע ארבע אמות ור"ש אמר אפי' מאה אמה ולא פליגי מאן דאמר ד' אמות בשעה שאין הרוח יוצא ומאן דאמר ק' אמה בשעה שהרוח יוצא רבי מאיר לא אכיל ביעי מן מבואה דמצורע ר' אמי ור' אסי לא הוו עיילי למבואות של מצורע ר"ל כד הוה חמי חד מנהון במדינתא מרגם להון באבניא אמר לו פוק לאתרך לא תזהום ברייתא דתני ר' חייא (ויקרא יג, מו) "בדד ישב" לבדו ישב ר"א ברבי שמעון כד חמי חד מנהון הוה מיטמר מיניה על שום דכתיב [[:קטגוריה:|"זאת תהיה תורת המצרע"]] המוציא שם רע: