ויקרא רבה טז ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · ויקרא רבה · טז · ד · >>

הוסף ביאור

ד.

ד"א "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע" הה"ד (תהלים נ, טז): "וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְּרִיתִי עַלֵי פִיךָ"

סיפור :
בן עזאי היה יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו אמרו ליה שמא בסדרי מרכבה אתה עוסק אמר להן לאו אלא מחריז דברי תורה לנביאים ונביאים לכתובים ודברי תורה שמחין כיום נתינתן בסיני עיקר נתינתן באש ניתנו הה"ד (דברים ד, יא): "וההר בוער באש".

א"ר לוי מצינו בתורה בנביאים ובכתובים שאין הקב"ה חפץ בקילוסו של אדם רשע מן התורה (ויקרא יג, מה): "ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא" מן הנביאים (מ"ב ח, ה): "ויהי הוא מספר למלך את אשר החיה את המת וגו' זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע" ודלמא לאחורי תרעא הוה קאים רבנן אמרי אפילו בסוף העולם הסיטה הקדוש ברוך הוא והביאה כדי שלא יספר אותו רשע בשבחו של הקב"ה בכתובים מנין שנאמר "וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְךָ לְסַפֵּר חֻקָּי" ר"א בשם רבי יוסי בן זמרא אמר רמ"ח איברים יש בו באדם מהם רבוצין מהן זקופין ולשון זה נתון בין שני לחיים ואמת המים עוברת תחתיו ומכופל כמה כפולות בא וראה כמה שריפות הוא שורף אלו היה זקוף ועומד עאכ"ו לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע" המוציא שם רע: