התורה והמצוה על דברים כה ז
<< | התורה והמצוה על דברים • פרק כ"ה • פסוק ז' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • יא • יג • יד • טו • טז • יז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְאִם־לֹ֤א יַחְפֹּץ֙ הָאִ֔ישׁ לָקַ֖חַת אֶת־יְבִמְתּ֑וֹ וְעָלְתָה֩ יְבִמְתּ֨וֹ הַשַּׁ֜עְרָה אֶל־הַזְּקֵנִ֗ים וְאָֽמְרָה֙ מֵאֵ֨ן יְבָמִ֜י לְהָקִ֨ים לְאָחִ֥יו שֵׁם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א אָבָ֖ה יַבְּמִֽי׃
פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים כה ז:
קנז.
ואם לא יחפוץ האיש . " האיש " הוא מיותר. ואמר בספרי, "ולא שלא חפץ בה המקום". וכן דרש ב לא אבה יבמי ו בלא חפצתי לקחתה . ובא -
- אחת, לעריות שיש בהם מיתת ב"ד.
- והב', לעריות שבהן כרת וממעט גם מחליצה.
- והג', בחייבי לאוין ועשה שאינם ביבום, אבל הם בחליצה.
והוא ע"פ סוגית הגמ'.
לקחת את יבמתו . הוא מיותר (= יבמתו ) , שהרי להלן אמר לא חפצתי לקחתה ! ואמר בספרי, שמרבה עקרה וזקנה שהיה להן שעת הכושר, אבל אילונית לא היה לה שעת הכושר. ועל דרך הפשט הוא, כי לא דבר הכתוב במי שלא ירצה להקים לאחיו שם, שהוא ענין גדול; ורק שלא יחפוץ בהאשה, כי לא ישרה בעיניו. וזה שאמר " לקחת את יבמתו ".
ועלתה יבמתו השערה . " השערה " מיותר, אחרי שאמר " אל הזקנים "! מכאן אמרו בספרי, שמצוה בב"ד שיהיה בגובהה של עיר. וע"ז אמר " ועלתה ", לשון עליה.
אל הזקנים . ואמר בספרי, שמצוה שהב"ד יהיו מזקנים.
ואמרה, מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל, לא אבה יבמי . יש להתבונן, שהכתוב אמר שלא יחפוץ לקחתה, והיא תאמר א) כי ימאן להקים לאחיו שם, ב) שלא אבה יבמה! וגם למה זה בא בג' לשונות - חפץ, מאן ואבה! ומיושב ע"פ מ"ש (=מה שכתבנו) , שלא דבר הכתוב במי שימאן להקים לאחיו שם, ורק שלא יחפוץ בהאשה. ש"חפץ", יקרא דבר שישיג ממנו תכלית מה. ואם שיהיה ברור לה שלא יחפוץ בה, אין כאן מקום שהזקנים יקראו לו וידברו עמו דברי מוסר, ורק תבא בקובלנא שימאן מהקמת שם. ומפני שהוא דבר שהוא קשה להאמין, תאמר בלשון המסופק; ש"מאון" יורה לא על הסכם ברור, כמו שדרשו חז"ל על " וימאן ". ומאין תדע? מפני ש לא אבה לקחתה , ו"אבה" יורה על חשק מלשון תאוה, שפי' שאין לו תאוה ליבמה. ולכן תבקש מהזקנים, שידברו לו דברי מוסר, אולי ישוב מדרכו. וזהו שאמר בספרי, שמה שאמר בכאן "הקמת שם" - יורה על הזרע ולא על הנחלה, מפני שתגדיל הקובלנא.
<< · התורה והמצוה על דברים · כה · ז · >>
קיצור דרך: mlbim-dm-25-07