העמק דבר על שמות כב א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(שמות כב א): "ימצא הגנב" - תיבת "הגנב" מיותר, שהרי ביה מיירי. ומזה דרשו חז"ל (סנהדרין עב:): "אין לי אלא מחתרת, גגו חצירו וקרפיפו מניין? תלמוד לומר "יימצא הגנב" מכל מקום [פירש רש"י "בכל צדדין שנראה לך גנב"]. אם כן, מה תלמוד לומר "מחתרת"? - מחתרתו זו היא התראתו [ופירש רש"י, ד"נכנס לגגו וחצירו דרך הפתח אינו הורגו עד שיתרו בו בעדים כו'"]." (א)

הרחב דבר[עריכה]

(א) וזה לא כתרגום אונקלוס על הפסוק "אם זרחה השמש" - "עיני דסהדיא נפלת עלוהי", והכי כתב הרמב"ם בפירוש המשניות ובחיבורו דאם יש עדים אינו בכלל בא במחתרת כלל.

ולולי דעת רבותינו, אומר לדקדק מה שאמרו חז"ל שם ע"ז: "והתורה אמרה 'הבא להרגך השכם להרגו'". ולכאורה, הא מרבינן מדכתיב "והוכה" אפילו בכל אדם, מטעם רודף, ואם כן, מאי אולמא דבא להרגך?

אלא ודאי יש נפקא מינה בין בעלים לאחר, דבעלים אפילו מצד ספק רשאי להרגו, והיינו דאי' התם, דבבן על האב דווקא "אם זרחה השמש", היינו שברור כשמש שיש לו שלום עמך, אל תהרגהו, ואם לא - הרגהו. ולא דבבן על האב ודאי דלהרגו בא, אלא אפילו מספק כך הוא הדין.

וזה אינו אלא בבעלים, אבל אחר אינו רשאי אלא אם ברור דאנפשות קאתי, כדאי' ריש פסחים, וכפירוש רש"י שם; ולא כדמשמע מפירוש רש"י על סנהדרין שם, דבן על האב גם כן הוא ודאי.

ומעתה, הכי נמי יש בין מחתרת לגגו כו', דבבעלים רשאי לכתחילה להרוג בכל אופן שהוא, ואין צריך התראה לכולי עלמא; מה שאין כן אחר, דווקא מחתרת הוא כוודאי, והיינו דקאמר מחתרתו זהו התראתו, דשרי לכולי עלמא להרגו לכתחילה, אבל לא גגו כו'.

וכמו דלמאן דאמר דאחר אינו רשאי להרוג אפילו רודף ממש אלא אם כן התרה ממש, ודאי יש נפקא מינה בין אחר לנרדף עצמו, ומשום האי תנא מסיק רבא "ואמרה תורה הבא להרגך כו'", היינו משום דאחר בעי התראה.

הכא נמי למאן דאמר "מחתרתו זהו התראתו", ורודף אינו צריך התראה, מכל מקום דווקא ודאי ולא ספק. והא דכתיב "והוכה" אפילו אחר, וקאי גם על דרשה דגגו כו', אינו אלא אם הרג פטור, אבל לכתחילה אסור לאחר להרוג, אם לא שברור אצלו שהוא הולך להרוג, והיינו מחתרת דווקא.

העמק דבר על שמות · כב · א · >>