הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/יום ירושלים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם
יוֹם יְרוּשָׁלַֽיִם



"הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם" הוּא סִדּוּר תְּפִלָּה דִּיגִיטָֽלִי, עִבְרִי וְצִיּוֹנִי, בְּנֹֽסַח מְדֻיָּק וּפִסּוּק מוֹדֶֽרְנִי, הַמֻּתְאָם לְמִנְהֲגֵי אֶֽרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַגּוֹלָה. הוּא מְבֻסָּס עַל הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם וּבְהַשְׁרָאָתוֹ שֶׁל סִדּוּר עַם יִשְׂרָאֵל, שְׁנֵיהֶם בַּעֲרִיכָתוֹ שֶׁל פַּלְטִיאֵל בִּירֶנְבּוֹים.

נֹֽסַח אַשְׁכְּנַז תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי (מַחֲזוֹר, הַגָּדָה)
מַפְתֵּֽחַ לְכָל עַמּוּדֵי הַסֵּֽפֶר הַמְּקוֹרִיִּים: סְרִיקָה מוּל הַקְלָדָה דִּיגִיטָֽלִית (הַגָּדָה שֶׁל פֶּֽסַח)
נֹֽסַח הַחֲסִידִים ("סְפַרְד") תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי
דַף מֵידָע מְפֹרָט עַל "הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם"


יוֹם יְרוּשָׁלַֽיִם

תְּפִלַּת עַרְבִית לְיוֹם יְרוּשָׁלַֽיִם

מתלבשים בבגדי חג ומתכנסים בבתי הכנסת ברוב עם לתפילת ערבית.
לפני תפילת ערבית פותחים במזמורי הודיה ובשבחה של ירושלים, אך לגבי תכנם יש מנהגים מגוונים. הבאנו את מרבית התפילות הנהוגות במקומות השונים, וכל קהל יבחר מתוכן את מה המתאים לו.[1]
יש נוהגים לפתוח במזמורים בשבחה של ירושלים, ויש נוהגים להתחיל במזמור ק"ז כמו ביום העצמאות:

תהלים קז
הֹדוּ לַייָ כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי יְיָ, אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד צָר. וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם, מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב, מִצָּפוֹן וּמִיָּם. תָּעוּ בַמִּדְבָּר, בִּישִׁימוֹן דָּֽרֶךְ; עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָֽאוּ. רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים, נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף. וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְיָ בַּצַּר לָהֶם; מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם. וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶֽרֶךְ יְשָׁרָה, לָלֶֽכֶת אֶל עִיר מוֹשָׁב. יוֹדוּ לַייָ חַסְדּוֹ, וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם. כִּי הִשְׂבִּֽיעַ נֶֽפֶשׁ שֹׁקֵקָה, וְנֶֽפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא־טוֹב.

יֹֽשְׁבֵי חֹֽשֶׁךְ וְצַלְמָֽוֶת, אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל. כִּי הִמְרוּ אִמְרֵי־אֵל, וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָֽצוּ. וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם; כָּשְׁלוּ וְאֵין עֹזֵר. וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְיָ בַּצַּר לָהֶם; מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם. יוֹצִיאֵם מֵחֹֽשֶׁךְ וְצַלְמָֽוֶת, וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק. יוֹדוּ לַייָ חַסְדּוֹ, וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם. כִּי שִׁבַּר דַּלְתוֹת נְחֹֽשֶׁת, וּבְרִיחֵי בַרְזֶל גִּדֵּֽעַ.

אֱוִלִים מִדֶּֽרֶךְ פִּשְׁעָם, וּמֵעֲוֺנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ. כׇּל־אֹֽכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם, וַיַּגִּֽיעוּ עַד־שַֽׁעֲרֵי מָֽוֶת. וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְיָ בַּצַּר לָהֶם; מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם. יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם, וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם. יוֹדוּ לַייָ חַסְדּוֹ, וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם. וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה, וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה.

יוֹרְדֵי הַיָּם בׇּאֳנִיּוֹת, עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַֽיִם רַבִּים. הֵֽמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי יְיָ, וְנִפְלְאוֹתָיו בִּמְצוּלָה. וַיֹּֽאמֶר, וַיַּעֲמֵד רֽוּחַ סְעָרָה; וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו. יַעֲלוּ שָׁמַֽיִם, יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת; נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג. יָחֽוֹגּוּ וְיָנֽוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר, וְכׇל חׇכְמָתָם תִּתְבַּלָּע. וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְיָ בַּצַּר לָהֶם, וּמִמְּצוּקֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵם. יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה, וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם. וַיִּשְׂמְחוּ כִי־יִשְׁתֹּֽקוּ; וַיַּנְחֵם אֶל מְחוֹז חֶפְצָם. יוֹדוּ לַייָ חַסְדּוֹ, וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם. וִירוֹמְמֽוּהוּ בִּקְהַל־עָם, וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלֽוּהוּ.

יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר, וּמֹצָֽאֵי מַֽיִם לְצִמָּאוֹן. אֶֽרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה, מֵרָעַת יֽוֹשְׁבֵי בָהּ. יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם־מַֽיִם, וְאֶֽרֶץ צִיָּֽה לְמֹצָֽאֵי מָֽיִם. וַיּֽוֹשֶׁב שָׁם רְעֵבִים, וַיְכוֹנְנוּ עִיר מוֹשָׁב. וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת, וַיִּטְּעוּ כְרָמִים; וַיַּעֲשׂוּ פְּרִי תְבוּאָה. וַיְבָרְכֵם, וַיִּרְבּוּ מְאֹד; וּבְהֶמְתָּם לֹא יַמְעִיט. וַיִּמְעֲטוּ וַיָּשֹֽׁחוּ, מֵעֹֽצֶר רָעָה וְיָגוֹן. שֹׁפֵךְ בּוּז עַל נְדִיבִים, וַיַּתְעֵם בְּתֹֽהוּ לֹא־דָֽרֶךְ. וַיְשַׂגֵּב אֶבְיוֹן מֵעֽוֹנִי, וַיָּֽשֶׂם כַּצֹּאן מִשְׁפָּחוֹת. יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ; וְכׇל עַוְלָה קָֽפְצָה פִּֽיהָ. מִי חָכָם וְיִשְׁמׇר־אֵֽלֶּה, וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי יְיָ.

יש נוהגים להמשיך במזמורים הבאים (צ"ז-צ"ח) אחרי מזמור ק"ז, כמו יום העצמאות:
תהלים צז
יְיָ מָלָךְ, תָּגֵל הָאָֽרֶץ; יִשְׂמְחוּ אִיִּים רַבִּים. עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו, צֶֽדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאוֹ. אֵשׁ לְפָנָיו תֵּלֵךְ, וּתְלַהֵט סָבִיב צָרָיו. הֵאִֽירוּ בְרָקָיו תֵּבֵל, רָאֲתָה וַתָּחֵל הָאָֽרֶץ. הָרִים כַּדּוֹנַג נָמַֽסּוּ מִלִּפְנֵי יְיָ, מִלִּפְנֵי אֲדוֹן כׇּל הָאָֽרֶץ. הִגִּֽידוּ הַשָּׁמַֽיִם צִדְקוֹ, וְרָאוּ כׇל הָעַמִּים כְּבוֹדוֹ. יֵבֹֽשׁוּ כׇּל עֹֽבְדֵי פֶֽסֶל, הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים; הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כׇּל אֱלֹהִים. שָׁמְעָה וַתִּשְׂמַח צִיּוֹן, וַתָּגֵֽלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה, לְמַֽעַן מִשְׁפָּטֶֽיךָ יְיָ. כִּי אַתָּה, יְיָ, עֶלְיוֹן עַל כׇּל הָאָֽרֶץ; מְאֹד נַעֲלֵֽיתָ עַל כׇּל אֱלֹהִים. אֹהֲבֵי יְיָ, שִׂנְאוּ רָע; שֹׁמֵר נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו, מִיַּד רְשָׁעִים יַצִּילֵם. (ש"ץ) אוֹר זָרֻֽעַ לַצַּדִּיק, וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה. שִׂמְחוּ צַדִּיקִים בַּייָ, וְהוֹדוּ לְזֵֽכֶר קׇדְשׁוֹ.

תהלים צח
מִזְמוֹר. שִֽׁירוּ לַייָ שִׁיר חָדָשׁ, כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה. הוֹשִֽׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרֽוֹעַ קׇדְשׁוֹ. הוֹדִֽיעַ יְיָ יְשׁוּעָתוֹ, לְעֵינֵי הַגּוֹיִם גִּלָּה צִדְקָתוֹ. זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל; רָאוּ כׇל אַפְסֵי אָֽרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵֽינוּ. הָרִֽיעוּ לַייָ, כׇּל הָאָֽרֶץ, פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ וְזַמֵּֽרוּ. זַמְּרוּ לַייָ בְּכִנּוֹר, בְּכִנּוֹר וְקוֹל זִמְרָה. בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר, הָרִֽיעוּ לִפְנֵי הַמֶּֽלֶךְ יְיָ. יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ, תֵּבֵל וְיֹֽשְׁבֵי בָהּ. נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף, יַֽחַד הָרִים יְרַנֵּֽנוּ. (ש"ץ) לִפְנֵי יְיָ כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָֽרֶץ; יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶֽדֶק, וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים.

יש נוהגים לקרוא מבחר מזמורים בשבחה של ירושלים, במקום המזמורים למעלה או לאחריהם. הנוהגים כך יכולים לבחור מתוך המזמורים הבאים:
תהלים קכב
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד. שָׂמַֽחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי: בֵּית יְיָ נֵלֵךְ. עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵֽינוּ בִּשְׁעָרַֽיִךְ יְרוּשָׁלָֽיִם. יְרוּשָׁלַֽיִם הַבְּנוּיָה, כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה־לָּהּ יַחְדָּו. שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים, שִׁבְטֵי־יָהּ, עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל, לְהֹדוֹת לְשֵׁם יְיָ. כִּי שָֽׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט, כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד. שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָֽיִם, יִשְׁלָֽיוּ אֹהֲבָֽיִךְ. יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ, שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָֽיִךְ. לְמַֽעַן אַחַי וְרֵעָי, אֲדַבְּרָה־נָּא שָׁלוֹם בָּךְ. לְמַֽעַן בֵּית יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ.

תהלים מח
שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹֽרַח. גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, בְּעִיר אֱלֹהֵֽינוּ, הַר קׇדְשׁוֹ. יְפֵה נוֹף, מְשׂוֹשׂ כׇּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן, יַרְכְּתֵי צָפוֹן, קִרְיַת מֶֽלֶךְ רָב. אֱלֹהִים בְּאַרְמְנוֹתֶֽיהָ נוֹדַע לְמִשְׂגָּב. כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ, עָבְרוּ יַחְדָּו. הֵֽמָּה רָאוּ, כֵּן תָּמָֽהוּ, נִבְהֲלוּ נֶחְפָּֽזוּ. רְעָדָה אֲחָזָֽתַם שָׁם, חִיל כַּיּוֹלֵדָה. בְּרֽוּחַ קָדִים תְּשַׁבֵּר אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ. כַּאֲשֶׁר שָׁמַֽעְנוּ, כֵּן רָאִֽינוּ בְּעִיר יְיָ צְבָאוֹת, בְּעִיר אֱלֹהֵֽינוּ; אֱלֹהִים יְכוֹנְנֶֽהָ עַד עוֹלָם, סֶֽלָה. דִּמִּֽינוּ אֱלֹהִים חַסְדֶּֽךָ, בְּקֶֽרֶב הֵיכָלֶֽךָ. כְּשִׁמְךָ אֱלֹהִים, כֵּן תְּהִלָּתְךָ עַל קַצְוֵי אֶֽרֶץ; צֶֽדֶק מָלְאָה יְמִינֶֽךָ. יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן, תָּגֵֽלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה, לְמַֽעַן מִשְׁפָּטֶֽיךָ. סֹֽבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפֽוּהָ, סִפְרוּ מִגְדָּלֶֽיהָ. שִֽׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה, פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶֽיהָ, לְמַֽעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן. כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵֽינוּ עוֹלָם וָעֶד; הוּא יְנַהֲגֵֽנוּ עַל מוּת.

תהלים קכד
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד. לוּלֵי יְיָ שֶׁהָֽיָה לָֽנוּ, יֹאמַר־נָא יִשְׂרָאֵל. לוּלֵי יְיָ שֶׁהָֽיָה לָֽנוּ, בְּקוּם עָלֵֽינוּ אָדָם. אֲזַי חַיִּים בְּלָעֽוּנוּ, בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּֽנוּ. אֲזַי הַמַּֽיִם שְׁטָפֽוּנוּ, נַֽחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵֽׁנוּ. אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵֽׁנוּ, הַמַּֽיִם הַזֵּידוֹנִים. בָּרוּךְ יְיָ, שֶׁלֹּא נְתָנָֽנוּ טֶֽרֶף לְשִׁנֵּיהֶם. נַפְשֵֽׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים; הַפַּח נִשְׁבָּר, וַאֲנַֽחְנוּ נִמְלָֽטְנוּ. עֶזְרֵֽנוּ בְּשֵׁם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַֽיִם וָאָֽרֶץ.

תהלים קכה
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. הַבֹּטְחִים בַּייָ כְּהַר צִיּוֹן לֹא יִמּוֹט, לְעוֹלָם יֵשֵׁב. יְרוּשָׁלַֽיִם הָרִים סָבִיב לָהּ, וַייָ סָבִיב לְעַמּוֹ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. כִּי לֹא יָנֽוּחַ שֵֽׁבֶט הָרֶֽשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים, לְמַֽעַן לֹא יִשְׁלְחוּ הַצַּדִּיקִים בְּעַוְלָֽתָה יְדֵיהֶם. הֵיטִֽיבָה, יְיָ, לַטּוֹבִים, וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם. וְהַמַּטִּים עֲקַלְקַלּוֹתָם, יוֹלִיכֵם יְיָ אֶת פֹּעֲלֵי הָאָֽוֶן; שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.

תהלים קלב
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. זְכוֹר יְיָ לְדָוִד אֵת כׇּל עֻנּוֹתוֹ. אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַייָ, נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב. אִם אָבֹא בְּאֹֽהֶל בֵּיתִי, אִם אֶעֱלֶה עַל עֶֽרֶשׂ יְצוּעָי. אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי, לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה. עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַייָ, מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב. הִנֵּה שְׁמַעֲנֽוּהָ בְאֶפְרָֽתָה, מְצָאנֽוּהָ בִּשְׂדֵי־יָֽעַר. נָבֽוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו, נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו. קוּמָה יְיָ לִמְנוּחָתֶֽךָ, אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּֽךָ. כֹּהֲנֶֽיךָ יִלְבְּשׁוּ־צֶֽדֶק, וַחֲסִידֶֽיךָ יְרַנֵּֽנוּ. בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּֽךָ, אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶֽךָ. נִשְׁבַּע יְיָ לְדָוִד, אֱמֶת לֹא יָשׁוּב מִמֶּֽנָּה; מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית לְכִסֵּא־לָֽךְ. אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶֽיךָ בְּרִיתִי, וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם, גַּם בְּנֵיהֶם עֲדֵי־עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא־לָֽךְ. כִּי בָחַר יְיָ בְּצִיּוֹן, אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ. זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי־עַד; פֹּה אֵשֵׁב, כִּי אִוִּתִֽיהָ. צֵידָהּ בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ, אֶבְיוֹנֶֽיהָ אַשְׂבִּֽיעַ לָֽחֶם. וְכֹהֲנֶֽיהָ אַלְבִּישׁ יֶֽשַׁע, וַחֲסִידֶֽיהָ רַנֵּן יְרַנֵּֽנוּ. שָׁם אַצְמִֽיחַ קֶֽרֶן לְדָוִד, עָרַֽכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי. אוֹיְבָיו אַלְבִּישׁ בֹּֽשֶׁת, וְעָלָיו יָצִיץ נִזְרוֹ.

יש נוהגים לשיר כאן את מזמור קכ"ו במנגינת "הַתִּקְוָה", ויש נוהגים לשיר אותו בסוף תפילת ערבית:
תהלים קכו
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. בְּשׁוּב יְיָ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִֽינוּ כְּחֹלְמִים. אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּֽינוּ, וּלְשׁוֹנֵֽנוּ רִנָּה; אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם, הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִם אֵֽלֶּה. הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִמָּֽנוּ, הָיִֽינוּ שְׂמֵחִים. שׁוּבָה יְיָ אֶת שְׁבִיתֵֽנוּ, כַּאֲפִיקִים בַּנֶּֽגֶב. הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה, בְּרִנָּה יִקְצֹֽרוּ. הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶֽשֶׁךְ הַזָּֽרַע; בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו.

יש נוהגים לשיר את הבתים הבאים מתוך "לְכָה דוֹדִי" (או חלק מהם):[2]
מִקְדַּשׁ מֶֽלֶךְ עִיר מְלוּכָה קֽוּמִי צְאִי מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה;
רַב לָךְ שֶֽׁבֶת בְּעֵֽמֶק הַבָּכָא וְהוּא יַחֲמֹל עָלַֽיִךְ חֶמְלָה.

זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ, נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.

הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קֽוּמִי לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ עַמִּי;
עַל יַד בֶּן יִשַּׁי בֵּית הַלַּחְמִי קׇרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְּאָלָהּ.

זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ, נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.

הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ קֽוּמִי אֽוֹרִי;
עֽוּרִי עֽוּרִי שִׁיר דַּבֵּֽרִי כְּבוֹד יְיָ עָלַֽיִךְ נִגְלָה.

זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ, נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.

לֹא תֵבֹֽשִׁי וְלֹא תִכָּלְמִי מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי וּמַה תֶּהֱמִי;
בָּךְ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמִּי וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ.

זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ, נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.

וְהָיוּ לִמְשִׁסָּה שֹׁסָֽיִךְ וְרָחֲקוּ כׇּל מְבַלְּעָֽיִךְ;
יָשִׂישׂ עָלַֽיִךְ אֱלֹהָֽיִךְ כִּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה.

זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ, נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.

יָמִין וּשְׂמֹאל תִּפְרֽוֹצִי וְאֶת יְיָ תַּעֲרִֽיצִי;
עַל יַד אִישׁ בֶּן פַּרְצִי וְנִשְׂמְחָה וְנָגִֽילָה.

זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ, נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.

יש מברכים "שֶׁהֶחֱיָֽנוּ" (כל הקהל מברך, הש"ץ מסיים בקול רם והציבור עונה אחריו "אָמֵן"):
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָֽנוּ וְקִיְּמָֽנוּ וְהִגִּיעָֽנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.

מתפללים תפילת ערבית במנגינה של יום טוב.
לא אומרים "וְהוּא רַחוּם" אלא מתחילים ב"בָּרְכוּ" כמו בליל חג.
יש נוהגים לחתום "וּפְרוֹשׂ עָלֵֽינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶֽךָ" בברכת "הַשְׁכִּיבֵֽנוּ" כמו ביום טוב.
יש נוהגים לומר "עַל הַנִּסִּים" בברכת "מוֹדִים" בתפילת העמידה (ובברכת המזון).
יש נוהגים לקרוא הַלֵּל בלילה לאחר תפילת העמידה (לפני קַדִּישׁ "תִּתְקַבַּל").
אחרי קַדִּישׁ "תִּתְקַבַּל" יש נוהגים לקבל עול מלכות שמים כמו ביום העצמאות; פותחים את ארון הקודש ואומרים (ש"ץ וקהל):

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, יְיָ אֶחָד.

שלוש פעמים:
יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים.

ש"ץ וקהל:
מִי שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵֽינוּ וְלָֽנוּ וּגְאָלָֽנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, הוּא יִגְאָלֵֽנוּ גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה בְּקָרוֹב, וִיקַבֵּץ נִדָּחֵֽנוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָֽרֶץ. חֲבֵרִים כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְנֹאמַר אָמֵן.

הש"ץ קורא בטעמי המקרא:
במדבר י, ט-י
וְכִֽי־תָבֹ֨אוּ מִלְחָמָ֜ה בְּאַרְצְכֶ֗ם עַל־הַצַּר֙ הַצֹּרֵ֣ר אֶתְכֶ֔ם וַהֲרֵעֹתֶ֖ם בַּחֲצֹצְרֹ֑ת וְנִזְכַּרְתֶּ֗ם לִפְנֵי֙ יְיָ֣ אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְנוֹשַׁעְתֶּ֖ם מֵאֹיְבֵיכֶֽם׃ וּבְי֨וֹם שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמוֹעֲדֵיכֶם֮ וּבְרָאשֵׁ֣י חׇדְשֵׁיכֶם֒ וּתְקַעְתֶּ֣ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֗ת עַ֚ל עֹלֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל זִבְחֵ֣י שַׁלְמֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֤ם לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲנִ֖י יְיָ֥ אֱלֹהֵיכֶֽם׃

תוקעים תקיעה גדולה בשופר ושרים:
לַשָּׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלַֽיִם הַבְּנוּיָה.

כל הקהל אומר:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁזָּכִֽינוּ לְאַתְחַלְתָּא דִּגְאֻלָּה, כֵּן נִזְכֶּה לִשְׁמֹֽעַ קוֹל שׁוֹפָרוֹ שֶׁל מְשִֽׁיחַ צִדְקֵֽנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵֽינוּ.

יש נוהגים לומר:
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָֽיִם, תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי, אִם לֹא אֶזְכְּרֵֽכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַֽיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ, וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ. וְשָׁם נַעֲבׇדְךָ בְּיִרְאָה, כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת.

יש נוהגים לשיר כאן את מזמור קכ"ו במנגינת "הַתִּקְוָה":
תהלים קכו
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. בְּשׁוּב יְיָ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִֽינוּ כְּחֹלְמִים. אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּֽינוּ, וּלְשׁוֹנֵֽנוּ רִנָּה; אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם, הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִם אֵֽלֶּה. הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִמָּֽנוּ, הָיִֽינוּ שְׂמֵחִים. שׁוּבָה יְיָ אֶת שְׁבִיתֵֽנוּ, כַּאֲפִיקִים בַּנֶּֽגֶב. הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה, בְּרִנָּה יִקְצֹֽרוּ. הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶֽשֶׁךְ הַזָּֽרַע; בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו.

אחרי ספירת העומר וסוף התפילה שרים:
אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּבִיאַת הַמָּשִֽׁיחַ; וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵֽהַּ, עִם כׇּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכׇל יוֹם שֶׁיָּבֹא.

מברכים איש את רעהו:
מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה.


תְּפִלַּת שַׁחֲרִית לְיוֹם יְרוּשָׁלַֽיִם

קוראים פסוקי דזמרה של שבת ויום טוב כמו בהושענא רבה: מוסיפים בהם "מִזְמוֹר לְתוֹדָה", ובסופם אין אומרים "נִשְׁמַת" אלא חוזרים ל"יִשְׁתַּבַּח". את תפילת שחרית מתפללים במנגינה של חג.
יש נוהגים לומר "עַל הַנִּסִּים" בברכת "מוֹדִים" בתפילת העמידה (ובברכת המזון).
אין אומרים תחנון; לאחר חזרת הש"ץ קוראים הַלֵּל ואומרים חצי קדיש. בימי שני וחמישי קוראים בתורה.
אחרי הלל, ולאחר קריאת התורה וגלילת ספר התורה (אם חוגגים את יום ירושלים בשני או בחמישי), יש נוהגים לקרוא את הפטרת "שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה'..." (ללא ברכות לפניה ולאחריה).
אומרים את התפילות לשלום המדינה וחיילי צה"ל, וממשיכים ב"אַשְׁרֵי", "וּבָא לְצִיּוֹן" (אין אומרים "לַמְנַצֵּֽחַ"); "עָלֵֽינוּ" וסוף התפילה.
אחרי תפילת שחרית יש נוהגים לשיר את "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת" במנגינת "הַתִּקְוָה" ו"אֲנִי מַאֲמִין":

תהלים קכו
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. בְּשׁוּב יְיָ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִֽינוּ כְּחֹלְמִים. אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּֽינוּ, וּלְשׁוֹנֵֽנוּ רִנָּה; אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם, הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִם אֵֽלֶּה. הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִמָּֽנוּ, הָיִֽינוּ שְׂמֵחִים. שׁוּבָה יְיָ אֶת שְׁבִיתֵֽנוּ, כַּאֲפִיקִים בַּנֶּֽגֶב. הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה, בְּרִנָּה יִקְצֹֽרוּ. הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶֽשֶׁךְ הַזָּֽרַע; בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו.

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּבִיאַת הַמָּשִֽׁיחַ; וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵֽהַּ, עִם כׇּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכׇל יוֹם שֶׁיָּבֹא.

הערות[עריכה]

  1. ^ בין המנהגים השונים: יש קוראים את המזמורים ק"ז, צ"ז וצ"ח, ולאחריהם בתים מ"לכה דודי", בדיוק כמו ביום העצמאות. יש מוסיפים בתים נוספים מ"לכה דודי" המדברים על גאולת ירושלים ("מקדש מלך" ו"התנערי", "והיו למשיסה"). ויש המדלגים על המזמורים צ"ז וצ"ח מקבלת שבת, ויש המדלגים אף על מזמור ק"ז בהתחלה, ובמקומם קוראים מזמורים אחרים המשבחים את ירושלים, ואחר כך שרים את הבתים מ"לכה דודי". יש גם המשלבים שירי ציון שונים בין המזמורים, ויש המשמיטים את הבתים מ"לכה דודי" לגמרי. למנהג הראשון שדומה מאוד לליל יום העצמאות, ראו את התפילה בישיבת בית אל ואת דברי הרב אורי שרקי. למנהג השני שבו מחליפים את המזמורים של יום העצמאות לגמרי, ראו את סדר התפילה של ארגון רבני צהר (בו משלבים שירי ציון בין המזמורים ושרים חלק מהבתים מ"לכה דודי") ואת מחזור קורן ליום העצמאות וליום ירושלים בעריכתם של הרב בנימין לאו וד"ר יואל רפל, נוסח ספרד (ירושלים: קורן, 2013), עמ' 229-230 (בו מקדימים לתפילת ערבית את המזמורים קכ"ב, קכ"ד קל"ב, וקכ"ו בלבד).
  2. ^ בהצעה המקורית של הרבנות הראשית לתפילות יום העצמאות בשנת תש"ט היו חמישה בתים מ"לכה דוד": "מקדש מלך", "התנערי", "התעוררי", "לא תבושי", (אין "והיו למשיסה"), "ימין ושמאל". אך בסדר התפילות וההודיות שיצא לאור ע"י משרד הדתות משנת תשי"א (1951), הודפסו רק 3 בתים [ללא "מקדש מלך" ו"התנערי"]. הוסיפו בו את הפזמון החוזר "זה היום" (במקום הפזמון "לכה דודי") וכך מובא אח"כ בסידורי תפילה שונים. ראו על כך במאמרו של הרב שמואל כ"ץ, "הרבנות הראשית ויום העצמאות", בתוך הרבנות הראשית לישראל, שבעים שנה לייסודה (תרפ"א-תנש"א): סמכותה, פעולותיה, תולדותיה (ירושלים: הוצאת היכל שלמה, תשס"ב), כרך ב, עמ' 804-966 (במיוחד עמ' 857 הערה 24). הרב כ"ץ מציין שם שלאחר מלחמת ששת הימים, היו שחזרו לומר את "מקדש מלך". ברוח של הדברים הצענו כאן את "מקדש מלך" ואת "התנערי", וכן את "והיו למשיסה", לפי סדרם המקורי ב"לכה דודי", כי לכולם יש שייכות לשמחת יום ירושלים.