הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/קריאת שמע וברכותיה לערבית בחול
הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם
קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶֽיהָ לְעַרְבִית בְּחוֹל
"הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם" הוּא סִדּוּר תְּפִלָּה דִּיגִיטָֽלִי, עִבְרִי וְצִיּוֹנִי, בְּנֹֽסַח מְדֻיָּק וּפִסּוּק מוֹדֶֽרְנִי, הַמֻּתְאָם לְמִנְהֲגֵי אֶֽרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַגּוֹלָה. הוּא מְבֻסָּס עַל הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם וּבְהַשְׁרָאָתוֹ שֶׁל סִדּוּר עַם יִשְׂרָאֵל, שְׁנֵיהֶם בַּעֲרִיכָתוֹ שֶׁל פַּלְטִיאֵל בִּירֶנְבּוֹים.
| נֹֽסַח אַשְׁכְּנַז | תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא | תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי | דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית | סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי (מַחֲזוֹר, הַגָּדָה) |
|---|---|---|---|---|
| מַפְתֵּֽחַ לְכָל עַמּוּדֵי הַסֵּֽפֶר הַמְּקוֹרִיִּים: סְרִיקָה מוּל הַקְלָדָה דִּיגִיטָֽלִית (הַגָּדָה שֶׁל פֶּֽסַח) | ||||
| נֹֽסַח הַחֲסִידִים ("סְפַרְד") | תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא | תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי | דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית | סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי |
| דַף מֵידָע מְפֹרָט עַל "הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם" | ||||
עַרְבִית לְחוֹל
קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶֽיהָ
במוצאי שבת לפני תפילת ערבית קוראים את המזמורים קמ"ד ("לְדָוִד בָּרוּךְ יְיָ צוּרִי") וס"ז ("לַמְנַצֵּֽחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר").
במשך השבוע יש נוהגים לקרוא את הפסוקים הבאים ולומר חצי קדיש לפני תפילת ערבית אם לא מתפללים מיד לאחר תפילת מנחה:
תהלים קלד
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְיָ כׇּל עַבְדֵי יְיָ, הָעֹמְדִים בְּבֵית יְיָ בַּלֵּילוֹת. שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹֽדֶשׁ, וּבָרְכוּ אֶת יְיָ. יְבָרֶכְךָ יְיָ מִצִּיּוֹן, עֹשֵׂה שָׁמַֽיִם וָאָֽרֶץ.
יְיָ צְבָאוֹת עִמָּֽנוּ, מִשְׂגָּב־לָֽנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, סֶֽלָה.
יְיָ צְבָאוֹת, אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵֽחַ בָּךְ.
יְיָ, הוֹשִֽׁיעָה; הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵֽנוּ בְיוֹם קׇרְאֵֽנוּ.
ש"ץ:
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ; וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן, וּבְחַיֵּי דְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא, לְעֵֽלָּא (לְעֵֽלָּא) מִן כׇּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.
וְהוּא רַחוּם, יְכַפֵּר עָוֺן וְלֹא יַשְׁחִית; וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ, וְלֹא יָעִיר כׇּל חֲמָתוֹ. יְיָ, הוֹשִֽׁיעָה; הַמֶּֽלֶךְ יַעֲנֵֽנוּ בְיוֹם קׇרְאֵֽנוּ. ש"ץ:
בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ.
קהל וש"ץ:
בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד.
הקהל בלחש:[1]
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא שְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדָיו אֵין אֱלֹהִים. סֹֽלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת, בְּיָהּ שְׁמוֹ, וְעִלְזוּ לְפָנָיו; וּשְׁמוֹ מְרוֹמָם עַל כׇּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה. בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וְעַד. יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בִּדְבָרוֹ מַעֲרִיב עֲרָבִים. בְּחׇכְמָה פּוֹתֵֽחַ שְׁעָרִים, וּבִתְבוּנָה מְשַׁנֶּה עִתִּים, וּמַחֲלִיף אֶת הַזְּמַנִּים, וּמְסַדֵּר אֶת הַכּוֹכָבִים בְּמִשְׁמְרוֹתֵיהֶם בָּרָקִֽיעַ כִּרְצוֹנוֹ. בּוֹרֵא יוֹם וָלָֽיְלָה, גּוֹלֵל אוֹר מִפְּנֵי חֽשֶׁךְ, וְחֽשֶׁךְ מִפְּנֵי אוֹר, וּמַעֲבִיר יוֹם וּמֵֽבִיא לָֽיְלָה, וּמַבְדִּיל בֵּין יוֹם וּבֵין לָֽיְלָה, יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ. (ש"ץ) אֵל חַי וְקַיָּם, תָּמִיד יִמְלֹךְ עָלֵֽינוּ, לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הַמַּעֲרִיב עֲרָבִים.
אַהֲבַת עוֹלָם בֵּית יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ אָהָֽבְתָּ; תּוֹרָה וּמִצְוֺת, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים, אוֹתָֽנוּ לִמַּֽדְתָּ; עַל כֵּן, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, בְּשׇׁכְבֵּֽנוּ וּבְקוּמֵֽנוּ נָשִֽׂיחַ בְּחֻקֶּֽיךָ, וְנִשְׂמַח בְּדִבְרֵי תוֹרָתְךָ וּבְמִצְוֺתֶֽיךָ לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הֵם חַיֵּֽינוּ וְאֹֽרֶךְ יָמֵֽינוּ, וּבָהֶם נֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָֽיְלָה. (ש"ץ) וְאַהֲבָתְךָ אַל תָּסִיר מִמֶּֽנּוּ לְעוֹלָמִים. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, אוֹהֵב עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.
(יחיד אומר: אֵל מֶֽלֶךְ נֶאֱמָן)
דברים ו, ד-ט
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, יְיָ אֶחָד.
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.
וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶֽיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשְׁךָ וּבְכׇל מְאֹדֶֽךָ. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵֽלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, עַל לְבָבֶֽךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶֽיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶֽךָ, וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּֽרֶךְ, וּבְשׇׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶֽךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶֽךָ, וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶֽיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶֽךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ.
דברים יא, יג-כא
וְהָיָה אִם שָׁמֹֽעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֺתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, לְאַהֲבָה אֶת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם וּלְעׇבְדוֹ בְּכׇל לְבַבְכֶם וּבְכׇל נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ; וְאָסַפְתָּ דְגָנֶֽךָ, וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶֽךָ. וְנָתַתִּי עֵֽשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּֽךָ; וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָֽעְתָּ. הִשָּֽׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם, וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. וְחָרָה אַף יְיָ בָּכֶם, וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַֽיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ; וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָֽרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְיָ נֹתֵן לָכֶם. וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵֽלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם; וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם, וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם. וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶֽךָ, וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּֽרֶךְ, וּבְשׇׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶֽךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶֽךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ.
לְמַֽעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם, עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם, כִּימֵי הַשָּׁמַֽיִם עַל הָאָֽרֶץ.
במדבר טו, לז-מא
וַיֹּֽאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם; וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵֽלֶת. וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, וּזְכַרְתֶּם אֶת כׇּל מִצְוֺת יְיָ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא תָתֽוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם. לְמַֽעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כׇּל מִצְוֺתָי; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם. אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵֽאתִי אֶתְכֶם מֵאֶֽרֶץ מִצְרַֽיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים; אֲנִי (ש"ץ) יְיָ אֱלֹהֵיכֶם–
אֱמֶת וֶאֱמוּנָה כׇּל זֹאת, וְקַיָּם עָלֵֽינוּ כִּי הוּא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וְאֵין זוּלָתוֹ, וַאֲנַֽחְנוּ יִשְׂרָאֵל עַמּוֹ. הַפּוֹדֵֽנוּ מִיַּד מְלָכִים, מַלְכֵּֽנוּ הַגּוֹאֲלֵֽנוּ מִכַּף כׇּל הֶעָרִיצִים; הָאֵל הַנִּפְרָע לָֽנוּ מִצָּרֵֽינוּ, וְהַמְשַׁלֵּם גְּמוּל לְכׇל אֹיְבֵי נַפְשֵֽׁנוּ; הָעֹשֶׂה גְדֹלוֹת עַד אֵין חֵֽקֶר, וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר; הַשָּׂם נַפְשֵֽׁנוּ בַּחַיִּים, וְלֹא נָתַן לַמּוֹט רַגְלֵֽנוּ; הַמַּדְרִיכֵֽנוּ עַל בָּמוֹת אֹיְבֵֽינוּ, וַיָּֽרֶם קַרְנֵֽנוּ עַל כׇּל שׂוֹנְאֵֽינוּ; הָעֹֽשֶׂה לָּֽנוּ נִסִּים וּנְקָמָה בְּפַרְעֹה, אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים בְּאַדְמַת בְּנֵי חָם; הַמַּכֶּה בְעֶבְרָתוֹ כׇּל בְּכוֹרֵי מִצְרָֽיִם, וַיּוֹצֵא אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם לְחֵרוּת עוֹלָם. הַמַּעֲבִיר בָּנָיו בֵּין גִּזְרֵי יַם סוּף; אֶת רוֹדְפֵיהֶם וְאֶת שׂוֹנְאֵיהֶם בִּתְהוֹמוֹת טִבַּע. וְרָאוּ בָנָיו גְּבוּרָתוֹ; שִׁבְּחוּ וְהוֹדוּ לִשְׁמוֹ, וּמַלְכוּתוֹ בְרָצוֹן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם.
משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ עָנוּ שִׁירָה בְּשִׂמְחָה רַבָּה, וְאָמְרוּ כֻלָּם:
מִי כָמֹֽכָה בָּאֵלִם, יְיָ; מִי כָּמֹֽכָה נֶאְדָּר בַּקֹּֽדֶשׁ, נוֹרָא תְהִלֹּת, עֹֽשֵׂה פֶֽלֶא.
מַלְכוּתְךָ רָאוּ בָנֶֽיךָ, בּוֹקֵֽעַ יָם לִפְנֵי משֶׁה; זֶה אֵלִי עָנוּ וְאָמְרוּ:
יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד.
וְנֶאֱמַר: כִּי פָדָה יְיָ אֶת יַעֲקֹב, וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּֽנּוּ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, גָּאַל יִשְׂרָאֵל.
הַשְׁכִּיבֵֽנוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, לְשָׁלוֹם; וְהַעֲמִידֵֽנוּ, מַלְכֵּֽנוּ, לְחַיִּים; וּפְרוֹשׂ עָלֵֽינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶֽךָ, וְתַקְּנֵֽנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶֽיךָ, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ; וְהָגֵן בַּעֲדֵֽנוּ, וְהָסֵר מֵעָלֵֽינוּ אוֹיֵב, דֶּֽבֶר וְחֶֽרֶב וְרָעָב וְיָגוֹן; וְהָסֵר שָׂטָן מִלְּפָנֵֽינוּ וּמֵאַחֲרֵֽינוּ, וּבְצֵל כְּנָפֶֽיךָ תַּסְתִּירֵֽנוּ; כִּי אֵל שׁוֹמְרֵֽנוּ וּמַצִּילֵֽנוּ אָֽתָּה, כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָֽתָּה. (ש"ץ) וּשְׁמוֹר צֵאתֵֽנוּ וּבוֹאֵֽנוּ לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, שׁוֹמֵר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לָעַד.
בארץ ישראל לא אומרים את הפסוקים הבאים ולא את הברכה לאחריהם ("המלך בכבודו... על כל מעשיו"), אלא ממשיכים בחצי קדיש.[2]
בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם, אָמֵן וְאָמֵן. בָּרוּךְ יְיָ מִצִּיּוֹן, שֹׁכֵן יְרוּשָׁלָֽיִם; הַלְלוּ־יָהּ. בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהִים, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ. וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם, וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָֽרֶץ, אָמֵן וְאָמֵן. יְהִי כְבוֹד יְיָ לְעוֹלָם; יִשְׂמַח יְיָ בְּמַעֲשָׂיו. יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְיָ אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל; כִּי הוֹאִיל יְיָ לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם. וַיַּרְא כׇּל הָעָם וַֽיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם, וַיֹּאמְרוּ: יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים, יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים. וְהָיָה יְיָ לְמֶֽלֶךְ עַל כׇּל הָאָֽרֶץ; בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵֽינוּ, כַּאֲשֶׁר יִחַֽלְנוּ לָךְ. הוֹשִׁיעֵֽנוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, וְקַבְּצֵֽנוּ מִן הַגּוֹיִם, לְהֹדוֹת לְשֵׁם קׇדְשֶֽׁךָ, לְהִשְׁתַּבֵּֽחַ בִּתְהִלָּתֶֽךָ. כׇּל גּוֹיִם אֲשֶׁר עָשִֽׂיתָ יָבֽוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶֽיךָ, אֲדֹנָי, וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶֽךָ. כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת; אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּֽךָ. וַאֲנַֽחְנוּ, עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶֽךָ, נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם, לְדוֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶֽךָ.
בָּרוּךְ יְיָ בַּיּוֹם, בָּרוּךְ יְיָ בַּלָּֽיְלָה; בָּרוּךְ יְיָ בְּשׇׁכְבֵּֽנוּ, בָּרוּךְ יְיָ בְּקוּמֵנוּ; כִּי בְיָדְךָ נַפְשׁוֹת הַחַיִּים וְהַמֵּתִים. אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶֽפֶשׁ כׇּל חָי, וְרֽוּחַ כׇּל בְּשַׂר אִישׁ. בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי; פָּדִֽיתָ אוֹתִי, יְיָ, אֵל אֱמֶת. אֱלֹהֵֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם, יַחֵד שִׁמְךָ וְקַיֵּם מַלְכוּתְךָ תָּמִיד, וּמְלוֹךְ עָלֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד.
יִרְאוּ עֵינֵֽינוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּֽנוּ, וְתָגֵל נַפְשֵֽׁנוּ בִּישׁוּעָתְךָ בֶּאֱמֶת, בֶּאֱמֹר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָֽיִךְ. יְיָ מֶֽלֶךְ, יְיָ מָלָךְ, יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד. (ש"ץ) כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא, וּלְעֽוֹלְמֵי עַד תִּמְלֹךְ בְּכָבוֹד, כִּי אֵין לָֽנוּ מֶֽלֶךְ אֶלָּא אָֽתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הַמֶּֽלֶךְ בִּכְבוֹדוֹ תָּמִיד יִמְלֹךְ עָלֵֽינוּ, לְעוֹלָם וָעֶד, וְעַל כׇּל מַעֲשָׂיו.
ש"ץ:
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ; וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן, וּבְחַיֵּי דְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא, לְעֵֽלָּא (לְעֵֽלָּא) מִן כׇּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.
הערות
[עריכה]- ^ תפילת "יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח" הייתה מיועדת לאמירה בלחש ע"י הקהל בזמן שהחזן שר באריכות את המילים "בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ". כיום המנהג הזה כמעט ואינו מוכר, במיוחד לא בארץ ישראל.
- ^ ראו ספר ארץ ישראל לרי"מ טוקצ'ינסקי, עמ' יח.