הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/סוף תפילת שחרית לחול

הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם
סוֹף תְּפִלַּת שַׁחֲרִית לְחוֹל

---

---

"הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם" הוּא סִדּוּר תְּפִלָּה דִּיגִיטָֽלִי, עִבְרִי וְצִיּוֹנִי, בְּנֹֽסַח מְדֻיָּק וּפִסּוּק מוֹדֶֽרְנִי, הַמֻּתְאָם לְמִנְהֲגֵי אֶֽרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַגּוֹלָה. הוּא מְבֻסָּס עַל הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם וּבְהַשְׁרָאָתוֹ שֶׁל סִדּוּר עַם יִשְׂרָאֵל, שְׁנֵיהֶם בַּעֲרִיכָתוֹ שֶׁל פַּלְטִיאֵל בִּירֶנְבּוֹים.

נֹֽסַח אַשְׁכְּנַז	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי	דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית	סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי (מַחֲזוֹר, הַגָּדָה)
	מַפְתֵּֽחַ לְכָל עַמּוּדֵי הַסֵּֽפֶר הַמְּקוֹרִיִּים: סְרִיקָה מוּל הַקְלָדָה דִּיגִיטָֽלִית (הַגָּדָה שֶׁל פֶּֽסַח)
נֹֽסַח הַחֲסִידִים ("סְפַרְד")	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי	דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית	סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי
דַף מֵידָע מְפֹרָט עַל "הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם"

---

---

שַׁחֲרִית לְחוֹל
סוֹף הַתְּפִלָּה

עָלֵֽינוּ לְשַׁבֵּֽחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, שֶׁלֺּא עָשָֽׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֺא שָׂמָֽנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה; שֶׁלֺּא שָׂם חֶלְקֵֽנוּ כָּהֶם, וְגוֹרָלֵֽנוּ כְּכׇל הֲמוֹנָם; שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶֽבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלְּלִים אֶל־אֵל לֹא יוֹשִֽׁיעַ.^[1] וַאֲנַֽחְנוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים לִפְנֵי מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַֽיִם וְיוֹסֵד אָֽרֶץ, וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל, וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים. הוּא אֱלֺהֵֽינוּ, אֵין עוֹד; אֱמֶת מַלְכֵּֽנוּ, אֶֽפֶס זוּלָתוֹ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ: וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶֽךָ, כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֺהִים בַּשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל, וְעַל הָאָֽרֶץ מִתָּֽחַת, אֵין עוֹד.

עַל כֵּן נְקַוֶּה לְךָ, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶֽרֶת עֻזֶּֽךָ, לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָֽרֶץ, וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן; לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי, וְכׇל בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶֽךָ, לְהַפְנוֹת אֵלֶֽיךָ כׇּל רִשְׁעֵי אָֽרֶץ. יַכִּֽירוּ וְיֵדְעוּ כׇּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי לְךָ תִּכְרַע כׇּל בֶּֽרֶךְ, תִּשָּׁבַע כׇּל לָשׁוֹן. לְפָנֶֽיךָ, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, יִכְרְעוּ וְיִפֹּֽלוּ, וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּֽנוּ, וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת עֹל מַלְכוּתֶֽךָ, וְתִמְלוֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד; כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא, וּלְעֽוֹלְמֵי עַד תִּמְלוֹךְ בְּכָבוֹד, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶֽךָ: יְיָ יִמְלֺךְ לְעֹלָם וָעֶד. (ש"ץ) וְנֶאֱמַר: וְהָיָה יְיָ לְמֶֽלֶךְ עַל כׇּל הָאָֽרֶץ; בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד.

קַדִּישׁ יָתוֹם
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ; וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן, וּבְחַיֵּי דְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא, לְעֵֽלָּא (לְעֵֽלָּא) מִן כׇּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, וְחַיִּים, עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

אַל תִּירָא מִפַּחַד פִּתאֹם, וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא. עֻֽצוּ עֵצָה וְתֻפָר, דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם, כִּי עִמָּנוּ אֵל. וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא, וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל; אֲנִי עָשִֽׂיתִי וַאֲנִי אֶשָׂא, וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט.

שִׁיר שֶׁל יוֹם

ששת המזמורים הבאים נקראים במשך השבוע, כל אחד ביומו.
בימי ראשון:
הַיּוֹם יוֹם רִאשׁוֹן בַּשַּׁבָּת, שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

תהלים כד 
לְדָוִד מִזְמוֹר. לַייָ הָאָֽרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹֽשְׁבֵי בָהּ. כִּי הוּא עַל־יַמִּים יְסָדָהּ, וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶֽהָ. מִֽי יַעֲלֶה בְהַר יְיָ וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קׇדְשׁוֹ. נְקִי כַפַּֽיִם וּבַר לֵבָב, אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי, וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה. יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ, וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ. זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁו, מְבַקְשֵׁי פָנֶֽיךָ יַעֲקֹב, סֶֽלָה. שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וְֽהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבוֹא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד. מִי זֶה מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ עִזּוּז וְגִבּוֹר, יְיָ גִּבּוֹר מִלְחָמָה. שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבֹא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד. (ש"ץ) מִי הוּא זֶה מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ צְבָאוֹת, הוּא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד, סֶֽלָה.
קדיש יתום.

בימי שני:
הַיּוֹם יוֹם שֵׁנִי בַּשַּׁבָּת, שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

תהלים מח 
שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹֽרַח. גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, בְּעִיר אֱלֹהֵֽינוּ, הַר קׇדְשׁוֹ. יְפֵה נוֹף, מְשׂוֹשׂ כׇּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן, יַרְכְּתֵי צָפוֹן, קִרְיַת מֶֽלֶךְ רָב. אֱלֹהִים בְּאַרְמְנוֹתֶֽיהָ נוֹדַע לְמִשְׂגָּב. כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ, עָבְרוּ יַחְדָּו. הֵֽמָּה רָאוּ, כֵּן תָּמָֽהוּ, נִבְהֲלוּ נֶחְפָּֽזוּ. רְעָדָה אֲחָזָֽתַם שָׁם, חִיל כַּיּוֹלֵדָה. בְּרֽוּחַ קָדִים תְּשַׁבֵּר אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ. כַּאֲשֶׁר שָׁמַֽעְנוּ, כֵּן רָאִֽינוּ בְּעִיר יְיָ צְבָאוֹת, בְּעִיר אֱלֹהֵֽינוּ; אֱלֹהִים יְכוֹנְנֶֽהָ עַד עוֹלָם, סֶֽלָה. דִּמִּֽינוּ אֱלֹהִים חַסְדֶּֽךָ, בְּקֶֽרֶב הֵיכָלֶֽךָ. כְּשִׁמְךָ אֱלֹהִים, כֵּן תְּהִלָּתְךָ עַל קַצְוֵי אֶֽרֶץ; צֶֽדֶק מָלְאָה יְמִינֶֽךָ. יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן, תָּגֵֽלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה, לְמַֽעַן מִשְׁפָּטֶֽיךָ. סֹֽבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפֽוּהָ, סִפְרוּ מִגְדָּלֶֽיהָ. שִֽׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה, פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶֽיהָ, לְמַֽעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן. (ש"ץ) כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵֽינוּ עוֹלָם וָעֶד; הוּא יְנַהֲגֵֽנוּ עַל מוּת.
קדיש יתום.

בימי שלישי:
הַיּוֹם יוֹם שְׁלִישִׁי בַּשַּׁבָּת, שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

תהלים פב 
מִזְמוֹר לְאָסָף. אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל, בְּקֶֽרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט. עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָֽוֶל, וּפְנֵי רְשָׁעִים תִּשְׂאוּ סֶֽלָה. שִׁפְטוּ־דַל וְיָתוֹם, עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּֽיקוּ. פַּלְּטוּ דַל וְאֶבְיוֹן, מִיַּד רְשָׁעִים הַצִּֽילוּ. לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִֽינוּ, בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּֽכוּ; יִמּֽוֹטוּ כׇּל מֽוֹסְדֵי אָֽרֶץ. אֲנִי אָמַֽרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם, וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם. אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן, וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּֽלוּ. (ש"ץ) קוּמָה אֱלֹהִים, שׇׁפְטָה הָאָֽרֶץ; כִּי אַתָּה תִנְחַל בְּכׇל הַגּוֹיִם.
קדיש יתום.

בימי רביעי:
הַיּוֹם יוֹם רְבִיעִי בַּשַּׁבָּת, שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

תהלים צד; צה, א-ג 
אֵל נְקָמוֹת, יְיָ, אֵל נְקָמוֹת, הוֹפִֽיעַ. הִנָּשֵׂא, שֹׁפֵט הָאָֽרֶץ, הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים. עַד מָתַי רְשָׁעִים, יְיָ, עַד מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֹֽזוּ. יַבִּֽיעוּ יְדַבְּרוּ עָתָק, יִתְאַמְּרוּ כׇּל פֹּֽעֲלֵי אָֽוֶן. עַמְּךָ יְיָ יְדַכְּאוּ, וְנַחֲלָתְךָ יְעַנּוּ. אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹֽגוּ, וִיתוֹמִים יְרַצֵּֽחוּ. וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָּהּ, וְלֹא יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. בִּֽינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם, וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּֽילוּ. הֲנֹֽטַע אֹֽזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע, אִם־יֹֽצֵר עַֽיִן הֲלֹא יַבִּיט. הֲיֹסֵר גּוֹיִם הֲלֹא יוֹכִֽיחַ, הַמְלַמֵּד אָדָם דָּֽעַת. יְיָ יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם, כִּי הֵמָּה הָֽבֶל. אַשְׁרֵי הַגֶּֽבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶֽנּוּ יָּהּ, וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶֽנּוּ. לְהַשְׁקִיט לוֹ מִֽימֵי רָע, עַד יִכָּרֶה לָרָשָׁע שָֽׁחַת. כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְיָ עַמּוֹ, וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב. כִּי עַד צֶֽדֶק יָשׁוּב מִשְׁפָּט, וְאַחֲרָיו כׇּל יִשְׁרֵי לֵב. מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים, מִי יִתְיַצֵּב לִי עִם פֹּֽעֲלֵי אָֽוֶן. לוּלֵי יְיָ עֶזְרָֽתָה לִּי, כִּמְעַט, שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי. אִם אָמַרְתִּי מָֽטָה רַגְלִי, חַסְדְּךָ יְיָ יִסְעָדֵֽנִי. בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי, תַּנְחוּמֶֽיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי. הַיְחׇבְרְךָ כִּסֵּא הַוּוֹת, יֹצֵר עָמָל עֲלֵי חֹק. יָגֽוֹדּוּ עַל נֶֽפֶשׁ צַדִּיק, וְדָם נָקִי יַרְשִֽׁיעוּ. וַיְהִי יְיָ לִי לְמִשְׂגָּב, וֵאלֹהַי לְצוּר מַחְסִי. וַיָּֽשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם, וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם; יַצְמִיתֵם יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ.

לְכוּ נְרַנְּנָה לַייָ, נָרִֽיעָה לְצוּר יִשְׁעֵֽנוּ. נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה, בִּזְמִרוֹת נָרִֽיעַ לוֹ. (ש"ץ) כִּי אֵל גָּדוֹל יְיָ, וּמֶֽלֶךְ גָּדוֹל עַל כׇּל אֱלֹהִים.
קדיש יתום.

בימי חמישי:
הַיּוֹם יוֹם חֲמִישִׁי בַּשַּׁבָּת, שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

תהלים פא 
לַמְנַצֵּֽחַ עַל הַגִּתִּית לְאָסָף. הַרְנִֽינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּֽנוּ, הָרִֽיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף, כִּנּוֹר נָעִים עִם נָֽבֶל. תִּקְעוּ בַחֹֽדֶשׁ שׁוֹפָר, בַּכֵּֽסֶה לְיוֹם חַגֵּֽנוּ. כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא, מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ, בְּצֵאתוֹ עַל אֶֽרֶץ מִצְרָֽיִם; שְׂפַת לֹא יָדַֽעְתִּי אֶשְׁמָע. הֲסִירֽוֹתִי מִסֵּֽבֶל שִׁכְמוֹ, כַּפָּיו מִדּוּד תַּעֲבֹֽרְנָה. בַּצָּרָה קָרָֽאתָ וָאֲחַלְּצֶֽךָּ, אֶעֶנְךָ בְּסֵֽתֶר רַֽעַם; אֶבְחׇנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה, סֶֽלָה. שְׁמַע עַמִּי, וְאָעִֽידָה בָּךְ, יִשְׂרָאֵל אִם תִּשְׁמַע לִי. לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר, וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר. אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶֽיךָ, הַמַּעַלְךָ מֵאֶֽרֶץ מִצְרָֽיִם; הַרְחֶב־פִּֽיךָ וַאֲמַלְאֵֽהוּ. וְלֹא שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי, וְיִשְׂרָאֵל לֹא אָֽבָה לִי. וָאֲשַׁלְּחֵֽהוּ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם, יֵלְכוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם. לוּ עַמִּי שֹׁמֵֽעַ לִי, יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּֽכוּ. כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִֽיעַ, וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי. מְשַׂנְאֵי יְיָ יְכַחֲשׁוּ לוֹ, וִיהִי עִתָּם לְעוֹלָם. (ש"ץ) וַיַּאֲכִילֵֽהוּ מֵחֵֽלֶב חִטָּה, וּמִצּוּר דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶֽךָ.
קדיש יתום.

בימי ששי:
הַיּוֹם יוֹם שִׁשִּׁי בַּשַּׁבָּת, שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

תהלים צג 
יְיָ מָלָךְ, גֵּאוּת לָבֵשׁ; לָבֵשׁ יְיָ, עֹז הִתְאַזָּר; אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל, בַּל תִּמּוֹט. נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז, מֵעוֹלָם אָֽתָּה. נָשְׂאוּ נְהָרוֹת, יְיָ, נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם, יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דׇּכְיָם. מִקֹּלוֹת מַֽיִם רַבִּים, אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם, אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְיָ. (ש"ץ) עֵדֹתֶֽיךָ נֶאֶמְנוּ מְאֹד; לְבֵיתְךָ נַֽאֲוָה קֹּֽדֶשׁ, יְיָ, לְאֹֽרֶךְ יָמִים.
קדיש יתום.

---

---

"קַוֵּה אֶל ה'...", "אֵין כֵּﭏֹהֵֽינוּ..." וְכוּ' בְּאֶֽרֶץ יִשְׂרָאֵל^[2]

קַוֵּה אֶל יְיָ, חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּֽךָ, וְקַוֵּה אֶל יְיָ. אֵין קָדוֹשׁ כַּייָ, כִּי אֵין בִּלְתֶּֽךָ, וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵֽינוּ. כִּי מִי אֱלֽוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי יְיָ, וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵֽינוּ.

אֵין כֵּאלֹהֵֽינוּ, אֵין כַּאדוֹנֵֽנוּ, אֵין כְּמַלְכֵּֽנוּ, אֵין כְּמוֹשִׁיעֵֽנוּ.
מִי כֵאלֹהֵֽינוּ, מִי כַאדוֹנֵֽנוּ, מִי כְמַלְכֵּֽנוּ, מִי כְמוֹשִׁיעֵֽנוּ.
נוֹדֶה לֵאלֹהֵֽינוּ, נוֹדֶה לַאדוֹנֵֽנוּ, נוֹדֶה לְמַלְכֵּֽנוּ, נוֹדֶה לְמוֹשִׁיעֵֽנוּ.
בָּרוּךְ אֱלֹהֵֽינוּ, בָּרוּךְ אֲדוֹנֵֽנוּ, בָּרוּךְ מַלְכֵּֽנוּ, בָּרוּךְ מוֹשִׁיעֵֽנוּ.
אַתָּה הוּא אֱלֹהֵֽינוּ, אַתָּה הוּא אֲדוֹנֵֽנוּ, אַתָּה הוּא מַלְכֵּֽנוּ, אַתָּה הוּא מוֹשִׁיעֵֽנוּ.
אַתָּה הוּא שֶׁהִקְטִֽרוּ אֲבוֹתֵֽינוּ לְפָנֶֽיךָ אֶת קְטֹֽרֶת הַסַּמִּים.

מסכת כריתות ו, א 
פִּטּוּם הַקְּטֹֽרֶת: הַצֳּרִי, וְהַצִּפֹּֽרֶן, הַחֶלְבְּנָה וְהַלְּבוֹנָה, מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה; מֹר וּקְצִיעָה, שִׁבֹּֽלֶת נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה; הַקּשְׁטְ שְׁנֵים עָשָׂר, וְקִלּוּפָה שְׁלֹשָׁה, וְקִנָּמוֹן תִּשְׁעָה, בֹּרִית כַּרְשִׁינָה תִּשְׁעָה קַבִּין; יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָתָא וְקַבִּין תְּלָתָא; וְאִם אֵין לוֹ יֵין קַפְרִיסִין, מֵבִיא חֲמַר חִוַּרְיָן עַתִּיק; מֶֽלַח סְדוֹמִית רֹֽבַע הַקָּב; מַעֲלֵה עָשָׁן כׇּל שֶׁהוּא. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כׇּל שֶׁהוּא. וְאִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ, פְּסָלָהּ; וְאִם חִסַּר אַחַת מִכׇּל סַמָּנֶֽיהָ, חַיָּב מִיתָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׂרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף. בֹּרִית כַּרְשִׁינָה, שֶׁשָּׁפִין בָּהּ אֶת הַצִּפֹּֽרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה; יֵין קַפְרִיסִין, שֶׁשּׁוֹרִין בּוֹ אֶת הַצִּפֹּֽרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה. וַהֲלֹא מֵי רַגְלַֽיִם יָפִין לָהּ, אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַֽיִם בָּעֲזָרָה מִפְּנֵי הַכָּבוֹד.

מסכת מגילה כח, ב 
תָּנָא דְבֵי אֵלִיָּֽהוּ: כׇּל הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת בְּכׇל יוֹם, מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ. אַל תִּקְרָא הֲלִיכוֹת אֶלָּא הֲלָכוֹת.

מסכת ברכות סד, א 
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכׇל בָּנַֽיִךְ לִמּוּדֵי יְיָ, וְרַב שְׁלוֹם בָּנָֽיִךְ. אַל תִּקְרָא בָּנָֽיִךְ, אֶלָּא בּוֹנָֽיִךְ. שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶֽךָ, וְאֵין־לָֽמוֹ מִכְשׁוֹל. יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ, שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָֽיִךְ. (ש"ץ) לְמַֽעַן אַחַי וְרֵעָי, אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ. לְמַֽעַן בֵּית יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ. יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.

קַדִּישׁ דְּרַבָּנָן

אבלים:
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ; וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן, וּבְחַיֵּי דְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא, לְעֵֽלָּא (לְעֵֽלָּא) מִן כׇּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַלְמִידֵיהוֹן, וְעַל כׇּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן, וְעַל כׇּל מָן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא, דִּי בְּאַתְרָא [בארץ: קַדִּישָׁא] הָדֵן, וְדִי בְכׇל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא, חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמִין, וְחַיִּין אֲרִיכִין, וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי, וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דְּבִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, וְחַיִּים טוֹבִים, עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

אָבֵל אחד שאמר קַדִּישׁ דְּרַבָּנָן מוסיף כאן "בָּרְכוּ בָּתְרָא" (="בָּרְכוּ" האחרון) ביום שאין בו קריאת התורה:^[3]
בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ.

הקהל עונה והאבל חוזר אחריו:
בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד.

---

---

בחודש אלול תוקעים כאן בשופר: תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה. מפסיקים לתקוע בערב ראש השנה.
את המזמור הבא ("לְדָוִד יְיָ אוֹרִי וְיִשְׁעִי") קוראים מראש חודש אלול עד שמחת תורה:

תהלים כז 
לְדָוִד. יְיָ אוֹרִי וְיִשְׁעִי, מִמִּי אִירָא; יְיָ מָעוֹז חַיַּי, מִמִּי אֶפְחָד. בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי, צָרַי וְאֹיְבַי לִי, הֵֽמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָֽלוּ. אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה, לֹא יִירָא לִבִּי; אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה, בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵֽחַ. אַחַת שָׁאַֽלְתִּי מֵאֵת יְיָ, אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ: שִׁבְתִּי בְּבֵית יְיָ כׇּל יְמֵי חַיַּי, לַחֲזוֹת בְּנֹֽעַם יְיָ, וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה, יַסְתִּרֵֽנִי בְּסֵֽתֶר אׇהֳלוֹ; בְּצוּר יְרוֹמְמֵֽנִי. וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי, וְאֶזְבְּחָה בְאׇהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה; אָשִֽׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַייָ. שְׁמַע יְיָ קוֹלִי אֶקְרָא, וְחָנֵּֽנִי וַעֲנֵֽנִי. לְךָ אָמַר לִבִּי, בַּקְּשׁוּ פָנָי; אֶת פָּנֶֽיךָ יְיָ אֲבַקֵּשׁ. אַל תַּסְתֵּר פָּנֶֽיךָ מִמֶּֽנִּי, אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּֽךָ; עֶזְרָתִי הָיִֽיתָ, אַל תִּטְּשֵֽׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵֽנִי, אֱלֹהֵי יִשְׁעִי. כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבֽוּנִי, וַייָ יַאַסְפֵֽנִי. הוֹרֵֽנִי יְיָ דַּרְכֶּֽךָ, וּנְחֵֽנִי בְּאֹֽרַח מִישׁוֹר, לְמַֽעַן שׂוֹרְרָי. אַל תִּתְּנֵֽנִי בְּנֶֽפֶשׁ צָרָי; כִּי קָמוּ בִי עֵדֵי שֶֽׁקֶר וִיפֵֽחַ חָמָס. לוּלֵא הֶאֱמַֽנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב יְיָ בְּאֶֽרֶץ חַיִּים. (ש"ץ) קַוֵּה אֶל יְיָ, חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּֽךָ, וְקַוֵּה אֶל יְיָ.
קדיש יתום.

קוראים את המזמור הבא ("לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹֽרַח מִזְמֽוֹר") בבית האבל בשבעה; בארץ ישראל ובקצת קהילות בגולה קוראים אותו רק ביום שאומרים בו תחנון, ובימים אחרים קוראים את מזמור ט"ז ("מִכְתָּם לְדָוִד") במקומו.^[4]

תהלים מט 
לַמְנַצֵּחַ, לִבְנֵי קֹֽרַח מִזְמֽוֹר. שִׁמְעוּ זֹאת, כׇּל הָעַמִּים; הַאֲזִֽינוּ, כׇּל־יֹֽשְׁבֵי חָֽלֶד. גַּם בְּנֵי אָדָם, גַּם בְּנֵי אִישׁ, יַֽחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן. פִּי יְדַבֵּר חׇכְמוֹת, וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת. אַטֶּה לְמָשָׁל אׇזְנִי, אֶפְתַּח בְּכִנּוֹר חִידָתִי. לָֽמָּה אִירָא בִּֽימֵי רָע, עֲוֺן עֲקֵבַי יְסוּבֵּֽנִי. הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם, וּבְרֹב עׇשְׁרָם יִתְהַלָּֽלוּ. אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ, לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כׇּפְרוֹ. וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם, וְחָדַל לְעוֹלָם. וִיחִי עוֹד לָנֶֽצַח, לֹא יִרְאֶה הַשָּֽׁחַת. כִּי יִרְאֶה חֲכָמִים יָמֽוּתוּ, יַֽחַד כְּסִיל וָבַֽעַר יֹאבֵֽדוּ, וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם. קִרְבָּם בָּתֵּֽימוֹ לְעוֹלָם, מִשְׁכְּנֹתָם לְדוֹר וָדֹר; קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת. וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין; נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ. זֶה דַרְכָּם כֵּֽסֶל לָֽמוֹ, וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ, סֶֽלָה. כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ, מָֽוֶת יִרְעֵם; וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּֽקֶר, וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ. אַךְ אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל, כִּי יִקָּחֵֽנִי סֶֽלָה. אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁר אִישׁ, כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ. כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל, לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ. כִּי נַפְשׁוֹ בְּחַיָּיו יְבָרֵךְ; וְיוֹדֻֽךָ כִּי תֵיטִיב לָֽךְ. תָּבוֹא עַד דּוֹר אֲבוֹתָיו, עַד נֵֽצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר. (ש"ץ) אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין, נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ.
קדיש יתום.

בארץ ישראל ובקצת קהילות בגולה נוהגים לקרוא את המזמור הבא ("מִכְתָּם לְדָוִד") בבית האבל בשבעה, ביום שאין בו תחנון.^[5]
תהלים טז 
מִכְתָּם לְדָוִד. שׇׁמְרֵֽנִי, אֵל, כִּי חָסִֽיתִי בָךְ. אָמַֽרְתְּ לַייָ: אֲדֹנָי אָֽתָּה, טוֹבָתִי בַּל עָלֶֽיךָ. לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָֽרֶץ הֵֽמָּה, וְאַדִּירֵי כׇּל־חֶפְצִי־בָם. יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם, אַחֵר מָהָֽרוּ; בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם, וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי. יְיָ מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי; אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי. חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים, אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי. אֲבָרֵךְ אֶת יְיָ, אֲשֶׁר יְעָצָֽנִי; אַף לֵילוֹת יִסְּרֽוּנִי כִלְיוֹתָי. שִׁוִּֽיתִי יְיָ לְנֶגְדִּי תָמִיד; כִּי מִימִינִי, בַּל אֶמּוֹט. לָכֵן שָׂמַח לִבִּי, וַיָּֽגֶל כְּבוֹדִי; אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶֽטַח. כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל; לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָֽׁחַת. (ש"ץ) תּוֹדִיעֵֽנִי אֹֽרַח חַיִּים; שֹֽׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶֽיךָ, נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶֽצַח.
קדיש יתום.

עֲשֶֽׂרֶת הַדִּבְּרוֹת

שמות כ, א-יז 
וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵֽלֶּה לֵאמֹר:

א. אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶֽיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִֽיךָ מֵאֶֽרֶץ מִצְרַֽיִם, מִבֵּית עֲבָדִים.

ב. לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶֽסֶל וְכׇל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל, וַאֲשֶׁר בָּאָֽרֶץ מִתָּֽחַת, וַאֲשֶׁר בַּמַּֽיִם מִתַּֽחַת לָאָֽרֶץ. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תׇעׇבְדֵם, כִּי אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶֽיךָ אֵל קַנָּא, פֹּקֵד עֲוֺן אָבֹת עַל בָּנִים, עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים, לְשֹׂנְאָי. וְעֹֽשֶׂה חֶֽסֶד לַאֲלָפִים, לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֺתָי.

ג. לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְיָ אֱלֹהֶֽיךָ לַשָּׁוְא, כִּי לֹא יְנַקֶּה יְיָ אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא.

ד. זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵֽׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כׇּל מְלַאכְתֶּֽךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַייָ אֱלֹהֶֽיךָ; לֹא תַעֲשֶׂה כׇל מְלָאכָה, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּֽךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּֽךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶֽיךָ. כִּי שֵֽׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְיָ אֶת הַשָּׁמַֽיִם וְאֶת הָאָֽרֶץ, אֶת הַיָּם, וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר בָּם, וַיָּֽנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; עַל כֵּן בֵּרַךְ יְיָ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵֽׁהוּ.

ה. כַּבֵּד אֶת אָבִֽיךָ וְאֶת אִמֶּֽךָ, לְמַֽעַן יַאֲרִכוּן יָמֶֽיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶֽיךָ נֹתֵן לָךְ.

ו. לֹא תִרְצָח.

ז. לֹא תִנְאָף.

ח. לֹא תִגְנֹב.

ט. לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָֽׁקֶר.

י. לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶֽךָ; לֹא תַחְמֹד אֵֽשֶׁת רֵעֶֽךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶֽךָ.

שְׁלֹשָׁה עָשָׂר עִקָּרִים

א. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַבּוֹרֵא, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, הוּא בוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכׇל הַבְּרוּאִים, וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָׂה וְעוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכׇל הַמַּעֲשִׂים.

ב. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַבּוֹרֵא, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, הוּא יָחִיד, וְאֵין יְחִידוּת כָּמֽוֹהוּ בְּשׁוּם פָּנִים, וְהוּא לְבַדּוֹ אֱלֺהֵֽינוּ, הָיָה, הֹוֶה, וְיִהְיֶה.

ג. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַבּוֹרֵא, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, אֵינוֹ גוּף, וְלֺא יַשִּׂיגֽוּהוּ מַשִּׂיגֵי הַגּוּף, וְאֵין לוֹ שׁוּם דִּמְיוֹן כְּלָל.

ד. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַבּוֹרֵא, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, הוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן.

ה. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַבּוֹרֵא, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, לוֹ לְבַדּוֹ רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל, וְאֵין רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל לְזוּלָתוֹ.

ו. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁכׇּל דִּבְרֵי נְבִיאִים אֱמֶת.

ז. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁנְּבוּאַת משֶׁה רַבֵּֽנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָיְתָה אֲמִתִּית, וְשֶׁהוּא הָיָה אָב לַנְּבִיאִים, לַקּוֹדְמִים לְפָנָיו וְלַבָּאִים אַחֲרָיו.

ח. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁכׇּל הַתּוֹרָה הַמְּצוּיָה עַתָּה בְיָדֵֽינוּ, הִיא הַנְּתוּנָה לְמשֶׁה רַבֵּֽנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם.

ט. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁזֹּאת הַתּוֹרָה לֺא תְהִי מֻחְלֶֽפֶת, וְלֺא תְהִי תּוֹרָה אַחֶֽרֶת מֵאֵת הַבּוֹרֵא, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ.

י. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַבּוֹרֵא, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, יוֹדֵֽעַ כׇּל מַעֲשֵׂה בְנֵי אָדָם וְכׇל מַחְשְׁבוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: הַיֹּצֵר יַֽחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כׇּל מַעֲשֵׂיהֶם.

יא. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַבּוֹרֵא, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, גּוֹמֵל טוֹב לְשׁוֹמְרֵי מִצְוֺתָיו, וּמַעֲנִישׁ לְעוֹבְרֵי מִצְוֺתָיו.

יב. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּבִיאַת הַמָּשִֽׁיחַ; וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵֽהַּ, עִם כׇּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכׇל יוֹם שֶׁיָּבֹא.

יג. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁתִּהְיֶה תְּחִיַּת הַמֵּתִים בְּעֵת שֶׁיַּעֲלֶה רָצוֹן מֵאֵת הַבּוֹרֵא, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְיִתְעַלֶּה זִכְרוֹ לָעַד וּלְנֵֽצַח נְצָחִים.

לִישׁוּעָתְךָ קִוִּֽיתִי, יְיָ. קִוִּֽיתִי, יְיָ, לִישׁוּעָתְךָ. יְיָ, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּֽיתִי.

לְפֻרְקָנָךְ סַבֵּרִית, יְיָ. סַבֵּרִית, יְיָ, לְפֻרְקָנָךְ. יְיָ, לְפֻרְקָנָךְ סַבֵּרִית.

הערות

1. בסידורי אשכנז שיצאו לאור בחו"ל נשמט סוף המשפט בעקבות הצנזורה, ובארץ ישראל החזירו אותו. בצענו התאמה בפיסוק לפי הסגנון של בירנבוים.
2. בנוסח אשכנז של ארץ ישראל נוהגים בסוף התפילה בימי חול לומר: "קַוֵּה אֶל ה'...", "אֵין כֵּﭏֹהֵֽינוּ...", "פִּטּוּם הַקְּטֹֽרֶת...", "תָּנָא דְבֵי אֵלִיָּֽהוּ...", "אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר...", קַדִּישׁ דְּרַבָּנָן, וגם "בָּרְכוּ..." ביום שאין בו קריאת התורה. יש נוהגים לומר אותם כאן מיד אחרי שיר של יום, ולפני תקיעת השופר בחודש אלול ומזמור כ"ז ("לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי"); ויש נוהגים לומר אותם בסוף התפילה ממש (אחרי כל המזמורים). מקור המנהג להוסיפם בימי חול בהשפעתם של עדות המזרח והחסידים; ואילו במנהג אשכנז הוותיק אומרים אותם בשבתות וימים טובים בלבד, וכך נהוג עד היום בחו"ל (ולכן בסידור בירנבוים הם אינם מובאים בשחרית של חול). אמנם גם בארץ ישראל לא נהגו לומר "הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ..." בימי חול, אלא בשבת ויום טוב בלבד (וראו על כך בספר ארץ ישראל לרי"מ טוקצינסקי, סימן א' סעיף י"ב [עמ' כא]).
3. לא נהגו לומר "בָּרְכוּ בָּתְרָא" במנהג אשכנז הוותיק, ולא אומרים אותו בחו"ל. האשכנזים הפרושים בארץ ישראל הוסיפו אותו בהשפעתם של עדות המזרח והחסידים, אך רק ביום שאין בו קריאת התורה, כי ביום שיש בו קריאת התורה גם המאחרים כבר שמעו "ברכו" ואין להם צורך להשלים.
4. מקורו של המנהג לקרוא את מזמור מ"ט ("שִׁמְעוּ זֹאת כׇּל הָעַמִּים") בבאר הגולה, שמביא את מנהג הספרדים. לגבי קריאתו רק ביום שאומרים בו תחנון (והחלפתו במזמור ט"ז ["מִכְתָּם לְדָוִד"] ביום שאין אומרים בו תחנון), ראו שו"ת במראה הבזק ח"ד סימן ח', וכך מקובל לעשות בבתי הכנסת בארץ ישראל. יש גם סידורים ישנים בנוסח אשכנז של חו"ל שכתוב בהם לעשות כך (כמו כאן). אך בסידורים רבים אחרים בנוסח אשכנז של חו"ל (כולל בירנבוים) מביאים את מזמור מ"ט בלבד, ואינם מזכירים כלל שיש להחליפו ב"מִכְתָּם לְדָוִד" ביום שאין אומרים בו תחנון.
5. מזמור ט"ז ("מִכְתָּם לְדָוִד") אינו מובא כלל בסידורים רבים של נוסח אשכנז בחו"ל (ראו על כך בהערה הקודמת); מכיוון שהוא נחוץ למתפללים בארץ וחלק מהמתפללים בחו"ל, אך הוא חסר בסידור בירנבוים, ערכנו אותו כאן לפי שיטתו וסגנונו. יושם לב שבמנהג אשכנז המערבי קוראים את מזמור ט"ז תמיד בבית האבל, גם בימים שאומרים בהם תחנון, ולא קוראים כלל את מזמור מ"ט (ראו על כך בסידור עולת תמיד וכן כאן וכאן).