הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/דפי יסוד/ימי הודאה
הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם
דַּף הַיְּסוֹד לִימֵי הוֹדָאָה בְּנֹֽסַח אַשְׁכְּנַז
"הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם" הוּא סִדּוּר תְּפִלָּה דִּיגִיטָֽלִי, עִבְרִי וְצִיּוֹנִי, בְּנֹֽסַח מְדֻיָּק וּפִסּוּק מוֹדֶֽרְנִי, הַמֻּתְאָם לְמִנְהֲגֵי אֶֽרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַגּוֹלָה. הוּא מְבֻסָּס עַל הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם וּבְהַשְׁרָאָתוֹ שֶׁל סִדּוּר עַם יִשְׂרָאֵל, שְׁנֵיהֶם בַּעֲרִיכָתוֹ שֶׁל פַּלְטִיאֵל בִּירֶנְבּוֹים.
| נֹֽסַח אַשְׁכְּנַז | תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא | תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי | דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית | סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי (מַחֲזוֹר, הַגָּדָה) |
|---|---|---|---|---|
| מַפְתֵּֽחַ לְכָל עַמּוּדֵי הַסֵּֽפֶר הַמְּקוֹרִיִּים: סְרִיקָה מוּל הַקְלָדָה דִּיגִיטָֽלִית (הַגָּדָה שֶׁל פֶּֽסַח) | ||||
| נֹֽסַח הַחֲסִידִים ("סְפַרְד") | תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא | תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי | דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית | סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי |
| דַף מֵידָע מְפֹרָט עַל "הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם" | ||||
יום העצמאות[עריכה]
בהשראת סדר התפלות וההודיות (משרד הדתות: ירושלים, תשי"ד) וסידור עם ישראל (בעריכתו של פלטיאל בירנבוים).
יוֹם הָעַצְמָאוּת
ערבית ליום העצמאות[עריכה]
תְּפִלַּת עַרְבִית לְיוֹם הָעַצְמָאוּת
מתלבשים בבגדי חג ומתכנסים בבתי הכנסת ברוב עם לתפילת ערבית. לפני תפילת ערבית פותחים במזמורי הודיה ודברי שבח:
הֹדוּ לַייָ כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי יְיָ, אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד צָר. וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם, מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב, מִצָּפוֹן וּמִיָּם. תָּעוּ בַמִּדְבָּר, בִּישִׁימוֹן דָּֽרֶךְ; עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָֽאוּ. רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים, נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף. וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְיָ בַּצַּר לָהֶם; מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם. וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶֽרֶךְ יְשָׁרָה, לָלֶֽכֶת אֶל עִיר מוֹשָׁב. יוֹדוּ לַייָ חַסְדּוֹ, וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם. כִּי הִשְׂבִּֽיעַ נֶֽפֶשׁ שֹׁקֵקָה, וְנֶֽפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא־טוֹב.
יֹֽשְׁבֵי חֹֽשֶׁךְ וְצַלְמָֽוֶת, אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל. כִּי הִמְרוּ אִמְרֵי־אֵל, וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָֽצוּ. וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם; כָּשְׁלוּ וְאֵין עֹזֵר. וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְיָ בַּצַּר לָהֶם; מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם. יוֹצִיאֵם מֵחֹֽשֶׁךְ וְצַלְמָֽוֶת, וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק. יוֹדוּ לַייָ חַסְדּוֹ, וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם. כִּי שִׁבַּר דַּלְתוֹת נְחֹֽשֶׁת, וּבְרִיחֵי בַרְזֶל גִּדֵּֽעַ.
אֱוִלִים מִדֶּֽרֶךְ פִּשְׁעָם, וּמֵעֲוֺנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ. כׇּל־אֹֽכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם, וַיַּגִּֽיעוּ עַד־שַֽׁעֲרֵי מָֽוֶת. וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְיָ בַּצַּר לָהֶם; מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם. יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם, וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם. יוֹדוּ לַייָ חַסְדּוֹ, וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם. וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה, וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה.
יוֹרְדֵי הַיָּם בׇּאֳנִיּוֹת, עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַֽיִם רַבִּים. הֵֽמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי יְיָ, וְנִפְלְאוֹתָיו בִּמְצוּלָה. וַיֹּֽאמֶר, וַיַּעֲמֵד רֽוּחַ סְעָרָה; וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו. יַעֲלוּ שָׁמַֽיִם, יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת; נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג. יָחֽוֹגּוּ וְיָנֽוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר, וְכׇל חׇכְמָתָם תִּתְבַּלָּע. וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְיָ בַּצַּר לָהֶם, וּמִמְּצוּקֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵם. יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה, וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם. וַיִּשְׂמְחוּ כִי־יִשְׁתֹּֽקוּ; וַיַּנְחֵם אֶל מְחוֹז חֶפְצָם. יוֹדוּ לַייָ חַסְדּוֹ, וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם. וִירוֹמְמֽוּהוּ בִּקְהַל־עָם, וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלֽוּהוּ.
יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר, וּמֹצָֽאֵי מַֽיִם לְצִמָּאוֹן. אֶֽרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה, מֵרָעַת יֽוֹשְׁבֵי בָהּ. יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם־מַֽיִם, וְאֶֽרֶץ צִיָּֽה לְמֹצָֽאֵי מָֽיִם. וַיּֽוֹשֶׁב שָׁם רְעֵבִים, וַיְכוֹנְנוּ עִיר מוֹשָׁב. וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת, וַיִּטְּעוּ כְרָמִים; וַיַּעֲשׂוּ פְּרִי תְבוּאָה. וַיְבָרְכֵם, וַיִּרְבּוּ מְאֹד; וּבְהֶמְתָּם לֹא יַמְעִיט. וַיִּמְעֲטוּ וַיָּשֹֽׁחוּ, מֵעֹֽצֶר רָעָה וְיָגוֹן. שֹׁפֵךְ בּוּז עַל נְדִיבִים, וַיַּתְעֵם בְּתֹֽהוּ לֹא־דָֽרֶךְ. וַיְשַׂגֵּב אֶבְיוֹן מֵעֽוֹנִי, וַיָּֽשֶׂם כַּצֹּאן מִשְׁפָּחוֹת. יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ; וְכׇל עַוְלָה קָֽפְצָה פִּֽיהָ. מִי חָכָם וְיִשְׁמׇר־אֵֽלֶּה, וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי יְיָ.
יְיָ מָלָךְ, תָּגֵל הָאָֽרֶץ; יִשְׂמְחוּ אִיִּים רַבִּים. עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו, צֶֽדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאוֹ. אֵשׁ לְפָנָיו תֵּלֵךְ, וּתְלַהֵט סָבִיב צָרָיו. הֵאִֽירוּ בְרָקָיו תֵּבֵל, רָאֲתָה וַתָּחֵל הָאָֽרֶץ. הָרִים כַּדּוֹנַג נָמַֽסּוּ מִלִּפְנֵי יְיָ, מִלִּפְנֵי אֲדוֹן כׇּל הָאָֽרֶץ. הִגִּֽידוּ הַשָּׁמַֽיִם צִדְקוֹ, וְרָאוּ כׇל הָעַמִּים כְּבוֹדוֹ. יֵבֹֽשׁוּ כׇּל עֹֽבְדֵי פֶֽסֶל, הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים; הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כׇּל אֱלֹהִים. שָׁמְעָה וַתִּשְׂמַח צִיּוֹן, וַתָּגֵֽלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה, לְמַֽעַן מִשְׁפָּטֶֽיךָ יְיָ. כִּי אַתָּה, יְיָ, עֶלְיוֹן עַל כׇּל הָאָֽרֶץ; מְאֹד נַעֲלֵֽיתָ עַל כׇּל אֱלֹהִים. אֹהֲבֵי יְיָ, שִׂנְאוּ רָע; שֹׁמֵר נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו, מִיַּד רְשָׁעִים יַצִּילֵם. (ש"ץ) אוֹר זָרֻֽעַ לַצַּדִּיק, וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה. שִׂמְחוּ צַדִּיקִים בַּייָ, וְהוֹדוּ לְזֵֽכֶר קׇדְשׁוֹ.
מִזְמוֹר. שִֽׁירוּ לַייָ שִׁיר חָדָשׁ, כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה. הוֹשִֽׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרֽוֹעַ קׇדְשׁוֹ. הוֹדִֽיעַ יְיָ יְשׁוּעָתוֹ, לְעֵינֵי הַגּוֹיִם גִּלָּה צִדְקָתוֹ. זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל; רָאוּ כׇל אַפְסֵי אָֽרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵֽינוּ. הָרִֽיעוּ לַייָ, כׇּל הָאָֽרֶץ, פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ וְזַמֵּֽרוּ. זַמְּרוּ לַייָ בְּכִנּוֹר, בְּכִנּוֹר וְקוֹל זִמְרָה. בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר, הָרִֽיעוּ לִפְנֵי הַמֶּֽלֶךְ יְיָ. יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ, תֵּבֵל וְיֹֽשְׁבֵי בָהּ. נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף, יַֽחַד הָרִים יְרַנֵּֽנוּ. (ש"ץ) לִפְנֵי יְיָ כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָֽרֶץ; יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶֽדֶק, וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים.
ושרים:
הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ קֽוּמִי אֽוֹרִי;
עֽוּרִי עֽוּרִי שִׁיר דַּבֵּֽרִי כְּבוֹד יְיָ עָלַֽיִךְ נִגְלָה.
זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ, נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.
לֹא תֵבֹֽשִׁי וְלֹא תִכָּלְמִי מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי וּמַה תֶּהֱמִי;
בָּךְ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמִּי וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ.
זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ, נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.
יָמִין וּשְׂמֹאל תִּפְרֽוֹצִי וְאֶת יְיָ תַּעֲרִֽיצִי;
עַל יַד אִישׁ בֶּן פַּרְצִי וְנִשְׂמְחָה וְנָגִֽילָה.
זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ, נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.
יש מברכים "שֶׁהֶחֱיָֽנוּ" (כל הקהל מברך, הש"ץ מסיים בקול רם והציבור עונה אחריו "אָמֵן"):[1]
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָֽנוּ וְקִיְּמָֽנוּ וְהִגִּיעָֽנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.
מתפללים תפילת ערבית במנגינה של יום טוב.
לא אומרים "וְהוּא רַחוּם" אלא מתחילים ב"בָּרְכוּ" כמו בליל חג.
יש נוהגים לחתום "וּפְרוֹשׂ עָלֵֽינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶֽךָ" בברכת "הַשְׁכִּיבֵֽנוּ" כמו ביום טוב.
יש נוהגים לומר "עַל הַנִּסִּים" בברכת "מוֹדִים" בתפילת העמידה (ובברכת המזון).
יש נוהגים לקרוא הַלֵּל בלילה לאחר תפילת העמידה (לפני קַדִּישׁ "תִּתְקַבַּל").
אחרי קַדִּישׁ "תִּתְקַבַּל" פותחים את ארון הקודש ואומרים (ש"ץ וקהל):
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, יְיָ אֶחָד.
שלוש פעמים:
יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים.
ש"ץ וקהל:
מִי שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵֽינוּ וְלָֽנוּ וּגְאָלָֽנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, הוּא יִגְאָלֵֽנוּ גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה בְּקָרוֹב, וִיקַבֵּץ נִדָּחֵֽנוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָֽרֶץ. חֲבֵרִים כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְנֹאמַר אָמֵן.
הש"ץ קורא בטעמי המקרא:
וְכִֽי־תָבֹ֨אוּ מִלְחָמָ֜ה בְּאַרְצְכֶ֗ם עַל־הַצַּר֙ הַצֹּרֵ֣ר אֶתְכֶ֔ם וַהֲרֵעֹתֶ֖ם בַּחֲצֹצְרֹ֑ת וְנִזְכַּרְתֶּ֗ם לִפְנֵי֙ יְיָ֣ אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְנוֹשַׁעְתֶּ֖ם מֵאֹיְבֵיכֶֽם׃ וּבְי֨וֹם שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמוֹעֲדֵיכֶם֮ וּבְרָאשֵׁ֣י חׇדְשֵׁיכֶם֒ וּתְקַעְתֶּ֣ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֗ת עַ֚ל עֹלֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל זִבְחֵ֣י שַׁלְמֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֤ם לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲנִ֖י יְיָ֥ אֱלֹהֵיכֶֽם׃
תוקעים תקיעה גדולה בשופר ושרים:
לַשָּׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלַֽיִם הַבְּנוּיָה.
כל הקהל אומר:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁזָּכִֽינוּ לְאַתְחַלְתָּא דִּגְאֻלָּה, כֵּן נִזְכֶּה לִשְׁמֹֽעַ קוֹל שׁוֹפָרוֹ שֶׁל מְשִֽׁיחַ צִדְקֵֽנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵֽינוּ.
ושרים במנגינת "הַתִּקְוָה":
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. בְּשׁוּב יְיָ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִֽינוּ כְּחֹלְמִים. אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּֽינוּ, וּלְשׁוֹנֵֽנוּ רִנָּה; אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם, הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִם אֵֽלֶּה. הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִמָּֽנוּ, הָיִֽינוּ שְׂמֵחִים. שׁוּבָה יְיָ אֶת שְׁבִיתֵֽנוּ, כַּאֲפִיקִים בַּנֶּֽגֶב. הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה, בְּרִנָּה יִקְצֹֽרוּ. הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶֽשֶׁךְ הַזָּֽרַע; בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו.
אחרי ספירת העומר וסוף התפילה שרים:
אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּבִיאַת הַמָּשִֽׁיחַ; וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵֽהַּ, עִם כׇּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכׇל יוֹם שֶׁיָּבֹא.
מברכים איש את רעהו:
מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה.
שחרית ליום העצמאות[עריכה]
תְּפִלַּת שַׁחֲרִית לְיוֹם הָעַצְמָאוּת
קוראים פסוקי דזמרה של שבת ויום טוב כמו בהושענא רבה: מוסיפים בהם "מִזְמוֹר לְתוֹדָה", ובסופם אין אומרים "נִשְׁמַת" אלא חוזרים ל"יִשְׁתַּבַּח". את תפילת שחרית מתפללים במנגינה של חג.
יש נוהגים לומר "עַל הַנִּסִּים" בברכת "מוֹדִים" בתפילת העמידה (ובברכת המזון).
אין אומרים תחנון; לאחר חזרת הש"ץ קוראים הַלֵּל ואומרים חצי קדיש. בימי שני וחמישי קוראים בתורה.
אחרי הלל, ולאחר קריאת התורה וגלילת ספר התורה (אם חוגגים את יום העצמאות בשני או בחמישי), קוראים את הפטרת "עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד..." (ללא ברכות לפניה ולאחריה).
אומרים את התפילות לשלום המדינה וחיילי צה"ל, וממשיכים ב"אַשְׁרֵי", "וּבָא לְצִיּוֹן" (אין אומרים "לַמְנַצֵּֽחַ"); "עָלֵֽינוּ" וסוף התפילה.
אחרי תפילת שחרית יש נוהגים לשיר את "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת" במנגינת "הַתִּקְוָה" ו"אֲנִי מַאֲמִין":
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. בְּשׁוּב יְיָ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִֽינוּ כְּחֹלְמִים. אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּֽינוּ, וּלְשׁוֹנֵֽנוּ רִנָּה; אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם, הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִם אֵֽלֶּה. הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִמָּֽנוּ, הָיִֽינוּ שְׂמֵחִים. שׁוּבָה יְיָ אֶת שְׁבִיתֵֽנוּ, כַּאֲפִיקִים בַּנֶּֽגֶב. הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה, בְּרִנָּה יִקְצֹֽרוּ. הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶֽשֶׁךְ הַזָּֽרַע; בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו.
אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּבִיאַת הַמָּשִֽׁיחַ; וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵֽהַּ, עִם כׇּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכׇל יוֹם שֶׁיָּבֹא.
ל"ג בעומר[עריכה]
לָ"ג בָּעֹֽמֶר
בַּר יוֹחָאי[2]
בַּר יוֹחָאי, נִמְשַֽׁחְתָּ אַשְׁרֶֽיךָ, שֶֽׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶֽיךָ.
בַּר יוֹחָאי, שֶֽׁמֶן מִשְׁחַת קֹֽדֶשׁ, נִמְשַֽׁחְתָּ מִמִּדַּת הַקֹּֽדֶשׁ, נָשָֽׂאתָ צִיץ נֵֽזֶר הַקֹּדֶשׁ, חָבוּשׁ עַל רֹאשְׁךָ פְּאֵרֶֽךָ.
בַּר יוֹחָאי, מוֹשַׁב טוֹב יָשַֽׁבְתָּ, יוֹם נַֽסְתָּ יוֹם אֲשֶׁר בָּרַֽחְתָּ, בִּמְעָרַת צוּרִים שֶׁעָמַֽדְתָּ, שָׁם קָנִֽיתָ הוֹדְךָ וַהֲדָרֶֽךָ.
בַּר יוֹחָאי, עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים, לִמּוּדֵי יְיָ הֵם לוֹמְדִים, אוֹר מֻפְלֶא אוֹר הַיְקוֹד הֵם יוֹקְדִים, הֲלֹא הֵֽמָּה יוֹרֽוּךָ מוֹרֶֽיךָ.
בַּר יוֹחָאי, וְלִשְׂדֵה תַּפּוּחִים, עָלִֽיתָ לִלְקוֹט בּוֹ מֶרְקָחִים, סוֹד תּוֹרָה כְּצִיצִים וּפְרָחִים, נַעֲשֶׂה אָדָם נֶאֱמַר בַּעֲבוּרֶֽךָ.
בַּר יוֹחָאי, נֶאֱזַֽרְתָּ בִּגְבוּרָה, וּבְמִלְחֶֽמֶת אֵשׁ דַּת הַשַּֽׁעְרָה, וְחֶֽרֶב הוֹצֵֽאתָ מִתַּעְרָהּ, שָׁלַֽפְתָּ נֶֽגֶד צֹרְרֶֽיךָ.
בַּר יוֹחָאי, לִמְקוֹם אַבְנֵי שַֽׁיִשׁ, הִגַּֽעְתָּ לִפְנֵי אַרְיֵה לַֽיִשׁ, גַּם גֻּלַּת כּוֹתֶֽרֶת עַל עַֽיִשׁ, תָּשֽׁוּרִי וּמִי יְשׁוּרֶֽךָ.
בַּר יוֹחָאי, בְּקֹֽדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, קַו יָרוֹק מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים, שֶֽׁבַע שַׁבָּתוֹת סוֹד חֲמִשִּׁים, קָשַֽׁרְתָּ קִשְׁרֵי שִׁי״ן קְשָׁרֶֽיךָ.
בַּר יוֹחָאי, יוֹ״ד חׇכְמָה קְדוּמָה, הִשְׁקַֽפְתָּ לִכְבוֹדוֹ פְּנִימָה, שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּֽיִם נְתִיבוֹת רֵאשִׁית תְּרוּמָה, אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח זִיו אוֹרֶֽךָ.
בַּר יוֹחָאי, אוֹר מוּפְלֶּא רוּם מַֽעְלָה, יָרֵֽאתָ מִלְּהַבִּיט כִּי רַב לָהּ, תַּעֲלוּמָה וְאַֽיִן קוֹרָא לָהּ, נַֽמְתָּ עַֽיִן לֹא תְשׁוּרֶֽךָ.
בַּר יוֹחָאי, אַשְׁרֵי יוֹלַדְתֶּֽךָ, אַשְׁרֵי הָעָם הֵם לוֹמְדֶֽיךָ, וְאַשְׁרֵי הָעוֹמְדִים עַל סוֹדֶֽךָ, לְבוּשֵׁי חֹֽשֶׁן תֻּמֶּֽיךָ וְאוּרֶֽיךָ.
(בַּר יוֹחָאי, זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵֽינוּ, וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל אָחֵֽינוּ, שֶׁיָּבוֹא וְיִגְאֲלֵֽנוּ בִּמְהֵרָה, וְנֹאמַר אָמֵן.)
בַּר יוֹחָאי, נִמְשַֽׁחְתָּ אַשְׁרֶֽיךָ, שֶֽׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶֽיךָ.
יום ירושלים[עריכה]
מבוסס על סדר התפילה ליום העצמאות בתוספת מזמורים וקטעים אחרים לבחירה שמתאימים ליום ירושלים.[3]
יוֹם יְרוּשָׁלַֽיִם
ערבית ליום ירושלים[עריכה]
תְּפִלַּת עַרְבִית לְיוֹם יְרוּשָׁלַֽיִם
מתלבשים בבגדי חג ומתכנסים בבתי הכנסת ברוב עם לתפילת ערבית.
לפני תפילת ערבית פותחים במזמורי הודיה ובשבחה של ירושלים, אך לגבי תכנם יש מנהגים מגוונים. הבאנו את מרבית התפילות הנהוגות במקומות השונים, וכל קהל יבחר מתוכן את מה המתאים לו.[4]
יש נוהגים לפתוח במזמורים בשבחה של ירושלים, ויש נוהגים להתחיל במזמור ק"ז כמו ביום העצמאות:
הֹדוּ לַייָ כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי יְיָ, אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד צָר. וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם, מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב, מִצָּפוֹן וּמִיָּם. תָּעוּ בַמִּדְבָּר, בִּישִׁימוֹן דָּֽרֶךְ; עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָֽאוּ. רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים, נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף. וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְיָ בַּצַּר לָהֶם; מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם. וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶֽרֶךְ יְשָׁרָה, לָלֶֽכֶת אֶל עִיר מוֹשָׁב. יוֹדוּ לַייָ חַסְדּוֹ, וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם. כִּי הִשְׂבִּֽיעַ נֶֽפֶשׁ שֹׁקֵקָה, וְנֶֽפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא־טוֹב.
יֹֽשְׁבֵי חֹֽשֶׁךְ וְצַלְמָֽוֶת, אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל. כִּי הִמְרוּ אִמְרֵי־אֵל, וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָֽצוּ. וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם; כָּשְׁלוּ וְאֵין עֹזֵר. וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְיָ בַּצַּר לָהֶם; מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם. יוֹצִיאֵם מֵחֹֽשֶׁךְ וְצַלְמָֽוֶת, וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק. יוֹדוּ לַייָ חַסְדּוֹ, וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם. כִּי שִׁבַּר דַּלְתוֹת נְחֹֽשֶׁת, וּבְרִיחֵי בַרְזֶל גִּדֵּֽעַ.
אֱוִלִים מִדֶּֽרֶךְ פִּשְׁעָם, וּמֵעֲוֺנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ. כׇּל־אֹֽכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם, וַיַּגִּֽיעוּ עַד־שַֽׁעֲרֵי מָֽוֶת. וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְיָ בַּצַּר לָהֶם; מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם. יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם, וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם. יוֹדוּ לַייָ חַסְדּוֹ, וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם. וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה, וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה.
יוֹרְדֵי הַיָּם בׇּאֳנִיּוֹת, עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַֽיִם רַבִּים. הֵֽמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי יְיָ, וְנִפְלְאוֹתָיו בִּמְצוּלָה. וַיֹּֽאמֶר, וַיַּעֲמֵד רֽוּחַ סְעָרָה; וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו. יַעֲלוּ שָׁמַֽיִם, יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת; נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג. יָחֽוֹגּוּ וְיָנֽוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר, וְכׇל חׇכְמָתָם תִּתְבַּלָּע. וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְיָ בַּצַּר לָהֶם, וּמִמְּצוּקֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵם. יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה, וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם. וַיִּשְׂמְחוּ כִי־יִשְׁתֹּֽקוּ; וַיַּנְחֵם אֶל מְחוֹז חֶפְצָם. יוֹדוּ לַייָ חַסְדּוֹ, וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם. וִירוֹמְמֽוּהוּ בִּקְהַל־עָם, וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלֽוּהוּ.
יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר, וּמֹצָֽאֵי מַֽיִם לְצִמָּאוֹן. אֶֽרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה, מֵרָעַת יֽוֹשְׁבֵי בָהּ. יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם־מַֽיִם, וְאֶֽרֶץ צִיָּֽה לְמֹצָֽאֵי מָֽיִם. וַיּֽוֹשֶׁב שָׁם רְעֵבִים, וַיְכוֹנְנוּ עִיר מוֹשָׁב. וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת, וַיִּטְּעוּ כְרָמִים; וַיַּעֲשׂוּ פְּרִי תְבוּאָה. וַיְבָרְכֵם, וַיִּרְבּוּ מְאֹד; וּבְהֶמְתָּם לֹא יַמְעִיט. וַיִּמְעֲטוּ וַיָּשֹֽׁחוּ, מֵעֹֽצֶר רָעָה וְיָגוֹן. שֹׁפֵךְ בּוּז עַל נְדִיבִים, וַיַּתְעֵם בְּתֹֽהוּ לֹא־דָֽרֶךְ. וַיְשַׂגֵּב אֶבְיוֹן מֵעֽוֹנִי, וַיָּֽשֶׂם כַּצֹּאן מִשְׁפָּחוֹת. יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ; וְכׇל עַוְלָה קָֽפְצָה פִּֽיהָ. מִי חָכָם וְיִשְׁמׇר־אֵֽלֶּה, וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי יְיָ.
יש נוהגים להמשיך במזמורים הבאים (צ"ז-צ"ח) אחרי מזמור ק"ז, כמו יום העצמאות:
יְיָ מָלָךְ, תָּגֵל הָאָֽרֶץ; יִשְׂמְחוּ אִיִּים רַבִּים. עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו, צֶֽדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאוֹ. אֵשׁ לְפָנָיו תֵּלֵךְ, וּתְלַהֵט סָבִיב צָרָיו. הֵאִֽירוּ בְרָקָיו תֵּבֵל, רָאֲתָה וַתָּחֵל הָאָֽרֶץ. הָרִים כַּדּוֹנַג נָמַֽסּוּ מִלִּפְנֵי יְיָ, מִלִּפְנֵי אֲדוֹן כׇּל הָאָֽרֶץ. הִגִּֽידוּ הַשָּׁמַֽיִם צִדְקוֹ, וְרָאוּ כׇל הָעַמִּים כְּבוֹדוֹ. יֵבֹֽשׁוּ כׇּל עֹֽבְדֵי פֶֽסֶל, הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים; הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כׇּל אֱלֹהִים. שָׁמְעָה וַתִּשְׂמַח צִיּוֹן, וַתָּגֵֽלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה, לְמַֽעַן מִשְׁפָּטֶֽיךָ יְיָ. כִּי אַתָּה, יְיָ, עֶלְיוֹן עַל כׇּל הָאָֽרֶץ; מְאֹד נַעֲלֵֽיתָ עַל כׇּל אֱלֹהִים. אֹהֲבֵי יְיָ, שִׂנְאוּ רָע; שֹׁמֵר נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו, מִיַּד רְשָׁעִים יַצִּילֵם. (ש"ץ) אוֹר זָרֻֽעַ לַצַּדִּיק, וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה. שִׂמְחוּ צַדִּיקִים בַּייָ, וְהוֹדוּ לְזֵֽכֶר קׇדְשׁוֹ.
מִזְמוֹר. שִֽׁירוּ לַייָ שִׁיר חָדָשׁ, כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה. הוֹשִֽׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרֽוֹעַ קׇדְשׁוֹ. הוֹדִֽיעַ יְיָ יְשׁוּעָתוֹ, לְעֵינֵי הַגּוֹיִם גִּלָּה צִדְקָתוֹ. זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל; רָאוּ כׇל אַפְסֵי אָֽרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵֽינוּ. הָרִֽיעוּ לַייָ, כׇּל הָאָֽרֶץ, פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ וְזַמֵּֽרוּ. זַמְּרוּ לַייָ בְּכִנּוֹר, בְּכִנּוֹר וְקוֹל זִמְרָה. בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר, הָרִֽיעוּ לִפְנֵי הַמֶּֽלֶךְ יְיָ. יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ, תֵּבֵל וְיֹֽשְׁבֵי בָהּ. נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף, יַֽחַד הָרִים יְרַנֵּֽנוּ. (ש"ץ) לִפְנֵי יְיָ כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָֽרֶץ; יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶֽדֶק, וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים.
יש נוהגים לקרוא מבחר מזמורים בשבחה של ירושלים, במקום המזמורים למעלה או לאחריהם. הנוהגים כך יכולים לבחור מתוך המזמורים הבאים:שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד. שָׂמַֽחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי: בֵּית יְיָ נֵלֵךְ. עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵֽינוּ בִּשְׁעָרַֽיִךְ יְרוּשָׁלָֽיִם. יְרוּשָׁלַֽיִם הַבְּנוּיָה, כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה־לָּהּ יַחְדָּו. שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים, שִׁבְטֵי־יָהּ, עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל, לְהֹדוֹת לְשֵׁם יְיָ. כִּי שָֽׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט, כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד. שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָֽיִם, יִשְׁלָֽיוּ אֹהֲבָֽיִךְ. יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ, שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָֽיִךְ. לְמַֽעַן אַחַי וְרֵעָי, אֲדַבְּרָה־נָּא שָׁלוֹם בָּךְ. לְמַֽעַן בֵּית יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ.
שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹֽרַח. גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, בְּעִיר אֱלֹהֵֽינוּ, הַר קׇדְשׁוֹ. יְפֵה נוֹף, מְשׂוֹשׂ כׇּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן, יַרְכְּתֵי צָפוֹן, קִרְיַת מֶֽלֶךְ רָב. אֱלֹהִים בְּאַרְמְנוֹתֶֽיהָ נוֹדַע לְמִשְׂגָּב. כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ, עָבְרוּ יַחְדָּו. הֵֽמָּה רָאוּ, כֵּן תָּמָֽהוּ, נִבְהֲלוּ נֶחְפָּֽזוּ. רְעָדָה אֲחָזָֽתַם שָׁם, חִיל כַּיּוֹלֵדָה. בְּרֽוּחַ קָדִים תְּשַׁבֵּר אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ. כַּאֲשֶׁר שָׁמַֽעְנוּ, כֵּן רָאִֽינוּ בְּעִיר יְיָ צְבָאוֹת, בְּעִיר אֱלֹהֵֽינוּ; אֱלֹהִים יְכוֹנְנֶֽהָ עַד עוֹלָם, סֶֽלָה. דִּמִּֽינוּ אֱלֹהִים חַסְדֶּֽךָ, בְּקֶֽרֶב הֵיכָלֶֽךָ. כְּשִׁמְךָ אֱלֹהִים, כֵּן תְּהִלָּתְךָ עַל קַצְוֵי אֶֽרֶץ; צֶֽדֶק מָלְאָה יְמִינֶֽךָ. יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן, תָּגֵֽלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה, לְמַֽעַן מִשְׁפָּטֶֽיךָ. סֹֽבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפֽוּהָ, סִפְרוּ מִגְדָּלֶֽיהָ. שִֽׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה, פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶֽיהָ, לְמַֽעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן. כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵֽינוּ עוֹלָם וָעֶד; הוּא יְנַהֲגֵֽנוּ עַל מוּת.
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד. לוּלֵי יְיָ שֶׁהָֽיָה לָֽנוּ, יֹאמַר־נָא יִשְׂרָאֵל. לוּלֵי יְיָ שֶׁהָֽיָה לָֽנוּ, בְּקוּם עָלֵֽינוּ אָדָם. אֲזַי חַיִּים בְּלָעֽוּנוּ, בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּֽנוּ. אֲזַי הַמַּֽיִם שְׁטָפֽוּנוּ, נַֽחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵֽׁנוּ. אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵֽׁנוּ, הַמַּֽיִם הַזֵּידוֹנִים. בָּרוּךְ יְיָ, שֶׁלֹּא נְתָנָֽנוּ טֶֽרֶף לְשִׁנֵּיהֶם. נַפְשֵֽׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים; הַפַּח נִשְׁבָּר, וַאֲנַֽחְנוּ נִמְלָֽטְנוּ. עֶזְרֵֽנוּ בְּשֵׁם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַֽיִם וָאָֽרֶץ.
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. הַבֹּטְחִים בַּייָ כְּהַר צִיּוֹן לֹא יִמּוֹט, לְעוֹלָם יֵשֵׁב. יְרוּשָׁלַֽיִם הָרִים סָבִיב לָהּ, וַייָ סָבִיב לְעַמּוֹ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. כִּי לֹא יָנֽוּחַ שֵֽׁבֶט הָרֶֽשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים, לְמַֽעַן לֹא יִשְׁלְחוּ הַצַּדִּיקִים בְּעַוְלָֽתָה יְדֵיהֶם. הֵיטִֽיבָה, יְיָ, לַטּוֹבִים, וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם. וְהַמַּטִּים עֲקַלְקַלּוֹתָם, יוֹלִיכֵם יְיָ אֶת פֹּעֲלֵי הָאָֽוֶן; שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. זְכוֹר יְיָ לְדָוִד אֵת כׇּל עֻנּוֹתוֹ. אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַייָ, נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב. אִם אָבֹא בְּאֹֽהֶל בֵּיתִי, אִם אֶעֱלֶה עַל עֶֽרֶשׂ יְצוּעָי. אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי, לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה. עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַייָ, מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב. הִנֵּה שְׁמַעֲנֽוּהָ בְאֶפְרָֽתָה, מְצָאנֽוּהָ בִּשְׂדֵי־יָֽעַר. נָבֽוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו, נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו. קוּמָה יְיָ לִמְנוּחָתֶֽךָ, אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּֽךָ. כֹּהֲנֶֽיךָ יִלְבְּשׁוּ־צֶֽדֶק, וַחֲסִידֶֽיךָ יְרַנֵּֽנוּ. בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּֽךָ, אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶֽךָ. נִשְׁבַּע יְיָ לְדָוִד, אֱמֶת לֹא יָשׁוּב מִמֶּֽנָּה; מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית לְכִסֵּא־לָֽךְ. אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶֽיךָ בְּרִיתִי, וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם, גַּם בְּנֵיהֶם עֲדֵי־עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא־לָֽךְ. כִּי בָחַר יְיָ בְּצִיּוֹן, אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ. זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי־עַד; פֹּה אֵשֵׁב, כִּי אִוִּתִֽיהָ. צֵידָהּ בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ, אֶבְיוֹנֶֽיהָ אַשְׂבִּֽיעַ לָֽחֶם. וְכֹהֲנֶֽיהָ אַלְבִּישׁ יֶֽשַׁע, וַחֲסִידֶֽיהָ רַנֵּן יְרַנֵּֽנוּ. שָׁם אַצְמִֽיחַ קֶֽרֶן לְדָוִד, עָרַֽכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי. אוֹיְבָיו אַלְבִּישׁ בֹּֽשֶׁת, וְעָלָיו יָצִיץ נִזְרוֹ.
יש נוהגים לשיר כאן את מזמור קכ"ו במנגינת "הַתִּקְוָה", ויש נוהגים לשיר אותו בסוף תפילת ערבית:
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. בְּשׁוּב יְיָ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִֽינוּ כְּחֹלְמִים. אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּֽינוּ, וּלְשׁוֹנֵֽנוּ רִנָּה; אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם, הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִם אֵֽלֶּה. הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִמָּֽנוּ, הָיִֽינוּ שְׂמֵחִים. שׁוּבָה יְיָ אֶת שְׁבִיתֵֽנוּ, כַּאֲפִיקִים בַּנֶּֽגֶב. הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה, בְּרִנָּה יִקְצֹֽרוּ. הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶֽשֶׁךְ הַזָּֽרַע; בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו.
יש נוהגים לשיר את הבתים הבאים מתוך "לְכָה דוֹדִי" (או חלק מהם):[5]
מִקְדַּשׁ מֶֽלֶךְ עִיר מְלוּכָה קֽוּמִי צְאִי מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה;
רַב לָךְ שֶֽׁבֶת בְּעֵֽמֶק הַבָּכָא וְהוּא יַחֲמֹל עָלַֽיִךְ חֶמְלָה.
זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ, נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.
הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קֽוּמִי לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ עַמִּי;
עַל יַד בֶּן יִשַּׁי בֵּית הַלַּחְמִי קׇרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְּאָלָהּ.
זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ, נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.
הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ קֽוּמִי אֽוֹרִי;
עֽוּרִי עֽוּרִי שִׁיר דַּבֵּֽרִי כְּבוֹד יְיָ עָלַֽיִךְ נִגְלָה.
זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ, נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.
לֹא תֵבֹֽשִׁי וְלֹא תִכָּלְמִי מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי וּמַה תֶּהֱמִי;
בָּךְ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמִּי וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ.
זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ, נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.
וְהָיוּ לִמְשִׁסָּה שֹׁסָֽיִךְ וְרָחֲקוּ כׇּל מְבַלְּעָֽיִךְ;
יָשִׂישׂ עָלַֽיִךְ אֱלֹהָֽיִךְ כִּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה.
זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ, נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.
יָמִין וּשְׂמֹאל תִּפְרֽוֹצִי וְאֶת יְיָ תַּעֲרִֽיצִי;
עַל יַד אִישׁ בֶּן פַּרְצִי וְנִשְׂמְחָה וְנָגִֽילָה.
זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ, נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.
יש מברכים "שֶׁהֶחֱיָֽנוּ" (כל הקהל מברך, הש"ץ מסיים בקול רם והציבור עונה אחריו "אָמֵן"):
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָֽנוּ וְקִיְּמָֽנוּ וְהִגִּיעָֽנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.
מתפללים תפילת ערבית במנגינה של יום טוב.
לא אומרים "וְהוּא רַחוּם" אלא מתחילים ב"בָּרְכוּ" כמו בליל חג.
יש נוהגים לחתום "וּפְרוֹשׂ עָלֵֽינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶֽךָ" בברכת "הַשְׁכִּיבֵֽנוּ" כמו ביום טוב.
יש נוהגים לומר "עַל הַנִּסִּים" בברכת "מוֹדִים" בתפילת העמידה (ובברכת המזון).
יש נוהגים לקרוא הַלֵּל בלילה לאחר תפילת העמידה (לפני קַדִּישׁ "תִּתְקַבַּל").
אחרי קַדִּישׁ "תִּתְקַבַּל" יש נוהגים לקבל עול מלכות שמים כמו ביום העצמאות; פותחים את ארון הקודש ואומרים (ש"ץ וקהל):
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, יְיָ אֶחָד.
שלוש פעמים:
יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים.
ש"ץ וקהל:
מִי שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵֽינוּ וְלָֽנוּ וּגְאָלָֽנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, הוּא יִגְאָלֵֽנוּ גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה בְּקָרוֹב, וִיקַבֵּץ נִדָּחֵֽנוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָֽרֶץ. חֲבֵרִים כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְנֹאמַר אָמֵן.
הש"ץ קורא בטעמי המקרא:
וְכִֽי־תָבֹ֨אוּ מִלְחָמָ֜ה בְּאַרְצְכֶ֗ם עַל־הַצַּר֙ הַצֹּרֵ֣ר אֶתְכֶ֔ם וַהֲרֵעֹתֶ֖ם בַּחֲצֹצְרֹ֑ת וְנִזְכַּרְתֶּ֗ם לִפְנֵי֙ יְיָ֣ אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְנוֹשַׁעְתֶּ֖ם מֵאֹיְבֵיכֶֽם׃ וּבְי֨וֹם שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמוֹעֲדֵיכֶם֮ וּבְרָאשֵׁ֣י חׇדְשֵׁיכֶם֒ וּתְקַעְתֶּ֣ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֗ת עַ֚ל עֹלֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל זִבְחֵ֣י שַׁלְמֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֤ם לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲנִ֖י יְיָ֥ אֱלֹהֵיכֶֽם׃
תוקעים תקיעה גדולה בשופר ושרים:
לַשָּׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלַֽיִם הַבְּנוּיָה.
כל הקהל אומר:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁזָּכִֽינוּ לְאַתְחַלְתָּא דִּגְאֻלָּה, כֵּן נִזְכֶּה לִשְׁמֹֽעַ קוֹל שׁוֹפָרוֹ שֶׁל מְשִֽׁיחַ צִדְקֵֽנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵֽינוּ.
יש נוהגים לומר:
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָֽיִם, תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי, אִם לֹא אֶזְכְּרֵֽכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַֽיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ, וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ. וְשָׁם נַעֲבׇדְךָ בְּיִרְאָה, כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת.
יש נוהגים לשיר כאן את מזמור קכ"ו במנגינת "הַתִּקְוָה":
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. בְּשׁוּב יְיָ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִֽינוּ כְּחֹלְמִים. אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּֽינוּ, וּלְשׁוֹנֵֽנוּ רִנָּה; אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם, הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִם אֵֽלֶּה. הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִמָּֽנוּ, הָיִֽינוּ שְׂמֵחִים. שׁוּבָה יְיָ אֶת שְׁבִיתֵֽנוּ, כַּאֲפִיקִים בַּנֶּֽגֶב. הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה, בְּרִנָּה יִקְצֹֽרוּ. הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶֽשֶׁךְ הַזָּֽרַע; בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו.
אחרי ספירת העומר וסוף התפילה שרים:
אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּבִיאַת הַמָּשִֽׁיחַ; וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵֽהַּ, עִם כׇּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכׇל יוֹם שֶׁיָּבֹא.
מברכים איש את רעהו:
מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה.
שחרית ליום ירושלים[עריכה]
תְּפִלַּת שַׁחֲרִית לְיוֹם יְרוּשָׁלַֽיִם
קוראים פסוקי דזמרה של שבת ויום טוב כמו בהושענא רבה: מוסיפים בהם "מִזְמוֹר לְתוֹדָה", ובסופם אין אומרים "נִשְׁמַת" אלא חוזרים ל"יִשְׁתַּבַּח". את תפילת שחרית מתפללים במנגינה של חג.
יש נוהגים לומר "עַל הַנִּסִּים" בברכת "מוֹדִים" בתפילת העמידה (ובברכת המזון).
אין אומרים תחנון; לאחר חזרת הש"ץ קוראים הַלֵּל ואומרים חצי קדיש. בימי שני וחמישי קוראים בתורה.
אחרי הלל, ולאחר קריאת התורה וגלילת ספר התורה (אם חוגגים את יום ירושלים בשני או בחמישי), יש נוהגים לקרוא את הפטרת "שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה'..." (ללא ברכות לפניה ולאחריה).
אומרים את התפילות לשלום המדינה וחיילי צה"ל, וממשיכים ב"אַשְׁרֵי", "וּבָא לְצִיּוֹן" (אין אומרים "לַמְנַצֵּֽחַ"); "עָלֵֽינוּ" וסוף התפילה.
אחרי תפילת שחרית יש נוהגים לשיר את "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת" במנגינת "הַתִּקְוָה" ו"אֲנִי מַאֲמִין":
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. בְּשׁוּב יְיָ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִֽינוּ כְּחֹלְמִים. אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּֽינוּ, וּלְשׁוֹנֵֽנוּ רִנָּה; אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם, הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִם אֵֽלֶּה. הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִמָּֽנוּ, הָיִֽינוּ שְׂמֵחִים. שׁוּבָה יְיָ אֶת שְׁבִיתֵֽנוּ, כַּאֲפִיקִים בַּנֶּֽגֶב. הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה, בְּרִנָּה יִקְצֹֽרוּ. הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶֽשֶׁךְ הַזָּֽרַע; בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו.
אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּבִיאַת הַמָּשִֽׁיחַ; וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵֽהַּ, עִם כׇּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכׇל יוֹם שֶׁיָּבֹא.
חנוכה[עריכה]
הדלקת נר של חנוכה[עריכה]
הַדְלָקַת נֵר שֶׁל חֲנֻכָּה
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֺתָיו וְצִוָּֽנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל חֲנֻכָּה.
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵֽינוּ בַּיָּמִים הַהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.
בלילה הראשון:
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָֽנוּ וְקִיְּמָֽנוּ וְהִגִּיעָֽנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.
אחרי הדלקת הנר הראשון, בזמן שמדליקים את שאר הנרות משמאל לימין, אומרים:
הַנֵּרוֹת הַלָּֽלוּ אֲנַֽחְנוּ מַדְלִיקִין עַל הַנִּסִּים וְעַל הַנִּפְלָאוֹת, וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת, שֶׁעָשִֽׂיתָ לַאֲבוֹתֵֽינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה עַל יְדֵי כֹּהֲנֶֽיךָ הַקְּדוֹשִׁים. וְכׇל שְׁמֺנַת יְמֵי חֲנֻכָּה הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ קֹֽדֶשׁ הֵם, וְאֵין לָֽנוּ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם אֶלָּא לִרְאוֹתָם בִּלְבָד, כְּדֵי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל עַל נִסֶּֽיךָ וְעַל נִפְלְאוֹתֶֽיךָ וְעַל יְשׁוּעָתֶֽךָ.
הוראה פשוטה לפני מעוז צור: אחרי הדלקת הנרות נוהגים לשיר "מָעוֹז צוּר":
הוראה לפני "חשוף זרוע" ע"פ סידור בירנבוים: הבית האחרון הוא תוספת מאוחרת.
הוראה משולבת לפני מעוז צור: אחרי הדלקת הנרות נוהגים לשיר "מָעוֹז צוּר" (הבית האחרון הוא תוספת מאוחרת):
מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּֽחַ.
תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּֽחַ.
לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּֽחַ מִצָּר הַמְנַבֵּֽחַ.
אָז אֶגְמֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּֽחַ.
רָעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי בְּיָגוֹן כֹּחִי כָלָה.
חַיַּי מֵרְרוּ בְּקֹֽשִׁי בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה.
וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה.
חֵיל פַּרְעֹה וְכׇל זַרְעוֹ יָרְדוּ כְאֶֽבֶן מְצוּלָה.
דְּבִיר קׇדְשׁוֹ הֱבִיאַֽנִי וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַֽטְתִּי.
וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַֽנִי כִּי זָרִים עָבַֽדְתִּי.
וְיֵין רַֽעַל מָסַֽכְתִּי כִּמְעַט שֶׁעָבַֽרְתִּי.
קֵץ בָּבֶל, זְרֻבָּבֶל, לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשָֽׁעְתִּי.
כְּרֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָֽתָא.
וְנִהְיְתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּֽתָה.
רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּֽׂאתָ וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִֽיתָ.
רֹב בָּנָיו וְקִנְיָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִֽיתָ.
יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים.
וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי וְטִמְּאוּ כׇל הַשְּׁמָנִים.
וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשָׂה נֵס לְשׁוֹשַׁנִּים.
בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמֹנָה קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים.
חֲשׂוֹף זְרֽוֹעַ קׇדְשֶֽׁךָ וְקָרֵב יום הַיְשׁוּעָה.
נְקֹם נִקְמַת דַם עֲבָדֶֽיךָ מִמַּלְכוּת הָרְשָׁעָה.
כִּי אָרְכָה לָנוּ הַשָּׁעָה וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה.
דְּחֵה אַדְמוֹן בְּצֵל צַלְמוֹן וְהָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָה.
מגילת החשמונאים[עריכה]
מְגִלַּת הַחַשְׁמוֹנָאִים
(א) וִיהִי בִּימֵי אַנְטְיוֹכוֹס מֶֽלֶךְ יָוָן; מֶֽלֶךְ גָּדוֹל וְחָזָק הָיָה, וְתַקִּיף בְּמֶמְשַׁלְתּוֹ, וְכׇל הַמְּלָכִים יִשְׁמְעוּ לוֹ. (ב) הוּא כָבַשׁ מְדִינוֹת רָבּוֹת וּמְלָכִים חֲזָקִים, וְהֶחֱרִיב טִירוֹתָם, וְהֵיכְלֵיהֶם שָׂרַף בָּאֵשׁ, וְאַנְשֵׁיהֶם בְּבֵית הָאֲסוּרִים אָסָר. (ג) מִימֵי אָלֶכְּסַנְדְּרוֹס הַמֶּֽלֶךְ לֹא קָם מֶֽלֶךְ כָּמֹֽהוּ בְּכׇל עֵֽבֶר הַנָּהָר. (ד) הוּא בָנָה מְדִינָה גְּדוֹלָה עַל חוֹף הַיָּם לִהְיוֹת לוֹ לְבֵית מַלְכוּת, וְיִקְרָא לָהּ מְדִינַת אַנְטְיוֹכִיָּא עַל שְׁמוֹ. (ה) וְגַם בַּגְרִס מִשְׁנֵֽהוּ בָּנָה מְדִינָה אַחֶֽרֶת לַנֶּגְדָּה, וְיִקְרָא לָהּ מְדִינַת בַּגְרִס עַל שְׁמוֹ; וְכֵן שְׁמוֹתָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
(ו) בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים לִמׇלְכוֹ, הִיא שְׁנַת מָאתַיִם וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים לְבִנְיַן בֵּית הָאֱלֹהִים, שָׂם פָּנָיו לַעֲלוֹת לִירוּשָׁלָֽיִם. (ז) וְיַֽעַן וַיֹּֽאמֶר לְשָׁרָיו: הֲלֹא יְדַעְתֶּם כִּי יֵשׁ עַם הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַֽיִם בֵּינֵֽינוּ. לֵאלֹהֵֽינוּ אֵינָם מַקְרִיבִים, וְדָתֵֽינוּ אֵינָם עוֹשִׂים, וְדָתֵי הַמֶּֽלֶךְ הֵם עוֹזְבִים לַעֲשׂוֹת דָּתָם. (ח) וְגַם הֵם מְיַחֲלִים לְיוֹם שִׁבְרוֹן הַמְּלָכִים וְהַשִּׁלְטוֹנִים, וְאוֹמְרִים: מָתַי יִמְלוֹךְ עָלֵֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, וְנִשְׁלוֹט בַּיָּם וּבַיַּבָּשָׁה, וְכׇל הָעוֹלָם יִנָּתֵן בְּיָדֵֽנוּ. (ט) אֵין כָּבוֹד לַמַּלְכוּת לְהַנִּֽיחַ אֵֽלֶּה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. עַתָּה, בּֽוֹאוּ וְנַעֲלֶה עֲלֵיהֶם וּנְבַטֵּל מֵהֶם אֶת הַבְּרִית אֲשֶׁר כֹּרַת לָהֶם: שַׁבָּת, רֹאשׁ חֹֽדֶשׁ וּמִלָּה. (י) וְיִיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי שָׁרָיו וּבְעֵינֵי כׇל חֵילוֹ.
(יא) בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָם אַנְטְיוֹכוֹס הַמֶּֽלֶךְ וַיִּשְׁלַח אֶת נִיקָנוֹר מִשְׁנֵֽהוּ בְּחַֽיִל גָּדוֹל וְעַם רָב, וַיָּבֹא לְעִיר יְהוּדָה, לִירוּשָׁלַֽיִם, וַיַהֲרֹג בָּהּ הֶֽרֶג רָב. (יב) וַיִּֽבֶן בָּמָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, בִּמְקוֹם אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבָדָיו הַנְּבִיאִים: שָׁם אֲשַׁכֵּן שְׁכִינָתִי לְעוֹלָם; בַּמָּקוֹם הַהוּא שָׁחֲטוּ אֶת הַחֲזִיר, וְיָבִֽיאוּ אֶת דָּמוֹ לַעֲזָרַת הַקֹּֽדֶשׁ. (יג) וּבִהְיוֹת זֶה, כַּאֲשֶׁר שָׁמַע יוֹחָנָן בֶּן מַתִּתְיָה כִּי זֶה הַמַּעֲשֶׂה נַעֲשָׂה, נִמְלָא קֶֽצֶף וְחֵמָה, וְזִיו פָּנָיו נִשְׁתַּנָּה; וַיִּוָּעַץ בְּלִבּוֹ מַה שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת עַל זֶה. (יד) וְאָז יוֹחָנָן בֶּן מַתִּתְיָה עָֽשָׂה לוֹ חֶֽרֶב, שְׁתֵּי זְרָתוֹת אׇרְכָּהּ וְזֶֽרֶת אַחַת רׇחְבָּהּ, וְהִיא תַּֽחַת בְּגָדָיו עֲטוּפָה. (טו) וַיָּבֹא לִירוּשָׁלַֽיִם, וַיַּעֲמֹד בְּשַֽׁעַר הַמֶּֽלֶךְ, וַיִּקְרָא לַשּׁוֹעֲרִים וַיֹּֽאמֶר לָהֶם: אֲנִי יוֹחָנָן בֶּן מַתִּתְיָה, הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל שֶׁל הַיְּהוּדִים, בָּֽאתִי לָבוֹא לִפְנֵי נִיקָנוֹר. (טז) וְאָז בָּֽאוּ הַשּׁוֹעֲרִים וְהַשּׁוֹמְרִים וַיֹּאמְרוּ לַנִּיקָנוֹר: הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל שֶׁל הַיְּהוּדִים עוֹמֵד בַּפָּֽתַח. וַיַּֽעַן נִיקָנוֹר וַיֹּֽאמֶר לָהֶם: בּוֹא יָבוֹא.
(יז) אָז הוּבָא יוֹחָנָן לִפְנֵי נִיקָנוֹר. וַיַּֽעַן נִיקָנוֹר וַיֹּֽאמֶר לְיוֹחָנָן: אַתָּה הוּא אֶחָד מִן הַמּוֹרְדִים אֲשֶׁר מָרְדוּ בַּמֶּֽלֶךְ וְאֵינָם רוֹצִים בִּשְׁלוֹם מַלְכוּתוֹ. (יח) וַיַּֽעַן יוֹחָנָן לִפְנֵי נִיקָנוֹר וַיֹּאמַר: אֲדוֹנִי, עַתָּה בָֽאתִי לְפָנֶֽיךָ; אֲשֶׁר תִּרְצֶה אֶעֱשֶׂה. (יט) וַיַּֽעַן נִיקָנוֹר וַיֹּֽאמֶר לְיוֹחָנָן: אִם כִּרְצוֹנִי אַתָּה עוֹשֶׂה, קַח חֲזִיר וּשְׁחָטֵֽהוּ עַל הַבָּמָה; וְתִלְבַּשׁ בִּגְדֵי מַלְכוּת, וְתִרְכַּב עַל סוּס הַמֶּֽלֶךְ, וּכְאַחַד מֵאוֹהֲבֵי הַמֶּֽלֶךְ תִּהְיֶה. (כ) וְכַאֲשֶׁר שָׁמַע יוֹחָנָן, הֱשִֽׁיבוֹ דָבָר: אֲדוֹנִי, אֲנִי יָרֵא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, פֶּן יִשְׁמְעוּ כִּי עָשִֽׂיתִי כֵן וְיִסְקְלֽוּנִי בָּאֲבָנִים; עַתָּה, יֵצֵא כׇל אִישׁ מִלְּפָנֶֽיךָ, פֶּן יוֹדִֽיעוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. (כא) אָז הוֹצִיא נִיקָנוֹר מִלְּפָנָיו כׇּל אִישׁ. (כב) בָּעֵת הַהִיא נָשָׂא יוֹחָנָן בֶּן מַתִּתְיָה עֵינָיו לַשָּׁמַֽיִם, וְתִקֵּן תְּפִלָּתוֹ לִפְנֵי רִבּוֹן הָעוֹלָמִים וַיֹּאמַר: אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, אַל נָא תִּתְּנֵֽנִי בְּיַד הֶעָרֵל הַזֶּה, כִּי אִם יַהַרְגֵֽנִי יֵלֵךְ וְיִשְׁתַּבַּח בְּבֵית דָּגוֹן אֱלֹהָיו וְיֹאמַר: אֱלֹהַי נְתָנוֹ בְיָדִי. (כג) בְּאוֹתָהּ שָׁעָה פָּסַע עָלָיו שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת, וַיִּתְקַע הַחֶֽרֶב בְּלִבּוֹ, וַיַּשְׁלֵךְ אוֹתוֹ חָלָל בַּעֲזָרַת הַקֹּֽדֶשׁ. (כד) עָנָה יוֹחָנָן וְאָמַר לִפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמַֽיִם: אֱלֹהַי, אַל תָּֽשֶׂם עָלַי חֵטְא כִּי הָרַֽגְתִּי אֶת הֶעָרֵל הַזֶּה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ; כֵּן תִּתֵּן עַתָּה אֶת כׇּל הָעַמִּים אֲשֶׁר בָּֽאוּ עִמּוֹ לְהָצֵר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלָֽיִם. (כה) אָז יָצָא יוֹחָנָן בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּלָּחֵם בָּעַמִּים, וְיַהֲרֹג בָּהֶם הֶֽרֶג רָב. (כו) מִסְפַּר הַהֲרוּגִים אֲשֶׁר הָרַג בַּיּוֹם הַהוּא שִׁבְעַת אֲלָפִים, אֲשֶׁר הָיוּ הוֹרְגִים אֵֽלֶּה לָאֵֽלֶּה. (כז) בְּשׁוּבוֹ בָּנָה עַמּוּד עַל שְׁמוֹ, וַיִּקְרָא לוֹ: מַכַּבִּי מֵמִית הַחֲזָקִים.
(כח) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע אַנְטְיוֹכוֹס הַמֶּֽלֶךְ כִּי נֶהֱרַג נִיקָנוֹר מִשְׁנֵֽהוּ, צַר לוֹ מְאֹד; וַיִּשְׁלַח לְהָבִיא בַּגְרִס הָרָשָׁע הַמַּטְעֶה אֶת עַמּוֹ. (כט) וַיַּֽעַן אַנְטְיוֹכוֹס הַמֶּֽלֶךְ וַיֹּֽאמֶר לְבַגְרִס: הַלֹּא יָדַֽעְתָּ אִם לֹא שָׁמַֽעְתָּ אֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; הָרְגוּ חֲיָלַי, וַיָּבֹֽזּוּ מַחֲנוֹתַי וְשָׂרָי. (ל) עַתָּה עַל מָמוֹנְכֶם אַתֶּם בּוֹטְחִים, אוֹ עַל בָּתֵּיכֶם לָכֶם הֵם; בֹּֽאוּ וְנַעֲלֶה עֲלֵיהֶם, וּנְבַטֵּל מֵהֶם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת לָהֶם אֱלֹהֵיהֶם: שַׁבָּת, רֹאשׁ חֹֽדֶשׁ וּמִילָה. (לא) אָז קָם בַּגְרִס הָרָשָׁע וְכׇל מַחֲנוֹתָיו, וַיָּבֹֽאוּ לִירוּשָׁלָֽיִם. (לב) וַיַּהֲרֹג בָּהּ הֶֽרֶג רָב, וַיִּגְזֹר בָּהּ גְּזֵרָה גְּמוּרָה עַל שַׁבָּת, רֹאשׁ חֹֽדֶשׁ וּמִילָה. (לג) בִּהְיוֹת זֶה, כַּאֲשֶׁר הָיָה דְבַר הַמֶּֽלֶךְ נֶחְפָּז, מָצְאוּ אִישׁ אֲשֶׁר מָל בְּנוֹ, וַיָּבִֽיאוּ הָאִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, וַיִּתְלוּ אוֹתָם כְּנֶֽגֶד הַיָּֽלֶד. (לד) וְגַם אִשָּׁה אֲשֶׁר יָלְדָה בֵן אַחֲרֵי מוֹת בַּעְלָהּ, וַתָּֽמׇל אוֹתוֹ לִשְׁמֹנָה יָמִים, וַתַּֽעַל עַל חוֹמַת יְרוּשָׁלַֽיִם וּבְנָהּ הַמָּהוּל בְּיָדָהּ. (לה) וַתַּֽעַן וַתֹּאמַר: לְךָ אוֹמְרִים, בַּגְרִס הָרָשָׁע, אַתֶּם חוֹשְׁבִים לְבַטֵּל מֵאִתָּֽנוּ הַבְּרִית אֲשֶׁר כֹּרַת עִמָּֽנוּ; בְּרִית אֲבוֹתֵֽינוּ לֹא נִבְטָל מִמֶּֽנּוּ וְלֹא מִבְּנֵי בָנֵֽינוּ. (לו) וַתַּפֵּל בְּנָהּ לָאָֽרֶץ וַתִּפֹּל אַחֲרָיו, וַיָּמֽוּתוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד. וְרַבִּים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ עוֹשִׂים כֵּן בַּיָּמִים הָהֵם, וְלֹא שִׁנּוּ בְּרִית אֲבוֹתָם.
(לז) בַּזְּמַן הַהוּא אָמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֵֽלֶּה לָאֵֽלֶּה: בֹּֽאוּ וְנִשְׁבֹּת בִּמְעָרָה, פֶּן נְחַלֵּל אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת; וַיַּלְשִֽׁינוּ אוֹתָם לִפְנֵי בַגְרִס. (לח) אָז שָׁלַח בַּגְרִס אֲנָשִׁים חֲלוּצִים, וַיָּבֹֽאוּ וַיֵּשְׁבוּ עַל פִּי הַמְּעָרָה וַיֹּאמְרוּ: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, צְאוּ אֵלֵֽינוּ; אִכְלוּ מִלַּחְמֵֽנוּ וּשְׁתוּ מִיֵּינֵֽנוּ, וּמַעֲשֵֽׂינוּ תִּהְיוּ עוֹשִׂים. (לט) וַיַּעֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אֵֽלֶּה לָאֵֽלֶּה: זוֹכְרִים אֲנַחְנוּ אֵת אֲשֶׁר נִצְטַוִּֽינוּ עַל הַר סִינָי: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִֽׂיתָ כׇּל מְלַאכְתֶּֽךָ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת; עַתָּה, טוֹב לָֽנוּ אֲשֶׁר נָמוּת מֵאֲשֶׁר נְחַלֵּל אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת. (מ) בִּהְיוֹת זֶה, כַּאֲשֶׁר לֹא יָצְאוּ אֲלֵיהֶם הַיְּהוּדִים, וַיָּבִֽיאוּ עֵצִים וַיִּשְׂרְפוּ עַל פִּי הַמְּעָרָה, וַיָּמֽוּתוּ כְּאֶֽלֶף אִישׁ וְאִשָּׁה. (מא) אַחֲרֵי כֵן יָצְאוּ חֲמֵֽשֶׁת בְּנֵי מַתִּתְיָה, יוֹחָנָן וְאַרְבַּֽעַת אֶחָיו, וַיִּלָּחֲמוּ בָעַמִּים, וַיַּהַרְגוּ בָהֶם הֶֽרֶג רָב; (מב) וַיְגָרְשׁוּם לְאִיֵּי הַיָּם, כִּי בָטְחוּ בֵּאלֹהֵי הַשָּׁמַֽיִם.
(מג) אָז נִכְנַס בַּגְרִס הָרָשָׁע בִּסְפִינָה וַיָּֽנׇס אֶל אַנְטְיוֹכוֹס הַמֶּֽלֶךְ, וְעִמּוֹ אֲנָשִׁים פְּלִֽיטֵי חָֽרֶב. (מד) וַיַּֽעַן בַּגְרִס וַיֹּֽאמֶר לְאַנְטְיוֹכוֹס הַמֶּֽלֶךְ: אַתָּה, הַמֶּֽלֶךְ, שַֽׂמְתָּ צַו לְבַטֵּל מִן יְהוּדָה שַׁבָּת, רֹאשׁ חֹֽדֶשׁ וּמִילָה, וְהִנֵּה מֶֽרֶד גָּדוֹל בְּתוֹכָהּ, אֲשֶׁר אִם [לֹא] יֵלְכוּ כׇל הָעַמִּים וְהָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת לֹא יוּכְלוּ לַחֲמֵֽשֶׁת בְּנֵי מַתִּתְיָה; מֵאֲרָיוֹת הֵם חֲזָקִים, וּמִנְּשָׁרִים הֵם קַלִּים, וּמִדֻּבִּים הֵם נִמְהָרִים. (מה) עַתָּה, הַמֶּֽלֶךְ, עֲצָתִי תִּיטַב עָלֶֽיךָ; אִם תִּלָּחֵם בָּהֶם בְּחַֽיִל זֶה, תֵּבוֹשׁ בְּעֵינִי כׇל הַמְּלָכִים. (מו) לָכֵן שְׁלַח סְפָרִים בְּכׇל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶֽךָ, וְיָבֹֽאוּ שָׁרֵי הַחֲיָלוֹת, וְלֹא יִשָּׁאֵר מֵהֶם אֶחָד; וְגַם פִּילִים מְלֻבָּשִׁים שִׁרְיוֹנִים יִהְיוּ עִמָּהֶם. (מז) וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי אַנְטְיוֹכוֹס הַמֶּֽלֶךְ, וַיִּשְׁלַח סְפָרִים לְכׇל מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ; וַיָּבֹֽאוּ שָׁרֵי עַם וָעָם, וְעִמָּהֶם פִּילִים מְלֻבָּשִׁים שִׁרְיוֹנִים. (מח) שֵׁנִית קָם בַּגְרִס הָרָשָׁע וַיָּבֹא לִירוּשָׁלָֽיִם; בָּקַע הַחוֹמָה וַיְנַתֵּק הַמָּבוֹא וַיִּפְרֹץ בַּמִּקְדָּשׁ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה פְּרָצוֹת, וְגַם מִן הָאֲבָנִים שִׁבֵּר עַד אֲשֶׁר הָיוּ כֶּעָפָר. (מט) וַיַּחֲשֹׁב בְּלִבּוֹ וַיֹּאמַר: הַפַּֽעַם הַזֹּאת לֹא יוּכְלוּ לִי, כִּי רַב חֵילִי וְעַזָּה יָדִי; וֵאלֹהֵי הַשָּׁמַיִם לֹא חָשַׁב כֵּן.
(נ) כִּשְׁמֹֽעַ חֲמֵֽשֶׁת בְּנֵי מַתִּתְיָה, קָֽמוּ וַיָּבֹֽאוּ לְמִצְפֵּה גִּלְעָד, אֲשֶׁר הָיְתָה שָׁם פְּלֵיטָה לְבֵית יִשְׂרָאֵל בִּימֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא. (נא) צוֹם גָּזָֽרוּ, וַיֵּשְׁבוּ עַל הָאֵֽפֶר לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִלִּפְנַי אֱלֹהֵי הַשָּׁמָֽיִם; אָז נָפְלָה בְּלִבָּם עֵצָה טוֹבָה. (נב) וְהָיוּ שְׁמוֹתֵיהֶם: יְהוּדָה הַבְּכוֹר, שִׁמְעוֹן הַשֵּׁנִי, יוֹחָנָן הַשְּׁלִישִׁי, יוֹנָתָן הָרְבִיעִי, אֶלְעָזָר הַחֲמִישִׁי. (נג) וַיבָֽרֶךְ אוֹתָם אֲבִיהֶם קֹֽדֶם שֶׁשְּׁלָחָם לַמִּלְחָמָה, וַיֹּֽאמֶר לָהֶם: יְהוּדָה בְּנִי, אֲדַמֶּה אוֹתְךָ לִיהוּדָה בֶּן יַעֲקֹב אֲשֶׁר הָיָה נִמְשָׁל לְאַרְיֵה. (נד) שִׁמְעוֹן בְּנִי, אֲדַמֶּה אוֹתְךָ לְשִׁמְעוֹן בֶּן יַעֲקֹב אֲשֶׁר הָרַג יוֹשְׁבֵי שְׁכֶם. (נה) יוֹחָנָן בְּנִי, אֲדַמֶּה אוֹתְךָ לְאַבְנֵר בֶּן נֵר, שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל. (נו) יוֹנָתָן בְּנִי, אֲדַמֶּה אוֹתְךָ לְיוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל אֲשֶׁר הָרַג עַם פְּלִשְׁתִּים. (נז) אֶלְעָזָר בְּנִי, אֲדַמֶּה אוֹתְךָ לְפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר, אֲשֶׁר קַנָּא לֵאלֹהָיו וְהִצִּיל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (נח) אַחַר זֶה קָֽמוּ חֲמֵֽשֶׁת בְּנֵי מַתִּתְיָה וַיִּלָּחֲמוּ בָּעַמִּים הָהֵם, וַיַּהַרְגוּ בָּהֶם הֶֽרֶג רָב; וַיֵּהָרֵג מֵהֶם יְהוּדָה.
(נט) בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, כַּאֲשֶׁר רָאוּ בְּנֵי מַתִּתְיָה כִּי נֶהֱרַג יְהוּדָה, שָֽׁבוּ וַיָּבֹֽאוּ אֵל אֲבִיהֶם; וַיֹּֽאמֶר לָהֶם: לָֽמָּה שַׁבְתֶּם. (ס) וַיַּעֲנוּ וַיֹּאמְרוּ: נֶהֱרַג יְהוּדָה אָחִֽינוּ, אֲשֶׁר הָיָה חָשׁוּב כְּכֻלָּֽנוּ. (סא) וַיַּֽעַן מַתִּתְיָה וַיֹּֽאמֶר אֲלֵיהֶם: אֲנִי אֵצֵא עִמָּכֶם וְאֶלָּחֵם בָּעַמִּים, פֶּן יְאַבְּדוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל; וְאַתֶּם נִבְהַלְתֶּם עַל אֲחִיכֶם. (סב) וַיֵּצֵא מַתִּתְיָה בַּיּוֹם הַהוּא עִם בָּנָיו, וַיִּלָּחֲמוּ בָעַמִּים. (סג) וֵאלֹהֵי הַשָּׁמַיִם נָתַן כׇּל גִּבּוֹרֵי הָעַמִּים בְּיָדָם, וַיַּהַרְגוּ בָהֶם הֶֽרֶג רָב, כׇּל שׁוֹלֵף חֶֽרֶב וְכׇל אוֹחֵז קֶֽשֶׁת, שָׁרֵי הַחַֽיִל וְהַסְּגָנִים, לֹא נוֹתַר בָּהֶם שָׂרִיד; וַיָּנֽוּסוּ שְׁאָר עַמִּים לִמְדִינוֹת הַיָּם. (סד) וְאֶלְעָזָר הָיָה מִתְעַסֵּק לְהָמִית הַפִּילִים, וַיִּטְבַּע בְּפֶֽרֶשׁ הַפִּילִים; וַיְבַקְשֽׁוּהוּ אֶחָיו בֵּין הַחַיִּים וּבֵין הַמֵּתִים וְלֹא מְצָאֽוּהוּ, וְאַחֲרֵי כֵן מְצָאֽוּהוּ טוֹבֵֽעַ בְּפֶֽרֶשׁ הַפִּילִים.
(סה) וַיִּשְׂמְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי נִתְּנוּ בִידֵיהֶם שׂוֹנְאֵיהֶם; מֵהֶם שָׂרְפוּ בָאֵשׁ, וּמֵהֶם תָּלוּ עַל הָעֵץ; וּבַגְרִס הָרָשָׁע, הַמַּטְעֶה אֶת עַמּוֹ, שָׂרְפוּ אוֹתוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאֵשׁ. (סו) וְאַנְטְיוֹכוֹס הַמֶּֽלֶךְ, כַּאֲשֶׁר שָׁמַע אֲשֶׁר נֶהֶרְגוּ בַּגְרִס מִשְׁנֵֽהוּ וְכׇל שָׁרֵי הַחַֽיִל אֲשֶׁר עִמּוֹ, נִכְנַס בִּסְפִינָה וְיָֽנׇס לִמְדִינוֹת הַיָּם. (סז) וַיְהִי, כׇּל מָקוֹם אֲשֶׁר הָיָה בָא שָֽׁמָּה הָיוּ מוֹרְדִים בּוֹ וְקוֹרְאִים אוֹתוֹ הַבּוֹרֵֽחַ, וַיַּשְׁלֵךְ אֶת נַפְשׁוֹ הַיָּמָּה.
(סח) אַחֲרֵי כֵן בָּֽאוּ בְּנֵי חַשְׁמֹנַי לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וַיִּבְנוּ הַשְּׁעָרִים, וַיִּסְגְּרוּ הַפְּרָצוֹת, וַיְטַהֲרוּ אֶת הָעֲזָרָה מִן הַהֲרוּגִים וּמִן הַטֻּמְאוֹת. (סט) וַיְבַקְשׁוּ שֶֽׁמֶן זַֽיִת זָךְ לְהַדְלִיק הַמְּנוֹרָה, וְלֹא מָצְאוּ כִּי אִם צְלוֹחִית אַחַת אֲשֶׁר הָיְתָה חֲתוּמָה בְּטַבַּֽעַת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וַיֵּדְעוּ כִּי הָיְתָה טְהוֹרָה, וְהָיָה בָהּ כְּשִׁעוּר הַדְלָקַת יוֹם אֶחָד. (ע) וֵאלֹהֵי הַשָּׁמַֽיִם, אֲשֶׁר שִׁכֵּן שְׁמוֹ שָׂם, נָתַן בְּרָכָה וְהִדְלִֽיקוּ מִמֶּֽנָּה שְׁמוֹנַת יָמִים. (עא) עַל כֵּן קִיְּמוּ בְּנֵי חַשְׁמוֹנַי קִיּוּם, וְחִזְּקוּ אִסָּר, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עִמָּהֶם כְּאֶחָד, לַעֲשׂוֹת שְׁמֹנַת הַיָּמִים הָאֵֽלֶּה יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׁמְחָה כִּימֵי מוֹעֲדִים הַכְּתוּבִים בַּתּוֹרָה, וּלְהַדְלִיק בָּהֶם נֵרוֹת לְהוֹדִֽיעַ אֲשֶׁר עָשָׁה לָהֶם אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם נִצּוּחִים. (עב) וּבָהֶם אֵין לִסְפּוֹד וְלֹא לִגְזוֹר צוֹם, זוּלָתִי אֲשֶׁר יִהְיֶה עָלָיו נֶֽדֶר יְשַׁלְּמֶֽנּוּ; אַךְ חַשְׁמוֹנַי וּבָנָיו וַאֲחִיהֶם לֹא גָּזְרוּ בָּהֶם לְבַטֵּל מְלָאכָה וַעֲבוֹדָה. (עג) וּמִן הָעֵת הַהִיא לֹא הָיָה שֵׁם לְמַלְכוּת יָוָן.
(עד) וַיְקַבְּלוּ הַמַּלְכוּת בְּנֵי חַשְׁמוֹנַי, הֵם וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם, מֵהָעֵת הַזֹּאת עַד חֻרְבַּן בֵּית הָאֱלֹהִים, מָאתַֽיִם וָשֵׁשׁ שָׁנִים. (עה) עַל כֵּן שׁוֹמְרִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַיָּמִים הָאֵֽלֶּה בְּכָל גָּלוּתָם, וְיִקְרְאוּ לָהֶם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׁמְחָה, מֵחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים לַחֹֽדֶשׁ כִּסְלֵו שְׁמֹנָה יָמִים. (עו) וְהַיָּמִים הָאֵֽלֶּה קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם וְעַל בְּנֵי בְנֵיהֶם עַד עוֹלָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְּוִיִּים וְהַחֲכָמִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְלֹא יָסֽוּרוּ מִזַּרְעָם עַד עוֹלָם.
קריאת המגילה בפורים[עריכה]
לְפוּרִים
קְרִיאַת הַמְּגִלָּה בְּפוּרִים
לפני קריאת המגילה הקורא מברך:
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֺתָיו וְצִוָּֽנוּ עַל מִקְרָא מְגִלָּה.
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵֽינוּ בַּיָּמִים הַהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָֽנוּ וְקִיְּמָֽנוּ וְהִגִּיעָֽנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.
לאחר קריאת המגילה הקורא מברך:
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, הָרָב אֶת רִיבֵֽנוּ, וְהַדָּן אֶת דִּינֵֽנוּ, וְהַנּוֹקֵם אֶת נִקְמָתֵֽנוּ, וְהַנִּפְרָע לָֽנוּ מִצָּרֵֽינוּ, וְהַמְשַׁלֵּם גְּמוּל לְכָל אוֹיְבֵי נַפְשֵֽׁנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הַנִּפְרָע לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל מִכָּל צָרֵיהֶם, הָאֵל הַמּוֹשִֽׁיעַ.
בפורים בבוקר לא אומרים:
אֲשֶׁר הֵנִיא עֲצַת גּוֹיִם, וַיָּפֶר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים.
בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם רָשָׁע, נֵֽצֶר זָדוֹן מִזֶּֽרַע עֲמָלֵק.
גָּאָה בְּעָשְׁרוֹ וְכָרָה לוֹ בּוֹר, וּגְדֻלָּתוֹ יָֽקְשָׁה לּוֹ לָֽכֶד.
דִּמָּה בְנַפְשׁוֹ לִלְכֹּד וְנִלְכַּד, בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד וְנִשְׁמַד מְהֵרָה.
הָמָן הוֹדִֽיעַ אֵיבַת אֲבוֹתָיו, וְעוֹרֵר שִׂנְאַת אַחִים לַבָּנִים.
וְלֹא זָכַר רַחֲמֵי שָׁאוּל, כִּי בְחֶמְלָתוֹ עַל אֲגָג נוֹלַד אוֹיֵב.
זָמַם רָשָׁע לְהַכְרִית צַדִּיק, וְנִלְכַּד טָמֵא בִּידֵי טָהוֹר.
חֶֽסֶד גָּבַר עַל שִׁגְגַת אָב, וְרָשָׁע הוֹסִיף חֵטְא עַל חֲטָאָיו.
טָמַן בְּלִבּוֹ מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמָיו, וַיִּתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת רָעָה.
יָדוֹ שָׁלַח בִּקְדוֹשֵׁי אֵל, כַּסְפּוֹ נָתַן לְהַכְרִית זִכְרָם.
כִּרְאוֹת מָרְדְּכַי כִּי יָצָא קֶֽצֶף, וְדָתֵי הָמָן נִתְּנוּ בְשׁוּשָׁן,
לָבַשׁ שַׂק וְקָשַׁר מִסְפֵּד, וְגָזַר צוֹם וַיֵּֽשֶׁב עַל הָאֵפֶר.
מִי זֶה יַעֲמֹד לְכַפֵּר שְׁגָגָה, וְלִמְחוֹל חַטַּאת עֲוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ.
נֵץ פָּרַח מִלּוּלָב, הֵן הֲדַסָּה עָמְדָה לְעוֹרֵר יְשֵׁנִים.
סָרִיסֶֽיהָ הִבְהִֽילוּ לְהָמָן, לְהַשְׁקוֹתוֹ יֵין חֲמַת תַּנִּינִים.
עָמַד בִּעָשְׁרוֹ וְנָפַל בְּרִשְׁעוֹ, עָֽשָׂה לוֹ עֵץ וְנִתְלָה עָלָיו.
פִּיהֶם פָּתְחוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי פּוּר הָמָן נֶהְפַּךְ לְפוּרֵֽנוּ.
צַדִּיק נֶחֱלַץ מִיַּד רָשָׁע, אוֹיֵב נִתַּן תַּֽחַת נַפְשׁוֹ.
קִיְּמוּ עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת פּוּרִים, וְלִשְׂמֹֽחַ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה.
רָאִֽיתָ אֶת תְּפִלַּת מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר, הָמָן וּבָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִֽיתָ.
בפורים בבוקר מתחילים כאן:
שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה, בִּרְאוֹתָם יַֽחַד תְּכֵֽלֶת מָרְדְּכָי.
תְּשׁוּעָתָם הָיִֽיתָ לָנֶֽצַח, וְתִקְוָתָם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר.
לְהוֹדִֽיעַ שֶׁכָּל קֹוֶֽיךָ לֹא יֵבֹֽשׁוּ, וְלֹא יִכָּלְמוּ לָנֶֽצַח כָּל הַחוֹסִים בָּךְ.
אָרוּר הָמָן אֲשֶׁר בִּקֵשׁ לְאַבְּדִי; בָּרוּךְ מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי.
אֲרוּרָה זֶֽרֶשׁ אֵֽשֶׁת מַפְחִידִי; בְּרוּכָה אֶסְתֵּר [מְגִנָּה] בַּעֲדִי.
וְגַם חַרְבוֹנָה זָכוּר לְטוֹב.
הערות[עריכה]
- ^ ברכת "שֶׁהֶחֱיָֽנוּ" בשם ובמלכות נמצאת בהנחיות הראשונות של הרבנות הראשית משנת תש"ט, ולאחר מכן שוב בתקופתו של הרב שלמה גורן (בין השאר בשנת תשל"ו). בתקופות אחרות השמיטה הרבנות הראשית את הברכה. מקומה של ברכת "שֶׁהֶחֱיָֽנוּ" בהנחיות הראשונות היה בסוף תפילת ערבית, מיד אחרי תקיעת השופר ולפני "לַשָּׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלַֽיִם הַבְּנוּיָה" (!). אך בהנחיותיו של של הרב גורן מברכים "שֶׁהֶחֱיָֽנוּ" בתחילת תפילת ערבית (לפני "בָּרְכוּ"). לפרטים נוספים וצילומים של חלק מהמסמכים המקוריים ראו במאמרו של הרב שמואל כ"ץ, "הרבנות הראשית ויום העצמאות", בתוך הרבנות הראשית לישראל, שבעים שנה לייסודה (תרפ"א-תנש"א): סמכותה, פעולותיה, תולדותיה (ירושלים: הוצאת היכל שלמה, תשס"ב), כרך ב, עמ' 804-966.
- ^ בדורות האחרונים נוהגים להדפיס את השיר "בר יוחאי" בסידורי הספרדים ועדות המזרח בתוך הפזמונים לליל שבת. הנוסח המובא כאן מבוסס (אחרי תיקונים קלים והתאמה לסגנון של סידור בירנבוים) על סדור בית הלל (מצרים תרע"ב), עמ' קמד-קמה; ועל סדור תפלה מרום ציון (ירושלים תר"פ), פג-פד. גם בסידורי תפילה המיועדים ליוצאי ארצות אשכנז, שיצאו לאור לרוב במהדורות "ארצישראליות" לאחר קום המדינה, התחילו להדפיס את השיר "בר יוחאי" בשביל ל"ג בעומר. דוגמאות עקראיות אך טיפוסיות: בסידור שירה חדשה (ירושלים: אשכול, תש"ט ובהדפסות רבות בשנים הבאות), נוסח אשכנז ונוסח ספרד, הוסיפו אותו בתוך "מַהֲדוּרָה אֶרֶצְיִשְׂרְאֵלִית חֲדָשָׁה מְתֻקֶּנֶת וּמֻרְחֶבֶת" אחרי אקדמות (!) או אחרי תפילת טל (השיר לא נדפס קודם לכן במהדורה המקורית באירופה); בסידור תפלות ישיני חברון (ירושלים: הוצאת לוין־אפשטין, תשכ"ט) הדפיסו אותו אחרי "סדר הגדה לשבת הגדול" ולפני ספירת העומר; בסדור תפילת כל פה של הוצאת אשכול (יצא לאור במהדורות רבות עד ימינו) הדפיסו אותו אחרי ספירת העומר.
- ^ ראו על כך במאמרו של הרב הרב שמואל כ"ץ, הרבנות הראשית ו"יום ירושלים", בתוך: הרבנות הראשית לישראל: שבעים שנה לייסודה, כרך ב', עמ' 967-989, ובמיוחד בדבריו בעמ' 985-987 (ובהערותיו המפורטות שם): "במספר בתי כנסת, ישיבות – בעיקר בישיבת "מרכז הרב" בירושלים, שעיצבה את אופיו של ליל החג – ובקיבוץ הדתי, ערכו סדר תפילות מיוחד לליל ול"יום ירושלים", או שלקחו את תפילות יום העצמאות, כהשלמה לנוסח שקבעה הרבנות הראשית. תפילות אלו נוספו לסידורים המיוחדים שיצאו לכבוד יום העצמאות, ובחלק מהסידורים הרגילים יש רק הערה קצרה בנדון." עיקר התוספות המוזכרות שם בהערות הן מזמורים כגון קכ"ב, קכ"ו, קל"ב, ובתים נוספים מתוך "לכה דודי" שמדברים על ירושלים. בחלק מהמקומות משמיטים את מזמורים צ"ז, צ"ח (הנאמרים ביום העצמאות).
- ^ בין המנהגים השונים: יש קוראים את המזמורים ק"ז, צ"ז וצ"ח, ולאחריהם בתים מ"לכה דודי", בדיוק כמו ביום העצמאות. יש מוסיפים בתים נוספים מ"לכה דודי" המדברים על גאולת ירושלים ("מקדש מלך" ו"התנערי", "והיו למשיסה"). ויש המדלגים על המזמורים צ"ז וצ"ח מקבלת שבת, ויש המדלגים אף על מזמור ק"ז בהתחלה, ובמקומם קוראים מזמורים אחרים המשבחים את ירושלים, ואחר כך שרים את הבתים מ"לכה דודי". יש גם המשלבים שירי ציון שונים בין המזמורים, ויש המשמיטים את הבתים מ"לכה דודי" לגמרי. למנהג הראשון שדומה מאוד לליל יום העצמאות, ראו את התפילה בישיבת בית אל ואת דברי הרב אורי שרקי. למנהג השני שבו מחליפים את המזמורים של יום העצמאות לגמרי, ראו את סדר התפילה של ארגון רבני צהר (בו משלבים שירי ציון בין המזמורים ושרים חלק מהבתים מ"לכה דודי") ואת מחזור קורן ליום העצמאות וליום ירושלים בעריכתם של הרב בנימין לאו וד"ר יואל רפל, נוסח ספרד (ירושלים: קורן, 2013), עמ' 229-230 (בו מקדימים לתפילת ערבית את המזמורים קכ"ב, קכ"ד קל"ב, וקכ"ו בלבד).
- ^ בהצעה המקורית של הרבנות הראשית לתפילות יום העצמאות בשנת תש"ט היו חמישה בתים מ"לכה דוד": "מקדש מלך", "התנערי", "התעוררי", "לא תבושי", (אין "והיו למשיסה"), "ימין ושמאל". אך בסדר התפילות וההודיות שיצא לאור ע"י משרד הדתות משנת תשי"א (1951), הודפסו רק 3 בתים [ללא "מקדש מלך" ו"התנערי"]. הוסיפו בו את הפזמון החוזר "זה היום" (במקום הפזמון "לכה דודי") וכך מובא אח"כ בסידורי תפילה שונים. ראו על כך במאמרו של הרב שמואל כ"ץ, "הרבנות הראשית ויום העצמאות", בתוך הרבנות הראשית לישראל, שבעים שנה לייסודה (תרפ"א-תנש"א): סמכותה, פעולותיה, תולדותיה (ירושלים: הוצאת היכל שלמה, תשס"ב), כרך ב, עמ' 804-966 (במיוחד עמ' 857 הערה 24). הרב כ"ץ מציין שם שלאחר מלחמת ששת הימים, היו שחזרו לומר את "מקדש מלך". ברוח של הדברים הצענו כאן את "מקדש מלך" ואת "התנערי", וכן את "והיו למשיסה", לפי סדרם המקורי ב"לכה דודי", כי לכולם יש שייכות לשמחת יום ירושלים.