משנה הוריות א ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת הוריות · פרק א · משנה ב | >>
הורו בית דין ו, וידעו שטעו, וחזרו בהן, בין שהביאו כפרתן ובין שלא הביאו כפרתן, והלך ועשה על פיהן -- רבי שמעון פוטר, ורבי אליעזר אומר ספק.
איזהו ספק? ישב לו בתוך ביתו, חייב. הלך לו למדינת הים, פטור.
אמר רבי עקיבא, מודה אני בזה שהוא קרוב לפטור מן החובה.
אמר לו בן עזאי, מה שנה זה מן היושב בביתו? שהיושב בביתו ז אפשר היה לו שישמע, וזה לא היה אפשר לו שישמע.
משנה מנוקדת
הוֹרוּ בֵּית דִּין,
- וְיָדְעוּ שֶׁטָּעוּ, וְחָזְרוּ בָּהֶן,
- בֵּין שֶׁהֵבִיאוּ כַּפָּרָתָן וּבֵין שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ כַּפָּרָתָן,
- וְהָלַךְ וְעָשָׂה עַל פִּיהֶן,
- רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר,
- וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, סָפֵק.
- אֵיזֶהוּ סָפֵק?
- יָשַׁב לוֹ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, חַיָּב;
- הָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, פָּטוּר.
- אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא:
- מוֹדֶה אֲנִי בָּזֶה,
- שֶׁהוּא קָרוֹב לִפְטוּר מִן הַחוֹבָה.
- אָמַר לוֹ בֶּן עַזַּאי:
- מַה שָׁנָה זֶה מִן הַיּוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ?
- שֶׁהַיּוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ, אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ שֶׁיִּשְׁמַע;
- וְזֶה לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיִּשְׁמַע:
נוסח הרמב"ם
הורו בית דין, וידעו שטעו - וחזרו בהן,
- בין שהביאו כפרתן - ובין שלא הביאו כפרתן,
- והלך, ועשה על פיהן -
- רבי שמעון: פוטר.
- ורבי אלעזר אומר: ספק.
- והלך, ועשה על פיהן -
- בין שהביאו כפרתן - ובין שלא הביאו כפרתן,
- איזה הוא ספק? -
- ישב לו בתוך ביתו - חייב.
- הלך לו למדינת הים -
- אמר רבי עקיבה: רואה אני בזה, שהוא קרוב לפטור - מן החובה.
- אמר לו בן עזאי: מה שנה זה, מן היושב בביתו? -
- שהיושב בביתו - אפשר היה לו שישמע,
- וזה - לא היה אפשר לו שישמע.
פירוש הרמב"ם
רבי שמעון פוטר, לזה שעשה, מן הקרבן, לפי שהיה הוראה שפשטה ברוב הציבור, וזה שעשה בכלל רוב ציבור מה שעשה.
ורבי אלעזר אומר, ספק - לפי שהיה לו לשאול. וכאילו הוא אצלו ספק כמו שאכל ואינו יודע אם חלב אם שומן אכל, שאינו חייב אלא אשם תלוי, כמו שיתבאר עיקר זה בראשון מכריתות, ולפיכך מי שעשה אחר שנודע לו מביא אשם תלוי. ונתבאר בתלמוד שרבי אלעזר מכריע.
אחר כן אמר, שספק לדעת רבי אלעזר הוא מי שישב בביתו ולפיכך הוא חייב באשם תלוי, אבל ההולך בדרך אינו חייב כלום לדברי הכל.
ומחלוקת רבי עקיבא ובן עזאי הוא במי שטרח לצאת בדרך, ואינו הולך עכשיו אבל הוא יוצא לדרך, ועשה. רבי עקיבא סבר, להתעסקו בצרכי הדרך אינו יכול לשאול, וכאילו הוא במדינת הים. ובן עזאי אומר, הואיל והוא בעיר מאי שנא מן היושב בביתו.
והלכה כרבי אלעזר, וכרבי עקיבא:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ר' שמעון פוטר - כיון שפשטה הוראתם ברוב צבור:
ור' אליעזר אומר ספק - הואיל והיה לו לשאול בכל עת על דברים שנתחדשו בבית דין ולא שאל, הרי זה כמי שנסתפק לו אם חטא אם לא חטא, ומביא אשם תלוי. וה [לכה כר' אליעזר:
איזהו ספק - כלומר במה אומר ר"א שהוא נדון כמי שנסתפק לו אם חטא אם לא חטא וחייב אשם תלוי:
ביושב בביתו - כשהוא יושב בביתו במדינה שהורו בה בית דין, שהיה אפשר שישמע שחזרו בהם בית דין מהוראתם:
אבל הלך לו למדינת הים - ולאו דוקא הלך, אלא החזיק בדרך ללכת אע"פ שעדיין לא הלך, סבירא ליה לר' עקיבא שמפני טרדתו לצאת לדרך אינו שואל אם חזרו בהן בית דין, ופטור מאשם תלוי. ובן עזאי סבר, הואיל ועדיין לא הלך היה לו לשאול. ובהכי מוקי לה פלוגתייהו בגמרא. והלכה כר"ע:
פירוש תוספות יום טוב
הורו בית דין. ועשו רוב צבור על פיהם. רש"י:
[*רבי אליעזר אומר וכו'. כתב הר"ב והלכה כר"א וכ"כ הרמב"ם ומשום דר"ע כוותיה ס"ל:
שהיושב בביתו. אמר ליה ר"ע לפי שהיושב בביתו וכו'. רש"י:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ו) (על המשנה) הורו כו'. ועשו רוב צבור על פיהם. רש"י:
(ז) (על המשנה) שהיושב כו'. אמר לו ר' עקיבא לפי שהיושב בביתו. רש"י:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
הודו ב"ד: ועשו רוב ציבור על פיהם וידעו שטעו וחזרו מהוראתם ולאחר שידעו שטעו הלך היחיד ועשה על פיהם דזה אין מצטרף עם רוב הציבור לפי שלאחר שנודע להם עשה זה. רש"י ז"ל:
ר"ש פוטר: עיין בשבת פ' המצניע (שבת דף צ"ג) דמשמע מדברי תוס' ז"ל שם דאשתמיטתיה לרש"י ז"ל לפי גרסתו ז"ל דהתם האי מתני' ע"ש. ומפ' בגמ' טעמא דר"ש הואיל ופשטה הוראת ב"ד ברוב ציבור פטור לפי שלא ניתנה הוראה אלא להבחין בין שוגג למזיד פי' להודיע שהעושה על פיהם שוגג הוא ולא מזיד וזה על פי הוראה עשה הלכך שוגג הוא ויחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור וס"ל לתנא דידן אליבא דר"ש שפי' העלם דבר של ציבור כגון שהורו ב"ד בע"ז ועשו ציבור על פיהם וידעו שטעו וחזרו בהן דאין גובין מעות בתחילה לקנות הפר רק ממעות הלשכה הוא בא הלכך לא אפשר ליה ליחיד שעשה בהוראתם לידע שכבר חזרו בהם ואכתי הוי תולה בב"ד ופטור:
ור' אליעזר אומר ספק: מעיקרא הוי סבירא לי אני הדיוט דר' אליעזר ביוד גרסי' משום ר' עקיבא תלמידו דקאי בתרי' ועוד דה"א דאפשר דאזיל לטעמיה דאמר בפ' בתרא דכריתות מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ובכל שעה שירצה וכ"ש הכא אכן היותר נכון דר' אלעזר בלי יוד גרסינן והיא ר' אלעזר בן שמוע הכהן חברם של ר"ש ור"מ ור' יהודה ואע"ג דר' עקיבא קאמר אמילתיה מודה אני אפשר לאמר דלא קאי ר' עקיבא אמילתיה דר' אליעזר תלמידו אלא מחלוקת זו עצמה משמיענו התנא שהיתה ג"כ בתחילה בין התנאים הראשונים שהם ר' עקיבא ובן עזאי ומודה לאו דוקא ואשכחן לי' נמי דקאמ' האי לשנא דמודה אני במתני' דבספ"ט דב"ב. אחר זמן רב ראיתי שהגיה הר"ר יהוסף ז"ל הלך לו למדינת הים פטור בכל הספרים לא מצאתי דגרסי' מלת פטור:
מודה אני בזה: ס"א רואה אני בזה ע"כ:
אמר לו בן עזאי מ"ש זה מן היושב בביתו א"ל שהיושב. וכו': כך נראה שצ"ל וכן הוא בפירוש רש"י ז"ל. ובגמרא פריך שפיר קאמר לי' ר' עקיבא לבן עזאי ומשני אמר רבא החזיק בדרך איכא בינייהו לבן עזאי חיייב דמדהוי במתא איבעי ליה לשיולי לר' עקיבא פטור דהא החזיק בדרך וטריד וכדפירש רעז"ל. ועיין שם בספר קרבן אהרן. וביד שם ספ"ד: ג
תפארת ישראל
יכין
הורו בית דין: ועשו רוב הצבור על פיהן:
וידעו שטעו: נודע להן אח"כ שטעו בהוראתן:
והלך ועשה על פיהן: שלא ידע שחזרו בהן הב"ד:
רבי שמעון פוטר: מדנתפשטה כבר הוראתן ברוב ישראל, לא פשע:
ורבי אליעזר אומר ספק: דהו"ל לשאל כל עת אם נתחדש דבר בב"ד, ומדלא שאל, הר"ז כמי שמסופק אם חטא. ולפיכך מביא אשם תלוי:
איזהו ספק: כלומר באיזה ספק אמר ר"א:
ישב לו בתוך ביתו: שאפשר לו לשאל:
הלך לו למדינת הים פטור: מדאי אפשר לו לשאל. ולאו דוקא הלך, אלא אפילו רק החזיק לילך בדרך, משום טרדתו א"א לו לשאל ופטור:
אמר רבי עקיבא מודה אני בזה שהוא קרוב לפטור מן החובה: ר"ל המחזיק לילך בדרך, דומה יותר למי שכבר הלך, דשניהן אינן יכולין לשאל. משא"כ היושב בביתו שיוכל לשאל, חייב. ואפשר עוד דמה דקאמר ר"ע מודה אני בזה וכו' ר"ל מודה אני גם במי שקרוב לפטור א"ע מהחובה, ר"ל שהמחזיק בדרך כבר התקרב לפטור א"ע מהחובה שהיה מוטל עליו בשבתו בביתו, גם זה פטור, [ומסתבר כפירוש זה, דאל"כ הרי ר"ע בוודאי בהחזיק בדרך וכדמסיק בש"ס, וא"כ מה בזה דקאמר, הרי ר"א לא הזכיר עדיין כלל מהחזיק בדרך. אלא ע"כ דהאי בזה כמו במי הוא]:
אמר לו בן עזאי מה שנה זה: מי שהלך ממש בדרך:
מן היושב בביתו: ולא החזיק בדרך:
וזה לא היה אפשר לו שישמע: א"כ המחזיק ללכת, אף דטרוד, עכ"כ מדאפשר לו שישמע בלי שאלה, ג"כ חייב. ורתוי"ט כ' בשם רש"י דהאי היושב דברי ר"ע היא שהשיב כן לבן עזאי, ולפע"ד פי' רש"י כן רק לפי הס"ד דש"ס, דלא ידע עדיין מפלוגתתן בהחזיק בדרך, אבל למסקנא דבהחזיק בדרך פליגי, א"כ כולה מלתא דברי בן עזאי היא. תדע דאל"כ מה זו תשובה שהשיב לו ר"ע שהיושב בביתו וכו' והרי גם המחזיק בדרך אפשר שישמע מבלי שיחקור. אלא דר"ע ס"ל דהחילוק בין היושב בביתו למי שהוא בדרך, שהיושב בביתו יש לו פנאי לחקור, משא"כ מי שהוא בדרך אין דעתו מיושבת לחקור, א"כ ה"ה המחזיק לצאת לדרך ג"כ טרידא דעתו, והשיב לו בן עזאי שהיושב בביתו אפשר שישמע אף שלא יחקור, א"כ ה"נ מחזיק בדרך:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת