דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק כו
במשנה ראש השנה שם בא:
״מעשה וכו׳ ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עבורו לא נראה וקבלן רבן גמליאל אמר ר׳ דוסא בן הרכינס עדי שקר הם היאך מעידים על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה אמר לו ר׳ יהושע רואה אני את דבריך, שלח לו רבן גמליאל (לר׳ יהושע) גוזרני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך הלך ומצאו ר׳ עקיבא מיצר אמר לו יש לי ללמד שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי וכו׳ בא לו אצל ר׳ דוסא בן הרכינס אמר לו אם באים אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה וכו׳ נטל מקלו ומעותיו בידו והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל יום הכפורים להיות בחשבונו עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו אמר לו בוא בשלום רבי ותלמידי רבי בחכמה ותלמידי שקבלת את דברי".
וזה הוא הדבר הראשון אשר הי' בשנה ההיא בין רבן גמליאל ובין ר׳ יהושע כמו שהוא הלשון בברכות כ״ז ״אמרי עד כמה נצעריה וניזיל בראש השנה אשתקד צעריה וכו'".
וכבר העירו רבים להבין מדוע באו דברי רבן גמליאל לר' יהושע ולא לר׳ דוסא.
והחוקרים האחרונים כסגנונם בכל מקום כתבו גם בזה כי לר' דוסא העשיר נשא רבן גמליאל פנים, ורק על ר׳ יהושע העני שפך כל חמתו.
וכל דבריהם ישא רוח, ובא להם מפני שלא חקרו לדעת דברי ימי ישראל.
אבל יסוד הדבר וענינו הוא ענין כללי גדול מאד, והנהו לא מעשה פרטית בין רכן גמליאל לר׳ יהושע כי אם פרק שלם בדברי ימי ישראל ואחד מהדברים הגדולים בסדרי המעשים בימים ההם.
הדבר ידוע כי מעיקר הדין ומסדרי המעשים אשר הלכו שם מאז ומעולם הי' הדבר כי עדי החדש נתקבלו על ידי האב בית דין ועל פיו גם נתקדש החדש.
והוא מפורש במשנה ראש השנה פרק ב׳ משנה ז' "ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש״.
ובכל הימים ההם הי׳ כל הדבר הזה מוטל על הראש בית דין לבדו והנשיא לא התערב בזה כל עיקר.
והי' הדבר כן גם אחר החרבן, רק בהתישב רבן יוחנן בן זכאי הראש בית דין אז בעיר ברור חיל, תקן התקון המבואר במשנה ראש השנה ד׳ ל"א פרק ד׳ משנה ד׳: ״אמר ר׳ יהושע בן קרחה ועוד זאת התקין רבן יוחנן בן זכאי שאפי׳ ראש בית דין בכל מקום שלא יהיו העדים הולכין אלא למקום הוועד״.
ומזה הדבר מבואר שלפני התקנה הזאת לא נשתנה בזה דבר גם אחר החרבן והי׳ קבלת העדים רק על ידי הראש בית דין ולא על ידי הנשיא.
ולשונו של רש״י ז"ל שם בד׳ ל׳א ״שאפי׳ ראש בית דין בכל מקום וכו׳ שהרי עיקר החדש תלוי בו כדתנן בפירקין דלעיל ד׳ כ"ד ראש בית דין אומר מקודש״.
ורבן יוחנן בן זכאי גם הוא לא ביטל דין יסוד המשנה ולא יכול לבטל, וכל תקנתו היתה רק זאת, שלא יהיו העדים הולכין למקום שהראש בית דין קבע ירתו כי אם למקום הוועד.
אבל כל ימי רבן יוחנן בן זכאי אשר הי' עוד אחרי אשר העדים הלכו ליבנה, הנה בזמן אשר לא בא ליבנה נתקבלו העדים בהכרח במקום הוועד על ידי הנשיא רבן גמליאל.
והן דברי המשנה בראש השנה ד׳ כ"ד (פרק ב׳ משנה ח׳):
״דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל בטבלא ובכותל בעליתו שבהן מראה את ההדיוטות (העדים ההדיוטים) ואומר הכזה ראית או כזה״. ומאז ואילך היתה חדשה בזה, כי אף אחרי מות רבן יוחנן בן זכאי ור׳ יהושע הי׳ תחתיו לראש בית דין, ישב גם רבן גמליאל אצל קבלת עדי החדש.
אבל בכל זה לא נתבטל אז הדין המפורש במשנה ״ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש״ אחרי אשר עתה כבר הי׳ שם הראש בית דין עמהם.
ועל כן הנה מיאונו של ר' יהושע האב בית דין, ודעתו כי ״עדי שקר הם" עשה שם כקבלת העדים ביום ראש השנה רושם אדיר וחזק מאד אצל כל העם אשד נמצאו שם.
כי כל הדבר הי׳ נעשה בפומבי, וכמו שיורה גם לשון המשנה ״ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש".
והפעם אחרי אשר ר׳ יהושע גלה דעתו ״עדי שקר הם״ הנה עשה רבן גמליאל הכל בעצמו ומפורש נגד ר׳ יהושע לעיני כל העם.
ועל ידי זה הי׳ צערו של יהושע בפני כל העם ביום ראש השנה בשעת המעשה גדול מאד.
ורק על פי כל הדברים האלה יאירו לנו דברי כל העם אחר שנה בתבעם כבודו של ר׳ יהושע אשר בא לשונם בברכות כ"ז ״אמרי עד כמה נצעריה וניזיל בראש השנה אשתקד צעריה".
ולפי מה שהורגלנו לחשוב עד היום הי׳ כל מה שצערו ביום הכפורים ולא בראש השנה.
ומה שלא חש לדעתו הלא לא חש גם לדעת זקן הדור ר׳ דוסא בן הרכינס, וכל מה שצערו הלא הי׳ רק ביום הכפורים, ולשון המשנה ״אמר ר' דוסא בן הרכינס עדי שקר הם וכו' אמר לו ר׳ יהושע רואה אני את דבריך שלח לו רבן גמליאל גוזרני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך וכו' נטל מקלו ומעותיו בידו והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום הכפורים שחל להיות בחשבונו״.
והנה יש לנו רק הצער שצערו ביום הכפורים ואיך אמרו ״בראש השנה אשתקד צעריה״.
ורש"י ז"ל הרגיש שם בזה וכתב ״אשתקד שנה שעברה, בראש השנה במס׳ ראש השנה (ד׳ כ"ה) שאמר לו גוזר אני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך״.
וכן כתב שם רב נסים גאון ״האי דצעריה בר"ה שנוי הוא בפרק אם אינן מכירין אותו (ד׳ כ"ה), דתנן ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו שלח לו רבן גמליאל גוזר אני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך״.
וכבודם הגדול במקומו, כי שניהם יפרשו ״בר"ה אשתקד" מה שעשה עמו ביום הכפורים שחל להיות בחשבונו, אבל לא נוכל לדעת לפי זה מה ענין ללשונם ״בראש השנה אשתקד צעריה״, שהדברים מפורשים כי דבריהם הם על אשר צערו בראש השנה.
אבל כן הדבר כי דבר יום הכפורים שחל להיות בחשבונו זה הי' בינם לבין עצמם, ובפרט בהיות זה יום חול לכל העם מי הרגיש איזה דבר במה שהלך ר׳ יהושע במקלו כבכל יום ויום ובמעותיו בכיסו.
עיקר הרגשת העם, עיקר הקפדתם, והרושם האדיר אשר עשה זה אצלם הי׳ בראש השנה, שאז ראו העם והרגישו כמחט בבשר החי בהרגשת עצמם בצערו של ר' יהושע, כי לא יושם לב לדעתו ודבריו במקום אשר מעיקר דין המשנה אשר היתה שגורה כבר בפי כל על ר׳ יהושע הוטל הדבר ועליו הונח להחליט סוף דבר ולאמר ״מקודש״ אם דעתו כן, ורק אז על כל העם לפרסם אחריו הדבר ולאמר ״מקודש מקודש״.
וזה היו דבריהם בדברים ברורים לאמר ״בראש השנה אשתקד צעריה״ והדברים מבארים את עצמן.
ועל פי כל הדברים האלה הפרושים לפנינו גם נראה אור להבין את סדרי המשניות בפרק שני ממס' ראש השנה אשר נראה ונתפלא עליהם.
כי הנה בפרק ב׳ משנה ו׳ בא ״כיצד בודקין את העדים זוג שבא ראשון בודקין אותו ראשון ומכניסין את הגדול שבהן ואומרים לו אמור כיצד ראית את הלבנה לפני החמה או לאחר החמה לצפונה או לדרומה כמה הי׳ גבוה ולאין הי' נוטה וכמה הי׳ רחב אם אמר לפני החמה וכו׳ אם נמצאו דבריהם מכוונים עדותן קיימת וכו'״.
והלא במקום הזה הי׳ צריך להיות מקום משנה ח׳ ״דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל בטבלא ובכותל בעלייתו שבהן מראה את ההדיוטות ואומר הכזה ראית וכו'״.
שהרי זה הוא ענין אחד עם משנה ו׳ ״כיצד בודקין וכו׳ כיצד ראית וכו'״.
אבל הנה לפנינו נסדר אחר משנה ו׳:
״(משנה ז') ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונין וכו׳ בין שנראה בזמנו ובין שלא נראה בזמנו וכו'״.
ואחר זה משנה ח׳ ״דמות צורות לבנות וכו׳ שבהן מראה וכו'״.
ומה ענין לסדר זה אחר שכבר סיימו במשנה ז׳ ״אם נמצאו דבריהם מכוונים עדותן קיימת״ ואחר שכבר נסתיימו הדברים ״ראש בית דין אומר מקודש וכל העם וכו'״ שבזה כבר עמר כל סוף הדבר.
אבל כן הדבר כי הכל על מקומו, וסדר המשנה ביסודה אשר נסדר לפני ימי רבן גמליאל נגמר לגמרי עם משנה ז׳(לב).
רק שאחר זה בימי רבי נתוסף בסוף הפרק כל מה שהי׳ ונתחדש מימי רבן גמליאל ואילך.
הותחל מדמות צורות לבנות, ויבוא כל דבר המעשים אשר באו אז על ידי מה שלקח הנשיא חלק בדבר ויבוא אחר זה מיד ״מעשה שבאו שנים וכו׳ כשבאו ליבנה קבלן רבן גמליאל ועוד באו שנים וכו׳ אמר לו ר׳ יהושע וכו׳ שלח לו רבן גמליאל וכו'״.
הערות
הערה (לב): והמחלוקת של ר׳ אלעזר בר׳ צדוק אם גם בשלא נראה בזמנו מקדשין, נסדר בימי רבי אצל דין "ראש בית דין אומר מקודש" כי שם מקומו, והוא כן בכל הש"ס מה שסידרו חקירות התנאים אצל "יסוד המשנה".