דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק ט
וראשונה עלינו להעיר על דבר הסידור הכללי של סדרי המשניות.
כי הנה הדבר מתברר אשר בימים היותר ראשונים (כבר נתבאר לנו בברך ג׳ שזה הי׳ בימי אנשי כנסת הגדולה) ביסדם את סדר המשנה בכל דברי יסוד המשנה, עשו כבר הדברים בנוים ומשוכללים כל כך, עד כי לסדר טהרות, החמור מאד ובנוי על כללים רבים, עשו אז יחד עם זה, והקדימו מבוא כללי לכל סדר טהרות.
ויהיו מעשיהם בזה ממש כמו שעשו גדולי הראשונים מפרשי המשנה להסדר הזה, בהיות הסדר הזה ביחוד מרובה באופני טומאות שונים.
והוא ענין אחד כללי דבר הטומאות השונות, אבל ענין אחד המסתעף לאופנים ודינים שונים, המשונים זה מזה.
ועל כן הי׳ נחוץ לסדר בראש כל הסדר הזה מבוא כללי לכל הסדר הזה כלו.
ומזה כבר נוכל לדעת כי כמו שהי׳ סדר טהרות סדר מסודר לעצמו, כן היו גם יתר הסדרים כל אחד לעצמו לענינו, ככל אשר יבואר עוד.
והנה כבר הרגישו ספר הברייתות וכל בעלי אסופות אחריו בדברי ר' יוסי בסוף מס׳ כלים "אשריך כלים שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה".
אבל בדברי ימי ישראל אשר לא נחקרו לא הרגישו בתוצאות הדבר הזה.
כי הנה המס' נקראת מס׳ כלים, וכן הוא באמת כל ענינה אשר כולה תדבר בדיני כלים:
דיני כלי עץ ודיני כלי מתכות, כלי חרס, כלי נתר, כלי אבנים, וכל אופני טומאה השונים בהם.
אבל כל זה יותחל מן הפרק השני ואילך עד סוף המסכת, והפרק השני יותחל כן:
"כלי עץ וכלי עור וכלי עצם וכלי זכוכית פשוטיהם טהורים ומקבליהם טמאים".
אבל דברי ר׳ יוסי "אשריך כלים שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה ילכו בהכרח על הפרק הראשון.
כי הפרק השני הלא לא יותחל בטומאה כי אם בטהרה "כלי עץ וכו' פשוטיהם טהורים".
והוא הרבה יותר מהסיום בטהרה אשר בסוף המס' כי הלשון בסוף המס׳ הוא:
"לגינין גדולים שניטל פיהם טמאין מפני שהוא מתקנן לכבשין והאפרכס של זכוכית טהורה."
ומזה הננו רואים שאף שבמשנה זו עצמה נאמרו דיני טומאה ורק חצי שורה לפני זה נאמרו דיני טומאה, בכל זה מפני שיסוים בה "והאפרכס של זכוכית טהורה" יקרא על זה ר׳ יוסי "ויצאת בטהרה".
אף כי כן הוא בנוגע לפרק שני שהותחל בודאי בטהרה, בדין כללי של טהרה:
"כלי עץ וכלי עור וכלי עצם וכלי זכוכית פשוטיהם טהורים".
ואין לך נכנס בטהרה יותר מזה, והוא הרבה והרבה יותר ממה שיצאתה מס' כלים בטהרה בסוף המס׳.
ומבואר הדבר באין דרך לנטות ימין ושמאל כי דברי ר׳ יוסי על מס׳ כלים "שנכנסה בטומאה" ילכו על הפרק הראשון, שהוא יותחל באמת בטומאה:
"אבות הטומאות השרץ ושכבת זרע וטמא מת והמצורע בימי ספרו" וכו'.
ועל זה יאמר ר' יוסי בצדק על מס' כלים שנכנסה בטומאה, בסידור הכללי הראשון, דהיינו בסידור יסוד המשנה.
ומזה הדבר מבואר שגם הפרק הראשון לא בא בימי רבי, כי אם שממנו הותחל דבר המס׳ ביסודה.
אבל הפרק הראשון הזה בכל גדלו ורחבו כלו מראשו לסופו אין בו שום דין פרטי והנהו רק מבוא כללי לא לבד לכל מס' כלים כי אם גם לכל סדר טהרות וכל יסודי הדברים ועיקרם כבר נכללו בו.
ומזה עצמו גם מבואר שנסדר אז יחד עם זה גם כל סדר טהרות, ומובן מעצמו שכן נסדרו אז גם כל יתר הסדרים, כל אחד לענינו.
ודברי הפרק הראשון, אשר יבוא בתור מבוא כללי יותחלו הדברים בו:
"אבות הטומאות השרץ ושכבת זרע וטמא מת והמצורע בימי ספרו ומי חטאת שאין בהם כדי הזייה הךי אלו מטמאין אדם וכלים במגע וכלי חרש באויר ואינן מטמאין במשא".
ובמשנה ב׳:
"למעלה מהם נבלה ומי חטאת שיש בהם כדי הזייה שהם מטמאין את האדם במשא לטמא בגדים במגע וכו'".
"למעלה מהם בועל נדה שהוא מטמא משכב תחתון כעליון, למעלה מהן זובו של זב וכו׳ למעלה מהן מרכב וכו׳ למעלה מן המרכב משכב וכו׳ למעלה מן המשכב הזב שהזב עושה משכב ואין משכב וכו׳ למעלה מן הזב זבה וכו' למעלה מן הזבה מצורע שהוא מטמא בביאה וכו׳ למעלה מן המצורע עצם כשעורה וכו׳ חמור מכולם המת שהוא וכו'".
ואחר זה בא שם המשנה של עשר טומאות פורשות מן האדם וכו׳ אשר הדברים מפורשים במס׳ עדיות כי ר׳ אליעזר ור' יהושע כבר נחלקו בפשט דבריה על ידי משנה באהלזת הבאה רק עליה ויתבאר בפרק הבא.
והלשון במשנה זו (משנה ה׳):
"עשר טומאות פורשות מן האדם מחוסר כפורים אסור בקדש ומותר בתרומה ובמעשר, חזר להיות טבול יום וכו׳ חזר להיות בעל קרי וכו׳ חזר להיות וכו׳ פירש ממנו אבר שאין עליו בשר כראוי וכו׳.
ואחר זה בא "עשר קדושות הן" שגם הם חלוקים לענין טומאה ומקומם בסדר טהרות:
"עשר קדושות הן ארץ ישראל וכו׳ עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה שמשלחין מתוכם את המצורעים וכו׳ לפנים מן החומה מקודש וכו' הר הבית מקודש ממנו שאין זבין וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם החיל מקודש ממנו שאין עכו"ם וטמא מת נכנסים לשם עזרת נשים מקודשת ממנו שאין טבול יום נכנס לשם וכו׳ עזרת ישראל מקודשת ממנה שאין מחוסר כפורים נכנס לשם וחייבין עליה חטאת וכו'״.
והר"ש ואחריו הרב העירו על דברי המשנה שאין מחוסר כפורים נכנס לשם וכתבו "הוא הדין דהוה מצי למתני שאין טהור נכנס לשם עד שיטבול דהכי תנן בפרק אמר להם הממונה, יומא ד‘ ל׳ (פ"ג מ"ג "אין אדם טהור נכנס לעזרה עד שיטבול",
אבל הנה קושיתם במקומה שהרי מדין אין מחוסר כפורים נכנס לשם אין אנו יודעין דין אין אדם טהור נכנס עד שיטבול.
והדברים פשוטים דהא באמת מסקינן ביומא שם דאין זה רק סרך טבילה כדי שיזכור טומאה ישנה שבידו (עד דאביי בעי שם אם חציצה פוסלת בטבילה זו).
וזה נתקן הרבה אחר סידור דברי "יסוד המשנה" ועל כן באמת לא הוזכר זה שם.
ולפני זה על דברי המשנה "החיל מקודש ממנו שאין עכו״ם וטמא מת נכנסים לשם״,
העירו על זה הר"ש ואחריו הר"ב "אע"ג דרבנן גזור על העכו"ם שיהיו כזבים לכל דבריהם לענין שלוח מחנות לא גזור עליהן אלא כטמאי מתים".
וכבודם הגדול במקומו אבל הדברים הנם שני ענינים. זה שגזרו עליהם להיות כזבים לכל דבריהם הוא מי"ח דבר כמו שהוא במס׳ שבת דף י"ז.
דהיינו בזמן מאוחר לפני חרבן הבית ונתבאר בכרך שלישי,
אבל התקנה להבדיל את החיל ושאין עכו"ם וטמאי מתים נכנסים לשם זה הוא תקנת נביאים.
ובמס׳ מדות פרק ב׳ נאמר:
"הר הבית הי׳ חמש מאות אמה וכו' לפנים ממנו סורג גבוה עשרה טפחים ושלשה עשר פרצות היו בה שפרצום מלכי יון חזרו וגדרום וגזרו כנגדם י"ג השתחויות, לפנים ממנו (היינו לפנים מסורג זה) החיל עשר אמות."
והתוספת יום טוב העיר שם "ובמהדורות שבספר הנזכר הוספתי תת טוב טעם שבשביל כן היונים פרצו בו פרצות הואיל ונעשה להבדיל אותם מבוא יותר פנימה".
ודבריו נכונים מאד כי הפרצות ההם אשר נעשו שם בימי מלכי היונים הן גם דברי ספר המכביים המפורשים, א׳ ט׳ נ"ד:
"בשנת מאה וחמשים ושלש בחדש השני צוה אלקימוס להפיל את החומה מן החצר הפנימי (אשר לפני העזרה) inneren Vorhofes מהמקדש ורצה בזה לבטל את מעשי הנביאים אבל כאשר התחיל להפיל זה נסגר פיו ולא יכול לדבר וגם לא להזיז אבר" וכו׳.
והם דברי המשנה שם במס׳ כלים ומס׳ מדות:
"הר הבית מקודש ממנו וכו׳ החיל מקודש ממנו שאין עכו"ם וטמא מת נכנסין לשם."
ולשונו של הר"ב שם "החיל לפנים מחומת הר הבית הי׳ כותל גבוה עשרה טפחים והוא נקרא סורג ולפנים ממנו החיל עשר אמות".
וזה שאין עכו״ם וטמא מת נכנסין לשם הוא תקנה מדרבנן וכמו שכתב הר"ש שם "והיינו מדרבנן דמדאורייתא אפי׳ בעזרת נשים שרי שכל זה מחנה לויה עד עזרת ישראל ששם שער ניקנור".
והמדרבנן הזה הוא תקנת נביאים אשר בא בחשמונאים שם.
וזה רצה אלקימוס לבטל, ועל כן צוה להפיל כל זה, אבל לא הספיק כי אם לפרוץ בה פרצות, ומת בתחלואים ומכאובים כמו שהוא בחשמונאים שם.
והן דברי המשנה במדות שם "ושלשה עשר פרצות היו שם שפרצום מלכי יון חזרו וגדרום" וכו'.
ורבותינו שמרו בכל מקום את כבודם של ישראל ותלו הקלקלה אשר קלקלו המתיונים על ידי היונים בהיונים עצמם.
וכן הוא באמת אשר רק בכחם של מלכי היונים ובעזרת צבאותיהם עשו יאזאן מענעלאוס ואלקימוס זר מעשיהם נגד חפץ כל העם בכללו.
ועל כן הנה בפרק הזה, הפרק הראשון ממס׳ כלים, אשר הנהו "מיסוד המשנה" בא שם רק תקנת הנביאים לבד ולא גזרת י"ח דבר אשר היתה בסוף הימים.
וכל הדברים יתאימו יחד שכל דברי הפרק הזה אשר הנהו מסודר כן מהימים הראשונים בימי סידור דברי "יסוד המשנה" הנהו מבוא כללי לכל סדר טהרות, אשר כל יסוד המשנה אשר בו כבר נסדר אז כולו.
וכל הדברים האלה יאירו לנו אור גדול בנוגע למשנה, במס׳ אהלות הבאה רק על דברי המשנה בפ"א ממס׳ כלים.
ונבין על ידי זה דברים סתומים בהבנת מחלוקת גדולה של ר׳ אליעזר ור׳ יהושע בהבנת דברי המשניות האלה.